ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אפריל 2023

אפריל
1 באפריל 2023	דיוקן של קוזימה וגנר, צויר על ידי פרנץ פון לנבאך, 1879 קוזימה וגנר (24 בדצמבר 1837 – 1 באפריל 1930) הייתה אשתו של ריכרד וגנר, וממייסדי פסטיבל ביירוית, המוקדש בעיקר לביצוע האופרות של וגנר. לאחר מותו, הקדישה את שארית חייה לקידום יצירותיו האופראיות והספרותיות. במרוצת השנים זיהו פרשני אופרה רבים בקוזימה את ההשראה ליצירותיו המאוחרות של וגנר, דוגמת "פרסיפל". קוזימה הייתה בתם של הפסנתרן והמלחין ההונגרי-גרמני פרנץ ליסט ומארי ד'אגולט. בשנת 1857 היא התחתנה עם המנצח הנס פון בילוב, ונולדו להם שני ילדים. ב-1863 היא התאהבה בריכרד וגנר, שהיה מבוגר ממנה ב-24 שנים, והתגרשה מפון בילוב. וגנר וקוזימה התחתנו ב-1870. ב-1876 פתח הזוג את העונה הראשונה של פסטיבל ביירוית, שנועד להציג את מכלול יצירותיו של וגנר. ב-1883 מת וגנר מהתקף לב. קוזימה הקדישה את השנים הבאות של חייה לניהול הפסטיבל, הרחיבה את הרפרטואר שלו והפכה אותו לאירוע מרכזי בתחום המוזיקה הקלאסית. בתקופתה התנגדה לחידושים תיאטרליים בפסטיבל ודבקה בהפקות המקור של וגנר. בדומה לו, שמה אף היא את הדגש במיצגי האמנות על העליונות התרבותית של הגזע הארי ועל אנטישמיות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באפריל 2023	הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא הפרעת אישיות המתבטאת בדפוס מתמשך של התנהגות חריגה המאופיינת ברגשות מוגזמים של חשיבות עצמית גרנדיוזית, צורך מוגזם בהערצה, ויכולת נמוכה לגלות אמפתיה כלפי אחרים. היא מסווגת ב-DSM 5 באשכול B של הפרעות האישיות. הלוקים בה משקיעים זמן רב בחשיבה ובפנטזיות על השגת כוח, או על השגת הצלחה, או על המראה שלהם, לעיתים תוך ניצול הסובבים אותם. ההתנהגות מתחילה בדרך כלל בבגרות המוקדמת, ומשפיעה על הפרט בכל תחומי החיים. יש להבחין בין נרקיסיזם מהסוג השכיח בגיל הנעורים לבין נרקיסיזם המתאפיין ביכולת הסתגלות מוגבלת ונוקשות מחשבתית המאפיינת בני נוער שעתידים לפתח את ההפרעה. הטיפולים בהפרעה זו לא נחקרו היטב. ההפרעה תוארה לראשונה בשנת 1925 על ידי רוברט ואלדר, והמונח "הפרעת אישיות נרקיסיסטית" נטבע לראשונה על ידי היינץ קוהוט בשנת 1968. הביטוי "נרקיסיסט" נתפס כמילת גנאי, והשימוש בו מתייג אנשים באופן שלילי, אף שחלקם יכולים להיות מקסימים, מוכשרים ומצליחים על פי אמות מידה חברתיות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באפריל 2023	עגנון בשנת 1945 שמואל יוסף עגנון (י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 – י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970), המוכר גם בשם המקוצר ש"י עגנון, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1966. נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ ישראל. בשנת 1912 ירד לגרמניה למשך 12 שנה, שלאחריהן, ב-1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד לסוף ימיו. הסיפור הקצר הראשון שפרסם בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, בשנת 1909, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שם משפחתו מ"טשאטשקעס" ל"עגנון". עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו וספריו היו לראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים, שאותם לא פרסם בימות חייו. ספריו של עגנון, הן אלו שיצאו בחייו והן אלו שפורסמו לאחר מותו, תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון","תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה". דמותו הונצחה על גבי שטר כסף של חמישים שקלים חדשים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באפריל 2023	פסל של קרקלה מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס אַנְטוֹנִינוּס, המכונה קַרַקַלָּה (Caracalla;‏ 4 באפריל 188 – 8 באפריל 217), היה קיסר רומא משנת 211 ועד מותו. היה בנו הבכור של ספטימיוס סוורוס, והיה שותף איתו בשלטון על האימפריה החל משנת 198. עם מות האב בשנת 211, קיבלו קרקלה ואחיו גטה את השלטון כשותפים שווים. בפברואר 212 נרצח גטה בפקודתו של קרקלה, והוא הפך לשליטה היחיד של האימפריה. קרקלה לא הביע עניין בחובות השלטון, והשאיר את ניהול ענייני האימפריה בידי אימו יוליה דומנה, שנשאה בתואר "אוגוסטה", בעוד הוא מקדיש את זמנו למלחמה על גבולות האימפריה. מסעות המלחמה היו תמצית חייו של קרקלה, שחלם על תהילת עולם כדוגמת אלכסנדר מוקדון. תחת שמו של קרקלה בוצעו מספר רפורמות, שהחשובה שבהן היא התקנה שנתנה אזרחות רומית לכל האנשים החופשיים תושבי האימפריה הרומית. החוקרים חלוקים בשאלה לגבי ההיקף האמיתי של הרפורמה והשפעתה המעשית, אולם מכירים בערכה ובהשפעתה על אחדות האימפריה. רפורמה אחרת בעלת השפעה ארוכת טווח שנעשתה בשמו הייתה יצירת מטבע חדש, האנטוניאנוס, שהפך למטבע העיקרי של האימפריה למשך מספר דורות. קרקלה עלה לשלטון בזכות אביו, ועשה כל שניתן להחזיק בשלטון בכל מחיר. פרופסור משה עמית קובע בספרו על האימפריה הרומית כי "אף על פי שלא ניחן בתכונות של מנהיג" הוא הצליח לשלוט מאחר שהשכיל לשמור על נאמנות חיילי הצבא הרומי, שנבעה בעיקר מההטבות המפליגות שניתנו להם, אבל גם מהעובדה שקרקלה העביר את רוב שנות שלטונו בקרב הלגיונות, והשתתף בתלאות כחייל מן השורה. המקורות הרומאיים מתארים בכתביהם את דמותו באופן שלילי, כדמות "נלעגת ודוחה" של שליט אכזר חסר יכולת שחלומותיו לתהילה בשדה הקרב לא תאמו את יכולותיו המוגבלות. פרופסור עמית קובע כי ריחוקו של קרקלה מרומא מנע מהעיר ומהאימפריה את התופעות החמורות שאפיינו את שלטונם של שליטים עריצים ששכנו בעיר, כגון נרון או קומודוס. מעשיו של קרקלה חשפו טפח מהנעשה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הרומאית, את מאבקי הכוח ואת תאוות השלטון ללא מצרים שפעלו מאחורי חזות של חוק וסדר. מעל הכול חשפה תקופת שלטונו את כוחו והשפעתו ההולכים וגוברים של צבא האימפריה, ובפרט של המשמר הפרטוריאני, ואת משמעות תהליך זה על עתיד האימפריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באפריל 2023	אֶפִּילֶפְּסִיָּה (בעברית: כִּפְיוֹן) היא קבוצה של הפרעות נוירולוגיות, המאופיינת בפרכוסים הנובעים מפעילות עודפת וחריגה של תאי עצב בקליפת המוח. התקפים אפילפטיים מתרחשים לפרקים, ונוטים להישנות ללא סיבה מיידית ומבוססת. התקפים מבודדים אשר מתרחשים כתוצאה מגירוי ספציפי כגון רעל, לא ייחשבו כאפילפסיה. הגורם לאפילפסיה ברוב המקרים אינו ידוע. מקרים מסוימים מתרחשים כתוצאה מפגיעה מוחית, שבץ, גידולים במוח, זיהומים של המוח או מומים מולדים באמצעות תהליך של אפילפטוגנסיס. מוטציות גנטיות כנראה מקושרות באופן ישיר למספר רב של מקרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באפריל 2023	אֶפִּילֶפְּסִיָּה (בעברית: כִּפְיוֹן) היא קבוצה של הפרעות נוירולוגיות, המאופיינת בפרכוסים הנובעים מפעילות עודפת וחריגה של תאי עצב בקליפת המוח. התקפים אפילפטיים מתרחשים לפרקים, ונוטים להישנות ללא סיבה מיידית ומבוססת. התקפים מבודדים אשר מתרחשים כתוצאה מגירוי ספציפי כגון רעל, לא ייחשבו כאפילפסיה. הגורם לאפילפסיה ברוב המקרים אינו ידוע. מקרים מסוימים מתרחשים כתוצאה מפגיעה מוחית, שבץ, גידולים במוח, זיהומים של המוח או מומים מולדים באמצעות תהליך של אפילפטוגנסיס. מוטציות גנטיות כנראה מקושרות באופן ישיר למספר רב של מקרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באפריל 2023	פרנסיס פורד קופולה פרנסיס פורד קופולה הוא במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק סרטים, מחשובי במאי הקולנוע האמריקאים. קופולה הוא בן דור הצעירים בוגרי בתי הספר לקולנוע, שהגיעו לקדמת היצירה הקולנועית בארצות הברית בשנות ה-70, לצד ג'ורג' לוקאס ומרטין סקורסזה. הוא יצר סדרה של סרטים מצליחים בשנות ה-70, ובהם "השיחה", "הסנדק", "הסנדק 2" ו"אפוקליפסה עכשיו" שהביאו אותו למעמד של במאי על, ולהקמת אולפן משלו, "אמריקן זואיטרופ". מאמצע שנות ה-70 היה מעורב בהפקות יקרות ומסובכות שהביאו אותו אל סף פשיטת רגל, ולכישלונות מסחריים ואומנותיים. כישלון הסרט המוזיקלי "אחד מהלב" הביא אותו, בתחילת שנות ה-80 למשבר פיננסי ויצירתי. גם לאחר המשבר המשיך קופולה ביצירת קולנוע מוערך ואיכותי, וביים סרטים כגון "הסנדק חלק שלישי" שזכו להצלחה ולתשבחות המבקרים, אך לא זכו למעמד בו זכו יצירותיו החשובות בשנות ה-70. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באפריל 2023	גרסת המפציץ הבסיסית של איליושין Il-28 איליושין Il-28 הוא מפציץ סילוני טקטי תוצרת ברית המועצות, אשר פותח בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, יוצר במקור עבור חיל האוויר הסובייטי, והיה הראשון מסוגו בברית המועצות שנכנס לייצור בקנה מידה גדול. בנוסף, נבנה המטוס בסין (ללא רישיון סובייטי), שם סומן כחרבין H-5. לפחות 6,316 יחידות נבנו בברית המועצות, כאשר כמה מאות מטוסים מדגם H-5 נבנו בסין, בתוספת 186 יחידות של גרסת אימון, אשר סומנו כ-HJ-5. כמו כן נבנה המטוס ברישיון בצ'כוסלובקיה, שם סומן כ-B-228. בשנות ה-90 עדיין שירת בחילות אוויר רבים, יותר מארבעים שנה מאז הופיע לראשונה בפומבי. על פי עדויות, נכון לתחילת 2019, עדיין נמצאים בשירות חיל האוויר הצפון קוריאני כ-80 מטוסי H-5, בעלי יכולת נשיאת נשק גרעיני. בקוד נאט"ו הוא מזוהה כ"ביגל", כאשר גרסת האימון Il-28U מסומנת כ"מסקוט" ("קמע"). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באפריל 2023	יצחק נבון היה פוליטיקאי, דיפלומט, סופר, מחזאי ואיש חינוך ישראלי, שכיהן כנשיאה החמישי של מדינת ישראל, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. נבון נולד בירושלים והתחנך על ברכי הציונות. בנעוריו הצטרף לתנועת בית"ר ובאורח טבעי לאחר מכן לארגון צבאי לאומי. עם זאת, פיתח עמדות סוציאליסטיות, מה שהיה עבורו שינוי אידאולוגי גדול. כשסיים את לימודיו התיכוניים, השלים את המהפך הפוליטי-האישי שלו והצטרף אל שורות ההגנה. עם הקמת המדינה נקרא לשמש דיפלומט בצירות ישראל באורוגוואי. המוניטין הדיפלומטי שהשאיר אחריו הוביל אותו לעבוד לצד שר החוץ משה שרת. בתקופה זו החל להתקרב לדוד בן-גוריון, ובילה במחיצתו כשלוש עשרה שנים, מ-1952 ועד להתפטרותו הסופית של בן-גוריון ב-1963. לאחר מכן הצטרף למשרד החינוך כמנהל אגף התרבות והאמנות, ובמסגרת תפקיד זה יזם והוציא לפועל את המבצע לביעור הבערות. ב-1964 נמנה עם מייסדי רפ"י, ושנה אחר כך נבחר מטעמה לכנסת השישית, שבה כיהן גם כסגן יו"ר הכנסת. במקביל לעבודתו כחבר הכנסת, ניהל קריירה מחזאית וכתב בין היתר את המחזה "בוסתן ספרדי". בין השנים 1978–1983 כיהן כנשיא מדינת ישראל. במהלך כהונתו, הקדיש תשומת לב רבה לערביי ישראל, שם פעמיו אל עיירות הפיתוח והמושבים, וערך ביקור ממלכתי במצרים במסגרת מעורבותו בתהליך השלום הישראלי-מצרי, בהזמנתו של אנואר סאדאת. ב-1984 החליט בצעד יוצא דופן לשוב אל החיים הפוליטיים והתמודד בבחירות לכנסת האחת עשרה. לאחריהן מונה לשר החינוך והתרבות. במהלך כהונתו כשר החינוך הקים את בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים ואת "המועצה הציבורית לתרבות ואמנות בשכונות ובערי פיתוח". פעל להשגת חינוך לדמוקרטיה ולדו-קיום, מפגשים בין תלמידים יהודים לערבים, הנהיג את חובת הוראת השפה הערבית לתלמידים היהודים בבתי הספר הממלכתיים, יזם את מפעלות "סל תרבות" להקניית תרבות ואמנות לתלמידי ישראל, והכניס את לימודי מורשת יהדות המזרח. עד לפטירתו המשיך לקחת חלק פעיל בחיים הציבוריים ואף האריך ימים יותר מכל נשיא אחר במדינת ישראל. בגיל 94 נפטר נבון, ב-6 בנובמבר 2015. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באפריל 2023	מרכבה סימן 4מ מרכבה היא סדרה של טנקי מערכה ישראליים שמהווה את עמוד השדרה של חיל השריון הישראלי. בראש המיזם עמדו האלוף ישראל טל והמהנדס ישראל טילן. ייצור המרכבה החל ב-1980, ובחלוף השנים פותחו דגמים מתקדמים ומשוכללים יותר (כל דגם מכונה "סימן"). הדגם הראשון שיוצר הוא מרכבה סימן 1 שהשתתף במבצע שלום הגליל. אחריו בא מרכבה סימן 2 ב-1982. ב-1990 נכנס לשירות מרכבה סימן 3 עם תותח ישראלי בקליבר 120 מ"מ, וב-1995 נכנסה לשירות גרסה משופרת, מרכבה סימן 3 ב"ז. ב-2003 נכנס לשירות מרכבה סימן 4. הדגם המתקדם ביותר הוא מרכבה סימן 4מ שמצויד במערכת הגנה אקטיבית, "מעיל רוח", ונחשב לאחד מהטנקים הטובים והממוגנים בעולם. תובת המרכבה שימשה גם בסיס לנגמ"שי מרכבה, בהם הנמ"ר. תכנון המרכבה הוא חדשני ומקורי, ושם דגש על מיגון ושרידות הצוות. מנוע הטנק נמצא בחזית הטנק, דבר שאפשר הוספת מסדרון ודלת יציאה בירכתי הטנק. מזקו"ם הטנק תוכנן לעבירות מרבית, גם בשטחים קשים למעבר דוגמת שדות הבזלת של רמת הגולן וחולות המדבר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באפריל 2023	הנהר ריו גראנדה, המפריד בין מקסיקו לארצות הברית כשהוא זורם בתוך קניון סנטה אלנה הפארק הלאומי ביג בנד הוא פארק לאומי, השוכן בדרום-מערב מדינת טקסס שבארצות הברית. הפארק משתרע על שטח 3,242.2 קמ"ר בשטח מדברי במחוז ברוסטר (Brewster County). לפארק חשיבות לאומית בהיותו האזור המוגן הגדול ביותר של אקולוגיה וטופוגרפיה של מדבר צ'יוואווה בארצות הברית. בשטח הפארק גדלים יותר מ-1,200 מינים של צמחים, ושוכנים בו יותר מ-450 מינים של עופות, 56 מינים של זוחלים ו-75 מינים של יונקים. חשיבותו של הפארק מתבטאת גם בשפע האתרים הגאולוגיים והפלאונטולוגיים שבו, המוגנים על פי חוק. בתחומי הפארק נחשפו שפע מאובנים של בעלי חיים מהקרטיקון ומהשלישון. ארכאולוגים גילו בפארק כלים שגילם המשוער הוא כ-9,000 שנה, ומבנים ונופים היסטוריים מאפשרים הצצה לאורח החיים באזור הגבול שבין ארצות הברית למקסיקו במאה ה-19. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באפריל 2023	הנהר ריו גראנדה, המפריד בין מקסיקו לארצות הברית כשהוא זורם בתוך קניון סנטה אלנה הפארק הלאומי ביג בנד הוא פארק לאומי, השוכן בדרום-מערב מדינת טקסס שבארצות הברית. הפארק משתרע על שטח 3,242.2 קמ"ר בשטח מדברי במחוז ברוסטר (Brewster County). לפארק חשיבות לאומית בהיותו האזור המוגן הגדול ביותר של אקולוגיה וטופוגרפיה של מדבר צ'יוואווה בארצות הברית. בשטח הפארק גדלים יותר מ-1,200 מינים של צמחים, ושוכנים בו יותר מ-450 מינים של עופות, 56 מינים של זוחלים ו-75 מינים של יונקים. חשיבותו של הפארק מתבטאת גם בשפע האתרים הגאולוגיים והפלאונטולוגיים שבו, המוגנים על פי חוק. בתחומי הפארק נחשפו שפע מאובנים של בעלי חיים מהקרטיקון ומהשלישון. ארכאולוגים גילו בפארק כלים שגילם המשוער הוא כ-9,000 שנה, ומבנים ונופים היסטוריים מאפשרים הצצה לאורח החיים באזור הגבול שבין ארצות הברית למקסיקו במאה ה-19. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באפריל 2023	נוף טיפוסי בהרי היורה הגאולוגיה של הרי היורה משתרעת על פני מאות מיליוני שנים. הרכס – המצוי צפונית-מערבית להרי האלפים בשטחן של צרפת ושווייץ – נוצר לפני כ-35 מיליון שנים בעקבות דחיקה של האלפים לכיוון מערב. היורה הוא רכס מקומט וסלעיו נוצרו במהלך עידן המזוזואיקון, לפני 65–250 מיליון שנים. סחיפה עזה שנגרמה בעקבות המסה של אבן גיר גילתה מחשופים מתקופה זו, ומסבירה את היעדרם של סלעים מהשלישון ומהרביעון, המצויים בעיקר באגנים הגובלים ברכס. הגאולוגיה של הרכס מורכבת מאוד בגלל ריבוי השכבות המרכיבות אותו. 95% מסלעיו הם אבן גיר וחוואר, והם היוו מוקד למחקר ענף שנערך במאות ה-18 וה-19. חוקר הטבע הגרמני אלכסנדר פון הומבולדט, שחקר את תצורות אבן הגיר העשירות במאובנים, כינה אותן בשנת 1799 "גיר היורה". כינוי זה היווה בסיס לשמו של תור היורה בעידן המזוזואיקון בו נוצרו אותם סלעים. שכבות מתור זה נחקרו לראשונה בהרי היורה, אף שהן מייצגות רק חלק מההיסטוריה הגאולוגית של הרכס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באפריל 2023	דקל. דקליים הם משפחה יחידה בסדרת הדקלאים. משפחת הדקליים מכילה 181 סוגים וכ-2,600 מינים של עצים, שיחים ומטפסים ירוקי עד. הדקליים מצויים בכל האזורים הטרופיים והסובטרופיים וכן באזורים ממוזגים חמימים, והם סימן היכר מובהק של נאות מדבר ושל איים באוקיינוס השקט. המאפיינים של רוב סוגי הדקליים הם: צמח בעל פרחים חד-פסיגי רב שנתי, לרוב דו-ביתי (שיש ממנו עצי זכר ועצי נקבה), שורשיו צומחים מן הגזע, גזעו דק, ישר ונטול ענפים, ובראשו "כתר" הבנוי מעשרות רבות של עלים ארוכים ("כפות"). עם זאת, מיני הדקליים השונים ניחנים במגוון גדול מאוד של תכונות פיזיות והם שוכנים בכמעט כל סוג של בית גידול בתחום התפוצה שלהם – מיערות גשם טרופיים ועד מדבריות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באפריל 2023	בית הכנסת "היכל קורל של בוקרשט" שנוסד בשנת 1867 יהדות בוקרשט היא קהילה יהודית מאורגנת שהתקיימה במשך מאות שנים בעיר בוקרשט ותרמה רבות לכלכלתה ולתרבותה של העיר בפרט ושל רומניה בכלל. העיר בוקרשט נוסדה במאה ה-14 בקירוב, ויהודי בוקרשט מוזכרים במסמכים החל מהמאה ה-16. לשיא פריחתה הגיעה הקהילה בתקופה שבין מלחמות העולם. ציירים ומשוררים יהודים, כמו מרסל ינקו וגראסים לוקה, הביאו לכך שבוקרשט בתקופה זו הייתה ל"בירת הסוריאליזם". איסאק פלץ, שביתו ברחוב טראיאן היה בית ועד לסופרי בוקרשט, תיאר בספריו, שנכתבו בתקופה זו, את העיר, את יושביה ואת השכונות היהודיות שבה. אולם, לאחר הרדיפות של תקופת שואת יהודי רומניה ולאחר גילויי העוינות מצד המשטר הקומוניסטי, שבאו לאחר מכן, דעכה הקהילה ומרבית היהודים עלו לישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באפריל 2023	פנאיט איסטרטי פָּנָאיט איסְטְרָטי (1884–1935) היה סופר, עורך עיתון, עיתונאי ופובליציסט יליד רומניה, שעל אף נדודיו שמר על זיקה משמעותית למכורתו. איסטרטי עסק בעשרות משלחי יד, חי במספר ארצות וכתב בשפות הצרפתית והרומנית. יצירתו הייחודית, שניפצה מוסכמות, זכתה לחשיפה רבה ולתרגומים רבים ואף לעיבודים קולנועיים, ואיסטרטי עצמו זכה לכינוי "מקסים גורקי של הבלקנים". הוא היה פעיל פוליטי פציפיסטי וסוציאליסטי, מארגן שביתות והפגנות ונואם המלהיב המונים. איסטרטי היה מתומכי המהפכות ברוסיה והמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, אך מאוחר יותר, לאחר ביקור ממושך בברית המועצות, התאכזב מהנעשה בה ולא הסתיר את ביקורתו, שגררה התקפות נגד של חלק מחבריו לשעבר. הוא תמך בסופרים דיסידנטים ואפשר להם לפרסם בעילום שם. במחלוקת הגדולה בין הסטליניסטים ובין האופוזיציה השמאלית איסטרטי צידד באחרונים, אך לא הצטרף אליהם, כי, כדבריו, אף מסגרת מפלגתית לא התאימה לו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באפריל 2023	שער מחנה בוכנוואלד עם הקמתו בוכנוואלד היה מחנה ריכוז בגרמניה הנאצית. היה זה אחד ממחנות הריכוז הגדולים בגרמניה, ואליו היו מסונפים כ־130 מחנות משנה. מחנה בוכנוואלד פעל החל משנת 1937, ועד לשחרורו בידי צבא ארצות הברית ב-11 באפריל 1945. בתקופה זו עברו בו כ-250,000 בני אדם. ההערכה היא כי בבוכנוואלד נרצחו כ-70,000 בני אדם, כולל האסירים שנרצחו בצעדות המוות עם פינוי המחנה, ומבלי למנות את שבויי מלחמה שנרצחו מיד עם הגיעם למחנה, ואת האסירים שנשלחו מבוכנוואלד למחנות השמדה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באפריל 2023	שער מחנה בוכנוואלד עם הקמתו בוכנוואלד היה מחנה ריכוז בגרמניה הנאצית. היה זה אחד ממחנות הריכוז הגדולים בגרמניה, ואליו היו מסונפים כ־130 מחנות משנה. מחנה בוכנוואלד פעל החל משנת 1937, ועד לשחרורו בידי צבא ארצות הברית ב-11 באפריל 1945. בתקופה זו עברו בו כ-250,000 בני אדם. ההערכה היא כי בבוכנוואלד נרצחו כ-70,000 בני אדם, כולל האסירים שנרצחו בצעדות המוות עם פינוי המחנה, ומבלי למנות את שבויי מלחמה שנרצחו מיד עם הגיעם למחנה, ואת האסירים שנשלחו מבוכנוואלד למחנות השמדה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באפריל 2023	ארמון בלנהיים ארמון בלנהיים הוא בית מידות מונומנטלי בעיירה וודסטוק שבאוקספורדשייר, אנגליה. הארמון משמש מאז הקמתו כמשכנה של שושלת דוכסי מרלבורו, שחבריה כיהנו בתפקידים בכירים בממלכה המאוחדת, ובהם חברי בית הנבחרים הבריטי, בית הלורדים והמועצה המלכותית. ב-1987 הוכרז הארמון על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. הבניין נבנה בין השנים 1705 ל-1722, בתקופת הבארוק האנגלי, על ידי האדריכל סר ג'ון ואנברו עבור ג'ון צ'רצ'יל, הדוכס הראשון ממרלבורו, כהוקרה על תפקודו בניצחון הצבאי על צרפת ובוואריה בקרב בלנהיים. בניית הארמון גררה בסופו של דבר שורת מחלוקות פוליטיות פנימיות שבשיאה הוגלה מרלבורו מארצו. ייחודו של הארמון בהשוואה לבתי מגורים אחרים היא שהוא כולל גם מאוזוליאום ונחשב למונומנט לאומי. רבים מבני משפחת ספנסר-צ'רצ'יל ביצעו שינויים מבניים בפנים הבית, בפארק ובגנים. ב-30 בנובמבר 1874 נולד בארמון וינסטון צ'רצ'יל, לימים ראש ממשלת בריטניה. בשלהי המאה ה-19 סבלו הארמון והמשפחה משפל כלכלי והיו קרובים לפשיטת רגל, אך בעקבות נישואיו של הדוכס התשיעי ממרלבורו ליורשת האמריקנית העשירה קונסואלו ואנדרבילט ב-1892 נמנע מצב זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באפריל 2023	אב-טיפוס של האכזרית סימן 1 צה"ל מפעיל מספר דגמים של נגמ"שים כבדים המכונים בקיצור נגמ"כים. נגמ"ש (נושאי גייסות משוריין) הוא רכב המיועד לנשיאת לוחמי חיל רגלים ופלסי הנדסה קרבית. הנגמ"ך הוא נגמ"ש כבד, השוקל כמה עשרות טונות ומבוסס, בדרך-כלל, על תובה של טנק. בין הנגמ"כים המשמשים או ששימשו את צה"ל: נגמשו"ט שהוסב לנגמחו"ן, נקפדון הממוגן בכבדות, נגמפו"פ (הכולל מערכת תצפית "POP"), פומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי) ונקפומ"ה, המבוססים כולם על תובת טנק ה"שוט" (צנטוריון) אכזרית המבוסס על תובת טנקי 55/T-54 שנלקחו שלל נמ"ר המבוסס על תובת טנק מרכבה סימן 4 אופק המבוסס על תובות מרכבה סימן 2 ומרכבה סימן 3 עקב עימות נמוך עצימות ברצועת הביטחון בלבנון, נזקק צה"ל לנגמ"שים כבדים ובעלי מיגון טוב יותר מאשר נגמ"שי M-113 המיושנים והפגיעים. לשם כך פיתח צה"ל סדרה של נגמ"שים המבוססים על טנקי שוט קל שיצאו משירות, בנוסף לנגמ"ש המבוסס על תובת T-55. ההתבססות על טנק שממוגן בכבדות הוזילה באופן ניכר את העלויות, קיצרה את זמן הפיתוח, ואפשרה ייצור נגמ"ש כבד (נגמ"כ) ורכב קרבי משוריין (רק"ם) הממוגן היטב נגד איומי נ"ט ומטעני חבלה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באפריל 2023	סר ויוויאן פוקס וסר אדמונד הילרי, 1958 המשלחת הטראנס-אנטארקטית של חבר העמים הבריטי הייתה משלחת שיצאה לאנטארקטיקה בין השנים 1955–1958 בחסות חבר העמים הבריטי, במטרה להגיע לקוטב הדרומי. המשלחת הייתה הראשונה בהיסטוריה שהשלימה בהצלחה חצייה יבשתית של אנטארקטיקה דרך הקוטב הדרומי, והייתה השלישית שהגיעה לקוטב הדרומי, 46 שנים לאחר שעשו זאת משלחת הקוטב הדרומי של רואלד אמונדסן ומשלחת טרה נובה של רוברט פלקון סקוט, בשנים 1911 ו-1912. בראש המשלחת עמד החוקר הבריטי ד"ר ויוויאן פוקס, ואת צוות הסיוע של ים רוס שהורכב מניו זילנדים הנהיג סר אדמונד הילרי, שהתפרסם כשכבש את פסגת האוורסט. הקבוצה הניו זילנדית כללה מדענים שהשתתפו במחקר של השנה הגאופיזית הבינלאומית (IGY), ואילו צוות IGY אנגלי פעל בנפרד מבסיסו שבמפרץ היילי. בהתאם למסורת של משלחות קוטב מן "העידן ההרואי", גם משלחת חבר העמים הייתה יוזמה פרטית, אם כי נתמכה במימון ממשלתי של הממלכה המאוחדת, ניו זילנד, אוסטרליה ודרום אפריקה, לצד מספר רב של תרומות מחברות ומאנשים פרטיים, בחסותה של המלכה אליזבת השנייה. פוקס עוטר בתואר אבירות על הישגו. החצייה השנייה של היבשת התרחשה רק בשנת 1981, במשלחת טראנס-גלוב בראשות ראנולף פינז. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באפריל 2023	בית הכנסת המרכזי בסופיה יהדות סופיה היא קהילה יהודית שמתקיימת בעיר סופיה בירת בולגריה, מראשית המאה ה-14 ועד ימינו. בשלהי 1939 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה 26,092 נפשות והייתה הגדולה והמרכזית מקרב קהילות יהדות בולגריה. קהילה רומניוטית התגוררה בסופיה לפחות מראשית המאה ה-14. בשלהי המאה ה-14 הגיעו לעיר מגורשים מממלכת הונגריה ובמהלך המאה ה-15 התיישבו בה גם יהודים שגורשו מצרפת ומבוואריה. בשלהי המאה ה-15, הגיעו לשטחי האימפריה העות'מאנית ובכלל זה לסופיה מגורשי ספרד ובעיר נמנו שלושה קהלים: ספרדים, אשכנזים ורומניוטים. בכמותם הגדולה שינו בהדרגה מגורשי ספרד את צביון הקהילות השונות, אשר נטמעו בהדרגה אל תוך הקהילה הספרדית. יהודי סופיה, שהיו ברובם אוריינים ורב לשוניים, נחשבו על ידי השלטונות כמיעוט הנאמן לסולטאן העות'מאני, התבלטו כסוחרים אשר חלשו על היבוא והיצוא והיו עמילי מכס וגובי מיסים. תהליך נסיגת האימפריה העות'מאנית לווה במלחמות אזוריות, בעיקר מול האימפריה הרוסית, שהובילו להרעת המצב בשטחי בולגריה. יהודים רבים היגרו מהשטחים אותם איבדו העות'מאנים לתוך שטחי האימפריה ומקצתם התיישבו בסופיה. בראשית המאה ה-19 מנתה הקהילה 2,600 נפשות. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) שוחררה בולגריה מעול העות'מאנים וזכתה בעצמאותה. לאחר מלחמת העולם הראשונה התחולל בבולגריה משבר פוליטי, כלכלי ודמוגרפי שלווה בהגירה פנימית אשר לא פסחה על הקהילות היהודיות. קהילת סופיה הפכה לגדולה בקהילות יהודי בולגריה ובפרוץ מלחמת העולם השנייה, למעלה ממחצית מיהודי בולגריה התגוררו בעיר. במרבית שלבי מלחמת העולם השנייה בולגריה הייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית. על יהודי סופיה הוחל החוק להגנת האומה והגברים בגילאי 20 עד 40 נשלחו לעבודות כפייה. במרץ 1943 ניצלו בני הקהילה מגירוש אל מחנות ההשמדה, ובמאי גורשו יהודי העיר לערי השדה בבולגריה. לאחר המלחמה חודשה הפעילות הציונית. עם הקמת מדינת ישראל עלו מרבית בני הקהילה ארצה. ב-2022 התגוררו בסופיה כ-4,000 יהודים מתוך כלל יהודי בולגריה שמנו 5,500 נפשות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באפריל 2023	ג'יימס קיירד היא סירת הצלה קטנה שעשתה ב-1916 מסע, שנקרא על שמה, מאי הפיל שבאיי שטלנד הדרומיים אל ג'ורג'יה הדרומית שבדרום האוקיינוס האטלנטי, מרחק 1,440 קילומטרים. בסירה נמצאו סר ארנסט שקלטון וחמישה מעמיתיו, ומטרתם הייתה להזעיק עזרה, על מנת לחלץ את שאר חברי המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית מן השנים 1914–1917, שנשארו תקועים על אי הפיל, לאחר שאונייתם אנדיורנס נמחצה בקרח-ים וטבעה. היסטוריוני קטבים רואים במסע זה את אחד המעללים הגדולים ביותר בשיוטי סירה שנעשו מאז ומעולם. באוקטובר 1915 הטביע קרח-ים דחוס בים ודל את "אנדיורנס". שקלטון ועמיתיו מצאו מפלט על פני מצופי קרח, שהלכו והתבקעו תחתיהם, ואילצו אותם לעבור ממצוף למצוף. במשך תקופה זו נסחפה הקבוצה בהתמדה צפונה עד אפריל 1916, אז נשבר מצוף הקרח שעליו חנו. מכאן ואילך עשו את דרכם בסירות ההצלה של האונייה אל אי הפיל, שם החליט שקלטון שהדרך היעילה ביותר להשיג עזרה תהיה להפליג באחת הסירות אל ג'ורג'יה הדרומית. מבין שלוש סירות ההצלה נחשבה "ג'יימס קיירד" לחזקה ביותר ובעלת הסיכוי המיטבי לעמוד בתלאות המסע. שקלטון כינה אותה על שם ג'יימס קיי קיירד, יצרן יוטה מדנדי ופילנתרופ, שכספי התמיכה שלו עזרו לממן את המשלחת. לפני המסע חיזק נגר האונייה, הארי מקניש, את הסירה והתאים אותה לעמוד במימיו הסוערים של האוקיינוס הדרומי. הסירה שרדה שורה של סכנות, שבהן הייתה קרובה לא פעם להתהפך, ולבסוף הגיעה לחוף הדרומי של ג'ורג'יה הדרומית לאחר מסע של 16 יום. שקלטון ושניים מעמיתיו חצו את ההרים שבפנים האי, ללא ציוד טיפוס ובמצב גופני ירוד לאחר תלאות המסע, והגיעו לבסוף אל תחנת ציידי לווייתנים בצדו הצפוני של האי. כאן ארגן שקלטון את חילוצה של הקבוצה שעל אי הפיל, ולאחר דחיות שהביאו את אנשי אי הפיל כמעט ליאוש, חולצו כולם והגיעו הביתה בחיים. אחרי סוף מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1919, הוחזרה ה"ג'יימס קיירד" מג'ורג'יה הדרומית לאנגליה, ומשנת 1922 היא מוצבת בתצוגת קבע בבית ספרו הישן של שקלטון, דאלוויץ' קולג'. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באפריל 2023	ג'יימס קיירד היא סירת הצלה קטנה שעשתה ב-1916 מסע, שנקרא על שמה, מאי הפיל שבאיי שטלנד הדרומיים אל ג'ורג'יה הדרומית שבדרום האוקיינוס האטלנטי, מרחק 1,440 קילומטרים. בסירה נמצאו סר ארנסט שקלטון וחמישה מעמיתיו, ומטרתם הייתה להזעיק עזרה, על מנת לחלץ את שאר חברי המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית מן השנים 1914–1917, שנשארו תקועים על אי הפיל, לאחר שאונייתם אנדיורנס נמחצה בקרח-ים וטבעה. היסטוריוני קטבים רואים במסע זה את אחד המעללים הגדולים ביותר בשיוטי סירה שנעשו מאז ומעולם. באוקטובר 1915 הטביע קרח-ים דחוס בים ודל את "אנדיורנס". שקלטון ועמיתיו מצאו מפלט על פני מצופי קרח, שהלכו והתבקעו תחתיהם, ואילצו אותם לעבור ממצוף למצוף. במשך תקופה זו נסחפה הקבוצה בהתמדה צפונה עד אפריל 1916, אז נשבר מצוף הקרח שעליו חנו. מכאן ואילך עשו את דרכם בסירות ההצלה של האונייה אל אי הפיל, שם החליט שקלטון שהדרך היעילה ביותר להשיג עזרה תהיה להפליג באחת הסירות אל ג'ורג'יה הדרומית. מבין שלוש סירות ההצלה נחשבה "ג'יימס קיירד" לחזקה ביותר ובעלת הסיכוי המיטבי לעמוד בתלאות המסע. שקלטון כינה אותה על שם ג'יימס קיי קיירד, יצרן יוטה מדנדי ופילנתרופ, שכספי התמיכה שלו עזרו לממן את המשלחת. לפני המסע חיזק נגר האונייה, הארי מקניש, את הסירה והתאים אותה לעמוד במימיו הסוערים של האוקיינוס הדרומי. הסירה שרדה שורה של סכנות, שבהן הייתה קרובה לא פעם להתהפך, ולבסוף הגיעה לחוף הדרומי של ג'ורג'יה הדרומית לאחר מסע של 16 יום. שקלטון ושניים מעמיתיו חצו את ההרים שבפנים האי, ללא ציוד טיפוס ובמצב גופני ירוד לאחר תלאות המסע, והגיעו לבסוף אל תחנת ציידי לווייתנים בצדו הצפוני של האי. כאן ארגן שקלטון את חילוצה של הקבוצה שעל אי הפיל, ולאחר דחיות שהביאו את אנשי אי הפיל כמעט ליאוש, חולצו כולם והגיעו הביתה בחיים. אחרי סוף מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1919, הוחזרה ה"ג'יימס קיירד" מג'ורג'יה הדרומית לאנגליה, ומשנת 1922 היא מוצבת בתצוגת קבע בבית ספרו הישן של שקלטון, דאלוויץ' קולג'. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באפריל 2023	יום אנזא"ק הוא יום זיכרון לאומי המצוין באוסטרליה ובניו זילנד שמנציח בהרחבה את כל האוסטרלים והניו זילנדים "ששירתו ומתו בכל המלחמות, בכל העימותים ובכל משימות שמירת השלום" ואת "התרומה וההקרבה של כל אלו ששירתו". יום זה מצוין מדי שנה ב-25 באפריל ובמקור צוין לכבודם של חיילי גיסות הצבא האוסטרליים והניו זילנדיים שלחמו במערכת גליפולי כנגד האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה. יום אנזא"ק מצוין גם באיי קוק, בניואה, בפיטקרן ובטונגה ובעבר גם צוין בפפואה גינאה החדשה ובסמואה. אף על פי שהמערכה בגליפולי כשלה בהשגת יעדיה הצבאיים, פועלם של הכוחות האוסטרלים והניו זילנדים במערכה זו גרם להנחלת מורשת בלתי נתפשת אך רבת עוצמה. יצירתו של מה שנודע בכינוי "רוח אנזא"ק" הפכה לחלק חשוב של הזהות הלאומית של שתי האומות. רוח זו עיצבה את האופן שבו אזרחי שתי המדינות ראו הן את העבר שלהן והן את הבנת ההווה שלהן. גבורתם של החיילים שלחמו במערכה הכושלת בגליפולי הפכה את הקרבתם לזיכרון אייקוני באוסטרליה ובניו זילנד ולעיתים קרובות ניתן לזקוף לזכותה את תחושת העצמאות שלהן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באפריל 2023	יום אנזא"ק הוא יום זיכרון לאומי המצוין באוסטרליה ובניו זילנד שמנציח בהרחבה את כל האוסטרלים והניו זילנדים "ששירתו ומתו בכל המלחמות, בכל העימותים ובכל משימות שמירת השלום" ואת "התרומה וההקרבה של כל אלו ששירתו". יום זה מצוין מדי שנה ב-25 באפריל ובמקור צוין לכבודם של חיילי גיסות הצבא האוסטרליים והניו זילנדיים שלחמו במערכת גליפולי כנגד האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה. יום אנזא"ק מצוין גם באיי קוק, בניואה, בפיטקרן ובטונגה ובעבר גם צוין בפפואה גינאה החדשה ובסמואה. אף על פי שהמערכה בגליפולי כשלה בהשגת יעדיה הצבאיים, פועלם של הכוחות האוסטרלים והניו זילנדים במערכה זו גרם להנחלת מורשת בלתי נתפשת אך רבת עוצמה. יצירתו של מה שנודע בכינוי "רוח אנזא"ק" הפכה לחלק חשוב של הזהות הלאומית של שתי האומות. רוח זו עיצבה את האופן שבו אזרחי שתי המדינות ראו הן את העבר שלהן והן את הבנת ההווה שלהן. גבורתם של החיילים שלחמו במערכה הכושלת בגליפולי הפכה את הקרבתם לזיכרון אייקוני באוסטרליה ובניו זילנד ולעיתים קרובות ניתן לזקוף לזכותה את תחושת העצמאות שלהן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באפריל 2023	מגדלי האנוי מגדלי האנוי או מגדלי הבראהמינים הוא משחק לוח לשחקן בודד, הנחשב לאחד המשחקים המתמטיים הידועים ביותר. המשחק הומצא על ידי המתמטיקאי הצרפתי אדוארד לוקאס בשנת 1883, ותואר בשנת 1892 בספר "Mathematical Recreations and Essays". לוקאס שיווק את המשחק בתוספת אגדה על מקדש בראהמי שבו הכהנים עוסקים בהעברת מגדל בן 64 דיסקיות. על פי האגדה, כאשר הכהנים יסיימו את עבודתם, יגיע סוף העולם. נוסף על היותו משחק ילדים פופולרי, משמש המשחק כאמצעי לימוד והדגמה של הוכחות באינדוקציה, עקרון הרקורסיה, ניתוח אלגוריתמים ומושגים בסיסיים אחרים בקומבינטוריקה ובמדעי המחשב. על החידה והכללותיה נכתבו במהלך השנים מאות מאמרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באפריל 2023	תור היירדאל תור היירדאל (1914 – 2002) היה הרפתקן, חוקר ארצות, ארכאולוג, אנתרופולוג, אתנוגרף ופעיל איכות הסביבה נורווגי שעיקר התעניינותו באתנולוגיה. היירדאל התפרסם כמארגן מסע "קון-טיקי" בשנת 1947, שבו הפליג על גבי רפסודה שנבנתה ביד 8,000 קילומטרים על פני האוקיינוס השקט מאמריקה הדרומית לארכיפלג של איי טואמוטו. המסע נועד להדגים שאנשים קדומים היו יכולים לעשות מסעות ים ארוכים, וליצור קשרים בין תרבויות, ובמטרה להוכיח שילידי פולינזיה היגרו מאמריקה הדרומית ולא מדרום-מזרח אסיה כפי שסברו כול האנתרופולוגים האחרים. תאוריה זו קשורה למודל הדיפוזיוניסטי של התפתחות התרבות. במאי 2011 נוספו הארכיונים של תור היירדאל לרשימת "תוכנית זיכרון עולם" של אונסק"ו. ארכיון היירדאל משתרע על פני השנים 1937–2002 וכולל את אוסף הצילומים שלו, יומנים, מכתבים פרטיים, תוכניות למשלחות, מאמרים, קטעי עיתונים, ספר מקורי וכתבי יד של מאמרים. ארכיון היירדאל מנוהל על ידי מוזיאון קון-טיקי והספרייה הלאומית של נורווגיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באפריל 2023	משבר קרנות הפנסיה הגרעוניות הוא משבר שנגרם בעקבות גירעון אקטוארי כבד שבו היו נתונות שמונה קרנות פנסיה בישראל, מרביתן קרנות בשליטתה של ההסתדרות הכללית. גירעון אקטוארי זה העיק על הקרנות במשך שנים רבות. משמעותו של הגירעון הייתה, שבתלות בעומק גירעונה של כל קרן, במוקדם או במאוחר, כל אחת מהקרנות תגיע למצב שבו אין באפשרותה לעמוד בהתחייבויותיה לעמיתיה. התרעות על המשבר הצפוי נשמעו החל מאמצע שנות ה-60. לפתרון המשבר ננקטו במהלך השנים צעדים אחדים, ולאחר שאלה לא הביאו לפתרון, בשנת 2003 הולאמו הקרנות הגירעוניות, והועברו לניהול משותף, בגוף בשם "עמיתים". גביית דמי ניהול ממקבלי הפנסיה והעלאת גיל הפרישה הביאו לצמצום זכויות העמיתים, ותרמו אף הן לפתרון הבעיה. הדיון במשבר בקרנות הפנסיה נמשך שנים רבות. במהלך שנים אלה ננקטו צעדים רבים לפתרון המשבר, אך היו שטענו כי המשבר פחות חמור משהוצג, ולכן אין הצדקה לצעדים שננקטו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באפריל 2023	תיאור התמונה יחסים דיפלומטיים בין ישראל לפיליפינים מתקיימים בצורה מלאה מאז כינונם בשנת 1957. יחסים דיפלומטיים בין הצדדים מתמקדים בעיקר בכלכלה, במסחר ובתרבות. הפיליפינים הייתה המדינה היחידה מבין מדינות אסיה שתמכה ב-1947 בתוכנית החלוקה של האומות המאוחדות. היא תמכה בקבלת ישראל לאומות המאוחדות והכירה בה בשנת 1949. למרות היחס החם שהפגינה כלפי המדינה הצעירה, משרד החוץ קבע כי אין עניין בכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לפיליפינים והסתפק במינוי קונסול כבוד ישראלי בפיליפינים בלבד. לאחר שמשה שרת ביקר בפיליפינים בשנת 1956, הוחלט על כינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. הראשון שייצג את ישראל בפיליפינים לאחר כינון היחסים היה יעקב שמעוני. בשנת 1962 נפתחה שגרירות ישראל במנילה, ושגרירות הפיליפינים נפתחה בתל אביב. בשנת 1997 חתמו שתי המדינות על מזכר הבנות למיסוד הדיאלוג המדיני בין משרדי החוץ שלהן. שיתוף הפעולה הכלכלי הבולט ביותר בין שתי המדינות הוא בתחום העובדים הזרים. בישראל בין 30,000 ל-50,000 עובדים זרים מהפיליפינים, המועסקים בעיקר בתחום הסיעוד. עם תחילת שנות השבעים, היחסים התקררו בהדרגה. כלכלת הפיליפינים נחלשה, וזו הייתה זקוקה לתמיכתן הכלכלית של ארצות ערב העשירות בנפט. נשיא הפיליפינים דאז, פרדיננד מרקוס, לא הצטיין בידידותו לישראל. בניגוד לקודמיו הוא יצא בהצהרות אנטי-ישראליות וצידד בעמדות המדינות הערביות במהלך מלחמת יום הכיפורים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה