ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אוגוסט 2021

אוגוסט
1 באוגוסט 2021	עטיפת הספר הראשון בסדרת שיר של אש ושל קרח, "משחקי הכס", בעברית בהוצאת 'אופוס' שיר של אש ושל קרח היא סדרה של ספרי פנטזיה אפיים מאת הסופר והתסריטאי האמריקאי ג'ורג' ר. ר. מרטין. מרטין החל לכתוב את הספר הראשון בסדרה, משחקי הכס, בשנת 1991 והוא יצא לאור ב-1996. הוא תכנן במקור את הסדרה כטרילוגיה, אולם עם התפתחות תהליך הכתיבה, הוא הרחיב את העלילה ואת הדמויות ובהתאם שינה את תחזיותיו על מספר הספרים הסופי של הסדרה ל-7 ספרים מתוכננים. נכון ל-2023 פורסמו חמישה מתוך שבעת הספרים המתוכננים. האחרון מביניהם, "ריקוד עם דרקונים", יצא לאור בשנת 2011. הכרך השישי, "רוחות החורף", נמצא בתהליך כתיבה מאז 2011, ומרטין אף חשף מספר פרקים ממנו בכנסים ובבלוג שלו. שמו של הספר השביעי והאחרון בסדרה נקבע ל"חלום האביב". עלילת הסדרה מתרחשת ביבשות הבדיוניות וסטרוז במערב ואסוס במזרח, אשר ים צר מפריד בינן. כל פרק בסיפור מוצג מנקודת מבט של דמות שונה. הסדרה מציגה שלושה סיפורים עיקריים השזורים זה בזה: מלחמת ירושה בין כמה משפחות אצולה על השליטה בווסטרוז, האיום הגובר והולך של "האחרים" העל-טבעיים באזור השממה הצפוני של וסטרוז מעבר לחומה הגדולה, וסיפורה של דאינריז (דאני) טארגאריין, בתו הגולה של המלך שהודח, החיה בחשאי באסוס ומתכננת להשיג מחדש את השליטה על וסטרוז. ההשראה של מרטין לכתיבה של "שיר של אש ושל קרח" הייתה מלחמות הירושה בין משפחות האצולה האנגליות בית לנקסטר ובית יורק במאה ה-15, שנודעו בשם "מלחמות השושנים", ו"המלכים הארורים", סדרת הרומנים ההיסטוריים מאת הסופר הצרפתי מוריס דרואון, שעוקבים אחר מאבקי השליטה בממלכת צרפת במאה ה-14. נכון לאפריל 2019, הספרים מכרו יותר מ-90 מיליון עותקים ברחבי העולם, לאחר שתורגמו ל-47 שפות החל מינואר 2017. הכרך הרביעי והחמישי הגיעו לראש רשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס עם פרסומם. בין היצירות הנגזרות הרבות שנוצרו בעולם של "שיר של אש וקרח" ניתן למצוא מספר נובלות מקדימות, סדרת טלוויזיה, עיבוד קומיקס וכמה משחקי קלפים, משחק לוח ומשחקי וידאו. סדרת הטלוויזיה, שרצה במשך 8 עונות בין 2011 ל-2019, זכתה בפרסים רבים, לרבות 4 זכיות בפרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר (2015, 2016, 2018, 2019) ונתוני צפייה שוברי שיאים, אשר תרמו לעלייה בפופולריות של הספרים ועלייה משמעותית בקצב מכירתם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באוגוסט 2021	קרב קאנאי קרב קאנאי היה אחד הקרבות העיקריים, שנערכו במסגרת המלחמה הפונית השנייה. הקרב נערך ב-2 באוגוסט שנת 216 לפנה"ס, בין כוחות הרפובליקה הרומית ובעלות בריתה לבין צבא קרתגני בפיקוד חניבעל ברקא סמוך לעיירה קאנאי על גדת נהר אַוּפִידוּס (כיום אופַנטו), בחבל אפוליה (כיום פוליה) בדרום מזרח חצי האי האפניני באיטליה. הוא הסתיים בניצחון מוחץ של חניבעל, ובהשמדה כמעט מוחלטת של הצבא הרומאי. הקרב נערך בשנה השלישית של המלחמה הפונית השנייה, לאחר מספר ניצחונות של חניבעל על הצבא הרומאי בקרבות קודמים במסגרת פלישתו לאיטליה. הרומאים, שהכירו בעליונותו הטקטית של חניבעל, גייסו כוח חסר תקדים בגודלו כדי להבטיח את ניצחונם בקרב, ואת השמדת צבאו. אולם עובדה זו רק הגדילה את תבוסתם. למרות שהקרב לא היה ניצחון אסטרטגי, ולא הכריע את גורל המלחמה בין רומא לקרתגו, הוא נחשב אחד הניצחונות הטקטיים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצבאית האנושית, והקנה לחניבעל הכרה כאחד מגדולי המצביאים בעת העתיקה. הוא נלמד עד ימינו, כדוגמה ומופת לשימוש בטקטיקת הלפיתה הכפולה. קרב קאנאי היה גם אחד הקרבות הקטלניים ביותר בעת העתיקה ובהיסטוריה האנושית בכלל, מבחינת מספר ההרוגים ביום אחד. ההערכות ביחס למספר ההרוגים בקרב, נעות בין 50,000 עד ל-70,000 איש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באוגוסט 2021	קרב קאנאי קרב קאנאי היה אחד הקרבות העיקריים, שנערכו במסגרת המלחמה הפונית השנייה. הקרב נערך ב-2 באוגוסט שנת 216 לפנה"ס, בין כוחות הרפובליקה הרומית ובעלות בריתה לבין צבא קרתגני בפיקוד חניבעל ברקא סמוך לעיירה קאנאי על גדת נהר אַוּפִידוּס (כיום אופַנטו), בחבל אפוליה (כיום פוליה) בדרום מזרח חצי האי האפניני באיטליה. הוא הסתיים בניצחון מוחץ של חניבעל, ובהשמדה כמעט מוחלטת של הצבא הרומאי. הקרב נערך בשנה השלישית של המלחמה הפונית השנייה, לאחר מספר ניצחונות של חניבעל על הצבא הרומאי בקרבות קודמים במסגרת פלישתו לאיטליה. הרומאים, שהכירו בעליונותו הטקטית של חניבעל, גייסו כוח חסר תקדים בגודלו כדי להבטיח את ניצחונם בקרב, ואת השמדת צבאו. אולם עובדה זו רק הגדילה את תבוסתם. למרות שהקרב לא היה ניצחון אסטרטגי, ולא הכריע את גורל המלחמה בין רומא לקרתגו, הוא נחשב אחד הניצחונות הטקטיים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצבאית האנושית, והקנה לחניבעל הכרה כאחד מגדולי המצביאים בעת העתיקה. הוא נלמד עד ימינו, כדוגמה ומופת לשימוש בטקטיקת הלפיתה הכפולה. קרב קאנאי היה גם אחד הקרבות הקטלניים ביותר בעת העתיקה ובהיסטוריה האנושית בכלל, מבחינת מספר ההרוגים ביום אחד. ההערכות ביחס למספר ההרוגים בקרב, נעות בין 50,000 עד ל-70,000 איש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באוגוסט 2021	עמוס קינן עמוס קינן (1927–2009) היה סופר, סאטיריקן, פובליציסט, מחזאי, מתרגם, צייר ופסל ישראלי. לפני קום המדינה ובמלחמת העצמאות לחם קינן בשורות ארגון לח"י. לאחר מכן היה לפובליציסט, ובטורו "עוזי ושות'" בעיתון הארץ מתח ביקורת חריפה על הממסד של מפא"י. בתקופה זו היה מקורב לתנועת הכנענים. בתחילת שנות ה-50 הועמד לדין בחשד שהשליך פצצות אל ביתו של שר התחבורה, דוד צבי פנקס, אך זוכה מחמת הספק. מ-1954 שהה בגלות בצרפת, ושב בשנת 1962. לאחר מלחמת ששת הימים החזיק בעמדות יוֹניות בנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. משנות ה-60 עד שנות ה-90 כתב טור שבועי בעיתון ידיעות אחרונות, ובמקביל פרסם מספר ספרים, שהמצליח שבהם הוא הדיסטופיה "הדרך לעין חרוד", המתארת את מדינת ישראל תחת שלטון חונטה צבאית ימנית. קינן עסק אף בציור ובפיסול, בסגנון "עברי" המנסה להיות קשור לתרבות המזרח התיכון הקדום. לצדו של סטף ורטהיימר היה ממייסדי המוזיאון הפתוח תפן ואוצרו הראשון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באוגוסט 2021	עמוס קינן עמוס קינן (1927–2009) היה סופר, סאטיריקן, פובליציסט, מחזאי, מתרגם, צייר ופסל ישראלי. לפני קום המדינה ובמלחמת העצמאות לחם קינן בשורות ארגון לח"י. לאחר מכן היה לפובליציסט, ובטורו "עוזי ושות'" בעיתון הארץ מתח ביקורת חריפה על הממסד של מפא"י. בתקופה זו היה מקורב לתנועת הכנענים. בתחילת שנות ה-50 הועמד לדין בחשד שהשליך פצצות אל ביתו של שר התחבורה, דוד צבי פנקס, אך זוכה מחמת הספק. מ-1954 שהה בגלות בצרפת, ושב בשנת 1962. לאחר מלחמת ששת הימים החזיק בעמדות יוֹניות בנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. משנות ה-60 עד שנות ה-90 כתב טור שבועי בעיתון ידיעות אחרונות, ובמקביל פרסם מספר ספרים, שהמצליח שבהם הוא הדיסטופיה "הדרך לעין חרוד", המתארת את מדינת ישראל תחת שלטון חונטה צבאית ימנית. קינן עסק אף בציור ובפיסול, בסגנון "עברי" המנסה להיות קשור לתרבות המזרח התיכון הקדום. לצדו של סטף ורטהיימר היה ממייסדי המוזיאון הפתוח תפן ואוצרו הראשון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באוגוסט 2021	עטיפת התקליט Wannabe (בעברית: רוצה להיות) הוא הסינגל הראשון של להקת הבנות הבריטית "ספייס גירלז". את השיר הוציאה לאור חברת התקליטים "וירג'ין רקורדס" ב-8 ביולי 1996, והוא נכלל כרצועה הראשונה באלבום הבכורה של הלהקה, Spice. את המילים והלחן חיברו חברות הלהקה לצד מאט רו וריצ'רד סטנרד, שגם הפיקו את השיר. תחילה נכתב, הולחן והוקלט השיר בחיפזון, אך עקב איכותו הירודה נשלח לעיבוד מחדש אצל המוזיקאי דייב ויי. חברות הלהקה לא היו מרוצות מעיבודו של ויי, ולכן השיר עובד בשלישית על ידי מארק "ספייק" סטנט. "Wannabe" הוא שיר דאנס-פופ קצבי. השיר, שמחזק ומאדיר קשר של "אחוות נשים" על פני קשר רומנטי הטרוסקסואלי, הפך לסמל של העצמה נשית ולשיר המוכר ביותר של הלהקה. ב-1997 זכה השיר בקטגוריות "הסינגל הטוב ביותר שנכתב בממלכה המאוחדת" ו"הסינגל הבריטי הטוב ביותר" בטקס פרסי אייבור נובלו. הוא קודם מאוד בהשוואה לשאר שירי הלהקה, הלהקה רואיינה אודותיו למספר רב של מגזינים למוזיקה, ביצעה את השיר בהופעות חיות ובתוכניות טלוויזיה, והצטלמה למגזינים של מוזיקה לנוער. הקליפ של השיר צבר שידורים רבים ברשת הכבלים הבריטית "The Box", ועורר עניין בעיתונות הבריטית. השיר יצא לאור בבריטניה זמן רב לפני יציאת האלבום Spice.‏ "Wannabe" ניצב בראש מצעד הסינגלים הבריטי במשך שבעה שבועות, והוסמך לפלטינה כפולה על ידי איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי. בינואר 1997 יצא השיר לאור בארצות הברית, והגיע למקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100 במשך ארבעה שבועות ברציפות. השיר הגיע למקום ראשון ב-22 מצעדי מוזיקה בעולם בסוף 1996, ולראש 37 מצעדי מוזיקה במרץ 1997. "Wannabe" הוא השיר הנמכר ביותר של הלהקה, עם כ-1,400,000 עותקים ממנו שנמכרו בממלכה המאוחדת עד 2015, כ-2,900,000 עותקים שנמכרו בארצות הברית עד 2014, וכשבעה מיליון עותקים שנמכרו ממנו ברחבי העולם עד 1997. בשנת 2020 פרסם שירות המוזיקה הדיגיטלי ספוטיפיי כי "Wannabe" הוא השיר בעל מספר ההשמעות הגבוה ביותר אצלם לזמרת או ללהקת בנות מאז שנות ה-90 של המאה ה-20. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באוגוסט 2021	עטיפת התקליט Wannabe (בעברית: רוצה להיות) הוא הסינגל הראשון של להקת הבנות הבריטית "ספייס גירלז". את השיר הוציאה לאור חברת התקליטים "וירג'ין רקורדס" ב-8 ביולי 1996, והוא נכלל כרצועה הראשונה באלבום הבכורה של הלהקה, Spice. את המילים והלחן חיברו חברות הלהקה לצד מאט רו וריצ'רד סטנרד, שגם הפיקו את השיר. תחילה נכתב, הולחן והוקלט השיר בחיפזון, אך עקב איכותו הירודה נשלח לעיבוד מחדש אצל המוזיקאי דייב ויי. חברות הלהקה לא היו מרוצות מעיבודו של ויי, ולכן השיר עובד בשלישית על ידי מארק "ספייק" סטנט. "Wannabe" הוא שיר דאנס-פופ קצבי. השיר, שמחזק ומאדיר קשר של "אחוות נשים" על פני קשר רומנטי הטרוסקסואלי, הפך לסמל של העצמה נשית ולשיר המוכר ביותר של הלהקה. ב-1997 זכה השיר בקטגוריות "הסינגל הטוב ביותר שנכתב בממלכה המאוחדת" ו"הסינגל הבריטי הטוב ביותר" בטקס פרסי אייבור נובלו. הוא קודם מאוד בהשוואה לשאר שירי הלהקה, הלהקה רואיינה אודותיו למספר רב של מגזינים למוזיקה, ביצעה את השיר בהופעות חיות ובתוכניות טלוויזיה, והצטלמה למגזינים של מוזיקה לנוער. הקליפ של השיר צבר שידורים רבים ברשת הכבלים הבריטית "The Box", ועורר עניין בעיתונות הבריטית. השיר יצא לאור בבריטניה זמן רב לפני יציאת האלבום Spice.‏ "Wannabe" ניצב בראש מצעד הסינגלים הבריטי במשך שבעה שבועות, והוסמך לפלטינה כפולה על ידי איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי. בינואר 1997 יצא השיר לאור בארצות הברית, והגיע למקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100 במשך ארבעה שבועות ברציפות. השיר הגיע למקום ראשון ב-22 מצעדי מוזיקה בעולם בסוף 1996, ולראש 37 מצעדי מוזיקה במרץ 1997. "Wannabe" הוא השיר הנמכר ביותר של הלהקה, עם כ-1,400,000 עותקים ממנו שנמכרו בממלכה המאוחדת עד 2015, כ-2,900,000 עותקים שנמכרו בארצות הברית עד 2014, וכשבעה מיליון עותקים שנמכרו ממנו ברחבי העולם עד 1997. בשנת 2020 פרסם שירות המוזיקה הדיגיטלי ספוטיפיי כי "Wannabe" הוא השיר בעל מספר ההשמעות הגבוה ביותר אצלם לזמרת או ללהקת בנות מאז שנות ה-90 של המאה ה-20. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באוגוסט 2021	פנאיט איסטרטי פָּנָאיט איסְטְרָטי (1884–1935) היה סופר, עורך עיתון, עיתונאי ופובליציסט יליד רומניה, שעל אף נדודיו שמר על זיקה משמעותית למכורתו. איסטרטי עסק בעשרות משלחי יד, חי במספר ארצות וכתב בשפות הצרפתית והרומנית. יצירתו הייחודית, שניפצה מוסכמות, זכתה לחשיפה רבה ולתרגומים רבים ואף לעיבודים קולנועיים, ואיסטרטי עצמו זכה לכינוי "מקסים גורקי של הבלקנים". הוא היה פעיל פוליטי פציפיסטי וסוציאליסטי, מארגן שביתות והפגנות ונואם המלהיב המונים. איסטרטי היה מתומכי המהפכות ברוסיה והמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, אך מאוחר יותר, לאחר ביקור ממושך בברית המועצות, התאכזב מהנעשה בה ולא הסתיר את ביקורתו, שגררה התקפות נגד של חלק מחבריו לשעבר. הוא תמך בסופרים דיסידנטים ואפשר להם לפרסם בעילום שם. במחלוקת הגדולה בין הסטליניסטים ובין האופוזיציה השמאלית איסטרטי צידד באחרונים, אך לא הצטרף אליהם, כי, כדבריו, אף מסגרת מפלגתית לא התאימה לו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באוגוסט 2021	פנאיט איסטרטי פָּנָאיט איסְטְרָטי (1884–1935) היה סופר, עורך עיתון, עיתונאי ופובליציסט יליד רומניה, שעל אף נדודיו שמר על זיקה משמעותית למכורתו. איסטרטי עסק בעשרות משלחי יד, חי במספר ארצות וכתב בשפות הצרפתית והרומנית. יצירתו הייחודית, שניפצה מוסכמות, זכתה לחשיפה רבה ולתרגומים רבים ואף לעיבודים קולנועיים, ואיסטרטי עצמו זכה לכינוי "מקסים גורקי של הבלקנים". הוא היה פעיל פוליטי פציפיסטי וסוציאליסטי, מארגן שביתות והפגנות ונואם המלהיב המונים. איסטרטי היה מתומכי המהפכות ברוסיה והמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, אך מאוחר יותר, לאחר ביקור ממושך בברית המועצות, התאכזב מהנעשה בה ולא הסתיר את ביקורתו, שגררה התקפות נגד של חלק מחבריו לשעבר. הוא תמך בסופרים דיסידנטים ואפשר להם לפרסם בעילום שם. במחלוקת הגדולה בין הסטליניסטים ובין האופוזיציה השמאלית איסטרטי צידד באחרונים, אך לא הצטרף אליהם, כי, כדבריו, אף מסגרת מפלגתית לא התאימה לו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באוגוסט 2021	פרוטומה של קלאופטרה. אוסף המוזיאון הישן בברלין קלאופטרה (70 או 69 לפנה"ס – 12 באוגוסט 30 לפנה"ס) הייתה מלכת מצרים העתיקה, האחרונה בשושלת תלמי המוקדונית ששלטה במצרים התלמיית במשך קרוב ל-300 שנים. היא הייתה מאהבת של יוליוס קיסר, ובת זוג ומאהבת של מרקוס אנטוניוס. מעשיה ושאיפותיה השפיעו על המהלכים הפוליטיים והצבאיים בימיה האחרונים של הרפובליקה הרומית. היא הייתה האישה היחידה מתקופות יוון העתיקה ורומא העתיקה ששלטה באופן עצמאי, לא רק כממשיכתו של בעל מת. היא ניסתה נואשות להציל ולשמר ממלכה שנמצאה בשלבי גסיסה. עם מותה תמה התקופה ההלניסטית. דמותה המשיכה להלהיב את דמיונם של משוררים, ציירים, מחזאים, סופרים, יוצרי סרטים ואמנים נוספים במשך מאות שנים, והיא ממשיכה להלהיב אותם גם בימינו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באוגוסט 2021	פרוטומה של קלאופטרה. אוסף המוזיאון הישן בברלין קלאופטרה (70 או 69 לפנה"ס – 12 באוגוסט 30 לפנה"ס) הייתה מלכת מצרים העתיקה, האחרונה בשושלת תלמי המוקדונית ששלטה במצרים התלמיית במשך קרוב ל-300 שנים. היא הייתה מאהבת של יוליוס קיסר, ובת זוג ומאהבת של מרקוס אנטוניוס. מעשיה ושאיפותיה השפיעו על המהלכים הפוליטיים והצבאיים בימיה האחרונים של הרפובליקה הרומית. היא הייתה האישה היחידה מתקופות יוון העתיקה ורומא העתיקה ששלטה באופן עצמאי, לא רק כממשיכתו של בעל מת. היא ניסתה נואשות להציל ולשמר ממלכה שנמצאה בשלבי גסיסה. עם מותה תמה התקופה ההלניסטית. דמותה המשיכה להלהיב את דמיונם של משוררים, ציירים, מחזאים, סופרים, יוצרי סרטים ואמנים נוספים במשך מאות שנים, והיא ממשיכה להלהיב אותם גם בימינו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באוגוסט 2021	מאן בפרינסטון בשנת 1939 תומאס מאן (1875–1955) היה סופר ומסאי גרמני, חתן פרס נובל לספרות (1929), פרס גתה (1949) ופרס שילר (1955). מאן נודע בעיקר בנובלות וברומנים הריאליסטיים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניברסליות וחדירה עמוקה לתודעתו של האמן. מבחינה זו נחשב מאן לאחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית בפרט ובספרות העולמית בכלל‏‏. הרומן הראשון שלו, "בית בודנברוק", שנכתב בסוף המאה ה-19 ושזיכה אותו לימים בפרס נובל, נחשב בידי רבים לאחרון הספרים הקלאסיים. בנוסף, רומן האידאות הענקי שלו "הר הקסמים", שנחשב לרומן הגרמני החשוב ביותר במאה ה-20, היווה חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של ג'יימס ג'ויס ומרסל פרוסט. עם התגברות הנאציזם היגר מאן מגרמניה לארצות הברית, אך לא לפני שהנאצים הספיקו להחרים את כל כספו (כולל כספי פרס נובל), לבזוז את ביתו, לשלול את אזרחותו ולנסות להתנקש בחייו. לימים נעשה מאן לדוברה הראשי של "גרמניה האחרת" ולאחד הראשונים שדיווח עוד בימות המלחמה לגרמניה ולעולם כולו על שואת יהודי אירופה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באוגוסט 2021	מאן בפרינסטון בשנת 1939 תומאס מאן (1875–1955) היה סופר ומסאי גרמני, חתן פרס נובל לספרות (1929), פרס גתה (1949) ופרס שילר (1955). מאן נודע בעיקר בנובלות וברומנים הריאליסטיים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניברסליות וחדירה עמוקה לתודעתו של האמן. מבחינה זו נחשב מאן לאחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית בפרט ובספרות העולמית בכלל‏‏. הרומן הראשון שלו, "בית בודנברוק", שנכתב בסוף המאה ה-19 ושזיכה אותו לימים בפרס נובל, נחשב בידי רבים לאחרון הספרים הקלאסיים. בנוסף, רומן האידאות הענקי שלו "הר הקסמים", שנחשב לרומן הגרמני החשוב ביותר במאה ה-20, היווה חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של ג'יימס ג'ויס ומרסל פרוסט. עם התגברות הנאציזם היגר מאן מגרמניה לארצות הברית, אך לא לפני שהנאצים הספיקו להחרים את כל כספו (כולל כספי פרס נובל), לבזוז את ביתו, לשלול את אזרחותו ולנסות להתנקש בחייו. לימים נעשה מאן לדוברה הראשי של "גרמניה האחרת" ולאחד הראשונים שדיווח עוד בימות המלחמה לגרמניה ולעולם כולו על שואת יהודי אירופה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באוגוסט 2021	דגם בית המקדש השני ירושלים בתקופת בית שני הייתה בירת יהודה בתקופה של שש-מאות השנים שבין 538 לפנה"ס ועד 70 לספירה, תקופה המקבילה (בהבדלים קלים) לתקופה ההיסטורית בתולדות עם ישראל וארץ ישראל המכונה תקופת בית שני. במשך כל תקופת בית שני הייתה ירושלים העיר הגדולה היחידה בארץ שהייתה בעלת אופי יהודי מובהק. המבנה החשוב ביותר בירושלים לאורך כל התקופה היה בית המקדש השני, והיהודים היוו את הקבוצה האתנית-דתית הדומיננטית בירושלים, ובכל פרובינקיית יהודה (על שמותיה השונים). ירושלים הייתה מרכז חיי הדת של כל היהודים, גם אלו ששהו בגולה, אשר נשאו עיניהם לירושלים ועלו לרגל אליה. היא היוותה כר פורה ליצירתיות דתית, ובתקופה זו עוצבה דמותה של הדת היהודית כפי שהיא מוכרת כיום. בה נחתם התנ"ך, ובה נוצרו ונאספו רוב המשניות. במהלך תקופה זו התגיירו נוכרים רבים, הן כפרטים והן באופן מרוכז כעמים שלמים. נוסף על כך, בתקופה זו נזרע הזרע לדת הנוצרית. אוכלוסיית העיר התאפיינה בפערים חברתיים, כלכליים ודתיים שהלכו והעמיקו לאורך התקופה עד למרד הגדול וחורבן הבית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באוגוסט 2021	דגם בית המקדש השני ירושלים בתקופת בית שני הייתה בירת יהודה בתקופה של שש-מאות השנים שבין 538 לפנה"ס ועד 70 לספירה, תקופה המקבילה (בהבדלים קלים) לתקופה ההיסטורית בתולדות עם ישראל וארץ ישראל המכונה תקופת בית שני. במשך כל תקופת בית שני הייתה ירושלים העיר הגדולה היחידה בארץ שהייתה בעלת אופי יהודי מובהק. המבנה החשוב ביותר בירושלים לאורך כל התקופה היה בית המקדש השני, והיהודים היוו את הקבוצה האתנית-דתית הדומיננטית בירושלים, ובכל פרובינקיית יהודה (על שמותיה השונים). ירושלים הייתה מרכז חיי הדת של כל היהודים, גם אלו ששהו בגולה, אשר נשאו עיניהם לירושלים ועלו לרגל אליה. היא היוותה כר פורה ליצירתיות דתית, ובתקופה זו עוצבה דמותה של הדת היהודית כפי שהיא מוכרת כיום. בה נחתם התנ"ך, ובה נוצרו ונאספו רוב המשניות. במהלך תקופה זו התגיירו נוכרים רבים, הן כפרטים והן באופן מרוכז כעמים שלמים. נוסף על כך, בתקופה זו נזרע הזרע לדת הנוצרית. אוכלוסיית העיר התאפיינה בפערים חברתיים, כלכליים ודתיים שהלכו והעמיקו לאורך התקופה עד למרד הגדול וחורבן הבית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באוגוסט 2021	טד יוז אדוארד ג'יימס "טד" יוז (17 באוגוסט 1930 – 28 באוקטובר 1998) היה משורר וסופר ילדים אנגלי. נבחר בשנת 1984 לשמש כמשורר הלאומי של בריטניה ואחז בתפקיד זה עד יום מותו. עבודתו כוללת ספרי שירה רבים, מסות וסיפורי ילדים, המשקפים את העניין הרב שגילה בטבע, במיתולוגיות קדומות, בשמאניזם, בתורת הנסתר, באסטרולוגיה ובאגדות עמים. בשנת 2008 דורג יוז ביומון הבריטי הטיימס במקום הרביעי בין 50 הסופרים הבריטים הגדולים מאז 1945. במהלך חייו חווה יוז טרגדיות אישיות. הוא היה נשוי למשוררת האמריקאית סילביה פלאת', עד ליום שבו שמה קץ לחייה בגיל 30. מעריציה של פלאת' ונשים מקרב הקהילה הפמיניסטית האקדמאית האשימו אותו באחריות להתאבדותה. מאהבתו אסיה גוטמן, שעמה החל לנהל מערכת יחסים אינטימית בעודו נשוי לסילביה פלאת', שמה אף היא קץ לחייה ולחיי בתם המשותפת בת הארבע, לאחר שסירב להינשא לה. בנו ניקולס שם קץ לחייו עשר שנים לאחר מותו של אדוארד. עבודתו הפיוטית האחרונה הייתה ספר שירים חושפני בשם "מכתבי יום הולדת", שבו גלל את מערכת היחסים הסבוכה שניהל עם פלאת'. דמותו המורכבת, והטרגדיות שליוו את חייו, היוו השראה לכתיבת מספר ביוגרפיות ואין-ספור סקירות אודותיו ואודות עבודתו הספרותית הענפה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באוגוסט 2021	טד יוז אדוארד ג'יימס "טד" יוז (17 באוגוסט 1930 – 28 באוקטובר 1998) היה משורר וסופר ילדים אנגלי. נבחר בשנת 1984 לשמש כמשורר הלאומי של בריטניה ואחז בתפקיד זה עד יום מותו. עבודתו כוללת ספרי שירה רבים, מסות וסיפורי ילדים, המשקפים את העניין הרב שגילה בטבע, במיתולוגיות קדומות, בשמאניזם, בתורת הנסתר, באסטרולוגיה ובאגדות עמים. בשנת 2008 דורג יוז ביומון הבריטי הטיימס במקום הרביעי בין 50 הסופרים הבריטים הגדולים מאז 1945. במהלך חייו חווה יוז טרגדיות אישיות. הוא היה נשוי למשוררת האמריקאית סילביה פלאת', עד ליום שבו שמה קץ לחייה בגיל 30. מעריציה של פלאת' ונשים מקרב הקהילה הפמיניסטית האקדמאית האשימו אותו באחריות להתאבדותה. מאהבתו אסיה גוטמן, שעמה החל לנהל מערכת יחסים אינטימית בעודו נשוי לסילביה פלאת', שמה אף היא קץ לחייה ולחיי בתם המשותפת בת הארבע, לאחר שסירב להינשא לה. בנו ניקולס שם קץ לחייו עשר שנים לאחר מותו של אדוארד. עבודתו הפיוטית האחרונה הייתה ספר שירים חושפני בשם "מכתבי יום הולדת", שבו גלל את מערכת היחסים הסבוכה שניהל עם פלאת'. דמותו המורכבת, והטרגדיות שליוו את חייו, היוו השראה לכתיבת מספר ביוגרפיות ואין-ספור סקירות אודותיו ואודות עבודתו הספרותית הענפה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באוגוסט 2021	סבויה מרקטי SM.79 מטייסת ההפצצה מס' 193 של חיל האוויר המלכותי האיטלקי סבויה מרקטי SM.79 היה מפציץ בינוני תלת-מנועי איטלקי בעל מבנה עץ ומתכת. מטוס חד-כנפי זה, אשר תוכנן במקור כמטוס נוסעים מהיר, שבר בשנים 1935–1939 עשרים ושישה שיאי תעופה שהעניקו לו לזמן מה את התואר "המפציץ הבינוני המהיר בעולם". המטוס פעל לראשונה כמפציץ במהלך מלחמת האזרחים בספרד והמשיך לשרת בכל זירות הלחימה בהן השתתפה איטליה במלחמת העולם השנייה. בנוסף, התפרסם ה-SM.79 כמפציץ טורפדו מוצלח בזירת הים התיכון. ה-SM.79 היה קל לזיהוי בשל צורתה הייחודית של עמדת המקלעים שעל גב המטוס המזכירה מרחוק גבנון, וכונה בידי אנשי צוותו "הגיבן הארור".‏ 1,200 המטוסים ששירתו בחיל האוויר המלכותי האיטלקי הפכו את ה-SM.79 למפציץ תוצרת איטליה הנפוץ ביותר במלחמה, והוא נותר בשירות עד 1952. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באוגוסט 2021	סבויה מרקטי SM.79 מטייסת ההפצצה מס' 193 של חיל האוויר המלכותי האיטלקי סבויה מרקטי SM.79 היה מפציץ בינוני תלת-מנועי איטלקי בעל מבנה עץ ומתכת. מטוס חד-כנפי זה, אשר תוכנן במקור כמטוס נוסעים מהיר, שבר בשנים 1935–1939 עשרים ושישה שיאי תעופה שהעניקו לו לזמן מה את התואר "המפציץ הבינוני המהיר בעולם". המטוס פעל לראשונה כמפציץ במהלך מלחמת האזרחים בספרד והמשיך לשרת בכל זירות הלחימה בהן השתתפה איטליה במלחמת העולם השנייה. בנוסף, התפרסם ה-SM.79 כמפציץ טורפדו מוצלח בזירת הים התיכון. ה-SM.79 היה קל לזיהוי בשל צורתה הייחודית של עמדת המקלעים שעל גב המטוס המזכירה מרחוק גבנון, וכונה בידי אנשי צוותו "הגיבן הארור".‏ 1,200 המטוסים ששירתו בחיל האוויר המלכותי האיטלקי הפכו את ה-SM.79 למפציץ תוצרת איטליה הנפוץ ביותר במלחמה, והוא נותר בשירות עד 1952. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באוגוסט 2021	תיאור התמונה יחסים דיפלומטיים בין ישראל לפיליפינים מתקיימים בצורה מלאה מאז כינונם בשנת 1957. יחסים דיפלומטיים בין הצדדים מתמקדים בעיקר בכלכלה, במסחר ובתרבות. הפיליפינים הייתה המדינה היחידה מבין מדינות אסיה שתמכה ב-1947 בתוכנית החלוקה של האומות המאוחדות. היא תמכה בקבלת ישראל לאומות המאוחדות והכירה בה בשנת 1949. למרות היחס החם שהפגינה כלפי המדינה הצעירה, משרד החוץ קבע כי אין עניין בכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לפיליפינים והסתפק במינוי קונסול כבוד ישראלי בפיליפינים בלבד. לאחר שמשה שרת ביקר בפיליפינים בשנת 1956, הוחלט על כינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. הראשון שייצג את ישראל בפיליפינים לאחר כינון היחסים היה יעקב שמעוני. בשנת 1962 נפתחה שגרירות ישראל במנילה, ושגרירות הפיליפינים נפתחה בתל אביב. בשנת 1997 חתמו שתי המדינות על מזכר הבנות למיסוד הדיאלוג המדיני בין משרדי החוץ שלהן. שיתוף הפעולה הכלכלי הבולט ביותר בין שתי המדינות הוא בתחום העובדים הזרים. בישראל בין 30,000 ל-50,000 עובדים זרים מהפיליפינים, המועסקים בעיקר בתחום הסיעוד. עם תחילת שנות השבעים, היחסים התקררו בהדרגה. כלכלת הפיליפינים נחלשה, וזו הייתה זקוקה לתמיכתן הכלכלית של ארצות ערב העשירות בנפט. נשיא הפיליפינים דאז, פרדיננד מרקוס, לא הצטיין בידידותו לישראל. בניגוד לקודמיו הוא יצא בהצהרות אנטי-ישראליות וצידד בעמדות המדינות הערביות במהלך מלחמת יום הכיפורים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באוגוסט 2021	תיאור התמונה יחסים דיפלומטיים בין ישראל לפיליפינים מתקיימים בצורה מלאה מאז כינונם בשנת 1957. יחסים דיפלומטיים בין הצדדים מתמקדים בעיקר בכלכלה, במסחר ובתרבות. הפיליפינים הייתה המדינה היחידה מבין מדינות אסיה שתמכה ב-1947 בתוכנית החלוקה של האומות המאוחדות. היא תמכה בקבלת ישראל לאומות המאוחדות והכירה בה בשנת 1949. למרות היחס החם שהפגינה כלפי המדינה הצעירה, משרד החוץ קבע כי אין עניין בכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לפיליפינים והסתפק במינוי קונסול כבוד ישראלי בפיליפינים בלבד. לאחר שמשה שרת ביקר בפיליפינים בשנת 1956, הוחלט על כינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. הראשון שייצג את ישראל בפיליפינים לאחר כינון היחסים היה יעקב שמעוני. בשנת 1962 נפתחה שגרירות ישראל במנילה, ושגרירות הפיליפינים נפתחה בתל אביב. בשנת 1997 חתמו שתי המדינות על מזכר הבנות למיסוד הדיאלוג המדיני בין משרדי החוץ שלהן. שיתוף הפעולה הכלכלי הבולט ביותר בין שתי המדינות הוא בתחום העובדים הזרים. בישראל בין 30,000 ל-50,000 עובדים זרים מהפיליפינים, המועסקים בעיקר בתחום הסיעוד. עם תחילת שנות השבעים, היחסים התקררו בהדרגה. כלכלת הפיליפינים נחלשה, וזו הייתה זקוקה לתמיכתן הכלכלית של ארצות ערב העשירות בנפט. נשיא הפיליפינים דאז, פרדיננד מרקוס, לא הצטיין בידידותו לישראל. בניגוד לקודמיו הוא יצא בהצהרות אנטי-ישראליות וצידד בעמדות המדינות הערביות במהלך מלחמת יום הכיפורים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באוגוסט 2021	דגל השומר השומר היה ארגון הגנה עברי בארץ ישראל, בשנים 1909-‏1920. נוסד ביוזמת ישראל שוחט ויצחק בן-צבי, אנשי העלייה השנייה ומפלגת "פועלי ציון", כחלק מתוכניתם להקמת ריבונות עברית בארץ ישראל. ייסוד "השומר" היה המשך לפעילות מנהיגיו וחבריו באגודה החשאית בר גיורא ובמסגרת "הקולקטיב" בסג'רה ובמסחה. לאחר הקמתו עברה לידי "השומר" ההגנה ברוב המושבות העבריות. עבודת אנשי "השומר" הייתה קשה ומורכבת, ודרשה הכרת תנאי הארץ, המיעוטים השונים שהתגוררו בה: ערבים, צ'רקסים ואחרים, שפתם ותרבותם, וניהול יחסי עבודה עם מעסיקיהם בחברה היהודית המרובדת. ציודם של אנשי הארגון היה חדיש וכלל רובים ואקדחים; רבים מחבריו היו פרשים מנוסים, ולבושם היה תערובת של לבוש מערבי, צ'רקסי וערבי. השומר היה ארגון חלוצי בעיצוב עקרונותיו הלאומיים והסוציאליסטיים, וביוצרו דפוסי ביטחון חדשים ביישוב היהודי בארץ ישראל. הוא התנהל כאגודת חברים אחוותית ושילב בשורותיו נשים; אולם גם העסיק בשכר לוחמים רבים, שחלקם התקבלו לבסוף כחברים באגודה. חבריו ראו עצמם כגרעין לצבא של מדינה יהודית, ומאידך, הוא היה ארגון חמוש ומוכר על ידי השלטונות העות'מאניים עד לגירוש ראשיו מניה וישראל שוחט במלחמת העולם הראשונה. לאחר הכיבוש הבריטי וסיום מלחמת העולם הראשונה, תבעו ראשי היישוב ומנהיגי מפלגת "פועלי ציון", שהתרחבה ל"אחדות העבודה", את פירוק "השומר" והכללת חבריו בארגון "ההגנה" החדש שהוקם בקבוצת כנרת בקיץ 1920. אנשי השומר היו דמויות מפתח בגרעיני המייסדים של "ההגנה", הקיבוץ החשאי וגדוד העבודה, והשפיעו גם על תורות הלחימה של הפלמ"ח ושל צה"ל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באוגוסט 2021	דגל השומר השומר היה ארגון הגנה עברי בארץ ישראל, בשנים 1909-‏1920. נוסד ביוזמת ישראל שוחט ויצחק בן-צבי, אנשי העלייה השנייה ומפלגת "פועלי ציון", כחלק מתוכניתם להקמת ריבונות עברית בארץ ישראל. ייסוד "השומר" היה המשך לפעילות מנהיגיו וחבריו באגודה החשאית בר גיורא ובמסגרת "הקולקטיב" בסג'רה ובמסחה. לאחר הקמתו עברה לידי "השומר" ההגנה ברוב המושבות העבריות. עבודת אנשי "השומר" הייתה קשה ומורכבת, ודרשה הכרת תנאי הארץ, המיעוטים השונים שהתגוררו בה: ערבים, צ'רקסים ואחרים, שפתם ותרבותם, וניהול יחסי עבודה עם מעסיקיהם בחברה היהודית המרובדת. ציודם של אנשי הארגון היה חדיש וכלל רובים ואקדחים; רבים מחבריו היו פרשים מנוסים, ולבושם היה תערובת של לבוש מערבי, צ'רקסי וערבי. השומר היה ארגון חלוצי בעיצוב עקרונותיו הלאומיים והסוציאליסטיים, וביוצרו דפוסי ביטחון חדשים ביישוב היהודי בארץ ישראל. הוא התנהל כאגודת חברים אחוותית ושילב בשורותיו נשים; אולם גם העסיק בשכר לוחמים רבים, שחלקם התקבלו לבסוף כחברים באגודה. חבריו ראו עצמם כגרעין לצבא של מדינה יהודית, ומאידך, הוא היה ארגון חמוש ומוכר על ידי השלטונות העות'מאניים עד לגירוש ראשיו מניה וישראל שוחט במלחמת העולם הראשונה. לאחר הכיבוש הבריטי וסיום מלחמת העולם הראשונה, תבעו ראשי היישוב ומנהיגי מפלגת "פועלי ציון", שהתרחבה ל"אחדות העבודה", את פירוק "השומר" והכללת חבריו בארגון "ההגנה" החדש שהוקם בקבוצת כנרת בקיץ 1920. אנשי השומר היו דמויות מפתח בגרעיני המייסדים של "ההגנה", הקיבוץ החשאי וגדוד העבודה, והשפיעו גם על תורות הלחימה של הפלמ"ח ושל צה"ל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 באוגוסט 2021	ניקולאה צ'אושסקו נִיקוֹלַאֶה צַ'אוּשֶׁסְקוּ (23 בינואר 1918 – 25 בדצמבר 1989) היה פוליטיקאי קומוניסטי רומני, והשליט השני והאחרון של רומניה הקומוניסטית. הוא עלה לשלטון לאחר מותו של גאורגה גאורגיו-דז' ב-1965 וכיהן כמזכיר המפלגה הקומוניסטית הרומנית ובהמשך גם כנשיא רומניה עד פרוץ המהפכה הרומנית בדצמבר 1989, שבסופה הוצא להורג יחד עם רעייתו, אלנה צ'אושסקו. הוא היה חבר האקדמיה הרומנית ונשיא הכבוד שלה מ-1985, תארים שנשללו ממנו לאחר מותו, כמו תוארי כבוד ועיטורים זרים אחרים, שהורעפו עליו בחייו. צ'אושסקו המשיך במדיניות הלאומית שהונהגה בשלהי שלטונו של גאורגיו-דז': הפגנת עצמאות מוגבלת ביחסי החוץ של רומניה ביחד עם הקפדה על משטר קומוניסטי נוקשה כלפי פנים. הוא ביקר בחריפות פעולות מסוימות של השלטון תחת המנהיג שקדם לו, והביא לטיהור חלק מהמורשעים במשפטי ראווה מבוימים. צ'אושסקו הכניס את רומניה לבולמוס של תיעוש ובנייה, הקמת פרויקטים גדולים וחתירה לכלכלה שאפתנית. הוא הצליח לפרוע את חובות החוץ של רומניה כחצי שנה לפני נפילתו, אך הפגיעה הקשה ברמת חיי התושבים ברומניה בדרך להשגת מטרה זו השניאה אותו על רבים בעם. פולחן האישיות סביב דמותו והנפוטיזם ברומניה בתקופתו הגיעו לשיאם: בעוד שהוא נבחר לכהן לכל ימי חייו, רעייתו הייתה האישיות השנייה בהיררכיה השלטונית, ואחד מבניהם הוכן לרשת את השלטון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באוגוסט 2021	ניקולאה צ'אושסקו נִיקוֹלַאֶה צַ'אוּשֶׁסְקוּ (23 בינואר 1918 – 25 בדצמבר 1989) היה פוליטיקאי קומוניסטי רומני, והשליט השני והאחרון של רומניה הקומוניסטית. הוא עלה לשלטון לאחר מותו של גאורגה גאורגיו-דז' ב-1965 וכיהן כמזכיר המפלגה הקומוניסטית הרומנית ובהמשך גם כנשיא רומניה עד פרוץ המהפכה הרומנית בדצמבר 1989, שבסופה הוצא להורג יחד עם רעייתו, אלנה צ'אושסקו. הוא היה חבר האקדמיה הרומנית ונשיא הכבוד שלה מ-1985, תארים שנשללו ממנו לאחר מותו, כמו תוארי כבוד ועיטורים זרים אחרים, שהורעפו עליו בחייו. צ'אושסקו המשיך במדיניות הלאומית שהונהגה בשלהי שלטונו של גאורגיו-דז': הפגנת עצמאות מוגבלת ביחסי החוץ של רומניה ביחד עם הקפדה על משטר קומוניסטי נוקשה כלפי פנים. הוא ביקר בחריפות פעולות מסוימות של השלטון תחת המנהיג שקדם לו, והביא לטיהור חלק מהמורשעים במשפטי ראווה מבוימים. צ'אושסקו הכניס את רומניה לבולמוס של תיעוש ובנייה, הקמת פרויקטים גדולים וחתירה לכלכלה שאפתנית. הוא הצליח לפרוע את חובות החוץ של רומניה כחצי שנה לפני נפילתו, אך הפגיעה הקשה ברמת חיי התושבים ברומניה בדרך להשגת מטרה זו השניאה אותו על רבים בעם. פולחן האישיות סביב דמותו והנפוטיזם ברומניה בתקופתו הגיעו לשיאם: בעוד שהוא נבחר לכהן לכל ימי חייו, רעייתו הייתה האישיות השנייה בהיררכיה השלטונית, ואחד מבניהם הוכן לרשת את השלטון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באוגוסט 2021	הגן הארכאולוגי ירושלים (נקרא גם 'העופל' או 'חפירות הכותל') שוכן למרגלות הכותל הדרומי של הר הבית, וכולל ממצאים ארכאולוגיים עתיקים, שהקדומים בהם הם בני 5,000 שנה. חשיבותו העיקרית של הגן היא בשפע המבנים והממצאים שבו מימי בית המקדש השני, כמו קשת רובינסון, שערי חולדה, מקוואות טהרה, רחובות מרוצפים, כתובות ומטבעות. הגן כולל גם ממצאים מאוחרים יותר, כמו הארמונות האומיים, וכן מוזיאון מודרני בשם מרכז דוידסון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באוגוסט 2021	הגן הארכאולוגי ירושלים (נקרא גם 'העופל' או 'חפירות הכותל') שוכן למרגלות הכותל הדרומי של הר הבית, וכולל ממצאים ארכאולוגיים עתיקים, שהקדומים בהם הם בני 5,000 שנה. חשיבותו העיקרית של הגן היא בשפע המבנים והממצאים שבו מימי בית המקדש השני, כמו קשת רובינסון, שערי חולדה, מקוואות טהרה, רחובות מרוצפים, כתובות ומטבעות. הגן כולל גם ממצאים מאוחרים יותר, כמו הארמונות האומיים, וכן מוזיאון מודרני בשם מרכז דוידסון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באוגוסט 2021	בוריס השלישי, מלך בולגריה בוריס השלישי, מלך בולגריה (30 בינואר 1894, סופיה, נסיכות בולגריה – 28 באוגוסט 1943, סופיה, ממלכת בולגריה) היה מלך בולגריה מ-3 באוקטובר 1918 ועד יום מותו. עד אמצע שנות ה-30 לא היה מעמדו של המלך איתן, הוא ניצל ממספר ניסיונות התנקשות בחייו כאשר במקביל התחוללו בממלכתו הפיכות וניסיונות הפיכה במחיר דמים גבוה. נסיבות סיום מלחמת העולם הראשונה וכפיית חוזה ניי על בולגריה, הובילו לאי-שקט חברתי ופוליטי ומשבר כלכלי חריף שהקשה על התנהלות הממלכה. החל מאמצע שנות ה-30 התקרב המלך במדיניותו לגרמניה הנאצית והעניין הניב פירות כלכליים ומדיניים לבולגריה. המלך חיזק את מעמדו ושלטונו הפך אוטוקרטי. בלחצה של גרמניה העבירה רומניה לבולגריה במסגרת הסכם קראיובה את חבל דרום דוברוג'ה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזה ממלכת בולגריה על נייטרליות, אך בהמשך הצטרפה להסכם התלת-צדדי ובתמורה קיבלה לחזקתה את חבלי תראקיה היוונית, ומקדוניה הווארדארית. צעד זה העלה מאוד את הפופולריות של בוריס השלישי בקרב ההמונים. בוריס השלישי, אשר חשש לחזור על טעויותיו של אביו, סירב לצרף את הצבא הבולגרי לקרבות החזית המזרחית ולהכריז מלחמה על ברית המועצות. החל משלהי שנות ה-30, ובמקביל לחיזוק הקשרים עם גרמניה הנאצית, אימצה בולגריה מדיניות אנטי-יהודית. בספטמבר 1939 גורשו 4,022 מיהודי בולגריה, שהוגדרו "נתינים זרים", במסגרת "המסע לגירוש נתינים זרים". בהמשך חוקק בבולגריה החוק להגנת האומה ובמסגרתו נשלחו 9,000 גברים יהודים בגילאי 40-20 לעבודות כפייה. במרץ 1943 גירשו הבולגרים בצו שאישר בוריס השלישי את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה והעיר פירוט אל מותם במחנה ההשמדה טרבלינקה. במקביל, נכשל ניסיון גירושם לטרבלינקה של לפחות 6,365 מיהודי בולגריה "הישנה". ב-28 באוגוסט 1943 מת בוריס השלישי מהתקף לב לאחר ששב לבולגריה מפגישה קשה ומתוחה עם היטלר. סביב נסיבות מותו רווחו תאוריות קשר רבות שלא הוכחו. מותו סימן את קץ ימיה של ממלכת בולגריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באוגוסט 2021	בוריס השלישי, מלך בולגריה בוריס השלישי, מלך בולגריה (30 בינואר 1894, סופיה, נסיכות בולגריה – 28 באוגוסט 1943, סופיה, ממלכת בולגריה) היה מלך בולגריה מ-3 באוקטובר 1918 ועד יום מותו. עד אמצע שנות ה-30 לא היה מעמדו של המלך איתן, הוא ניצל ממספר ניסיונות התנקשות בחייו כאשר במקביל התחוללו בממלכתו הפיכות וניסיונות הפיכה במחיר דמים גבוה. נסיבות סיום מלחמת העולם הראשונה וכפיית חוזה ניי על בולגריה, הובילו לאי-שקט חברתי ופוליטי ומשבר כלכלי חריף שהקשה על התנהלות הממלכה. החל מאמצע שנות ה-30 התקרב המלך במדיניותו לגרמניה הנאצית והעניין הניב פירות כלכליים ומדיניים לבולגריה. המלך חיזק את מעמדו ושלטונו הפך אוטוקרטי. בלחצה של גרמניה העבירה רומניה לבולגריה במסגרת הסכם קראיובה את חבל דרום דוברוג'ה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזה ממלכת בולגריה על נייטרליות, אך בהמשך הצטרפה להסכם התלת-צדדי ובתמורה קיבלה לחזקתה את חבלי תראקיה היוונית, ומקדוניה הווארדארית. צעד זה העלה מאוד את הפופולריות של בוריס השלישי בקרב ההמונים. בוריס השלישי, אשר חשש לחזור על טעויותיו של אביו, סירב לצרף את הצבא הבולגרי לקרבות החזית המזרחית ולהכריז מלחמה על ברית המועצות. החל משלהי שנות ה-30, ובמקביל לחיזוק הקשרים עם גרמניה הנאצית, אימצה בולגריה מדיניות אנטי-יהודית. בספטמבר 1939 גורשו 4,022 מיהודי בולגריה, שהוגדרו "נתינים זרים", במסגרת "המסע לגירוש נתינים זרים". בהמשך חוקק בבולגריה החוק להגנת האומה ובמסגרתו נשלחו 9,000 גברים יהודים בגילאי 40-20 לעבודות כפייה. במרץ 1943 גירשו הבולגרים בצו שאישר בוריס השלישי את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה והעיר פירוט אל מותם במחנה ההשמדה טרבלינקה. במקביל, נכשל ניסיון גירושם לטרבלינקה של לפחות 6,365 מיהודי בולגריה "הישנה". ב-28 באוגוסט 1943 מת בוריס השלישי מהתקף לב לאחר ששב לבולגריה מפגישה קשה ומתוחה עם היטלר. סביב נסיבות מותו רווחו תאוריות קשר רבות שלא הוכחו. מותו סימן את קץ ימיה של ממלכת בולגריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באוגוסט 2021	עמוד השער של גיליון כתב העת "פּאק" מ-21 בספטמבר 1889, בו נראית קריקטורה המציגה את ג'ק המרטש המסתורי ג'ק המרטש הוא כינויו של רוצח סדרתי ידוע לשמצה, שפעל באזור שכונת וייטצ'אפל שברובע המזרחי של לונדון בסתיו שנת 1888. באותה עת נוספו לרוצח שני כינויים שהפכו לנפוצים: הרוצח מווייטצ'אפל וסינר עור. מעשי הרצח המיוחסים לג'ק המרטש אירעו לרוב במקומות פומביים בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הלילה המאוחרות. קורבנותיו היו נשים בודדות שעסקו בזנות. המרטש נהג לשסף את גרונותיהן ולבתר את גופותיהן. לעיתים היה לוקח לעצמו חלק מהאיברים בשלמותם או חלקים מהם. העיתונים, שתפוצתם החלה לגדול באותה תקופה, קשרו את מעשי הרצח לרוצח סדרתי בודד, והעניקו לו פרסום בינלאומי מפוקפק עקב האכזריות שבמעשיו וחוסר יכולתה של המשטרה להביא למעצרו. בשל העובדה שזהותו של המרטש נותרה בגדר תעלומה עד היום, נכללו בפרסומים השונים על מעשי הרצח שבוצעו במרוצת השנים, בנוסף לעובדות ההיסטוריות, גם פולקלור ואגדות אורבניות שונות. ברבות השנים הציעו רבים – סופרים, היסטוריונים ובלשים חובבים – תאוריות שונות ביחס לזהות הרוצח, או לזהות הרוצחים (בהנחה שהמרטש לא פעל לבדו). המיתוס שנרקם סביב דמותו תרם לכתיבת יצירות ספרות, סרטי קולנוע ואף יצירות אמנות שונות. כיום נחשב ג'ק המרטש לאחד הרוצחים הסדרתיים המפורסמים בכל הזמנים, ורבים רואים בדמותו אב טיפוס של דמות הרוצח הסדרתי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 באוגוסט 2021	עמוד השער של גיליון כתב העת "פּאק" מ-21 בספטמבר 1889, בו נראית קריקטורה המציגה את ג'ק המרטש המסתורי ג'ק המרטש הוא כינויו של רוצח סדרתי ידוע לשמצה, שפעל באזור שכונת וייטצ'אפל שברובע המזרחי של לונדון בסתיו שנת 1888. באותה עת נוספו לרוצח שני כינויים שהפכו לנפוצים: הרוצח מווייטצ'אפל וסינר עור. מעשי הרצח המיוחסים לג'ק המרטש אירעו לרוב במקומות פומביים בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הלילה המאוחרות. קורבנותיו היו נשים בודדות שעסקו בזנות. המרטש נהג לשסף את גרונותיהן ולבתר את גופותיהן. לעיתים היה לוקח לעצמו חלק מהאיברים בשלמותם או חלקים מהם. העיתונים, שתפוצתם החלה לגדול באותה תקופה, קשרו את מעשי הרצח לרוצח סדרתי בודד, והעניקו לו פרסום בינלאומי מפוקפק עקב האכזריות שבמעשיו וחוסר יכולתה של המשטרה להביא למעצרו. בשל העובדה שזהותו של המרטש נותרה בגדר תעלומה עד היום, נכללו בפרסומים השונים על מעשי הרצח שבוצעו במרוצת השנים, בנוסף לעובדות ההיסטוריות, גם פולקלור ואגדות אורבניות שונות. ברבות השנים הציעו רבים – סופרים, היסטוריונים ובלשים חובבים – תאוריות שונות ביחס לזהות הרוצח, או לזהות הרוצחים (בהנחה שהמרטש לא פעל לבדו). המיתוס שנרקם סביב דמותו תרם לכתיבת יצירות ספרות, סרטי קולנוע ואף יצירות אמנות שונות. כיום נחשב ג'ק המרטש לאחד הרוצחים הסדרתיים המפורסמים בכל הזמנים, ורבים רואים בדמותו אב טיפוס של דמות הרוצח הסדרתי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה