ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/יולי 2016

יולי
1 ביולי 2016	לוקי, איור מתוך ספר איסלנדי מהמאה ה-18 במיתולוגיה הנורדית, לוֹ‏קי הוא הישות הממלאת את תפקיד התכסיסן הערמומי, העובר על חוקי הטבע ועל כללי ההתנהגות המקובלים. את חייו מבלה לוקי עם האלים ותעלוליו מסבכים אותם פעמים רבות. עם זאת, הוא מצליח להטות את הכף ולהביא תועלת לאלים, וגם לבני האדם. מעשיו של לוקי מספקים לאלים את מיטב ציודם ונשקם, אך לבסוף מתייצב לוקי נגדם בראגנארוק, קרב אחרית הימים במיתולוגיה הנורדית, שם הוא נלחם לצד הענקים ומת בקרב מול האל היימדייל. עד היום דמותו המורכבת והאמביוולנטית של לוקי אינה ברורה די הצורך, ודיונים עליה נפוצים במחקר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 ביולי 2016	לוקי, איור מתוך ספר איסלנדי מהמאה ה-18 במיתולוגיה הנורדית, לוֹ‏קי הוא הישות הממלאת את תפקיד התכסיסן הערמומי, העובר על חוקי הטבע ועל כללי ההתנהגות המקובלים. את חייו מבלה לוקי עם האלים ותעלוליו מסבכים אותם פעמים רבות. עם זאת, הוא מצליח להטות את הכף ולהביא תועלת לאלים, וגם לבני האדם. מעשיו של לוקי מספקים לאלים את מיטב ציודם ונשקם, אך לבסוף מתייצב לוקי נגדם בראגנארוק, קרב אחרית הימים במיתולוגיה הנורדית, שם הוא נלחם לצד הענקים ומת בקרב מול האל היימדייל. עד היום דמותו המורכבת והאמביוולנטית של לוקי אינה ברורה די הצורך, ודיונים עליה נפוצים במחקר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 ביולי 2016	בכתום - חגורת המנינגיטיס האפריקנית חגורת המנינגיטיס האפריקנית היא אזור באפריקה שמדרום לסהרה שבו שכיחות מחלת דלקת קרום המוח היא מהגבוהות בעולם. חגורת המנינגיטיס האפריקנית מתאפיינת בתחלואת דלקת קרום המוח על רקע של זיהום בחיידקי Neisseria meningitidis, כשהזן הנפוץ ביותר שגורם למחלה הוא זן A (אחראי ל-80 – 85% מהתחלואה המקומית. מעל 90% לפי הערכות אחרות), אם כי הזנים W135, C ו-X של החיידק גורמים אף הם למנינגיטיס באזור זה. המחלה, שפעמים רבות מגיעה לממדים מגפתיים ממושכים, פוגעת בעיקר בילדים ובצעירים מתחת לגיל 30 וגובה קורבנות רבים. התחלואה החוזרת יוצרת פעמים רבות בהלה המונית בקרב האוכלוסייה המקומית ופוגעת אנושות במרקם החיים, בכלכלת המדינות ובאוכלוסייה שבתחום החגורה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 ביולי 2016	בכתום - חגורת המנינגיטיס האפריקנית חגורת המנינגיטיס האפריקנית היא אזור באפריקה שמדרום לסהרה שבו שכיחות מחלת דלקת קרום המוח היא מהגבוהות בעולם. חגורת המנינגיטיס האפריקנית מתאפיינת בתחלואת דלקת קרום המוח על רקע של זיהום בחיידקי Neisseria meningitidis, כשהזן הנפוץ ביותר שגורם למחלה הוא זן A (אחראי ל-80 – 85% מהתחלואה המקומית. מעל 90% לפי הערכות אחרות), אם כי הזנים W135, C ו-X של החיידק גורמים אף הם למנינגיטיס באזור זה. המחלה, שפעמים רבות מגיעה לממדים מגפתיים ממושכים, פוגעת בעיקר בילדים ובצעירים מתחת לגיל 30 וגובה קורבנות רבים. התחלואה החוזרת יוצרת פעמים רבות בהלה המונית בקרב האוכלוסייה המקומית ופוגעת אנושות במרקם החיים, בכלכלת המדינות ובאוכלוסייה שבתחום החגורה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 ביולי 2016	אישה ג'ינג'ית ג'ינג'י הוא כינוי לאדם המתאפיין בשערות בצבע כתום-אדמדם. לעיתים קרובות הג'ינג'ים הם בעלי עור בהיר ועדין, ולעיתים עורם זרוע נמשים. תופעת הג'ינג'יוּת מאופיינת בריכוזים גבוהים של פיגמנטים אדמדמים וריכוזים נמוכים של פיגמנטים כהים. עורם של הג'ינג'ים בדרך כלל רגיש יותר לקרינה על-סגולה. המונח "ג'ינג'י" מתייחס לעיתים גם לבעלי חיים שפרוותם כתומה, בעיקר לחיות מחמד. פרווה ג'ינג'ית ניתן למצוא ביונקים, כגון אוראנג אוטאנג, סנאים, בקר הררי, צבאים ושועלים, ואצל חיות מחמד, כגון חתולים וכלבים. מקור המילה "ג'ינג'י" בשמו של צמח הג'ינג'ר, או בעברית זנגביל, שנמכר כממתק מסוכר שצבעו כתום. מילה נרדפת לג'ינג'י בעברית היא "אדמוני", מלשון אדום. המילה מופיעה פעמיים בתנ"ך, בהתייחסות לעשו ולדוד. בכמה מקומות נוספים נאמר על עשו שהוא "אדום", כינוי נוסף לג'ינג'י במקרא. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 ביולי 2016	אישה ג'ינג'ית ג'ינג'י הוא כינוי לאדם המתאפיין בשערות בצבע כתום-אדמדם. לעיתים קרובות הג'ינג'ים הם בעלי עור בהיר ועדין, ולעיתים עורם זרוע נמשים. תופעת הג'ינג'יוּת מאופיינת בריכוזים גבוהים של פיגמנטים אדמדמים וריכוזים נמוכים של פיגמנטים כהים. עורם של הג'ינג'ים בדרך כלל רגיש יותר לקרינה על-סגולה. המונח "ג'ינג'י" מתייחס לעיתים גם לבעלי חיים שפרוותם כתומה, בעיקר לחיות מחמד. פרווה ג'ינג'ית ניתן למצוא ביונקים, כגון אוראנג אוטאנג, סנאים, בקר הררי, צבאים ושועלים, ואצל חיות מחמד, כגון חתולים וכלבים. מקור המילה "ג'ינג'י" בשמו של צמח הג'ינג'ר, או בעברית זנגביל, שנמכר כממתק מסוכר שצבעו כתום. מילה נרדפת לג'ינג'י בעברית היא "אדמוני", מלשון אדום. המילה מופיעה פעמיים בתנ"ך, בהתייחסות לעשו ולדוד. בכמה מקומות נוספים נאמר על עשו שהוא "אדום", כינוי נוסף לג'ינג'י במקרא. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 ביולי 2016	ציור המשחזר את התקרית, כפי שהיא מתוארת על ידי מאמיני תאוריית התרסקות העב"ם תקרית רוזוול היא אירוע שבו, כך נטען, התרסק עב"ם ליד העיירה רוזוול שבניו מקסיקו, ארצות הברית, בשלהי יוני או בתחילת יולי 1947. על פי הטענה, חולצו מן העב"ם שהתרסק בסמוך לעיירה גופות של חוצנים ופריטים אחרים שמקורם בטכנולוגיה חוצנית. לקראת סוף שנות ה-70 של המאה ה-20 התעורר מחדש העניין בתקרית, והצית ויכוח עז. סביב האירוע נרקמו תאוריות קשר רבות, הדנות במהותו של החפץ שהתרסק לכאורה במקום. עמדתו הרשמית של צבא ארצות הברית היא שהשברים שנמצאו במקום הם שרידים של כדור פורח ניסיוני שמשימתו מעקב בגובה רב, פרויקט שנקרא "מוֹגוּל". לעומת עמדה רשמית זאת, יש המאמינים כי במקום אכן התרסק כלי טיס חוצני, ממנו חולצו גופות של חוצנים; התומכים בתפיסה זו סבורים שצבא ארצות הברית העלים מן הציבור את האמת על האירוע. הוויכוח הפך את רוזוול לתופעה נרחבת בתרבות הפופולרית, והשם "רוזוול" הפך לסמל לכלל נושא העב"מים והמפגש עם תרבויות חוצניות; זו אחת התקריות המפורסמות ביותר והשנויות במחלוקת בתחום זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 ביולי 2016	ציור המשחזר את התקרית, כפי שהיא מתוארת על ידי מאמיני תאוריית התרסקות העב"ם תקרית רוזוול היא אירוע שבו, כך נטען, התרסק עב"ם ליד העיירה רוזוול שבניו מקסיקו, ארצות הברית, בשלהי יוני או בתחילת יולי 1947. על פי הטענה, חולצו מן העב"ם שהתרסק בסמוך לעיירה גופות של חוצנים ופריטים אחרים שמקורם בטכנולוגיה חוצנית. לקראת סוף שנות ה-70 של המאה ה-20 התעורר מחדש העניין בתקרית, והצית ויכוח עז. סביב האירוע נרקמו תאוריות קשר רבות, הדנות במהותו של החפץ שהתרסק לכאורה במקום. עמדתו הרשמית של צבא ארצות הברית היא שהשברים שנמצאו במקום הם שרידים של כדור פורח ניסיוני שמשימתו מעקב בגובה רב, פרויקט שנקרא "מוֹגוּל". לעומת עמדה רשמית זאת, יש המאמינים כי במקום אכן התרסק כלי טיס חוצני, ממנו חולצו גופות של חוצנים; התומכים בתפיסה זו סבורים שצבא ארצות הברית העלים מן הציבור את האמת על האירוע. הוויכוח הפך את רוזוול לתופעה נרחבת בתרבות הפופולרית, והשם "רוזוול" הפך לסמל לכלל נושא העב"מים והמפגש עם תרבויות חוצניות; זו אחת התקריות המפורסמות ביותר והשנויות במחלוקת בתחום זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 ביולי 2016	תנין הנילוס התנינאים הם סדרה של בעלי חיים בקבוצת הזאורופסידה הכוללת כ-23 מינים הנפוצים בדרום אסיה, בצפון אוסטרליה, באפריקה ובאמריקה. הסדרה כוללת שלוש משפחות: תניניים, אליגטוריים וגאביאליים. מבין אלו החיים, היצורים הקרובים ביותר לתנינאים הם העופות. היסטוריית המאובנים של התנינאים עשירה מאוד, ותחילתה לפני 200 מיליוני שנים לערך. מבנה גופם מותאם היטב לסביבה, ולכן השתנה רק במידה מועטה בחלוף מיליוני השנים. כך, עורם מכוסה מגנים קרניים קשיחים; זנבם חזק; רגליהם מותאמות לזחילה, להליכה ולריצה גם יחד; גופם שטוח יחסית; מערכות הגוף מותאמות לאורח חייהם המימי למחצה; וחושיהם חדים. שיטות הציד שלהם מגוונות, כשהידועה שבהן היא מארב סבלני לטרפם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 ביולי 2016	תנין הנילוס התנינאים הם סדרה של בעלי חיים בקבוצת הזאורופסידה הכוללת כ-23 מינים הנפוצים בדרום אסיה, בצפון אוסטרליה, באפריקה ובאמריקה. הסדרה כוללת שלוש משפחות: תניניים, אליגטוריים וגאביאליים. מבין אלו החיים, היצורים הקרובים ביותר לתנינאים הם העופות. היסטוריית המאובנים של התנינאים עשירה מאוד, ותחילתה לפני 200 מיליוני שנים לערך. מבנה גופם מותאם היטב לסביבה, ולכן השתנה רק במידה מועטה בחלוף מיליוני השנים. כך, עורם מכוסה מגנים קרניים קשיחים; זנבם חזק; רגליהם מותאמות לזחילה, להליכה ולריצה גם יחד; גופם שטוח יחסית; מערכות הגוף מותאמות לאורח חייהם המימי למחצה; וחושיהם חדים. שיטות הציד שלהם מגוונות, כשהידועה שבהן היא מארב סבלני לטרפם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 ביולי 2016	גרשווין ב-1937. צילם: קארל ואן וכטן ג'ורג' גֶרשווין (1898, ברוקלין, ניו יורק – 1937, הוליווד, לוס אנג'לס) היה מלחין יהודי-אמריקאי, מחשובי יוצרי המוזיקה הפופולרית בארצות הברית. אף שנפטר בטרם מלאו לו 39 שנים, הוא הטביע חותם על המוזיקה של המאה ה-20 ובפרט על המוזיקה האמריקאית. גם יצירתו ה"קלה" הייתה חלוצית ובעלת עומק חסר תקדים. לגרשווין היו שלוש קריירות מקבילות. ראשית, היה פסנתרן מחונן; במקביל, חיבר מוזיקה פופולרית שכללה פזמונים, מוזיקה למחזות-זמר וסרטים, ובכך היה לאחד הגורמים המרכזיים ביצירת "ספר השירים האמריקאי הגדול" (Great American Songbook); ובד בבד היה גם מלחין קלאסי, שיצר בסוגות המקובלות בעולם הקלאסי וחיבר יצירות לתזמורת, קונצ'רטו ואף אופרה ("פורגי ובס"). בהיותו חסר השכלה מוזיקלית תאורטית מסודרת פיתח סגנון עצמאי וייחודי, ששאב מהמסורת הקלאסית כמו גם ממוזיקה אמריקאית פופולרית כגון רגטיים, ג'אז, בלוז, האופרטות של גילברט וסאליבן ומוזיקת כליזמרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 ביולי 2016	גרשווין ב-1937. צילם: קארל ואן וכטן ג'ורג' גֶרשווין (1898, ברוקלין, ניו יורק – 1937, הוליווד, לוס אנג'לס) היה מלחין יהודי-אמריקאי, מחשובי יוצרי המוזיקה הפופולרית בארצות הברית. אף שנפטר בטרם מלאו לו 39 שנים, הוא הטביע חותם על המוזיקה של המאה ה-20 ובפרט על המוזיקה האמריקאית. גם יצירתו ה"קלה" הייתה חלוצית ובעלת עומק חסר תקדים. לגרשווין היו שלוש קריירות מקבילות. ראשית, היה פסנתרן מחונן; במקביל, חיבר מוזיקה פופולרית שכללה פזמונים, מוזיקה למחזות-זמר וסרטים, ובכך היה לאחד הגורמים המרכזיים ביצירת "ספר השירים האמריקאי הגדול" (Great American Songbook); ובד בבד היה גם מלחין קלאסי, שיצר בסוגות המקובלות בעולם הקלאסי וחיבר יצירות לתזמורת, קונצ'רטו ואף אופרה ("פורגי ובס"). בהיותו חסר השכלה מוזיקלית תאורטית מסודרת פיתח סגנון עצמאי וייחודי, ששאב מהמסורת הקלאסית כמו גם ממוזיקה אמריקאית פופולרית כגון רגטיים, ג'אז, בלוז, האופרטות של גילברט וסאליבן ומוזיקת כליזמרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 ביולי 2016	תיאור התמונה וריאציות דיאבלי הוא הכינוי המקובל של היצירה 33 וריאציות על ואלס מאת אנטון דיאבלי לפסנתר, אופוס 120, שבטהובן כתב בין 1819 ל־1823. סט הווריאציות נחשב לאחת היצירות המעולות ביותר לפסנתר, החולקת מקום של כבוד עם וריאציות גולדברג של יוהאן סבסטיאן באך. עם זאת, וריאציות דיאבלי יוצרות עולם צלילי מופשט לחלוטין, ומשחקות רק בדימויים של הצלילים. הצלילים כשלעצמם אינם יכולים להביא לידי מימוש אמיתי את האידיאה האמנותית, זו הניתנת לקליטה באוזן הרוחנית בלבד. דונלד טובי, הכותב בנושאי מוזיקה, תיאר את היצירה "סט הווריאציות הדגול ביותר שנכתב מאז ומעולם". הפסנתרן אלפרד ברנדל מתאר אותה במילים "הגדולה ביצירות לפסנתר". היצירה מכילה, כדברי הנס פון בילוב, "מיקרוקוסמוס של הכישרון הגאוני הבטהובני, או אפילו דמות התמצית של כל עולם הצלילים". ארנולד שנברג כתב בספרו פונקציות מבניות של הרמוניה, כי "הודות להרמוניה שלהן, וריאציות דיאבלי ראויות לתואר היצירה ההרפתקנית ביותר של בטהובן". היצירה חוברה לאחר שדיאבלי, מו"ל מוזיקה ומלחין נודע, שלח בשנת 1819 ולס פרי עטו אל כל המלחינים החשובים באימפריה האוסטרית, בהם פרנץ שוברט, קארל צ'רני, יוהאן נפומוק הומל, פרנץ קסאפר וולפגנג מוצרט והארכידוכס רודולף וביקש מכל אחד מהם לכתוב וריאציה על יצירתו. תוכניתו הייתה לפרסם את כל הווריאציות בכרך פטריוטי שייקרא Vaterländischer Künstlerverein ("התאחדות אמני המולדת") ורווחיו יינתנו כתרומה ליתומים ולאלמנות של מלחמות נפוליאון. פרנץ ליסט לא נכלל ברשימה, אבל נראה שמורו, צ'רני, דאג לכך שגם הוא יספק וריאציה משלו, שאותה חיבר בגיל 11. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 ביולי 2016	תיאור התמונה וריאציות דיאבלי הוא הכינוי המקובל של היצירה 33 וריאציות על ואלס מאת אנטון דיאבלי לפסנתר, אופוס 120, שבטהובן כתב בין 1819 ל־1823. סט הווריאציות נחשב לאחת היצירות המעולות ביותר לפסנתר, החולקת מקום של כבוד עם וריאציות גולדברג של יוהאן סבסטיאן באך. עם זאת, וריאציות דיאבלי יוצרות עולם צלילי מופשט לחלוטין, ומשחקות רק בדימויים של הצלילים. הצלילים כשלעצמם אינם יכולים להביא לידי מימוש אמיתי את האידיאה האמנותית, זו הניתנת לקליטה באוזן הרוחנית בלבד. דונלד טובי, הכותב בנושאי מוזיקה, תיאר את היצירה "סט הווריאציות הדגול ביותר שנכתב מאז ומעולם". הפסנתרן אלפרד ברנדל מתאר אותה במילים "הגדולה ביצירות לפסנתר". היצירה מכילה, כדברי הנס פון בילוב, "מיקרוקוסמוס של הכישרון הגאוני הבטהובני, או אפילו דמות התמצית של כל עולם הצלילים". ארנולד שנברג כתב בספרו פונקציות מבניות של הרמוניה, כי "הודות להרמוניה שלהן, וריאציות דיאבלי ראויות לתואר היצירה ההרפתקנית ביותר של בטהובן". היצירה חוברה לאחר שדיאבלי, מו"ל מוזיקה ומלחין נודע, שלח בשנת 1819 ולס פרי עטו אל כל המלחינים החשובים באימפריה האוסטרית, בהם פרנץ שוברט, קארל צ'רני, יוהאן נפומוק הומל, פרנץ קסאפר וולפגנג מוצרט והארכידוכס רודולף וביקש מכל אחד מהם לכתוב וריאציה על יצירתו. תוכניתו הייתה לפרסם את כל הווריאציות בכרך פטריוטי שייקרא Vaterländischer Künstlerverein ("התאחדות אמני המולדת") ורווחיו יינתנו כתרומה ליתומים ולאלמנות של מלחמות נפוליאון. פרנץ ליסט לא נכלל ברשימה, אבל נראה שמורו, צ'רני, דאג לכך שגם הוא יספק וריאציה משלו, שאותה חיבר בגיל 11. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 ביולי 2016	עיתונות ערבית, ובכללה עיתונים וכתבי עת המתפרסמים בשפה הערבית, קיימת משלהי המאה ה-18. העיתונות הערבית מתפרסמת בארצות ערב, אך גם מחוץ להן. העיתונות הערבית החלה בעקבות השפעה מערבית שהביאו המגעים של האימפריה העות'מאנית עם שכנותיה ופלישתו של נפוליאון למצרים. העיתונות הערבית התפתחה לאט והתמסדה בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה-19 למרות קשיים רבים, העדר אמצעים טכנולוגיים. חוסר העניין של הציבור ושל השלטון היו לרועץ לתחום הצעיר. עם הזמן התפתחה העיתונות הערבית, תחילה ביוזמת השלטונות ובהמשך גם ביוזמה פרטית. עם קבלת עצמאות מהאימפריה העות'מאנית ובהמשך – ממשטרי הכיבוש המערביים באמצע המאה ה-20, החלו העיתונים הערביים להיות תחת השפעת השלטונות המקומיים שהיו ברובם לא דמוקרטיים. הם השתמשו בעיתונות לצורכי המשטר ופגעו בחופש הביטוי של העיתונאים. לא כל העיתונים בשפה הערבית יוצאים לאור בארצות ערב. חלקם פועלים ממרכזים מערביים דוגמת לונדון. עיתונים אלה מופצים בכל רחבי המזרח התיכון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 ביולי 2016	עיתונות ערבית, ובכללה עיתונים וכתבי עת המתפרסמים בשפה הערבית, קיימת משלהי המאה ה-18. העיתונות הערבית מתפרסמת בארצות ערב, אך גם מחוץ להן. העיתונות הערבית החלה בעקבות השפעה מערבית שהביאו המגעים של האימפריה העות'מאנית עם שכנותיה ופלישתו של נפוליאון למצרים. העיתונות הערבית התפתחה לאט והתמסדה בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה-19 למרות קשיים רבים, העדר אמצעים טכנולוגיים. חוסר העניין של הציבור ושל השלטון היו לרועץ לתחום הצעיר. עם הזמן התפתחה העיתונות הערבית, תחילה ביוזמת השלטונות ובהמשך גם ביוזמה פרטית. עם קבלת עצמאות מהאימפריה העות'מאנית ובהמשך – ממשטרי הכיבוש המערביים באמצע המאה ה-20, החלו העיתונים הערביים להיות תחת השפעת השלטונות המקומיים שהיו ברובם לא דמוקרטיים. הם השתמשו בעיתונות לצורכי המשטר ופגעו בחופש הביטוי של העיתונאים. לא כל העיתונים בשפה הערבית יוצאים לאור בארצות ערב. חלקם פועלים ממרכזים מערביים דוגמת לונדון. עיתונים אלה מופצים בכל רחבי המזרח התיכון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 ביולי 2016	חייל סובייטי במדי חורף מתכונן להטיל רימון. ספטמבר 1942 המערכה באזור סטלינגרד הייתה מערכה מכרעת בחזית המזרחית של מלחמת העולם השנייה שניטשה בין ברית המועצות למדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית, באזור העיר סטלינגרד (כיום וולגוגרד) שבדרום ברית המועצות, מיולי 1942 עד ראשית פברואר 1943. במהלך המערכה נכשלו כל הניסיונות של הצבא הגרמני לכבוש את סטלינגרד מידי הצבא הסובייטי. המערכה הסתיימה בניצחון מכריע של הצבא האדום, אשר נחשב לנקודת מפנה מרכזית במלחמת העולם השנייה בכלל, ובחזית המזרחית בפרט. המערכה באזור סטלינגרד ובתוך העיר עצמה הייתה אחת הקשות, העקובות מדם והממושכות ביותר במלחמת העולם השנייה. היא ארכה למעלה משישה חודשים, ובמהלכה ספגו שני הצדדים כשני מיליון אבדות – הרוגים, פצועים, נעדרים ושבויים. מרבית החוקרים נוהגים לחלק את המערכה לשלושה שלבים עיקריים: המערכה על דרכי הגישה לסטלינגרד (חודשים יולי–אוגוסט 1942), המערכה בתוך העיר (ספטמבר–נובמבר 1942), ומתקפת הנגד הסובייטית שהביאה לכיתור כוחות הציר באזור סטלינגרד ולאחר מכן להשמדתם (נובמבר 1942–ראשית פברואר 1943). האבדות הכבדות שספגו כוחות הציר במהלך המערכה באזור סטלינגרד, בצירוף גורמים נוספים, הטו את מאזן הכוחות האסטרטגי בחזית המזרחית בצורה מכרעת לטובת ברית המועצות. הצבא הסובייטי, שגם הוא ספג אבדות כבדות מאוד במהלך הקרב, זכה בניצחון שהיה בעל משמעות מורלית ואסטרטגית רבה וסימן את תחילת נסיגת הצבא הגרמני מהשטחים שנכבשו בברית המועצות ואת ראשית התפנית במלחמה, וסייע להביא, בסופו של דבר, לתבוסתה המוחלטת של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 ביולי 2016	חייל סובייטי במדי חורף מתכונן להטיל רימון. ספטמבר 1942 המערכה באזור סטלינגרד הייתה מערכה מכרעת בחזית המזרחית של מלחמת העולם השנייה שניטשה בין ברית המועצות למדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית, באזור העיר סטלינגרד (כיום וולגוגרד) שבדרום ברית המועצות, מיולי 1942 עד ראשית פברואר 1943. במהלך המערכה נכשלו כל הניסיונות של הצבא הגרמני לכבוש את סטלינגרד מידי הצבא הסובייטי. המערכה הסתיימה בניצחון מכריע של הצבא האדום, אשר נחשב לנקודת מפנה מרכזית במלחמת העולם השנייה בכלל, ובחזית המזרחית בפרט. המערכה באזור סטלינגרד ובתוך העיר עצמה הייתה אחת הקשות, העקובות מדם והממושכות ביותר במלחמת העולם השנייה. היא ארכה למעלה משישה חודשים, ובמהלכה ספגו שני הצדדים כשני מיליון אבדות – הרוגים, פצועים, נעדרים ושבויים. מרבית החוקרים נוהגים לחלק את המערכה לשלושה שלבים עיקריים: המערכה על דרכי הגישה לסטלינגרד (חודשים יולי–אוגוסט 1942), המערכה בתוך העיר (ספטמבר–נובמבר 1942), ומתקפת הנגד הסובייטית שהביאה לכיתור כוחות הציר באזור סטלינגרד ולאחר מכן להשמדתם (נובמבר 1942–ראשית פברואר 1943). האבדות הכבדות שספגו כוחות הציר במהלך המערכה באזור סטלינגרד, בצירוף גורמים נוספים, הטו את מאזן הכוחות האסטרטגי בחזית המזרחית בצורה מכרעת לטובת ברית המועצות. הצבא הסובייטי, שגם הוא ספג אבדות כבדות מאוד במהלך הקרב, זכה בניצחון שהיה בעל משמעות מורלית ואסטרטגית רבה וסימן את תחילת נסיגת הצבא הגרמני מהשטחים שנכבשו בברית המועצות ואת ראשית התפנית במלחמה, וסייע להביא, בסופו של דבר, לתבוסתה המוחלטת של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 ביולי 2016	בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים רחוב הנביאים, אחד הרחובות המרכזיים בירושלים, נסלל ואוכלס בשלהי המאה ה-19, כחלק מהיציאה מהחומות. הרחוב כולל פניני אדריכלות והיסטוריה מן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שמקורן בתרבויות ובדתות שונות. תור הזהב של רחוב הנביאים החל באמצע המאה ה-19 והסתיים בשנת 1917, עם נפילת האימפריה העות'מאנית. הרחוב והאזור כולו נחשבו עד אז ליוקרתיים ביותר, דבר שהתבטא בהקמת קונסוליות, בתי חולים, מוסדות חינוך ודת ובתי מגורים מפוארים. ממאורעות תרפ"ט (1929) החלה הידרדרות במעמד הרחוב, והוא פוצל למעשה בין אזור יהודי במערב הרחוב ובמרכזו, לבין אזור ערבי בחלק המזרחי. בימי העיר המחולקת, בין 1948–1967, עבר קו התפר במזרח רחוב הנביאים וחצה אותו בין מדינת ישראל לבין ירדן. מאז איחוד העיר במלחמת ששת הימים היה רחוב עירוני רגיל, ועם הפעלת הרכבת הקלה בירושלים הפך לעורק תחבורה ראשי, והחל שוב למשוך אליו רוכשי דירות יוקרה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 ביולי 2016	בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים רחוב הנביאים, אחד הרחובות המרכזיים בירושלים, נסלל ואוכלס בשלהי המאה ה-19, כחלק מהיציאה מהחומות. הרחוב כולל פניני אדריכלות והיסטוריה מן המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שמקורן בתרבויות ובדתות שונות. תור הזהב של רחוב הנביאים החל באמצע המאה ה-19 והסתיים בשנת 1917, עם נפילת האימפריה העות'מאנית. הרחוב והאזור כולו נחשבו עד אז ליוקרתיים ביותר, דבר שהתבטא בהקמת קונסוליות, בתי חולים, מוסדות חינוך ודת ובתי מגורים מפוארים. ממאורעות תרפ"ט (1929) החלה הידרדרות במעמד הרחוב, והוא פוצל למעשה בין אזור יהודי במערב הרחוב ובמרכזו, לבין אזור ערבי בחלק המזרחי. בימי העיר המחולקת, בין 1948–1967, עבר קו התפר במזרח רחוב הנביאים וחצה אותו בין מדינת ישראל לבין ירדן. מאז איחוד העיר במלחמת ששת הימים היה רחוב עירוני רגיל, ועם הפעלת הרכבת הקלה בירושלים הפך לעורק תחבורה ראשי, והחל שוב למשוך אליו רוכשי דירות יוקרה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 ביולי 2016	תיאור התמונה בילבי ענק הוא מין של כיסאי אוסטרלי דמוי ארנב או חולדה גדולה במשפחת הבילביים, האנדמי ליבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1837 על ידי ג'יימס ריד. זהו המין היחיד ששרד ממשפחת הבילביים, לאחר שקרובו הבילבי הזוטר נכחד במהלך המאה ה-20. הבילבי הענק הוא בעל חיים קרקעי חופר מחילות, והוא אחד ממהנדסי הסביבה הבולטים של היבשת האוסטרלית. הבילבי הוא בעל חיים אוכל-כול הפעיל בעיקר בשעות לילה, ואת מרבית שעות היום הוא מבלה בבטן האדמה. יש לו מספר מאפיינים גופניים המותאמים לחיים הליליים במדבר. הוא אינו זקוק כלל למים, ואת הנוזלים הדרושים לו הוא מקבל ממזונו העיקרי – זרעים וחרקים, שהוא משיג באמצעות לשונו הארוכה והדביקה או בעזרת שיניו החדות. הבילבי אינו בעל חיים טריטוריאלי והוא מסתפק בהפגנת דומיננטיות כלפי בני מינו. לנקבת הבילבי יש מספר מאפיינים מיוחדים המסייעים לגידול צאצאיה: תקופת ההיריון שלה – מהקצרות שביונקים, והיא מסוגלת לעכב את התפתחות העובר עד שהתנאים הסביבתיים משתפרים בתהליך הנקרא דיאפאוזה; פתח הכיס שלה ממוקם סמוך למפשעה ולא סמוך לחזה כמו אצל הקנגורו, וזאת כדי למנוע מהכיס שבו נמצאים צאצאיה להתמלא בעפר כאשר היא חופרת באדמה. בעבר הבילבי היה נפוץ מאוד ברחבי היבשת האוסטרלית – מהמדבריות שבמרכז הארץ ועד לאזור החוף הדרום-מערבי. לאחר גילוי היבשת על ידי האירופאים, אוכלוסיית הבילבי הצטמצמה ביותר עד כדי סכנת הכחדה בעקבות מגוון איומים, ובראשם הכנסת השועל האדום והארנבון המצוי למרחב המחיה שלו. פעולות השימור ייצבו במידה מסוימת את האוכלוסייה והמין אף הוחזר לאזורים שמהם נכחד בעבר. היותו של הבילבי מין נדיר וחינני המביא תועלת אקולוגית גרמו לו להיות אהוד מאוד בקרב האוסטרלים, ודוגמה מובהקת לכך היא ארנב הפסחא שהוחלף ב"בילבי הפסחא" בשל הדימוי השלילי של הארנב ביבשת כמין פולש לעומת הדימוי החיובי של הבילבי. הבילבי הוא יונק עדין הניתן לאילוף בקלות, אך בשל נדירותו בטבע חל איסור לגדלו כחיית מחמד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 ביולי 2016	תיאור התמונה בילבי ענק הוא מין של כיסאי אוסטרלי דמוי ארנב או חולדה גדולה במשפחת הבילביים, האנדמי ליבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1837 על ידי ג'יימס ריד. זהו המין היחיד ששרד ממשפחת הבילביים, לאחר שקרובו הבילבי הזוטר נכחד במהלך המאה ה-20. הבילבי הענק הוא בעל חיים קרקעי חופר מחילות, והוא אחד ממהנדסי הסביבה הבולטים של היבשת האוסטרלית. הבילבי הוא בעל חיים אוכל-כול הפעיל בעיקר בשעות לילה, ואת מרבית שעות היום הוא מבלה בבטן האדמה. יש לו מספר מאפיינים גופניים המותאמים לחיים הליליים במדבר. הוא אינו זקוק כלל למים, ואת הנוזלים הדרושים לו הוא מקבל ממזונו העיקרי – זרעים וחרקים, שהוא משיג באמצעות לשונו הארוכה והדביקה או בעזרת שיניו החדות. הבילבי אינו בעל חיים טריטוריאלי והוא מסתפק בהפגנת דומיננטיות כלפי בני מינו. לנקבת הבילבי יש מספר מאפיינים מיוחדים המסייעים לגידול צאצאיה: תקופת ההיריון שלה – מהקצרות שביונקים, והיא מסוגלת לעכב את התפתחות העובר עד שהתנאים הסביבתיים משתפרים בתהליך הנקרא דיאפאוזה; פתח הכיס שלה ממוקם סמוך למפשעה ולא סמוך לחזה כמו אצל הקנגורו, וזאת כדי למנוע מהכיס שבו נמצאים צאצאיה להתמלא בעפר כאשר היא חופרת באדמה. בעבר הבילבי היה נפוץ מאוד ברחבי היבשת האוסטרלית – מהמדבריות שבמרכז הארץ ועד לאזור החוף הדרום-מערבי. לאחר גילוי היבשת על ידי האירופאים, אוכלוסיית הבילבי הצטמצמה ביותר עד כדי סכנת הכחדה בעקבות מגוון איומים, ובראשם הכנסת השועל האדום והארנבון המצוי למרחב המחיה שלו. פעולות השימור ייצבו במידה מסוימת את האוכלוסייה והמין אף הוחזר לאזורים שמהם נכחד בעבר. היותו של הבילבי מין נדיר וחינני המביא תועלת אקולוגית גרמו לו להיות אהוד מאוד בקרב האוסטרלים, ודוגמה מובהקת לכך היא ארנב הפסחא שהוחלף ב"בילבי הפסחא" בשל הדימוי השלילי של הארנב ביבשת כמין פולש לעומת הדימוי החיובי של הבילבי. הבילבי הוא יונק עדין הניתן לאילוף בקלות, אך בשל נדירותו בטבע חל איסור לגדלו כחיית מחמד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 ביולי 2016	אברהם גולדפאדן, לונדון, 1890 אברהם גולדפאדן (1840 - 1908) היה מחזאי, משורר, במאי תיאטרון ושחקן תיאטרון יידיש ועברית, אבי תיאטרון היידיש המודרני. בגיל 15 פרסם את ספר שיריו הראשון בעברית, "ציצים ופרחים". הספר זכה להצלחה והוא התפרסם כמשורר עברי. ב־1876 העלה את המופע הראשון שלו, שהיה בסגנון וודוויל, ובו שיחקו שחקנים נוספים, ישראל גרודנר ושכר גולדשטיין. בפעילותו כמחזאי וכמשורר יצר גולדפאדן רפרטואר של שירים ומחזות חדשים. בשנתיים הראשונות לפעילותו כתב 22 מחזות, ובמהלך הקריירה כתב כ־40. אף שלא הצליח תמיד להשאיר את השחקנים בלהקתו כאשר הפכו לכוכבים בזכות עצמם, המשיך, במשך שנים רבות, לגייס כישרונות חדשים, ולהקתו הייתה למקום שבו ניתן לרכוש הכשרה נאותה לקריירה בתיאטרון היידיש. היבול והגיוון ביצירותיו של גולדפאדן היה רב. הוא חיבר קומדיות, דרמות, מחזות היסטוריים, אופרטות, שירה בעברית ואפילו ספר מסות. גם את המוזיקה למחזותיו, שהיו ברובם מחזות מוזיקליים, חיבר בעצמו. שיריו, כגון "ראזשינקעס מיט מאנדלען" ("צימוקים ושקדים"), הפכו לשירים עממיים, ודמויות ממחזותיו "שמענדריק" ו"שני קוני למל" הפכו לחלק מהסלנג ביידיש. מחזותיו הועלו על במות ברחבי העולם היהודי, משנת 1880 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 ביולי 2016	אברהם גולדפאדן, לונדון, 1890 אברהם גולדפאדן (1840 - 1908) היה מחזאי, משורר, במאי תיאטרון ושחקן תיאטרון יידיש ועברית, אבי תיאטרון היידיש המודרני. בגיל 15 פרסם את ספר שיריו הראשון בעברית, "ציצים ופרחים". הספר זכה להצלחה והוא התפרסם כמשורר עברי. ב־1876 העלה את המופע הראשון שלו, שהיה בסגנון וודוויל, ובו שיחקו שחקנים נוספים, ישראל גרודנר ושכר גולדשטיין. בפעילותו כמחזאי וכמשורר יצר גולדפאדן רפרטואר של שירים ומחזות חדשים. בשנתיים הראשונות לפעילותו כתב 22 מחזות, ובמהלך הקריירה כתב כ־40. אף שלא הצליח תמיד להשאיר את השחקנים בלהקתו כאשר הפכו לכוכבים בזכות עצמם, המשיך, במשך שנים רבות, לגייס כישרונות חדשים, ולהקתו הייתה למקום שבו ניתן לרכוש הכשרה נאותה לקריירה בתיאטרון היידיש. היבול והגיוון ביצירותיו של גולדפאדן היה רב. הוא חיבר קומדיות, דרמות, מחזות היסטוריים, אופרטות, שירה בעברית ואפילו ספר מסות. גם את המוזיקה למחזותיו, שהיו ברובם מחזות מוזיקליים, חיבר בעצמו. שיריו, כגון "ראזשינקעס מיט מאנדלען" ("צימוקים ושקדים"), הפכו לשירים עממיים, ודמויות ממחזותיו "שמענדריק" ו"שני קוני למל" הפכו לחלק מהסלנג ביידיש. מחזותיו הועלו על במות ברחבי העולם היהודי, משנת 1880 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 ביולי 2016	נהר קולורדו הוא אחד משני הנהרות הראשיים בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו (הנהר השני הוא ריו גרנדה). אורכו 2,334 קילומטרים ואגן ניקוזו צחיח ברובו ומקיף חלקים משבע ממדינות ארצות הברית ושתיים ממדינות מקסיקו. מוצא הנהר במרכז הרי הרוקי בארצות הברית, והוא זורם בכיוון כללי לדרום־מערב לרוחב רמת קולורדו ודרך הגרנד קניון אל אגם מיד בגבול שבין אריזונה לנבדה, שם הוא פונה דרומה לעבר הגבול עם מקסיקו. לאחר שהוא נכנס למקסיקו, מגיע הנהר לדלתה של הקולורדו בקצה הצפוני של מפרץ קליפורניה בין המדינות באחה קליפורניה וסונורה. הנהר מפורסם בקניונים המרשימים שהוא יוצר ואשדות המים הלבנים, והוא מקור מים חיוני לאזורים החקלאיים והעירוניים באזורים המדבריים של אמריקה הצפונית. ילידי אמריקה התיישבו באגן הנהר קולורדו לפני 8,000 שנים לפחות. תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן, בין לפני 2,000 שנים ל-1,000, התקיימו על גדות הנהר ויובליו תרבויות חקלאיות נרחבות, שהיו, ככל הנראה, מתרבויות הילידים המתקדמות ביותר באמריקה הצפונית. אירופאים נכנסו לראשונה לאגן קולורדו במאה ה-16, כאשר חוקרי ארצות ספרדים החלו למפות את האזור ולתבוע עליו חזקה. מפעלי הנדסה גדולים באגן הנהר החלו לפעול בתחילת המאה ה-20, כאשר נקבעו קווים מנחים רבים בסדרה של הסכמים פנים אמריקניים ובינלאומיים הידועים בכינוי "חוק הנהר" ("Law of the River"). הממשל הפדרלי של ארצות הברית היה הכוח המניע העיקרי מאחורי בניית מיזמי הנדסה הידראוליים באגן הנהר, אך היו מעורבות בהם גם סוכנויות מים רבות של המדינות או של הרשויות המקומיות. מרבית הסכרים באגן הנהר נבנו בין 1910 ל־1970, כשהסכר העיקרי, סכר הובר, הושלם ב־1935. הקולורדו הוא אחד הנהרות המבוקרים והמוסדרים ביותר על ידי חוקים בעולם, כשכל טיפה ממימיו מוקצית למטרה מסוימת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 ביולי 2016	נהר קולורדו הוא אחד משני הנהרות הראשיים בדרום-מערב ארצות הברית וצפון מקסיקו (הנהר השני הוא ריו גרנדה). אורכו 2,334 קילומטרים ואגן ניקוזו צחיח ברובו ומקיף חלקים משבע ממדינות ארצות הברית ושתיים ממדינות מקסיקו. מוצא הנהר במרכז הרי הרוקי בארצות הברית, והוא זורם בכיוון כללי לדרום־מערב לרוחב רמת קולורדו ודרך הגרנד קניון אל אגם מיד בגבול שבין אריזונה לנבדה, שם הוא פונה דרומה לעבר הגבול עם מקסיקו. לאחר שהוא נכנס למקסיקו, מגיע הנהר לדלתה של הקולורדו בקצה הצפוני של מפרץ קליפורניה בין המדינות באחה קליפורניה וסונורה. הנהר מפורסם בקניונים המרשימים שהוא יוצר ואשדות המים הלבנים, והוא מקור מים חיוני לאזורים החקלאיים והעירוניים באזורים המדבריים של אמריקה הצפונית. ילידי אמריקה התיישבו באגן הנהר קולורדו לפני 8,000 שנים לפחות. תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן, בין לפני 2,000 שנים ל-1,000, התקיימו על גדות הנהר ויובליו תרבויות חקלאיות נרחבות, שהיו, ככל הנראה, מתרבויות הילידים המתקדמות ביותר באמריקה הצפונית. אירופאים נכנסו לראשונה לאגן קולורדו במאה ה-16, כאשר חוקרי ארצות ספרדים החלו למפות את האזור ולתבוע עליו חזקה. מפעלי הנדסה גדולים באגן הנהר החלו לפעול בתחילת המאה ה-20, כאשר נקבעו קווים מנחים רבים בסדרה של הסכמים פנים אמריקניים ובינלאומיים הידועים בכינוי "חוק הנהר" ("Law of the River"). הממשל הפדרלי של ארצות הברית היה הכוח המניע העיקרי מאחורי בניית מיזמי הנדסה הידראוליים באגן הנהר, אך היו מעורבות בהם גם סוכנויות מים רבות של המדינות או של הרשויות המקומיות. מרבית הסכרים באגן הנהר נבנו בין 1910 ל־1970, כשהסכר העיקרי, סכר הובר, הושלם ב־1935. הקולורדו הוא אחד הנהרות המבוקרים והמוסדרים ביותר על ידי חוקים בעולם, כשכל טיפה ממימיו מוקצית למטרה מסוימת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 ביולי 2016	פלינדרס פיטרי פרופסור סר ויליאם מתיו פלינדרס פיטרי (3 ביוני 1853 – 28 ביולי 1942) היה אגיפטולוג אנגלי, חבר בחברה המלכותית וחלוץ המתודולוגיה של הארכאולוגיה השיטתית המודרנית. הוא היה הראשון שהחזיק בתואר "אגיפטולוג" בממלכה המאוחדת, וחפר ברוב האתרים החשובים במצרים, לרבות נאוקרטיס, טאניס, תבאי ואתרים רבים במחוז פיום. הוא חפר גם באתרים בארץ ישראל. פיטרי היה הראשון שניסח את עקרונות הארכאולוגיה המודרנית: עקרון ההשתכבות היחסית – סטרטיגרפיה, ועקרון הכרונולוגיה הקרמית – טיפולוגיה. אחד הגילויים החשובים ביותר שלו הוא אסטלת ישראל, כתובת מצרית המזכירה את השם "ישראל". זהו האזכור החוץ־מקראי הקדום ביותר שנמצא לשם זה. פיטרי ראה גילוי זה כחשוב ביותר בכל שנות עבודתו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 ביולי 2016	פלינדרס פיטרי פרופסור סר ויליאם מתיו פלינדרס פיטרי (3 ביוני 1853 – 28 ביולי 1942) היה אגיפטולוג אנגלי, חבר בחברה המלכותית וחלוץ המתודולוגיה של הארכאולוגיה השיטתית המודרנית. הוא היה הראשון שהחזיק בתואר "אגיפטולוג" בממלכה המאוחדת, וחפר ברוב האתרים החשובים במצרים, לרבות נאוקרטיס, טאניס, תבאי ואתרים רבים במחוז פיום. הוא חפר גם באתרים בארץ ישראל. פיטרי היה הראשון שניסח את עקרונות הארכאולוגיה המודרנית: עקרון ההשתכבות היחסית – סטרטיגרפיה, ועקרון הכרונולוגיה הקרמית – טיפולוגיה. אחד הגילויים החשובים ביותר שלו הוא אסטלת ישראל, כתובת מצרית המזכירה את השם "ישראל". זהו האזכור החוץ־מקראי הקדום ביותר שנמצא לשם זה. פיטרי ראה גילוי זה כחשוב ביותר בכל שנות עבודתו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 ביולי 2016	פויול מתאמן קרלס פויול אי ספורקדה הוא כדורגלן עבר ספרדי־קטלאני ששיחק בעמדת הבלם בברצלונה שם שימש קפטן הקבוצה ובנבחרת ספרד. בשל מבנה גופו ושערו הארוך והמתולתל, הוא מכונה "טרזן". במשך תקופה של 15 שנים הופיע פויול במדי ברצלונה ב־593 משחקים רשמיים, מה שהופך אותו לשחקן השני במספר ההופעות במדי הקבוצה. עם הקבוצה הוא זכה ב־6 אליפויות ספרד וב־3 גביעי ליגת האלופות. במדי נבחרת ספרד, שהגיע אתה ל־100 הופעות, היה שותף לזכייתה השנייה ביורו (2008) והראשונה במונדיאל (2010). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 ביולי 2016	פויול מתאמן קרלס פויול אי ספורקדה הוא כדורגלן עבר ספרדי־קטלאני ששיחק בעמדת הבלם בברצלונה שם שימש קפטן הקבוצה ובנבחרת ספרד. בשל מבנה גופו ושערו הארוך והמתולתל, הוא מכונה "טרזן". במשך תקופה של 15 שנים הופיע פויול במדי ברצלונה ב־593 משחקים רשמיים, מה שהופך אותו לשחקן השני במספר ההופעות במדי הקבוצה. עם הקבוצה הוא זכה ב־6 אליפויות ספרד וב־3 גביעי ליגת האלופות. במדי נבחרת ספרד, שהגיע אתה ל־100 הופעות, היה שותף לזכייתה השנייה ביורו (2008) והראשונה במונדיאל (2010). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 ביולי 2016	קתדרלת שארטר קתדרלת שָ‏‏ארְטְר היא קתדרלה גותית בשארטר שבצרפת, כ־80 ק"מ דרומית־מערבית לפריז. לפי אונסק"ו, קתדרלה זו היא דוגמה לאדריכלות הגותית בשיאה, והיא מציגה את מיטב האמנות והפיסול הגותיים. הקתדרלה, ששרדה אסונות, שרפות ומלחמות לאורך ההיסטוריה, היא מושב הדיוקסיה של שארטר, ומהווה אתר עלייה לרגל לצליינים רבים. המבנה הנוכחי נבנה באמצע המאה ה-12 על חורבותיה של קתדרלה רומנסקית שנשרפה. החזית נבנתה ב־1134 בסגנון גותי מוקדם, ושעריה המפוסלים מהווים את אחת הדוגמאות העיקריות לפיסול גותי מוקדם. שאר הקתדרלה נבנתה מחדש בשנים 1194–1260, אחרי שריפה גדולה ששרפה את כל הקתדרלה למעט החזית. בהתחלה חששו תושבי שארטר, שהטוניקה הקדושה, המיוחסת למרים, אם ישו, הושמדה בשריפה, אך אחרי שהתברר ששרדה את האסון, ניצלו הבישוף רנו דה־מוקון, והקרדינל מליור בפיזה, את התלהבות התושבים לבניית מבנה גדול, מפואר וחדשני בקנה מידה שטרם נראה בצרפת של ימי הביניים. המבנה החדש נבנה בסגנון גותי בשל עם פיתוחים אדריכליים בהם קשת מחודדת, קמרון צלעות ותמיכות דואות שאפשרו בניית אולם תווך ובית מקהלה בגובה של 37 מטר (גבוה יותר מזה של הנוטרדאם דה פארי). בזכות מערכת התמיכה השלדית, רוב שטח הקירות הוקדש לחלונות ויטראז' בעלי גוון כחול ייחודי, שיצרו אווירה מיסטית ומלאת אור בתוך חלל המבנה. בתחילת המאה ה-16 נבנה מחדש הצריח המחודד של המגדל הצפוני בסגנון גותי לוהב, ומאז לא עבר מבנה הקתדרלה שינויים מהותיים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה