ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/דצמבר 2023

דצמבר
1 בדצמבר 2023	תנין היאור הוא מין בסוג תנין שבסדרת התנינאים החי באפריקה. זהו מין התנינאי השני בגודלו; רק תנין הים (שחי במזרח אסיה ואוסטרליה) גדול ממנו. אורכו הממוצע נע בין 4.1 ל-5 מטר ומשקלו הממוצע הוא כ-450 ק"ג, אך פרטים גדולים במיוחד יכולים להגיע לאורך של יותר מ-6 מטר ולמשקל של יותר מטונה. תנין היאור הוא התנין האפריקני הגדול ביותר והטורף העליון בתחום תפוצתו. אף שהוא אינו מצוי בסכנת הכחדה כמין, אוכלוסיות שלו במדינות רבות נמצאות בסכנת היעלמות. תנין היאור הוא טורף מימי-למחצה שאורב לטרפו כשהוא שקוע במים. הוא עולה ליבשה כדי להתחמם בשמש וכדי להטיל ביצים. הוא ניזון מדגים, מרכיכות, מסרטנים, מעופות ומיונקים, ובהם בני אדם. תנין היאור הוא טורף-על בתחום מחייתו, ונחשב לתנינאי אגרסיבי במיוחד, שתוקף כמעט כל יצור חי, לרבות האדם. תנין היאור מעדיף לתקוף את טרפו מהמארב. הוא שוחה במים, רוב גופו שקוע ורק עיניו ונחיריו בולטים, ומחכה לטרף. באמצעות איברי חישה מיוחדים הוא מרגיש לחץ ותנודות במים שנגרמות מתזוזת הטרף, שוחה בשקט אל עבר טרפו – ואז מזנק בפתאומיות וסוגר עליו את לסתותיו, גורר אותו אל המים ומטביע אותו למוות. נשיכתו של תנין היאור היא מן החזקות בעולם הטבע כיום (שנייה אולי רק לתנין הים). שיניו חרוטיות ובנויות לאחיזת הטרף והן ננעצות עמוק בבשר. אחרי שהטביע את טרפו למוות, מבתר אותו התנין באמצעות "גלגול המוות" ובולע נתחים שלמים כולל קרניים, פרסות, עצמות ועור; מערכת העיכול החזקה והיעילה שלו מסוגלת לטפל גם בעצמים קשים אלה. בגלל שכיחותם היחסית במקווי המים של אפריקה, תניני היאור הם בעלי חיים מאוד חברתיים. הם חולקים אתרי שיזוף וכן מזון שהם צדים. מקומם של הפרטים בהיררכיה נקבע על פי גודלם, לפיכך הזכרים הגדולים ביותר זוכים לתנאים הטובים ביותר. נקבות תנין היאור חופרות גומות ליד מקווי מים ושם הן מטילות את הביצים. בכל הטלה מטילה הנקבה כמה עשרות ביצים, ואלו בוקעות כעבור 80–90 ימים. הנקבות שומרות על הקן, וכאשר התנינים הקטנים בוקעים הן דואגות להם ומשגיחות עליהם מפני טורפים אחרים. למרות זאת, רק מעטים מהאבקועים שורדים עד לבגרות. לתנין היאור מערכת יחסים מורכבת עם האדם. זהו כנראה מין התנין הידוע ביותר בתרבויות האנושיות שמוצאן באגן הים התיכון, לרבות ביהדות. תנין היאור נודע כאוכל אדם והוא שנוא וגם נערץ, במיוחד במצרים העתיקה, שבה נחנטו תנינים ששימשו כאלים. באפריקה תוקפים תניני היאור מדי שנה מאות בני אדם, וחלק גדול מהתקיפות מסתיים במוות. בעקבות הביקוש לעור התנין ניצודו תניני יאור רבים, דבר שהביא לאיום על המין. חוקים להגנת הסביבה, תוכניות שימור, תיירות אקולוגית והקמת חוות תנינאים שבהן מגודלים תנינים לשם סחר בעור, הביאו להתאוששות תנין היאור ומיני תנינאים אחרים בעולם. בארץ ישראל היו תנינים בטבע עד תחילת המאה ה-20, וכיום הם קיימים בישראל רק בשבי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בדצמבר 2023	אליעזר ליבנה אליעזר ליבנה (1902 – 1975) היה איש ציבור, עיתונאי, פובליציסט, חבר הכנסת, מראשי האקטיביסטים במפא"י, פעיל למען פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני ומראשי התנועה למען ארץ ישראל השלמה. ליבנה (ליבנשטיין במקור) נולד בלודז' בפולין. ב-1920, בתקופת העלייה השלישית, עלה לארץ ישראל. לאחר מכן החל בפעילות ציבורית במסגרת תנועת הפועלים "אחדות העבודה", ובשנת 1923 נבחר כמזכיר מועצת פועלי חיפה. היה שליח ההסתדרות בגרמניה מ-1928 עד 1930 ולאחר מכן מ-1933 עד 1935. במסגרת זו היה פעיל בחברת "העברה". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפך ליבנה לאיש הסברה מרכזי בשירות ההגנה ומפא"י, ולצד אלעזר גלילי וגרשון ריבלין היה פעיל בהקמת עיתון צבאי מקצועי – "מערכות". בשנת 1940 הוציא ליבנה עיתון נוסף ושמו "אשנב" בשיתוף ברל כצנלסון. ליבנה היה גם לעורכו של הביטאון "בטרם", שהוקם ב-1942 תחת השם "מלחמתנו". לאחר קום המדינה המשיך ליבנה בפעילותו הציבורית. הוא נבחר מטעם מפא"י לכנסת הראשונה ולאחריה לכנסת השנייה. היה פעיל בוועד לפירוז גרעיני של המזרח התיכון ונמנה עם החותמים על מכתב הייסוד של התנועה למען ארץ ישראל השלמה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בדצמבר 2023	חנה ארנדט, 1933 חנה ארנדט (14 באוקטובר 1906, הנובר, הקיסרות הגרמנית – 4 בדצמבר 1975, ניו יורק) הייתה פובליציסטית והוגת דעות יהודייה ילידת גרמניה. לכתביה נודעה תרומה גדולה לפילוסופיה הפוליטית, אף שדחתה את השימוש במושג זה, סירבה להיקרא פילוסופית, והעדיפה לשייך את פרסומיה לתחומים של תאוריה פוליטית והיסטוריה של הרעיונות. בעקבות רדיפתם של היהודים בגרמניה הנאצית, היגרה מגרמניה לצרפת, ובהמשך לארצות הברית. התאזרחה בארצות הברית בשנת 1951, ובה עבדה כעיתונאית ומרצה בקולג'. הגותה של ארנדט הדגישה את רעיון החירות, לא כביטוי לרצון החופשי לכאורה של הפרט או לריבונותו על עצמו, אלא להבטים הקשורים לקיום של בני אדם בעולם משותף עם אחרים. החירות, לפי ארנדט, קשורה ליכולת האנושית להתחיל דברים מחדש באופן לא דטרמיניסטי; יכולת שמתבטאת במעשה הפוליטי. בשל תפיסה זו הייתה ארנדט ביקורתית כלפי תפיסות שהדגישו תהליכים דטרמיניסטים, הבנה של הפוליטיקה כביטוי להכרחיות היסטורית, ביולוגית או כניהול כלכלי-חברתי של המדינה בדומה לניהול משק בית. כתביה של ארנדט התעמתו רבות עם פילוסופים בני כל התקופות. בזכות מחשבתה העצמאית, התאוריה שלה על הטוטליטריזם והגותה האקזיסטנציאליסטית, בולט שמהּ בשיח בן ימינו. ארנדט ביססה את כתביה על מסמכים פילוסופיים, פוליטיים והיסטוריים וכן על ביוגרפיות ויצירות ספרותיות. דרך הפרשנות שלה לטקסטים, שהושפעה בחלקה ממרטין היידגר, עזרה למצב אותה כהוגת דעות עצמאית במרחב שבין התחומים האקדמיים השונים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בדצמבר 2023	דניאל גולדשמידט ארנסט דניאל גולדשמידט (תרנ"ו 1895, קניגסהוטה, שלזיה עילית – תשל"ג 1972, ירושלים) היה חוקר ופרשן תפילה ופיוט; הגיה, ערך והוציא לאור מהדורות ביקורתיות ומדעיות של סידורים ומחזורי תפילה, לפי מנהגי הקהילות והעדות השונות; חיבר את הספר "הגדה של פסח, מקורותיה ותולדותיה במשך הדורות" והיה אחד המגיהים של תנ"ך קורן. את לימודיו הגבוהים החל באוניברסיטת ברסלאו ובהמשך עבר לאוניברסיטת ברלין. במקביל ללימודיו באוניברסיטה, למד בבית המדרש לרבנים בברלין. בשנת 1925 הגיש את עבודת הדוקטורט, שעסקה בכתביו של המדינאי היווני, הרטוריקן, אייסכינס. הוא סיים את לימודיו, והתקבל לעבודה בספרייה המלכותית של ברלין. בנוסף, היה חבר מערכת ואחראי על כתיבת הערכים של האינקונבולים העבריים, ב"קטלוג הכללי של האינקונבולים", שיצא לאור ב-1925. הוא החל לגלות עניין גם בתחום חקר התפילה והפיוט, בעיקר לגבי נוסחיה השונים. לאחר עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, נפגעו תנאי העסקתו. בשנת 1936, עם ההחמרה במדיניות הנאצים כלפי היהודים, פוטר יחד עם כל העובדים היהודים האחרים מהספרייה. באותה השנה עלה לארץ ישראל והחל לעבוד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. מאוחר יותר, היה גם חבר המערכת של מפעל הביבליוגרפיה העברית. לאחר למעלה מ-25 שנים בהן עבד בבית הספרים הלאומי פרש לגמלאות, אך דווקא אז החל ביתר שאת במלאכת ההוצאה לאור של סידורים ומחזורי תפילה במהדורה מדעית, ובראשם מפעלו "מחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם". הוא נפטר בשנת 1972, בעודו עובד על "מחזור סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, לפי מנהגי בני אשכנז". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בדצמבר 2023	אילוסטרציה ממוחשבת המראה את המבנה המשוער של טיסה 19 בעת מעופה טיסה 19 היה כינויה המבצעי של משימת אימון שאליה יצאה קבוצת מפציצים מדגם גראמן TBM אוונג'ר של הצי האמריקני ב-5 בדצמבר 1945, שעקבותיהם אבדו באוקיינוס האטלנטי. הקבוצה, שכללה חמישה מטוסים, איבדה את דרכה באופן פתאומי כשעה וחצי לאחר תחילת הטיסה. סדרה של החלטות שגויות מצד הטייס הבכיר בקבוצה, לוטננט צ'ארלס טיילור, הביאה לכך שהקבוצה פנתה בטעות לכיוון האוקיינוס הפתוח במקום אל עבר היבשה. לאחר כמה שעות, בהן ניסה מגדל הפיקוח לסייע לה ללא הצלחה, התקבל ממנה השידור האחרון והקשר איתה אבד. האסון התעצם כאשר מטוס הצלה מדגם מארטין PBM מארינר, שנשלח לחפש את הטיסה האבודה, אבד אף הוא. גורלם של 14 אנשי הצוות של הטיסה ו-13 אנשי הצוות של מטוס ההצלה לא נודע עד היום. חקירה רשמית של הצי קבעה שאנשי צוות הטיסה נאלצו לבצע נחיתת התרסקות במים סוערים, לאחר שאזל הדלק במטוסיהם, ואילו מטוס ההצלה התפוצץ באוויר עקב תקלה טכנית. במהלך השנים הועלו מספר תאוריות קשר חלופיות להיעלמות המטוסים. מרבית התאוריות מתמקדות במשולש ברמודה, אזור שנפוצו עליו שמועות כי קיים בו, כביכול, כוח מסתורי הגורם להיעלמותם של כלי שיט וכלי טיס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בדצמבר 2023	גרשם שלום, 1935 גרשֹם שלום (1897 – 1982) היה מגדולי חוקרי הקבלה, ספרן, וכן אספן ספרי קבלה, חסידות ומיסטיקה. בניגוד למשפחתו המתבוללת, נמשך ליהדות והיה חבר בארגון הציוני "יוּנג יוּדה". הוא למד עברית ותלמוד מגיל צעיר ובגיל 18 החל ללמוד את ספר הזוהר בכוחות עצמו. את עבודת הדוקטורט שלו, על ספר הבהיר, עשה באוניברסיטת ברלין. בשנת 1923 עלה לארץ ישראל וניהל את המחלקה ליהדות בבית הספרים הלאומי. בין השנים 1925 ל-1964 היה מרצה לקבלה באוניברסיטה העברית. במהלך הקריירה שלו הוזמן להרצות במוסדות אקדמיים יוקרתיים בכל העולם. פעילותו הציבורית כללה, בין היתר, פרסום מאמרים בענייני השעה, חברות בתנועת "ברית שלום", ושליחות מטעם האוניברסיטה העברית לאירופה לשם הצלת ספרים שהוחרמו בתקופת השואה. בנוסף, סייע בהקמת מספר מכוני מחקר ומוסדות אקדמיים ואף עמד בראש חלק מהם. שלום הקדיש את חייו לחקר המיסטיקה היהודית והיה מהראשונים שחקרו את התחום באמצעות כלי מחקר אקדמיים. הוא גילה והוציא לאור כתבי יד רבים בתחום הקבלה וחקר את כל ענפי תורת הסוד היהודית. בהגיעו לגיל 80 מנתה הביבליוגרפיה שלו כ-600 מחקרים בתחום הקבלה. עם ספריו הנודעים ביותר ניתן למנות את סדרת הרצאותיו, משנת 1938, על הזרמים העיקריים של המיסטיקה היהודית (באנגלית), ומחקרו על שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, משנת 1957, שניהם תורגמו לשפות רבות והקנו לו הכרה בינלאומית. על פועלו האקדמי הוא זכה בתוארי כבוד ובפרסים רבים בארץ ובמדינות שונות בעולם, אף על פי שחלק ממחקריו, בעיקר בתחום החסידות והשבתאות, עורר בשעתו מחלוקות קשות. השפעתה של תורתו חרגה מעבר לעולם האקדמיה ומדעי היהדות, והיא ממשיכה להשפיע על רבים גם לאחר מותו. מדי שנה מתפרסמים קבצים המכנסים את מחקריו בנושאים שונים, וכן מתפרסמים יומניו האישיים ותכתובות שניהל. במקביל, מתפרסמים עשרות מחקרים על מחקריו, שחלקם באים להפריך חלק מהנחות היסוד שקבע. לאחר מותו, בהתאם להוראות שהשאיר, הועברו לספרייה הלאומית ארכיונו וספרייתו בתורת הסוד, שהכילו כ-25,000 ספרים שקיבץ במשך חייו, מחציתם בתורת הסוד, והם כוללים את מרבית הפרסומים בדפוס בתחום זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בדצמבר 2023	אלג'רנון סידני אלג'רנון סידני (14 או 15 בינואר 1623 – 7 בדצמבר 1683) היה פוליטיקאי והוגה פוליטי אנגלי. חיבורו הנודע ביותר הוא "מאמרים על הממשל" (Discourses Concerning Government), אשר יחד עם שתי מסכתות על ממשל מדיני של ג'ון לוק, נחשב לטקסט חשוב ביותר להתפתחות המחשבה הרפובליקנית והליברלית באנגליה, ולאחד הטקסטים שעיצבו את המחשבה המדינית של האבות המייסדים של ארצות הברית. כפוליטיקאי, סידני לקח חלק באופוזיציה למלך אנגליה, צ'ארלס השני. הוא הואשם בבגידה ובקשירת קשר נגד המלך. המאמרים על הממשל שימשו כעדות נגדו במשפטו, והוא הורשע והוצא להורג בעריפת ראש על גבעת מצודת לונדון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בדצמבר 2023	My Heart Will Go On (בעברית: "לבי ימשיך לפעום") הוא שיר הנושא של הסרט "טיטניק", שהקליטה הזמרת-יוצרת הקנדית סלין דיון. השיר יצא לאור ב-8 בדצמבר 1997, כסינגל הרביעי מתוך אלבומה החמישי של דיון בשפה האנגלית, Let's Talk About Love, וכסינגל הראשון והיחיד מתוך הפסקול Titanic. השיר הפך ללהיט בינלאומי: הוא הופיע במקום הראשון ב-30 מצעדי פזמונים, נמכר בלמעלה מ-18 מיליון עותקים, זכה בפרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר, בארבעה פרסי גראמי, בפרס המוזיקה של בילבורד, בפרס המוזיקה הלטינית של בילבורד ובפרסים נוספים. בנוסף לכך, הפך לשיר השני הנמכר ביותר בכל הזמנים בביצוע זמרת, לשיר השמיני הנמכר ביותר בכל הזמנים ולשיר הנמכר ביותר בשנת 1998. במרוצת השנים הפך השיר למצליח ביותר של דיון, ולשיר המזוהה ביותר עמה. ב-2001 נכלל השיר ברשימת "שירי המאה", רשימת השירים המצליחים ביותר של המאה ה-20, שערכו איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי והקרן הלאומית לאמנויות. לכבוד חגיגות ה-20 ל"טיטניק" הופיעה דיון עם השיר בטקס פרסי המוזיקה של בילבורד, שנערך ב-21 במאי 2017. את הווידאו קליפ של השיר ביים ביל וודראף, והוא פורסם בסוף שנת 1997. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בדצמבר 2023	נפתלי הרץ וייזל נפתלי הרץ וייזל (ויזל, וסלי, בקיצור נה"ו או רנה"ו, חי ה' בטבת תפ"ו – ל' בשבט תקס"ה, 9 בדצמבר 1725 – 28 בפברואר 1805), בלשן ומשורר עברי, מאבות תנועת ההשכלה היהודית. חיבורו "דברי שלום ואמת", שעניינו שינוי מקיף בחינוך היהודי, עורר פולמוס סוער בין המשכילים הראשונים לבין רבני קהילות באירופה. מחזור השירים שחיבר על דמותו של משה, "שירי תפארת", השפיע על כמה דורות של משוררים אחריו, וחלק מן החוקרים רואים ביצירתו את ראשיתה של הספרות העברית החדשה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בדצמבר 2023	רוד בלאגוייביץ' רוד בלאגוייביץ' הוא פוליטיקאי אמריקאי לשעבר מאילינוי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אילינוי ה-40 בשנים 2003–2009. קודם לכן הוא כיהן כמחוקק בבית הנבחרים של אילינוי בשנים 1993–1997, ולאחר מכן ועד היבחרו כמושל, כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס החמישי של אילינוי. כהונתו של בלאגוייביץ' כמושל תמה לאחר שהודח מתפקידו בעקבות האשמות בשחיתות שלטונית ובהמשך הוא נשפט למאסר בבית סוהר פדרלי. בלאגוייביץ' נולד וגדל בשיקגו. ב-1979 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת נורת'ווסטרן, וב-1983 סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת פפרדין שבמאליבו, קליפורניה. לאחר סיום לימודיו הוא היה במהלך שנות ה-80 תובע פלילי במשרד התובע המדינתי במחוז קוק שבאילינוי. מכאן הוא המשיך לקריירה פוליטית וייצג את מחוז הבחירה ה-33 של אילינוי בבית הנבחרים של המדינה, שם הוא תמך ברוב צעדי המדיניות למען חוק וסדר. הוא ויתר על כהונה שנייה בבית הנבחרים המדינתי ונבחר מטעם מחוז הבחירה החמישי של אילינוי לקונגרס לבית הנבחרים של ארצות הברית, שם הוא כיהן במשך שש שנים לאחר שנבחר למושבו שתי פעמים נוספות. ב-2002 הוא נבחר כמושל אילינוי, הדמוקרט הראשון שנבחר לתפקיד מאז 1972. במהלך תקופת כהונתו הראשונה כמושל הורחב המימון לחינוך הציבורי ולפיתוח התשתיות ובוצעו רפורמות בתחום המשפט הפלילי. בעקבות בחירתו לתקופת כהונה שנייה כמושל ב-2006, עבר מגוון של צעדי חקיקה בתחום השירות הרפואי, בקרה על כלי נשק, ומניעת אפליה. בעקבות חקירה פדרלית שהחלה בדצמבר 2008 נמצא שבלאגוייביץ' אשם בשחיתות ציבורית לאחר שהוא ניסה למכור את המינוי למושב בסנאט של ארצות הברית שהתפנה על ידי ברק אובמה בעקבות בחירתו של זה האחרון כנשיא ארצות הברית. האשמות אלו הובאו לאחר שבלאגוייביץ' איים להפסיק את קשריה של אילינוי עם בנק אוף אמריקה על רקע סגירתו של מפעל בשיקגו. בלאגוייביץ' הודח, הורשע, וב-2009 הועבר מתפקידו על ידי האספה הכללית של אילינוי. כתוצאה מכך נאסר עליו לתמיד על ידי הסנאט של אילינוי לכהן במשרה ציבורית במדינה. בשל חלקו בשערורייה הציבורית, הוא נשפט לעונש מאסר של 14 שנים בבית כלא פדרלי. לאחר עתירה לשיחרורו, המתיק הנשיא דונלד טראמפ את עונשו ב-2020 לאחר שריצה כמעט שמונה שנים והקדים את שיחרורו בשש שנים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בדצמבר 2023	הדמיה של ג'ונו מתקרבת לצדק ג'וּנוֹ (באנגלית: Juno) היא גשושית לחקר כוכב הלכת צדק, המהווה חלק מתוכנית הגבולות החדשים של נאס"א. ג'ונו שוגרה מנמל החלל קייפ קנוורל בפלורידה על גבי משגר אטלס 5 ב־5 באוגוסט 2011, והגיעה ליעדה ב־4 ביולי 2016. שנתיים לאחר תחילת מסעה אל צדק, השתמשה ג'ונו בשיטת המקלעת הכבידתית כאשר חלפה על פני כדור הארץ במטרה להאיץ את מהירותה למהירות הנדרשת כדי להגיע לצדק. עם הגעתה אל ענק הגזים, נכנסה הגשושית למסלול קוטבי ואליפטי סביב צדק, בעל משך הקפה של 14 ימים. במהלך משימתה תבצע ג'ונו תצפיות סביב צדק וירחיו, ובסיומה עתידה הגשושית לבצע התרסקות מבוקרת, על מנת למנוע אפשרות שתתנגש באחד מירחיו של צדק ותזהם אותו בבקטריות מכדור הארץ. מועד סיום משימתה נקבע לספטמבר 2025. משימת המחקר העיקרית של ג'ונו היא לחפש רמזים לאופן שבו נוצר צדק, לחקור את הרכבו הפנימי, את השדה המגנטי ואת תופעת זוהר הקוטב שלו, מה כמות המים האצורה באטמוספירה הפנימית יותר של צדק, ואיך מפולגת המסה בתוך כוכב הלכת. נוסף על כך תחקור ג'ונו את התופעות המטאורולוגיות והרוחות באטמוספירה של צדק, אשר יכולות להגיע למהירויות של כ-600 קמ"ש. ג'ונו היא גשושית המחקר הראשונה שמשתמשת באנרגיה סולארית מעבר לחגורת האסטרואידים. במהלך מסעה אל צדק, בינואר 2016, שברה את השיא של הגשושית רוזטה עבור החללית הרחוקה ביותר מהשמש שמשתמשת באנרגיה סולארית, כאשר הגיעה למרחק של כ־800 מיליון ק"מ מהשמש. במרחק של צדק מהשמש, 5.2 יחידות אסטרונומיות, קרינת השמש חלשה פי 25 מאשר בכדור הארץ, ולפיכך נזקקת הגשושית לשלושה לוחות סולאריים באורך של 9 מטר כל אחד לקליטת האנרגיה הסולארית, שמורכבים באופן סימטרי בין צדי הבסיס המשושה של הגשושית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בדצמבר 2023	לווייתן ממשפחת הבלניים בלניים הם משפחה של לווייתנים המשתייכים לתת-סדרת לווייתני המזיפות. אורכם של הבלניים יכול להגיע עד ל-18 מטרים ומשקלם יכול להגיע ל-100 טונות. גופם הוא לרוב שחור; העור בראש ובחלק מהבטן מחוספס וצבעו לבן. שמם האנגלי של הבלניים – Right whale ‏(Right פירושו "נכון" או "צודק") מקורו בכך שציידי לווייתנים סברו שהלווייתנים הללו היו אלה ש"נכון" לצוד אותם, בשל ציפתם לאחר מותם ולעיתים התקרבותם לחופים. אוכלוסיית הבלניים הצטמצמה באופן משמעותי בשנות הפעילות העיקריות של תעשיית ציד הלווייתנים. כיום הלוויתנים הללו משמשים בעיקר לצורכי בידור. לערך המלא – המלצות קודמות	עריכה - תבנית - שיחה
13 בדצמבר 2023	עטיפת הסינגלים Love Story (בעברית: סִפּוּר אַהֲבָה) הוא סינגל שהוקלט על ידי הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. השיר יצא לאור ב-12 בספטמבר 2008, בהוצאת חברת התקליטים ביג משין רקורדס. הוא נכלל כסינגל המוביל וכרצועה השלישית באלבום השני שלה, Fearless. את המילים והלחן חיברה סוויפט לבדה, ונייתן צ'פמן הפיק את השיר. "Love Story", שנכתב בהשראת הסיפור "רומיאו ויוליה", פרי עטו של ויליאם שייקספיר, מציג סיפור אהבה הטרוסקסואלי בין הזמרת, שמגלמת את דמותה של יוליה, לבחיר לבה מול התנגדות משפחתה לקשר. אולם בניגוד לסיפור המקורי, בחרה סוויפט לסגור את השיר עם סוף אופטימי, בו היא ובן זוגה מתאחדים. מבקרי המוזיקה העכשווית הפנו לשיר שבחים, תוך שציינו לטובה את מילותיו, בדומה למקובל במיינסטרים. במרוצת השנים נמכר "Love Story" בלמעלה מ-23.7 מיליון עותקים – שיר הקאנטרי הנמכר ביותר אי פעם, ואחד מהשירים הנמכרים ביותר בכל הזמנים ככלל. לאחר שנמכר בלמעלה מ-8 מיליון עותקים במדינה, הוענק לו תואר פלטינה מתומנת על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). באוסטרליה נמכר בלמעלה מ-490,000 עותקים בסך הכול. הווידאו קליפ של השיר בוים על ידי טריי פנג'וי, שביימה את מרבית הקליפים של הזמרת באותה העת. מבחינה ויזואלית, שאב הקליפ השארה מתקופות עתיקות שונות דוגמת ימי הביניים, הרנסאנס ועידן הריג'נסי. את בן זוגה מגלם השחקן והדוגמן ג'סטין גסטון. "Love Story" בוצע על ידי סוויפט במספר רב של הופעות, והוא נכלל ברשימת השירים של כל סיבובי ההופעות שלה. בנוסף, הוא הוקלט עשרות פעמים על ידי אמנים שונים. ההקלטה החוזרת של השיר, "Love Story (Taylor's Version)", יצאה לאור ב-12 בפברואר 2021. מבקרי המוזיקה הפנו כלפיה ביקורות חיוביות, וציינו לשבח את קולה של סוויפט. ההקלטה החוזרת כבשה את פסגת מצעד השירים הדיגיטליים ומצעד שירי הקאנטרי – השיר השמיני של הזמרת הניצב במקום הראשון במצעד זה. בעקבות כך, הפכה סוויפט לאמן השני בהיסטוריה, אחרי דולי פרטון, שהצליח לכבוש את מצעד שירי הקאנטרי עם אותו השיר, בשתי גרסאות שונות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 בדצמבר 2023	משלחת אמונדסן לקוטב הדרומי, 16 בדצמבר 1911 משלחת הקוטב הדרומי היא המשלחת הראשונה שהגיעה אל הקוטב הדרומי הגאוגרפי. מנהיג המשלחת היה חוקר הארצות הנורווגי רואלד אמונדסן, שיחד עם ארבעה אנשים נוספים הגיע אל הקוטב ב-14 בדצמבר 1911, חמישה שבועות לפני הקבוצה הבריטית בהנהגת רוברט פאלקון סקוט, במסגרת משלחת טרה נובה. אמונדסן וצוותו חזרו בשלום לבסיסם, ולאחר זמן נודע להם, שסקוט וארבעת עמיתיו נספו בדרכם חזרה מן הקוטב. אמונדסן היה אחד מחוקרי אנטארקטיקה שנטבעו בזיכרון הקולקטיבי כאחד מגיבורי העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה, כאשר כל משלחת הייתה למעלל גבורה של כוח סבל ועמידות, שהעמידו את צוותה במבחנים עד גבול יכולותיהם הפיזיות והנפשיות, ולעיתים אף מעבר לו. הכינוי "הרואי", שהוצמד לתקופה זו במועד מאוחר יותר, הכיר בתלאות ובמכשולים שחלוצים אלה נאלצו להתמודד עמם, והיו שלא שרדו את הניסיון הקשה; במהלך תקופה זו נספו 19 חברים במשלחות לאנטארקטיקה.	עריכה - תבנית - שיחה
15 בדצמבר 2023	תיאור התמונה הרי וו-יי הם רכס הרים בנציבות נָאנְפִּינְג שבצפון מחוז פוג'יין, על הגבול עם מחוז ג'יאנגשי בסין. זהו אחד האזורים העשירים ביותר במגוון הביולוגי בדרום-מזרח סין. הרכס הוא אתר תיירות פופולרי, והוא כולל כמה מנופי הטבע היפים ביותר בסין. הרי וו-יי הם גם המקור לכמה מסוגי התה הידועים בעולם: תה אולונג, ובמיוחד המין המכונה תה דה חונג פאו ("גלימה אדומה גדולה"), ומין התה השחור המכונה תה לפסנג סושונג. הרכס הוכר ב-1999 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי ותרבותי בשם הר וו-יי. שטח אתר המורשת 999.75 קמ"ר והוא מוקף באזור חיץ של 278.88 קמ"ר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בדצמבר 2023	אליעזר בן-יהודה בשם תחיית הלשון העברית מכנים תהליך שהתחולל באירופה ובארץ ישראל בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, ובמסגרתו הפכה השפה העברית מלשון כתובה וליטורגית בעיקרה ללשון מדוברת, רב-מערכתית ולאומית. תהליך זה לא היה תהליך לשוני גרידא, אלא השתבץ במערכת רחבה של תהליכים שחלו בעם ישראל בסוף המאה התשע עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים, ובעיקר השתלב במהפכה הלאומית הציונית ובהקמת היישוב העברי החדש בארץ ישראל, תהליכים שהביאו בסופו של דבר להקמת מדינת ישראל כמדינה לאומית עברית. השם "תחייה" אינו שם מדויק לתהליך זה, משום שלפי מרבית ההגדרות לא הייתה העברית לשון מתה לפני התהליך; נעשה בה שימוש נרחב וניכרו בה תהליכים של התפתחות והשתנות גם לפני תחילת התהליך. עם זאת, התהליך נחשב ליחיד במינו, והבלשנות המודרנית איננה מכירה מקרה נוסף שבו לשון שכלל לא הייתה מדוברת בפי דוברים ילידיים הפכה ללשון לאומית המשמשת באופן רב מערכתי, וכל זאת בתוך פרק זמן קצר של כמה עשרות שנים בלבד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בדצמבר 2023	תאוריית ברונסטד–לאורי היא תאוריה עבור תגובת חומצה-בסיס, שהציעו באופן עצמאי יוהאנס ניקולאוס ברונסטד ותומאס מרטין לאורי ב-1923. הרעיון הבסיסי של תיאוריה זו הוא שכאשר חומצה ובסיס מגיבים זה עם זה, החומצה יוצרת את הבסיס המצומד שלה, והבסיס יוצר את החומצה המצומדת שלו על ידי העברת פרוטון (קטיון המימן, או +H) מהחומצה אל הבסיס. תאוריית ברונסטד–לאורי היא הכללה של תאוריית ארניוס, שמתארת את אותה התופעה רק בתמיסות מימיות. עם זאת, התאוריה אינה כוללת תגובות חומצה-בסיס שאינן כרוכות בחילופי פרוטונים, וכדי לאפשר סיווג רחב יותר של תגובות חומצה-בסיס, נוצרה תאוריית החומצה-בסיס של לואיס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בדצמבר 2023	באז אולדרין צועד על הירח במהלך משימת אפולו 11 ביולי 1969. תוכנית אפולו הייתה תוכנית החלל של ארצות הברית במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. התוכנית בוצעה על ידי נאס"א, ושיאה היה בנחיתת האדם הראשון על הירח. ראשיתה של התוכנית הייתה בימיו של נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר, אך התנופה העיקרית לביצועה באה מהנשיא הבא, ג'ון פיצג'רלד קנדי, שקבע בנאום שנשא בפני הקונגרס ב-25 במאי 1961, את היעד "להנחית לפני תום העשור אדם על הירח ולהחזירו לכדור הארץ בשלום". היעד שהציב קנדי הושג במשימת אפולו 11, כאשר האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין נחתו על הירח ב-20 ביולי 1969 והלכו על פניו. לאחר אפולו 11 שיגרה ארצות הברית חמש משימות נוספות, שגם בהן הנחיתו זוגות אסטרונאוטים על הירח. המשימה האחרונה התבצעה בדצמבר 1972. כל משימות תוכנית אפולו, למעט שתיים, היו מוצלחות. בשנת 1967, במהלך תרגיל חזרה לשיגור אפולו 1 פרצה שריפה בתא הפיקוד של החללית ואנשי הצוות נספו. ב-1970, במהלך טיסתה של משימת אפולו 13, אירעה תקלה בתא הפיקוד, שחייבה את אנשי הצוות להשתמש במערכות קיום החיים של רכב הנחיתה הירחי עד שחזרו אל כדור הארץ בשלום. תוכנית אפולו דרבנה פיתוחים טכנולוגיים בתחומים רבים מלבד מתחומי הטילאות וטיסות החלל, כגון אווירונאוטיקה, תקשורת ומחשבים. כמו כן הציתה התוכנית התעניינות בתחומים הנדסיים ומדעיים רבים בקרב בני כל הגילים, והשאירה מתקנים ומכשירים רבים שפותחו במהלך התוכנית כציוני דרך. תאי הפיקוד של חלליות אפולו, עם כלים נוספים ששימשו בתוכנית, מוצגים במוזיאונים בכל רחבי העולם, בהם מוזיאון האוויר והחלל הלאומי בוושינגטון די. סי. ובמתקני נאס"א בפלורידה, בטקסס ובאלבמה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בדצמבר 2023	אדווין סטנטון אדווין סטנטון (19 בדצמבר 1814 – 24 בדצמבר 1869) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמזכיר המלחמה של ארצות הברית בממשלו של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן במהלך רובה של מלחמת האזרחים האמריקנית. ניהול המערכת הצבאית על ידי סטנטון סייע לארגן את המשאבים הצבאיים העצומים של האיחוד ולהובילו לניצחון. עם זאת, הוא ספג ביקורת מצדם של רבים מהגנרלים של צבא האיחוד על זהירות יתר כביכול ועל ירידת יתר לפרטים. הוא גם ארגן את המצוד אחר רוצחו של הנשיא לינקולן, ג'ון וילקס בות'. לאחר רצח לינקולן נשאר סטנטון בתפקידו כמזכיר המלחמה תחת הנשיא החדש אנדרו ג'ונסון במהלך תקופת השיקום. הוא התנגד למדיניותו הסלחנית של ג'ונסון כלפי מדינות הקונפדרציה לשעבר. ניסיונו של ג'ונסון לפטר את סטנטון הוביל בסופו של דבר למשפט ההדחה של ג'ונסון על ידי הרפובליקנים הרדיקליים בבית הנבחרים. לאחר סיום תפקידו כמזכיר המלחמה, שב סטנטון לעסוק בעריכת דין וב-1869 הוצגה מועמדותו כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית על ידי יורשו של ג'ונסון, יוליסס סימפסון גרנט, אך סטנטון נפטר ארבעה ימים לאחר שמועמדותו אושרה על ידי הסנאט. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בדצמבר 2023	שער מגזין "האטלנטיק" בגיליון שבו פורסם המאמר. "האם גוגל עושה אותנו טיפשים? - מה האינטרנט עושה למוח שלנו" הוא מאמר ביקורת על השפעת האינטרנט על ההכרה האנושית, מאת הסופר לענייני טכנולוגיה ניקולאס קאר, שפורסם ככתבת שער באורך שישה עמודים בגיליון יולי–אוגוסט 2008 של כתב העת "האטלנטיק". הטיעון המרכזי במאמר הוא שלאינטרנט עלולות להיות השפעות מזיקות על ההכרה, המצמצמות את יכולת הריכוז וההתבוננות של המשתמשים בו. מחקרים פסיכולוגיים ונוירולוגיים ארוכי טווח טרם הניבו תוצאות מוחלטות שיאששו את טענתו של קאר, אם כי מחקרים אחדים סיפקו הצצה להרגלי המודעות המשתנים של המשתמשים באינטרנט. מחקר שנערך ביוניברסיטי קולג' בלונדון טען שצעירים בני ימינו כבר לא קוראים טקסטים, אלא רק סורקים אותם. מחקר נוסף, שפרסם הקינגס קולג' שבלונדון, טען כי היכולת השכלית של הצעירים הידרדרה בעשור האחרון, וכי הם מתקשים להבין רעיונות מדעיים בסיסיים. לעומת זאת, ממצאי מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בשנת 2008, שבדק טווח מסוים של פעילויות מוחיות שהוצגו בסריקות fMRI כאשר משתמשים ביצעו חיפושים באינטרנט, עוררו תהיות האם הרשת משפרת את היכולת לסנן מידע ולקבל החלטות במהירות, או שמא פוגמת באיכות החשיבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בדצמבר 2023	יחסי ישראל–מלזיה מעולם לא נכונו, אם כי לשתי המדינות היסטוריה דיפלומטית ענפה. בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר פדרציית מלאיה זכתה לעצמאות מן הממלכה המאוחדת, גילה ראש ממשלת הפדרציה טונקו עבדול רחמן יחס חיובי כלפי מדינת ישראל ואף שקל להכיר בה הכרה דיפלומטית, אך לחץ מצד חוגים מוסלמים-קיצוניים מבית ומצד ארצות ערב מחוץ הניאו אותו מכך, ואהדתו האישית של רחמן כלפי ישראל נותרה כמס שפתיים. הניסיונות להידברות עם מלאיה לא פסקו, וב-1956 נועד שר החוץ הישראלי משה שרת עם רחמן במסגרת מסעו של הראשון באסיה. השניים דנו על מיסוד נציגות דיפלומטית ישראל בקואלה לומפור, אך ניסיונות אלו עלו בתוהו. בשנות ה-60 חל מפנה ביחסה של מלזיה לישראל אחרי שנעשו ניסיונות רבים לכונן יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות ונרשמו מגעים בלתי-פורמליים בין ישראל למלזיה. ניסיון בולט היה שליחותו של משה יגר, איש שירות החוץ הישראלי, לקואלה לומפור במסווה של איש עסקים. בראשית 1966 גורש יגר ממלזיה ולאחר מכן החלה החרפה בגישת מלזיה לישראל: סירוב להעניק אשרות שהייה לישראלים שביקשו לבקר במלזיה, גילוי התבטאויות אנטי-ישראליות בארגונים בינלאומיים, הטלת מגבלות על ספנים ישראלים שהגיעו לנמלים מלזים ועוד. החרפה זו הגיעה לשיא עם היבחרו של מאהאטיר מוחמד ב-1981 לראשות ממשלת מלזיה. עם זאת, הסכמי אוסלו והתקדמות תהליך השלום הישראלי-פלסטיני הובילו להפשרה בגישה הנוקשה של מלזיה כלפי ישראל, הפשרה שלא החזיקה מים מכורח היותו של מוחמד מוסלמי קיצוני, אנטי-ישראלי ואנטישמי, שהעניק סגנון חדש ושונה ליחסי החוץ של מלזיה בכלל ולא רק בסוגיה הישראלית. הוא נותר בשלטון עד 2003, ושב אליו ב-2018 בגיל 93. מלזיה לא עוררה עניין רב אצל מעצבי מדיניות החוץ של ישראל וגם לא בקרב פקידי משרד החוץ שעסקו בענייני אסיה, חרף הפרובוקציות הרבות שעוררה, בייחוד מאז עלייתו של מאהאטיר לשלטון. משה שרת היה חריג, ואף פעל לשם כינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, ללא הועיל. גם גולדה מאיר גילתה עניין מה, במיוחד אחרי שהניסיון לשגר נציג ישראלי לא-רשמי ב-1965 לא עלה יפה. ראשי הממשלות ושרי החוץ שבאו אחריהם גילו אדישות והתעלמו ממלזיה אף על פי שמדינה זו הייתה פגיעה לפעולות תגמול שניתן היה להפעיל כנגדה בארצות הברית: למשל, העמדות האנטישמיות החוזרות ונשנות של מאהאטיר יכלו לשמש עילה לפעולה מתאימה בארצות הברית. ראש הממשלה יצחק רבין גילה עניין כלשהו במלזיה ב-1994 במסגרת פעילותו באינדונזיה ותפישתו כי נוצרה שעת כושר לקדם ולנסות מיסוד יחסים בילטרליים עם המדינות המוסלמיות באסיה בעקבות התפתחויות במזרח התיכון והשינויים בעולם בכלל, אלא שפעולה זו לא הייתה נמרצת דיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בדצמבר 2023	תיאור התמונה פרדיקס בן אורונטס (ביוונית: Περδίκκας,‏ Perdikkas; נולד ככל הנראה סביב שנת 360 לפנה"ס) היה אחד המפקדים הבכירים בצבאו של אלכסנדר הגדול. פרדיקס החל את דרכו הצבאית תחת שלטונו של המלך פיליפוס השני, וטיפס בסולם הדרגות תחת פיקודו של אלכסנדר בעת מסעו הגדול למזרח. בתחילה הוא פיקד על טקסיס פלנקס, ובעת המסע להודו מונה למפקד יחידת פרשים. לאחר מותו של הפאיסטיון ב-324 לפנה"ס, מונה פרדיקס למפקד יחידת הפרשים העילית, ההטיירוי, ולמשרה הפוליטית והצבאית הבכירה של כיליארך. אלכסנדר העניק לפרדיקס על ערשׂ דווי את טבעת החותם שלו, פעולה שהאחרון פירש כהסמכתו ליורש. לאחר מות אלכסנדר ב-323 לפנה"ס התמנה לעוצר של יורשי העצר פיליפוס השלישי ואלכסנדר הרביעי. בעת מלחמת הדיאדוכים ניסה פרדיקס, בעזרת בן בריתו אאומנס, לשמור על אחדות הממלכה ועל מעמדו כעוצר אל מול אלו שקראו עליו תיגר, ובראשם אנטיגונוס שתום העין ותלמי בן לאגוס. פרדיקס נכשל במשימתו, ונרצח על ידי חייליו, במהלכו של מסע מלחמה כושל נגד תלמי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בדצמבר 2023	הפארק הלאומי אוורגליידס הוא פארק לאומי של ארצות הברית בפלורידה שבדרום-מזרח ארצות הברית. הפארק הלאומי הוא הסביבה הטבעית הטרופית הגדולה ביותר בארצות הברית היבשתית. הפארק משתרע על הרבע הדרומי של האוורגליידס, ומאז ההכרזה על הקמתו ב-6 בדצמבר 1947 מבקרים בו כמיליון אנשים בכל שנה. הפארק הוא השלישי בגודלו מבין הפארקים הלאומיים בארצות הברית היבשתית, אחרי עמק המוות וילוסטון. בניגוד לפארקים לאומיים אחרים בארצות הברית, שהוקמו כדי להגן על מאפיינים גאוגרפיים ייחודיים, פארק זה נוצר על מנת להגן על מערכת אקולוגית רגישה. הפארק הוכרז כשמורה ביוספרית בינלאומית, כאתר מורשת עולמית, וכאזור ביצות בעל חשיבות בינלאומית, אחד משלושה אתרים בלבד בעולם שזכו לכל שלושת התארים. בתוך גבולות הפארק חיים 36 מינים מוגנים לפי תקנות פדרליות או שמצויים בסכנת הכחדה. מערכת המים של כל דרום פלורידה תלויה בפארק המזין מחדש במים טריים את אקוויפר ביסקיין (Biscayne). הפארק הוא בית הגידול החשוב ביותר באמריקה הצפונית עבור מינים טרופיים של עופות מסדרת החופמאים, והוא כולל בתוכו את המערכת האקולוגית המנגרובית הגדולה ביותר בחצי הכדור המערבי. בתוך הפארק חיים 350 מינים של עופות, 300 מינים של דגי מים מתוקים ומים מלוחים, 40 מיני יונקים ו-50 מיני זוחלים. אזור האוורגליידס הוא מערכת של נהרות איטיים, הזורמים בכיוון דרום-מערב במהירות של כחצי קילומטר ביום אל מפרץ פלורידה, המוזנת על ידי הנהר קיסימי (Kissimmee) ואגם אוקיצ'ובי (Okeechobee). אף על פי שבני אדם חיו באוורגליידס במשך אלפי שנים, רק החל מ-1882 הם ניסו לייבש את האוורגליידס למטרות חקלאיות או למטרות מגורים, ולפקח על זרימת המים מאגם אוקיצ'ובי כך שניתן יהיה להסיטה לאזורים המטרופוליניים במחוזות מיאמי-דייד, בראוורד ופאלם ביץ'. המערכות האקולוגיות בפארק ספגו נזקים משמעותיים בעקבות פעילות האדם, והתיקון והשימור הוא נושא טעון מבחינה פוליטית בדרום פלורידה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בדצמבר 2023	תיאור התמונה צ'ינדיטים הם כוחות מיוחדים של הצבא הבריטי שלחמו במהלך המערכה על בורמה במלחמת העולם השנייה. הצ'ינדיטים השתמשו בטקטיקות גרילה וקומנדו שפותחו על ידי מפקדם, אורד צ'ארלס וינגייט, שהתבססו בעיקר על חדירה עמוקה לתוך השטח שבשליטת הצבא היפני הקיסרי בבורמה לשם פגיעה בקווי האספקה ובדרכי התקשורת שלו. במהלך פעילותם ספגו הצ'ינדיטים אבדות כבדות שנגרמו לא רק מהלחימה נגד היפנים אלא גם ממחלות טרופיות, כגון מלריה ודיזנטריה, וכן מתת תזונה. הצ'ינדיטים החלו את דרכם במרץ 1942 במסגרת הבריגדה ההודית ה-77 שכללה 3,000 איש. בפברואר 1943 יצאו בפיקודו של וינגייט למבצע בד ארוך, שבמהלכו פשטו על מסילות הברזל היפניות והסבו להן נזק. תוצאות המבצע שנויות במחלוקת, אולם עם חזרתם התפרסמו הצ'ינדיטים בכל רחבי העולם. בעקבות המבצע הזמין וינסטון צ'רצ'יל את וינגייט לוועידת קוויבק, במהלכה קיבלה טקטיקת החדירה העמוקה שלו אישור מהפיקוד העליון של בעלות הברית המערביות. לאחר הוועידה הוחלט להגדיל את הכוח הצ'ינדיטי לסדר גודל של דיוויזיה. במרץ 1944 יצאו הצ'ינדיטים לפשיטה שנייה מאחורי הקווים היפניים - מבצע יום חמישי. פשיטה זו הייתה גדולה ומורכבת בהרבה מקודמתה. במהלך המבצע נהרג וינגייט בתאונת מטוס, וולטר לנטיין מונה כמפקד הדיוויזיה החדש. עד סוף אוגוסט 1944 פונו כל הצ'ינדיטים מהודו, בעיקר עקב מצבם הבריאותי. בפברואר 1945 הוחלט על פירוק היחידה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בדצמבר 2023	ניקולאה צ'אושסקו נִיקוֹלַאֶה צַ'אוּשֶׁסְקוּ (23 בינואר 1918 – 25 בדצמבר 1989) היה פוליטיקאי קומוניסטי רומני, והשליט השני והאחרון של רומניה הקומוניסטית. הוא עלה לשלטון לאחר מותו של גאורגה גאורגיו-דז' ב-1965 וכיהן כמזכיר המפלגה הקומוניסטית הרומנית ובהמשך גם כנשיא רומניה עד פרוץ המהפכה הרומנית בדצמבר 1989, שבסופה הוצא להורג יחד עם רעייתו, אלנה צ'אושסקו. הוא היה חבר האקדמיה הרומנית ונשיא הכבוד שלה מ-1985, תארים שנשללו ממנו לאחר מותו, כמו תוארי כבוד ועיטורים זרים אחרים, שהורעפו עליו בחייו. צ'אושסקו המשיך במדיניות הלאומית שהונהגה בשלהי שלטונו של גאורגיו-דז': הפגנת עצמאות מוגבלת ביחסי החוץ של רומניה ביחד עם הקפדה על משטר קומוניסטי נוקשה כלפי פנים. הוא ביקר בחריפות פעולות מסוימות של השלטון תחת המנהיג שקדם לו, והביא לטיהור חלק מהמורשעים במשפטי ראווה מבוימים. צ'אושסקו הכניס את רומניה לבולמוס של תיעוש ובנייה, הקמת פרויקטים גדולים וחתירה לכלכלה שאפתנית. הוא הצליח לפרוע את חובות החוץ של רומניה כחצי שנה לפני נפילתו, אך הפגיעה הקשה ברמת חיי התושבים ברומניה בדרך להשגת מטרה זו השניאה אותו על רבים בעם. פולחן האישיות סביב דמותו והנפוטיזם ברומניה בתקופתו הגיעו לשיאם: בעוד שהוא נבחר לכהן לכל ימי חייו, רעייתו הייתה האישיות השנייה בהיררכיה השלטונית, ואחד מבניהם הוכן לרשת את השלטון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בדצמבר 2023	גילברט וסאליבן הוא שמה של השותפות בין התמלילן ויליאם שוונק גילברט (1836–1911) והמלחין ארתור סאליבן (1842–1900) אשר יצרו בין השנים 1871–1896 ארבע עשרה אופרות קומיות באנגליה של התקופה הוויקטוריאנית. גילברט יצר עולם קומי מטורף, לו קרא "טופסי טרווי" (תוהו ובוהו), שבו הכל ייתכן, שדים ופיות רוקדים עם לורדים בריטים, נגני גונדולה וחיילים יפנים פוצחים בזמר אנגלי פופולרי ועוד. סאליבן, הלחין מוזיקה קליטה במיוחד, אשר תרמה לאווירה הומוריסטית ולתחושת פאתוס. האופרות של גילברט וסאליבן זכו להצלחה רחבה ובינלאומית, ועודן מבוצעות תדיר בארצות דוברות אנגלית. בהישענם על צורת האופרטה שהחלה להיות פופולרית באירופה, הציגו גילברט וסאליבן חידושים הן בתוכן והן בצורה, שהשפיעו ישירות על התיאטרון המוזיקלי (המחזמר) במאה ה-20. האופרות השפיעו על הכתיבה ועל השיח הציבורי באותה עת, ומאוחר יותר, על עולם הסרטים והטלוויזיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בדצמבר 2023	תיאור התמונה משפט שלמה הוא סיפור מקראי המדגים את חוכמתו הפלאית של שלמה המלך. הסיפור מופיע בפרק ג' בספר מלכים א'. על־פי הסיפור, שלמה שימש כשופט במקרה של שתי נשים שטענו לאימהות על ילד, והצליח בתרגיל מבריק לגרום למתדיינות להסגיר את רגשותיהן הכמוסים, באופן שהבהיר לכול מי מהן האם האמיתית ומי המתחזה. סיפור קצר זה, שיש בו ממאפייני החידה הבלשית, נחשב במחקר לגרסה של סיפור עם ונמצאו לו מקבילות רבות בפולקלור העולמי. הסיפור משך את תשומת לבם של פרשנים וחוקרים רבים, שעמדו על תכונותיו האמנותיות וביארו אותו. כמו כן הוצעו לסיפור קריאות חתרניות, בין השאר מנקודת מבט פמיניסטית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בדצמבר 2023	משכן הכנסת חוק ההסדרים הוא כינוי לחוק שיוזמת ממשלת ישראל מדי שנה או שנתיים מאז 1985, העוסק במגוון רחב של נושאים שהיא מעוניינת לקדם באמצעות תיקוני חקיקה. חלק מהסעיפים הכלולים בו נועדו להקטין את ההוצאה התקציבית לשנה אליה הוא מתייחס, וחלקם נועדו לקדם רפורמות גדולות במשק, או שיש להם משמעויות כלכליות ארוכות טווח, לעיתים תוך ביטול חוקים שונים שהכנסת חוקקה. השימוש במנגנון של חוק ההסדרים שנוי במחלוקת – מתנגדיו סבורים כי הליך חקיקתו המזורז מהווה פגיעה בדמוקרטיה וכי הוא אינו מאפשר דיון רציני בסעיפים השונים, ואילו תומכיו סבורים כי הוא חיוני להתפתחות הכלכלה, ושבלעדיו לא ניתן היה לקדם רפורמות חשובות במשק. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בדצמבר 2023	תיאור התמונה קבוצת המזרח הרחוק הייתה חלק ממשלחת אוסטרלאסיה לאנטארקטיקה, שפעלה בשנים 1911–1914. מטרת הקבוצה, שכללה את מפקד המשלחת דאגלס מוסון ועמו אדוארד ניניס וזאוויר מרץ, הייתה לחקור את האזור הרחק מזרחה מבסיסם העיקרי בארץ אדלי, בכוונה להרחיק עד 800 ק"מ לעבר אדמת ויקטוריה. הקבוצה השתמשה בכלבי מזחלת כדי לזרז את התקדמותם על פני הקרח. הקבוצה יצאה לדרכה בנובמבר 1912. בחלקו הראשון של המסע התקדמו חברי הקבוצה היטב וחצו שני קרחוני ענק בנתיבם לכיוון דרום-מזרח. ב-14 בדצמבר 1912, כשהקבוצה הייתה רחוקה כ-500 ק"מ מן המקלט הבטוח של הבסיס העיקרי בכף דניסון, אירעה תאונה, כשניניס והמזחלת שלצדה רץ הבקיעו את כיסוי השלג של בתרון עמוק ואבדו בתוכו. מאחר שהצידה שלהם פחתה עכשיו במידה מסוכנת, פנו מוסון ומרץ מערבה, כדי לחזור על עקבותיהם, ובהדרגה השתמשו בכלבי המזחלת הנותרים להשלמת מנות המזון הזעומות שנותרו להם. תוך כדי חציית הקרחון הראשון בדרכם חזרה חלה מרץ ונפטר כעבור שבוע. במשך קרוב לחודש משך מוסון את מזחלתו על פני אנטארקטיקה והצליח לחצות את הקרחון השני. מוסון הגיע אל המקלט היחסי של "מערת אלאדין" – מצבור מזון במרחק 8.8 ק"מ מן הבסיס העיקרי – ב-1 בפברואר 1913, ושם נלכד למשך שבוע כשסופת שלגים עזה השתוללה בחוץ. כתוצאה מכך החמיץ את האונייה חזרה לאוסטרליה; "אורורה" הפליגה ב-8 בפברואר, שעות ספורות לפני שהגיע לכף דניסון, אחרי שהמתינה שם יותר משלושה שבועות. האונייה הוזעקה ברדיו, אך תנאי מזג אוויר מנעו את שובה לבסיס, ומוסון נשאר לחרוף עם הקבוצה המחליפה בכף דניסון עד ש"אורורה" חזרה לשם בדצמבר 1913. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בדצמבר 2023	פיתול בחלק הצפוני של נקבת השילוח נִקְבַּת השילוח (או 'נִקְבַּת חזקיהו') היא מנהרה מפולשת בירושלים, המעבירה את מי מעיין הגיחון תחת בתי עיר דוד ממזרח למערב, לאורך יותר מחצי קילומטר. הנקבה, שנחצבה בימי חזקיהו המלך לפני כ-2,700 שנה, שוכנת בתחומי הגן הלאומי עיר דוד, וזכתה לכינוי "המפעל המרשים ביותר מבין מפעלי המים הקדומים בארץ". ייחודה ההיסטורי של הנקבה הוא בהיותה הראשונה בתולדות ירושלים, שיצרה מקור מים בתוך העיר עבור תושביה, דבר בעל חשיבות מכרעת בימי מלחמה. בנקבה נתגלתה כתובת השילוח המפורסמת – מהכתובות הבודדות בעברית ששרדו מתקופת בית ראשון, אשר מספקת פרטים אותנטיים על דרך חציבתה. מקובל לייחס את חציבת הנקבה להכנות חזקיהו המלך לקראת מצור צפוי של סנחריב מלך אשור; תיארוך זה אושש בשיטות רדיומטריות בשנת 2003. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 בדצמבר 2023	אחת מספינות שרבורג בדרכה לישראל, דצמבר 1969 ספינות שרבורג הוא כינויין של חמש ספינות סער מסדרת סער 3, שנבנו עבור חיל הים הישראלי בצרפת בפרויקט שלכת, בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20. סמוך למועד השלמת בנייתן, הטילה ממשלת צרפת אמברגו על מכירת נשק לישראל, ועל אף שמלוא תמורתן שולמה, עוכבו הספינות בצרפת. למרות האיסור, הצליחה ישראל למלט את הספינות בדצמבר 1969 ולהביאן לחיפה. הספינות צלחו את הדרך משרבורג עד חיפה במסע בן למעלה מ-3,000 מיל ימי (יותר מ-5,500 קילומטר) בים סוער, כשהן מתודלקות בדרכן בלב ים על ידי אוניות סוחר ישראליות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה