ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אוגוסט 2022

אוגוסט
1 באוגוסט 2022	שלושה מחיילי חיל הספר העבר ירדני וגמליהם ב"באר חכמי הקדם" בבית לחם, צולם על ידי צלמי המושבה האמריקאית בשנות ה-30 החיילים היהודים בחיל הספר העבר-ירדני מנו כמה מאות בודדות לאורך 22 שנותיו של חיל הספר העבר-ירדני. בכל רגע נתון כללו החיילים היהודים מעשרות בודדות בשנות העשרים ובשנות השלושים של המאה ה-20 מתוך מאות חיילים בכל החיל ועד כ-150–200 בתקופת מלחמת העולם השנייה מתוך כ-3,000 חיילים בכל החיל. רובם ככולם של היהודים ששירתו בחיל הספר שימשו במקצועות תומכי הלחימה (מכונאים, אלחוטנים, חשמלאים, נהגים, פקידים וכו'). הקצינים היהודים הבודדים ששירתו בחיל שימשו בתפקידי מטה כמו קצין מנהלה ראשי והווטרינר הראשי. היהודים ששירתו בחייל היו שותפים לכל פעילויותיו הן בארץ ישראל והן מחוצה לה גם בשנות העשרים והשלושים וגם בתקופת מלחמת העולם, עת הגיעו למקומות כמו צפון סוריה ובנדר עבאס שבאיראן. אחד המקומות שבהם היה שיעורם של היהודים בקרב אוכלוסיית החיילים הכללית גבוה, היה מפקדת החיל שבזרקא שבעבר הירדן, שם הייתה ממוקמת גם סדנת הרכב המרכזית של החייל ששירתה גם את כלל כוחות בעלות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באוגוסט 2022	הפארק הלאומי קרייטר לייק הוא פארק לאומי השוכן בדרום מדינת אורגון בארצות הברית. הפארק משתרע על פני 741.5 קמ"ר בשטח הררי ומיוער במפגש המחוזות קלאמת, ג'קסון ודאגלס. במרכז הפארק שוכן קרייטר לייק, האגם העמוק ביותר בארצות הברית (594 מטרים), שהפארק קרוי על שמו, והוא כולל את ההרים והיערות שסביב האגם. במשך מיליוני שנים היה האזור שבו שוכן הפארק תחת השפעה של פעילות געשית, אבל ההיסטוריה הגאולוגית של הפארק קשורה להר מזאמה, הר געש עתיק ברכס קסקייד, שהתפרצותו לפני כ-7,700 שנים גרמה ליצירת האגם. בזמן ההתפרצות כבר ישבו באזור ילידים אמריקנים שמצאו את מחייתם כציידים-לקטים. הסיפורים אודות חורבן ההר עברו מדור לדור באמצעות אגדות על מאבק בין אלים שהסתיים בתבוסת אחד האלים וקבורתו מתחת להר. הלבנים הראשונים גילו את ההר רק באמצע המאה ה-19. תודות לשתדלנותו של העיתונאי וחובב הטבע ויליאם גלדסטון סטיל הוכרז האזור ב-22 במאי 1902 כפארק לאומי, הפארק החמישי שהוכרז בארצות הברית. מאז הקמת הפארק אחראי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית על הגנת העושר הגאולוגי, הטבעי והתרבותי של האתר, המושך מדי שנה קרוב לחצי מיליון מבקרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באוגוסט 2022	דוב קוטב דוב קוטב הוא דוב שתפוצתו מוגבלת לאזור הארקטי. יחד עם דובי הקוֹדיאָק, דובי הקוטב הם הטורפים היבשתיים הגדולים ביותר בעולם – הזכרים הבוגרים שוקלים בין 300 ל-900 קילוגרמים, והנקבות כחצי ממשקל הזכרים. פרוותם חלולה ושקופה למחצה, אולם לצופה מרחוק היא נראית בצבע לבן או בז', ולכן היא מספקת לדובים הסוואה. עורם של דובי הקוטב שחור. שכבת השומן והפרווה שלהם מגנות עליהם מפני הקור הכבד השורר באזורי המחיה שלהם. זנבם הקצר ואוזניהם הקטנות מצמצמים את איבוד החום לסביבה. מבנה גופם וראשם הקטן מותאמים לשחייה חלקה במים. דוב הקוטב הוא יונק ימי מימי-למחצה, והוא הסתגל למחיה בכמה סביבות חיים: יבשה, ים וקרח. באזורי מחייתו הוא נחשב לטורף-על. הוא אוכל-כול, הניזון בעיקר מכלבי ים, מניבתנים ומלווייתנאים אולם יאכל כל מה שיעלה בידו. מצב שימורו של דוב הקוטב מוגדר "פגיע", כלומר הוא נמצא בסיכון. זואולוגים מאמינים כי ההתכה הצפויה של הקרחונים ושל ימות הקרח בשל ההתחממות העולמית תביא לצמצום אוכלוסיות דובי הקוטב לכדי שליש מגודלן הנוכחי עד אמצע המאה ה-21. מחקרים מקומיים ארוכי-טווח מראים כי רוב תת-האוכלוסיות של דובי הקוטב נמצא בתהליך הצטמצמות, אף כי ניכרת גם עלייה במספרם בכמה מקומות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באוגוסט 2022	ג'יימס בריידי ג'יימס (ג'ים) סקוט בריידי (29 באוגוסט 1940 – 4 באוגוסט 2014) היה יועץ תקשורת, דובר ופעיל חברתי אמריקאי ששימש כדובר הבית הלבן במהלך כהונתו של נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן. בשנת 1981 נפצע בריידי קשות בראשו מקליע שירה המתנקש ג'ון הינקלי ג'וניור במהלך ניסיון ההתנקשות בנשיא ארצות הברית רונלד רייגן. הפציעה הותירה אותו עם שיתוק חלקי שהוביל לריתוקו לכיסא גלגלים. הוא סבל עד סוף ימיו מנזק מוחי ובעיות בדיבור. לאחר הירי היה בריידי לאחד מהפעילים הבולטים בהיסטוריה של ארצות הברית במאבק על הפיקוח והגבלת המכירה של כלי נשק. "חוק בריידי" הנקרא על שמו, שיזם וקידם ביחד עם רעייתו שרה ו"קמפיין בריידי", אושר בבית הנבחרים והסנאט ונחתם על ידי נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ב-1993. בשנת 1996 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית על ידי הנשיא קלינטון. לאחר מותו באוגוסט 2014, נקבע כי המוות יוגדר בצעד חריג כרצח, זאת כתוצאה מהשלכות הירי שספג בריידי 33 שנים קודם לכן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באוגוסט 2022	תאונת המכרה בצ'ילה החלה בשעות אחר הצהרים של יום חמישי, 5 באוגוסט 2010, כקריסת סלעים במכרה לכריית נחושת וזהב סן חוסה, מכרה שעד למועד התאונה התקיימה בו פעילות כרייה מזה 121 שנה. המכרה ממוקם במדבר אטקמה, במרחק של 45 ק"מ מצפון לעיר קופיאפו שבצפון צ'ילה. הכורים נמצאו בעומק של 700 מטרים מתחת לפני האדמה ובמרחק של כ־5 ק"מ מהכניסה הראשית למכרה. קבוצה של 33 אנשים שרדה במשך תקופת שיא של 69 ימים במעמקי האדמה עד לחילוצם. עקב ההיסטוריה הידועה לשמצה של המכרה, התקבלה בתחילה הסברה שהכורים קרוב לוודאי לא שרדו את קריסת הסלעים או שהם ירעבו למוות לפני שהם יימצאו, אם בכלל. ההזדהות החזקה שהפגינה האומה הצ'יליאנית כלפי הכורים וכלפי משפחותיהם וההד הציבורי הרב גרמו לממשלת צ'ילה ליטול את ניהול מבצע החיפוש וההצלה מידיה של בעלת המכרה הפרטית, "חברת הכרייה הראשונה של סן אסטבן". המשאבים הניכרים שעמדו לרשותה של חברת הכרייה הממשלתית, "קודלקו", אפשרו לקדוח במהירות שמונה פירי בדיקה. ב־22 באוגוסט, 17 ימים לאחר שאירעה התאונה, נכתבה הודעה באותיות אדומות גדולות שהוצמדה לקצה של מקדח, כאשר הוא הועלה אל פני השטח ולאחר שהוא חדר לאזור שצוותי החיפוש סברו שבו נמצאים העובדים הלכודים. על גבי ההודעה נכתב בפשטות: "אנחנו בסדר במקלט, ה־33". כמעט כל 33 הכורים שחולצו, היו במצב רפואי מניח את הדעת. שניים מהכורים סבלו מצורנת, אחד מהם מדלקת ריאות ואחרים סבלו מדלקות בשיניים ומבעיות בקרנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באוגוסט 2022	תיאור התמונה הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי הייתה תקיפה בנשק גרעיני שביצעה ארצות הברית פעמיים נגד האימפריה היפנית בהוראת נשיא ארצות הברית הארי טרומן, בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. פצצת האטום שזכתה לכינוי "ילד קטן" הוטלה על העיר הירושימה ב-6 באוגוסט 1945; פצצה גרעינית נוספת, שזכתה לכינוי "איש שמן", הוטלה על העיר נגסאקי שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט. הטלת שתי פצצות האטום על יפן הייתה השימוש המבצעי הראשון – והיחיד – שנעשה בנשק גרעיני עד היום. בין 90 ל-146 אלף בני אדם נהרגו בהירושימה ובין 39 ל-80 אלף בני אדם נהרגו בנגסאקי במהלך ארבעת החודשים שלאחר הטלת פצצות האטום. כמחצית מההרוגים קיפחו את חייהם ביום הטלת פצצת האטום, ואילו השאר נהרגו כתוצאה מהשפעות הלוואי של הפצצות, שכללו כוויות ותסמונת קרינה חריפה. הרוב המוחלט של ההרוגים בשתי הערים היו אזרחים בלתי מעורבים במלחמה. ב-15 באוגוסט, שישה ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, הודיע הירוהיטו, קיסר יפן, על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית. ב-2 בספטמבר חתמו היפנים על הסכם הכניעה הרשמי, שהיה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט ושל מלחמת העולם השנייה. התפקיד שמילאו פצצות האטום הללו בכניעתה של יפן וההצדקה האתית לשימוש בהן שנויים במחלוקת עד עצם היום הזה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באוגוסט 2022	תיאור התמונה הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי הייתה תקיפה בנשק גרעיני שביצעה ארצות הברית פעמיים נגד האימפריה היפנית בהוראת נשיא ארצות הברית הארי טרומן, בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. פצצת האטום שזכתה לכינוי "ילד קטן" הוטלה על העיר הירושימה ב-6 באוגוסט 1945; פצצה גרעינית נוספת, שזכתה לכינוי "איש שמן", הוטלה על העיר נגסאקי שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט. הטלת שתי פצצות האטום על יפן הייתה השימוש המבצעי הראשון – והיחיד – שנעשה בנשק גרעיני עד היום. בין 90 ל-146 אלף בני אדם נהרגו בהירושימה ובין 39 ל-80 אלף בני אדם נהרגו בנגסאקי במהלך ארבעת החודשים שלאחר הטלת פצצות האטום. כמחצית מההרוגים קיפחו את חייהם ביום הטלת פצצת האטום, ואילו השאר נהרגו כתוצאה מהשפעות הלוואי של הפצצות, שכללו כוויות ותסמונת קרינה חריפה. הרוב המוחלט של ההרוגים בשתי הערים היו אזרחים בלתי מעורבים במלחמה. ב-15 באוגוסט, שישה ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, הודיע הירוהיטו, קיסר יפן, על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית. ב-2 בספטמבר חתמו היפנים על הסכם הכניעה הרשמי, שהיה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט ושל מלחמת העולם השנייה. התפקיד שמילאו פצצות האטום הללו בכניעתה של יפן וההצדקה האתית לשימוש בהן שנויים במחלוקת עד עצם היום הזה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באוגוסט 2022	טנקים אמריקאים בכניסה למאוטהאוזן מַאוּטהַאוּזֶן היה מחנה ריכוז גדול באוסטריה עילית שהוקם ב-1938 בסמוך לעיירה בעלת אותו שם, ובהמשך התרחב והפך למרכיב מרכזי בתשלובת המחנות מאוטהאוזן-גוּזֶן. המחנה שימש עד 1941 כמחנה ריכוז של מתנגדי השלטון הנאצי. מספר היהודים ששהו בו באותה תקופה היה קטן באופן יחסי. החל מ-1941 השתנתה המגמה והנאצים החלו להביא יהודים רבים למחנה זה, בעיקר מצ'כיה ומהולנד. משנת 1944 עד שחרור המחנות הובאו גם יהודים מאושוויץ ומברגן-בלזן. מספר הנספים במחנות מאוטהאוזן-גוזן מוערך במאות אלפים (בין 120 ל-320 אלף, על פי הערכות שונות), מתוכם כ-38,000 יהודים. מחנות מאוטהאוזן-גוזן שוחררו על ידי צבא ארצות הברית בחודש מאי 1945. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באוגוסט 2022	צוללת גרמנית מדגם UC-1 מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה ‏‏הייתה מערכה צבאית ימית שהתחוללה במלחמת העולם הראשונה, בעיקר בין הקיסרות הגרמנית לאימפריה הבריטית. מטרת הצי הגרמני הייתה להטיל הסגר ימי על בריטניה, שהייתה תלויה במידה רבה בייבוא וכך למנוע את זרימת האספקה אליה, ואף להרעיב את תושביה ולמוטט את כלכלתה ואת צבאה. המערכה התנהלה ברובה סביב האיים הבריטיים ובאוקיינוס האטלנטי. הקרבות הימיים הגדולים במלחמה נערכו תוך שימוש בכלי השייט הגדולים ביותר שבנמצא, במטרה להביא להכרעה צבאית קלאסית על ידי השמדת צי האויב. מערכת הצוללות הייתה שונה בעיקרה: מטרתה הייתה פגיעה בבסיס הכלכלי של האויב, והיא התנהלה באמצעות כלים שנחשבו משניים ואף נחותים יחסית לכלי השיט הגדולים. כלי הנשק העיקרי במערכה זו היו הצוללות; הן הופעלו על ידי הצי הגרמני, והיוו חידוש טכנולוגי צבאי שמולו התמודדו הבריטים באמצעות אוניות שטח, בקשיים מרובים. בשלהי 1917 דומה היה שלוחמת הצוללות תצליח להכריע את בריטניה, אך מהלכי-נגד של הבריטים, שכללו פיתוחים טכנולוגיים, אמצעים מודיעיניים ובעיקר התארגנות של אוניות הסוחר בשיירות מוגנות, הפחיתו בהדרגה את הנזק שגרמו הצוללות ואפשרו למדינות ההסכמה להמשיך במלחמה עד הניצחון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באוגוסט 2022	דגם בקנה מידה 1:10 של "ואסה" במוזיאון ואסה ואסה היא אוניית מלחמה שוודית מן המאה ה-17, שטבעה בהפלגת הבכורה שלה, ב־10 באוגוסט 1628, בכניסה לנמל סטוקהולם. האונייה, שנשאה 64 תותחים והייתה בעלת עוצמת האש הגדולה ביותר בזמנה, טבעה בהפלגתה הראשונה לאחר שיט של פחות ממייל ימי אחד. משב רוח חזק ופתאומי ערער את יציבותה, היא נטתה על צדה, התמלאה מים ושקעה לנגד עיניהם של אלפים מתושבי סטוקהולם שצפו בה מן החוף. ליקויים ביציבותה של "ואסה" התגלו עוד קודם לכן, אך איש מהאחראים על בנייתה והשטתה לא העז להצביע על כך בפני המלך גוסטב השני אדולף, שדחק שוב ושוב להכניסה מיד לשירות פעיל. ב־1961, 333 שנים לאחר טביעתה, נמשתה "ואסה" כשחלק גדול מגופה שלם. העלאתה מקרקעית הים הייתה מבצע חסר תקדים במורכבותו ובהיקפו והיא ציון דרך חשוב בתולדות המחקר הארכאולוגי הימי. שרידי גוף האונייה והממצאים הרבים שהתגלו בתוכה ובסביבתה הועברו אל מבדוק מקורה לשם שימור ומחקר. ב־1988 הועתקה האונייה המפוארת אל מוזיאון שנבנה במיוחד עבורה במבדוק הישן של הצי באי יורגורדן שבסטוקהולם. היום "ואסה" היא אתר תיירות פופולרי בשוודיה, ועד 2007 ביקרו בה למעלה מ־25 מיליון איש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באוגוסט 2022	תיאור התמונה משלחת נמרוד הייתה הראשונה בשלוש משלחות לאנטארקטיקה בראשות ארנסט שקלטון. מטרתה העיקרית, בתוך מגוון של יעדים גאוגרפיים ומדעיים, הייתה להיות הראשונה שתגיע אל הקוטב הדרומי. מטרה זו לא הושגה, אבל מסעה של המשלחת דרומה הגיע אל קו הרוחב הדרומי הרחוק ביותר, 88°, '23 דרום, מרחק 180.6 ק"מ בסך הכל מן הקוטב. היה זה קצה הדרום הרחוק ביותר שהושג עד אז ושיא ההתקרבות אל כל אחד מהקטבים. קבוצה נפרדת בהנהגת הגאולוג הולשי-אוסטרלי אדג'וורת דייוויד הגיעה למיקום המשוער של הקוטב המגנטי הדרומי, ועוד הישג של המשלחת היה ההעפלה הראשונה על הר ארבוס, הר הגעש השני בגובהו באנטארקטיקה. הישגיה של המשלחת עוררו עניין בבריטניה והציבו את שקלטון בעמדת גיבור בעיני הציבור. הצוות המדעי ביצע עבודת שטח מקיפה בתחומי הגאולוגיה, הזואולוגיה והמטאורולוגיה. סידורי התעבורה של שקלטון, שהתבססו על פונים מנצ'וריים, גרירה ממונעת וכלבי מזחלות, היו חידושים שעל אף הצלחתם המוגבלת הועתקו לאחר זמן על ידי סקוט במשלחת טרה נובה. בשובו מן המשלחת, גבר שקלטון על ספקנותה הראשונית של החברה הגאוגרפית המלכותית לגבי הישגיו וקיבל שפע כיבודים ציבוריים, לרבות תואר אבירות מהמלך אדוארד השביעי. מבחינה כספית, לא יצא שקלטון נשכר מן המשלחת ובסופו של דבר נזקק למענק ממשלתי כדי לעמוד בהתחייבויותיו. תוך שלוש שנים קמו מתחרים לשיא הדרומי שלו, כשאמונדסן, תחילה, ואחריו סקוט, הגיעו אל הקוטב הדרומי. עם זאת, ברגע הניצחון שלו עצמו, קבע אמונדסן: "שמו של ארנסט שקלטון יהא כתוב לעד ברשומות של חקר אנטארקטיקה באותיות של אש". . לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באוגוסט 2022	עצים עתיקים בארץ ישראל (בלשון המדעית "עצים בוגרים") הם עצים גדולים בני למעלה ממאה שנים בארץ ישראל, אם כי ההגדרה תלויה במין ואינה קשיחה. עצים אינם שורדים שנים רבות בשל סיבות ביולוגיות (תוחלת החיים של המין, חשיפה למזיקים שונים, תחרות עם מינים פולשים, שינויים אקלימיים, זיהום אוויר וכדומה) ובשל עקירתם על ידי האדם, לצורך שימוש כחומר בעירה ולצורך הרחבת שטחים לבנייה ולחקלאות. רבים מן העצים העתיקים נמצאים בסמוך למתחמים מקודשים ("מקאמים" כגון מסגדים, קברי שייחים, קברי צדיקים וכדומה), זאת עקב האמונה בעצים קדושים לפיה העצים הצומחים במקום קדוש שייכים לקדושת המקום. איסור זה מאפשר לעצים לצמוח פרא באין מפריע ומגן עליהם מפני כריתה. קבוצה נוספת של עצים ותיקים בעלי עניין היא "עצים חדשים" שניטעו בראשית ימי הציונות וההתיישבות בארץ ישראל, חלקם כחלק מתהליך ניסיוני של אקלום. לקבוצה זו שייכים עצים כמו אקליפטוס ופיקוס בנגלי, שניטעו על ידי חלוצי החקלאות המודרנית כאהרן אהרנסון, קרל נטר ואליהו קראוזה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באוגוסט 2022	We Are Never Ever Getting Back Together (אנחנו לעולם לא נחזור להיות ביחד) הוא שיר מתוך "Red", אלבום האולפן הרביעי של הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. הוא נכתב על ידי סוויפט, מקס מרטין ושלבק והופק על ידי שני האחרונים. השיר יצא לרדיו על ידי ביג מאשין רקורדס ב-13 באוגוסט 2012 כסינגל המוביל מהאלבום, והוא הרצועה השמינית באלבום. מילות השיר מתארות את תסכולה של סוויפט ממאהב לשעבר שרוצה לחדש את יחסיהם. השיר זכה לביקורות חיוביות; מגזין ה"רולינג סטון" הציב את השיר במקום השני ברשימת השירים הטובים ביותר לשנת 2012, ובסקר סוף השנה של "טיים מגזין" הגיע השיר למקום הרביעי. השיר קיבל מועמדות לפרס הגראמי להקלטת השנה ומועמדות לפרס בחירת הקהל לשיר האהוב של השנה. השיר זכה להצלחה מסחרית מיידית, והיה השיר הראשון בקריירה של סוויפט שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100, לשם זינק מהמקום ה-72. הווידאו קליפ עבור השיר יצא באוגוסט 2012. הווידאו קליפ היה הראשון שהוצג ברזולוציית 4K, וזכה לביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה. בשיר הגיע למעמד פלטינה משושת לפי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). השיר הוא אחד מהסינגלים הנמכרים ביותר בעולם, עם מכירות ברחבי העולם של מעל 7 מיליון עותקים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באוגוסט 2022	שרה ברייטמן שרה ברייטמן (נולדה ב-14 באוגוסט 1960) היא זמרת סופרן, פזמונאית, שחקנית, רקדנית ומוזיקאית קלאסית אנגלייה. ברייטמן החלה את הקריירה שלה כחברה בלהקת המחול הוט גוסיפ והוציאה כמה שירי דיסקו כזמרת סולו. ב-1981 היא עשתה את הופעת הבכורה שלה בתיאטראות וסט אנד ב"קאטס" ופגשה את המלחין אנדרו לויד ובר, לו נישאה מאוחר יותר. היא המשיכה לככב במחזמרים בווסט אנד ובברודוויי, כולל "פנטום האופרה", במסגרתו גילמה את דמותה של כריסטין דאי. אלבום המחזמר, The Phantom of the Opera, יצא בפורמט תקליטור ב-1987 ונמכר ב-40 מיליון עותקים ברחבי העולם – אלבום המחזמר הנמכר ביותר בכל הזמנים. הדואט של ברייטמן משנת 1996 עם זמר הטנור האיטלקי אנדראה בוצ'לי, "Time to Say Goodbye", דורג בראש המצעדים בכל רחבי אירופה והפך לשיר המצליח והנמכר ביותר בכל הזמנים בגרמניה; הוא נשאר בראש המצעד של המדינה במשך 14 שבועות רצופים ונמכר בלמעלה משלושה מיליון עותקים. בהמשך זכה להצלחה בינלאומית ונמכר בלמעלה מ-12 מיליון עותקים ברחבי העולם, אחד מהשירים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. על שיר זה קיבלה ברייטמן למעלה מ-200 תוארי זהב ופלטינה ב-38 מדינות שונות. בשנת 2010 הוכתרה על ידי בילבורד כאמן הקלאסי החמישי המשפיע והנמכר ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21 בארצות הברית (אלבומיה ושיריה נמכרו בלמעלה מ-6.5 מיליון עותקים במדינה). בשנת 2012 מונתה ברייטמן לאמן אונסק"ו לשלום בין השנים 2012–2014, על "מחויבותה למטרות הומניטריות וצדקה, כמו גם תרומתה לאורך הקריירה האמנותית שלה, לקידום דיאלוג תרבותי וחילופי תרבויות, תוך מסירותה לאידיאליזם ולמטרותיו של הארגון". ב-2014 היא החלה להתאמן לקראת מסע לתחנת החלל הבינלאומית, שנדחה מסיבות לא ידועות. ברייטמן זכתה לעיטור "Cavaliere" ("אביר/ה") במסדר ההצטיינות של הרפובליקה של איטליה ב-2 ביוני 2016, ותואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרטפורדשייר בשנת 2018, כהוקרה על תרומתה הבולטת למוזיקה ולתיאטרון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באוגוסט 2022	מעטפת בּוּאַנְוִויל הוא הכינוי שניתן על ידי אספני הבולים למעטפה שנשלחה בשנת 1873 על ידי צ'ארלס דה בואנוויל מן העיר טוקיו שביפן אל העיירה סנט אלבנס שבדרום אנגליה. שלל החותמות וסימני הדואר שעל המעטפה מתעדים את המסע המפותל שעבר דבר הדואר בדרכו הארוכה, ומהווים עדות מיוחדת במינה לאופן שבו פעלו שירותי הדואר ביפן, בתקופה שבה הבשילו התהליכים שהובילו ליצירת המדינה המודרנית. חמישים ושמונה יום ארך מסעה של מעטפת בואנוויל מאחוזת יאמטו שבטוקיו אל סנט אלבנס שבהרטפורדשייר. נוהלי העבודה הקפדניים שעל פיהם פעלו שירותי הדואר הרבים, הותירו את רישומם על גבי המעטפה ויצרו את המסמך הייחודי. ככל הנראה, מעטפת בואנוויל היא המעטפה המוקדמת ביותר שנשלחה על פי נוהל המעטפות הכפולות ונותרה בידינו, והיא נחשבת לאחד הפריטים הבולאיים החשובים בתולדות הדואר של יפן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באוגוסט 2022	אדם הוא מין של יונק במשפחת ההומינידיים, והמין היחיד שנותר כיום בתת-השבט הומינינים. כל בני-האדם בני-ימינו, וכן בני-אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני-אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-מין "אדם נבון מודרני". סיווג זה נועד להבדילם מאוכלוסיות נכחדות קרובות אך שונות באנטומיה שלהן, כמו האדם הניאנדרטלי, אשר מסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג אדם (Homo). האדם הנבון המודרני נחשב לתת-המין היחיד ששרד עד ימינו מבין תת-המינים של הומו ספיינס, מבין הסוג הומו ומבין תת-שבט ההומינינים. האדם ייחודי בעולם החי במוחו הגדול (יחסית לגודל גופו) יותר משל כל בעלי החיים: גדול פי שלושה לערך אפילו ממוחות קופי האדם הקרובים ביותר לאדם החיים כיום, השימפנזה והגורילה. האדם נבדל מהם גם בהליכתו הזקופה על שתי רגליו האחוריות, ובהתאמת זרועותיו ואצבעות ידיו לשימוש משוכלל בכלים. הוא מאכלס מגוון עשיר יותר מכל בעל חיים אחר של בתי גידול יבשתיים, שאותם הוא משנה כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ועל כן הוא נחשב למין מהנדס סביבה. האדם מחשיב את עצמו כמין התבוני היחיד על כדור הארץ, והמין התבוני היחיד המוכר לנו ביקום. הוא מתאפיין בתודעה ובהכרה מפותחות, ביכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באומנות, בטכנולוגיה, במדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, באידאולוגיות ובמוסדות חברתיים מורכבים. האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט באנטארקטיקה. בני אדם מודרניים התפתחו לראשונה ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה, ומעט לאחר מכן החלו להתפשט בהדרגה לשאר יבשות העולם, תוך החלפה והטמעה של אוכלוסיות אדם קדומות יותר שחיו במזרח התיכון, באירופה ובאסיה. לאורך מרבית הפרהיסטוריה הם חיו כציידים-לקטים, ורק לפני כעשרת אלפי שנים החלו לביית צמחים ובעלי חיים בהיקף נרחב לצורך חקלאות. לפני כחמשת אלפי שנים לכל היותר פיתחו לראשונה כתב והחלו לתעד את ההיסטוריה שלהם. במאות השנים האחרונות, אפשרו המהפכה התעשייתית וחידושי המדע גידול דרמטי באוכלוסיית האנושות, העומדת כיום על כשבעה וחצי מיליארד נפש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באוגוסט 2022	קרייסיס הוא משחק פעולה ממוחשב מז'אנר "משחקי יריות" מגוף ראשון שפותח על ידי חברת קרייטק. עלילת המשחק עוסקת בפלישת חייזרים לכדור הארץ בשנת 2020, ומתרחשת באי טרופי באוקיינוס השקט. שאיפתם של מפתחי המשחק הייתה להציג דמויות בעלות בינה מלאכותית אנושית הנלחמות לצד או נגד נומאד, הדמות אותה יגלם השחקן. נומאד הוא חייל בכוחות המיוחדים של ארצות הברית. המאפיינים הגרפיים של המשחק זכו לעניין רב מאז חשיפתו לציבור. המשחק יצא ב-13 בנובמבר 2007, לאחר פיתוח שנמשך שנתיים. עם יציאתו זכה לשבחים רבים, ונבחר על ידי מספר רב של מבקרים לתואר "משחק השנה" לשנת 2007. בכנס של חברת EA דווח כי נמכרו מעל למיליון עותקים של המשחק ברחבי העולם עד סוף חודש ינואר 2008. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באוגוסט 2022	קָמֶרָה אוֹבְּסְקוּרָה (בעברית: לִשְכָּה אֲפֵלָה) היא מכשיר אופטי, שיוצר דמות דו-ממדית מעצם (אובייקט) תלת-ממדי. מבחינה אופטית דומה עקרון פעולתו של המכשיר לעקרון פעולתה של המצלמה. קמרה אובסקורה שימשה מאז המצאתה ככלי עזר לציירים, כאלמנט בידורי, וכנדבך מרכזי בהתפתחות הצילום. בנוסף, נעשה בה שימוש מדעי לצורך תצפיות על השמש, לצורך מחקרים באופטיקה ולצורך הבנת מנגנון הפעולה של העין. לקמרה אובסקורה נודע גם תפקיד מטאפורי בפילוסופיה, והיא שימשה כמודל לאופן שבו תצפית מובילה למסקנות (היקשים) אמיתיים על העולם. קָמֶרָה היא מילה לטינית, שמקורה ביוונית: Kamarion – חדר, קמרון עם קירוי קשתי. השורש ק-מ-ר (קמור, קמר, התקמר) הגיע לעברית מאותו מקור יווני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באוגוסט 2022	Francisella tularensis הוא מין של חיידק פתוגני-זואונוטי, גראם-שלילי, אירובי אובליגטורי הגורם למחלת הטולרמיה בבני האדם ובבעלי חיים. המין כולל ארבעה זנים המוכרים למדע. החיידק התגלה לראשונה במקרה בשנת 1911 במחוז טולרה שבקליפורניה, ארצות הברית, על ידי הבקטריולוג ג'ורג' וולטר מק'קוי ממעבדה לחקר הדבר מטעם שירותי בריאות הציבור בסן פרנסיסקו, בעת שעסק בחקר הדבר בקרב נובחניות. שם סוג החיידקים - Francisella, ניתן להם על שמו של הבקטריולוג האמריקאי אדוארד פרנסיס, אשר בשנת 1921 היה הראשון שגילה כי חיידק ה-F. tularensis הוא הגורם למחלת הטולרמיה בבני האדם, ואילו שם מין החיידק - tularensis, ניתן לו על שם מחוז טולרה בו התגלה לראשונה. בשל הקלות הרבה שבה מופץ מין חיידקים זה בקרב בני האדם ובשל הווירולנטיות הגבוהה שלו, נכלל F. tularensis ברשימת גורמי הסיכון הביולוגי שעלולים לשמש ליצור נשק ביולוגי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באוגוסט 2022	פסל של אלכסנדר הגדול מסה על שכל האדם הוא חיבור של הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק העוסק בתורת ההכרה, ביסודות הידע וההבנה האנושיים ובמגבלותיהם. המסה הודפסה לראשונה ב-1689, ולוק הספיק לערוך לאחר מכן שלוש מהדורות מתוקנות שלה, שהאחרונה מביניהן התפרסמה ב-1700. התאריך שרשום על כריכת המהדורה הראשונה הוא 1690, אך הספר הודפס בדצמבר 1689. גם אחרי שהמהודרה הרביעית יצאה לאור, לוק המשיך לערוך ולתקן את המסה עד מותו ב-1704. ב-1706 יצאה מהדורה חמישית שכללה את התיקונים האלה ונוספו לה קטעים מהמחלוקת בין לוק לבין אדוארד סטיגלינפליט. ב-1710 יצאה מהדורה שישית, וב-1714 יצאה מהדורה שביעית הכלולה באסופת "כל כתבי לוק". לוק גם פיקח על התרגום לצרפתית שיצא ב-1700. המסה נחשבת לטקסט מכונן בתולדות האמפיריציזם המודרני. לוק מבקר בה את הרעיון לפיו קיימים מושגים אוניברסליים הטבועים בכל בני האדם מלידה. הוא טוען שמקור כל הידע האנושי הוא בניסיון החושי ובניסיון העיוני. לפי לוק, בני אדם אינם חווים דברים בעולם באופן ישיר, אלא בתיווך האידיאות שנוצרות בשכלם בעקבות הניסיון. המסה דנה גם בתפקיד השפה ובקשיים הנוצרים עקב הצורך להשתמש במילים בשביל להבין ולמסור ידע. לוק דן בדרכים השונות להשגת ידע, מבחין בין סוגים שונים של ידע, ובשימוש בכוח השיפוט על מנת להבחין בין דרגות שונות של ודאות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באוגוסט 2022	השיטה המדעית היא שם כולל לטכניקות המשמשות במדע לחקר תופעות, צבירת ידע חדש או תיקון ושילוב של ידע קודם. הטכניקות המאפשרות להכריע בין רעיונות ותפיסות שונות כוללות הן אמצעים ושיטות מדידה והן כלים מחשבתיים של היקש לוגי. השיטה המדעית עברה התפתחות רבה במרוצת ההיסטוריה, וחלק מקפיצות הדרך הגדולות במדע נחשבות כנקודות מפתח בשינוי השיטה המדעית. כיוון שהשיטה המדעית עוברת התפתחות מתמדת, אין עליה הסכמה כוללת, באותו אופן שאין הסכמה כוללת לגבי מהו מדע. כך, למשל, לדעת חלק מהעוסקים במדעי הטבע, חלק מהמחקרים בתחומים כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה לוקים במתודולוגיה משום שהשיטות המדעיות שבהן משתמשים ענפים אלו אינן ריגורוזיות מספיק. באותו אופן הוויכוח סביב ענפים הנחשבים כפסבדו-מדע, כגון הומאופתיה, עוסק לרוב בשיטה המדעית שבה ענפים אלו משתמשים (או אינם משתמשים). למרות הבדלים בפרוצדורות המחקריות בין תחומי המחקר השונים, קיימים מספר מאפיינים משותפים המייחדים את החקר המדעי ממתודולוגיות ידע אחרות. חוקרים מדעיים מנסים למצוא מודלים שיסבירו תופעות טבע על פי עקרון תערו של אוקאם: כלומר למצוא את המודל הפשוט ביותר המסביר את התופעות הנצפות. תאוריות אלו נבנות על בסיס לוגי ומתמטי, והדרך להכריע בין תאוריות שונות היא על ידי תכנון ניסויים לבחינתן. ניסויים גם נעשים בתחומים שבהם אין תאוריה, על מנת לצבור ידע שיאפשר בנייתם של הסברים ותאוריות. הדרישה הבסיסית מניסויים היא הדירות. בין המאפיינים המשותפים לתחומי המחקר השונים נמנית הדעה הנחרצת בדבר נחיצות האובייקטיביות בתהליך, כדי לצמצם פירוש מוטה של התוצאות. דרישה בסיסית אחרת היא תיעוד, ארכוב ושיתוף כל המידע והמתודולוגיה, כדי שיעברו ביקורת על ידי מדענים אחרים. כך מתאפשר למדענים לאמת את התוצאות על ידי ניסיון לחזור על הניסוי. הליך זה מאפשר קבלת אמת מידה סטטיסטית לאמינות המידע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באוגוסט 2022	שמואל דוד לוצאטו שמואל דוד לוצאטו (שד"ל; א' באלול תק"ס, 22 באוגוסט 1800–ליל יום הכיפורים תרכ"ו, 30 בספטמבר 1865), משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, מראשוני אנשי חכמת ישראל ומן המתונים שבתנועה זו, ראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה. שד"ל עסק בפרשנות המקרא לפי דרך הפשט. פירש את חמישה חומשי תורה, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, משלי ואיוב. כתב ספרי דקדוק לעברית וארמית, תרגם את סידור התפילה לאיטלקית, וערך ספרי שירה, ביוגרפיות וספרי ביבליוגרפיה. שד"ל ביקר את העיסוק בפילוסופיה ובעיקרי היהדות ושלל את הקבלה והמיסטיקה. ראה ביהדות המבוססת על המוסר, את הפכה של תרבות יוון העוסקת בשלמות השכל. הבחירה בעם ישראל, היא לדעתו שליחות להפצת רעיונות המונותאיזם והמוסר בקרב העמים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באוגוסט 2022	שטח הנחיתה של משלחת צלב הדרום בכף אדייר, אנטארקטיקה, בתוך מושבת פינגווינים (צילום משנת 2001) משלחת צלב הדרום ששמה הרשמי היה המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה 1898 - 1900, הייתה הגיחה הבריטית הראשונה של העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה, שקדמה למסעות הידועים יותר של רוברט פאלקון סקוט וארנסט שקלטון. המשלחת, פרי חזונו של החוקר והמורה הבריטי למחצה, יליד נורווגיה, קאשטן בורשקרווינק, הייתה הראשונה שחרפה על יבשת אנטארקטיקה גופא, הראשונה שפקדה את חומת הקרח הגדולה מאז ביקורו של ג'יימס קלארק רוס בשנים 1839–1843, והראשונה שהוציאה לפועל נחיתה על פני חומת הקרח. כמו כן הייתה חלוצה בשימוש בכלבים גוררי מזחלות במסע אנטארקטי. בשובה לאנגליה התקבלה המשלחת ביחס קריר מצד הממסד הגאוגרפי של לונדון, שלא ראה בעין יפה את תפיסת התפקיד שהועידו למשלחת דיסקברי מטעמם. הוצגו גם שאלות בדבר תכונות המנהיגות של בורשקרווינק ונשמעה ביקורת על ההיקף המוגבל של מידע מדעי שהביאה עמה המשלחת. על אף הישגיה פורצי הדרך בשרידה ובמסע באנטארקטיקה, לא הגיע בורכגרווינק למעמד ההרואי של סקוט או שקלטון, ומשלחתו נשכחה עד מהרה בדרמה שאפפה את שני אלה וחוקרים אחרים בעידן ההרואי. עם זאת, רואלד אמונדסן, הראשון שהגיע אל הקוטב הדרומי ב-1911, הצהיר, כי הייתה זו משלחת בורשקרווינק שהסירה את המכשולים הגדולים ביותר למסע אנטארקטי ופרצה את הדרך למשלחות הבאות.	עריכה - תבנית - שיחה
24 באוגוסט 2022	ג'ון אדייר ג'ון אדייר (9 בינואר 1757 – 19 במאי 1840) היה איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי. הוא כיהן כמושלה השמיני של קהיליית קנטקי, ואף ייצג אותה בבית הנבחרים של ארצות הברית ובסנאט. בצעירותו התגייס למיליציה המדינית ושירת במלחמת העצמאות האמריקנית, בה נחטף פעמיים והוחזק בשבי הבריטי. בעקבות המלחמה הוא נבחר לשמש כציר בוועדה בקרוליינה הדרומית לאשרור חוקת ארצות הברית. לאחר שעבר לקנטקי בשנת 1786, השתתף אדייר במלחמה נגד האינדיאנים בטריטוריה הצפון-מערבית של ארצות הברית. בשנת 1792 נבחר לכהונתו הראשונה כחבר מלא בבית הנבחרים האמריקני. הוא נבחר לעוד שמונה קדנציות רצופות, ואף כיהן כיושב ראש הבית בשנים 1802–1803, וכציר הוועדה החוקתית השנייה של המדינה בשנת 1799. לאחר שג'ון ברקינרידג' פרש מתפקידו בסנאט הלאומי, מונה אדייר להחליפו. אולם הוא לא הצליח להיבחר פעם נוספת לתפקיד כיוון ששמו נקשר לאישים שסייעו לארון בר בניסיונו, לכאורה, לכונן מדינה חדשה בדרום ארצות הברית. תאוריית קשר זו הופרכה בבית המשפט, אך המעורבים בה צברו ביקורות נוקבות מצד בכירי הצמרת הפוליטית והציבור האמריקאים. אהדת אזרחי קנטקי כלפיו נסקה שוב בעקבות הגנתו על חיילי המדינה מהאשמותיו של הגנרל אנדרו ג'קסון, בהן טען כי הם גילו פחדנות והיו חסרי משמעת בקרב על ניו אורלינס. הוא שב למדינה בשנת 1817, ומונה על ידי אייזק שלבי למזכיר הצבאי של המיליציה המדינתית. בשנת 1820 ניצח במערכת הבחירות למושלות קנטקי, בעיקר בזכות מצעו שהתמקד בשיקום כלכלת המדינה לאחר המשבר שהתחולל שנה קודם לכן והמיתון הכלכלי שבא אחריו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באוגוסט 2022	ג'ון מקיין (1925-2018) ג'ון מקיין היה מדינאי ופוליטיקאי אמריקאי אשר ייצג כסנאטור את מדינת אריזונה בסנאט של ארצות הברית מינואר 1987 ועד מותו. לפני כן כיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית במשך שתי תקופות כהונה. היה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית בבחירות לנשיאות ב-2008, אך הפסיד לברק אובמה. מקיין סיים את לימודיו באקדמיה הימית של ארצות הברית ב-1958 ושירת בצי ארצות הברית, כבעל זיקה לצי מהיותו בן ונכד לאדמירלים. הוא שימש כטייס של מטוס תקיפה, ובמהלך מלחמת וייטנאם כמעט נהרג בעקבות תאונה בנושאת המטוסים פורסטל ב-1967. במהלך מבצע רעם מתגלגל, שבו הותקפה האנוי באוקטובר 1967, נפגע מטוסו, והוא נפצע קשה ונשבה בידי הצפון וייטנאמים. מקיין היה שבוי מלחמה עד 1973, ובשבי עונה וסירב לשחרורו המוקדם. הפצעים שספג במהלך המלחמה וכתוצאה מהעינויים, הותירו אותו בעל מגבלות פיזיות לכל חייו. הוא פרש מהצי כקפטן ב-1981 ועבר לאריזונה, שם פתח בקריירה פוליטית. ב-1982 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, ושירת בו במשך שתי תקופות כהונה. הוא נבחר לסנאט ב-1987, ונבחר מחדש בחמש מערכות הבחירות הבאות, שהאחרונה בהן נערכה ב-2016. מקיין הצטרף לבחירות המקדימות למועמדות הנשיאותית מטעם המפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000, אך הפסיד למושל טקסס ג'ורג' ווקר בוש. הוא זכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ב-2008 לאחר שיבה מהמדבר הפוליטי, אך הפסיד בבחירות הכלליות. לאחר הבחירות החל לאמץ דעות ועמדות שמרניות יותר ויותר, והתנגד במידה רבה לפעולותיו השונות של ממשל אובמה, בעיקר בכל הנוגע למדיניות חוץ. ב-2015 מונה ליושב ראש ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט. שנה לאחר מכן סירב לתמוך במועמד הרפובליקני לנשיאות דונלד טראמפ. לאחר שאובחן כחולה גליובלסטומה מולטיפורמה ב-2017, הפחית את מעורבותו בפוליטיקה בכלל ובסנאט בפרט בשל טיפוליו הרפואיים. המחלה הכריעה את מקיין בשלהי אוגוסט 2018. ארון קבורתו הוצב ברוטונדה של הקפיטול, וטקס אשכבתו הלאומי שודר מהקתדרלה הלאומית של וושינגטון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באוגוסט 2022	המלאכים הטובים של טבענו: מדוע דועכת האלימות בהיסטוריה הוא חיבור עיוני מאת הבלשן והפסיכולוג הקוגניטיבי סטיבן פּינקר שהתפרסם ב-2011. בספר מביא פינקר נתונים רבים מתוך מאות מחקרים המעידים על ירידה ברמת האלימות הפיזית בין בני-אדם, גם בטווח הזמן הארוך בפרהיסטוריה ובהיסטוריה, וגם בטווח הזמן הקצר של עשרות השנים האחרונות, ומסיק שראשית המאה ה-21 היא התקופה השלווה בתולדות האנושות. דעיכת האלימות מתבטאת גם בירידה ברמות פשע אלים, כפי שמתבטא בשיעור מעשי רצח, וגם בהתבססות יחסי שלום בעיקר בין משטרים דמוקרטיים, ובהיעלמותן הכמעט-מוחלטת של מלחמות בין מדינות. בד בבד מנסה פינקר לבאר כיצד ניתן להסביר דעיכה זו בגורמים היסטוריים, סוציולוגיים, ביולוגיים ופסיכולוגיים, מתוך הבנת שורשי האלימות בטבע האדם. הספר זכה לשבחים רבים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באוגוסט 2022	קטע מהחומה בגִ'ינְשָׁאנְלִינְג החומה הגדולה של סין היא מערכת ביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שנבנתה ושופצה פעמים רבות בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-16, ומטרתה הייתה להגן על האימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה ומנצ'וריה, שהתרחשו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הסינית. מאז המאה ה-5 לפנה"ס נבנו כמה חומות שזכו לתואר החומה הגדולה. אחת המפורסמות שבהן הייתה חומה שנבנתה בין השנים 220 ל-206 לפנה"ס על ידי קיסר סין הראשון, צ'ין שה-חואנג משושלת צ'ין, שממנה נותרו שרידים מעטים בלבד. החומה ששרדה עד ימינו נבנתה בתקופת שושלת מינג במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16, ואורכה, כולל חומות המשנה המסתעפות ממנה, הוא 8,851 ק"מ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באוגוסט 2022	קרב מפרץ הלגולנד היה הקרב הימי הראשון בין הצי הגרמני הקיסרי והצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל ב-28 באוגוסט 1914 במפרץ הלגולנד מול חופה הצפוני של גרמניה, ובו ניסו הבריטים ליירט את הפטרולים הגרמניים בים הצפוני. הבריטים תכננו להציב מארב למשחתות הגרמניות שסיירו דרך קבע באזור, באמצעות צוללות, משחתות וסיירות קלות. כוח נוסף של סיירות קלות חיפה ממרחק רב יותר, והכוח הבריטי כולו קיבל סיוע משייטת של סיירות מערכה שהמתינה במרחק. הקרב כולו התנהל בתנאי ערפל ואובך שהקשו על שני הצדדים. הקרב הסתיים בניצחון בריטי: ארבע אוניות גרמניות הוטבעו, עוד שלוש נפגעו, וכ-1,200 מלחים גרמניים נהרגו, נפצעו או נפלו בשבי. הבריטים סבלו אבדות קלות בהרבה, ורק סיירת קלה אחת שלהם נפגעה. דעת הקהל הבריטית ראתה בקרב ניצחון גדול, אם כי בתכנון הקרב נעשו טעויות רבות, וגם במהלכו היו הבריטים בני מזל שלא ספגו אבדות רבות בהרבה. ניהול הקרב הגרמני היה שגוי, והוביל לתבוסתם. קיסר גרמניה, וילהלם השני, הושפע מאד מתוצאות הקרב, ובעקבותיו אסר על הצי הגרמני לצאת לפעילות ללא אישורו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באוגוסט 2022	ג'ון לוק ג'ון לוֹק היה פילוסוף אנגלי. הוא נחשב לאחד הפילוסופים החשובים של עידן הנאורות, ולכתביו בנושאי תורת ההכרה ופילוסופיה פוליטית הייתה השפעה רבה על התפתחות תחומים אלה. לוק למד בקולג' כרייסט צ'רץ' שבאוניברסיטת אוקספורד. במשך תקופה המשיך ללמוד וללמד באוקספורד והרחיב שם את השכלתו, שכללה בין השאר לימודי שפות, תאולוגיה, פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה של הטבע, ורפואה. בתקופה זו גם כתב את חיבוריו הראשונים, שמבחינה פוליטית היו שמרניים יותר מכתיבתו המאוחרת. בשנת 1666 פגש את הלורד אנתוני אשלי קופר, ושנה מאוחר יותר הצטרף לחצר ביתו. הרוזן שפטסברי היה מהבולטים במתנגדים למלך צ'ארלס השני וליורש העצר הקתולי ג'יימס, הדוכס מיורק. ייתכן שתחת השפעתו הפכה הגותו של לוק לרדיקלית יותר. לוק תמך במאמציו של שפטסברי למנוע את המלוכה מג'יימס. כפילוסוף של תורת ההכרה הייתה לספרו של לוק משנת 1689, "מסה על שכל האדם", השפעה מכרעת על התפתחות האמפיריציזם. במסה ביקש לוק להסביר מה הם המקורות לכלל הידע וההבנה האנושיים, לדון במגבלות הידע האנושי ולהבחין בין סוגים של ידע, ובין ידע, אמונה ודעה. נקודת המוצא של המסה היא דחיית התפיסה לפיה קיימות אידיאות מולדות. תחת זאת, שכל האדם בלידתו הוא כלוח חלק, שעליו נחרטים רשמי הניסיון המהווים את המקור לכל ידע או תובנה. עם זאת, בני אדם לא חווים את הדברים המצויים מחוץ לשכלם באופן ישיר, אלא בתיווך האידיאות בשכלם, שנוצרות בעקבות הניסיון. כחלק מטיעונו במסה, עוסק לוק בנושאים אחרים כגון פילוסופיה של השפה ומשמעותה של הזהות העצמית. גם לכתיבה של לוק על נושאים אלה הייתה השפעה רבה על התפתחות הפילוסופיה המודרנית. המסה, שהייתה החיבור המרכזי היחיד שלוק פרסם בשמו, הפכה אותו לפילוסוף בעל שם עוד בימי חייו. כהוגה פוליטי, לכתביו של לוק, שהמרכזיים ביניהם הם שתי מסכתות על ממשל מדיני (1689) והאיגרות על הסובלנות (1689–1692), הייתה השפעה רבה על התפתחות המחשבה המדינית באירופה ובארצות הברית. לוק נחשב לאחד מאבות הליברליזם, ולדמות מרכזית בתנועת ההשכלה. תורתו הדגישה את מרכזיות זכויות וחירויות הפרט, את חשיבות ההסכמה כבסיס ללגיטימציה של המדינה, את הבסיס המוסרי להגנה על הפרט וקניינו מפני המדינה, את הבסיס להצדקה של מרד כנגד השלטון המדיני, ואת חשיבותה של הסובלנות בענייני דת ומצפון. בנוסף לנושאים אלה, עסק לוק גם בפילוסופיה של החינוך, בנושאים כלכליים, בנושאים תאולוגיים ובפילוסופיה של הדת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באוגוסט 2022	צלמית ברונזה של בעל מהמאות ה-14 עד ה-12 לפני הספירה שנמצאה בחפירות באוגרית עלילות בעל וענת הוא אפוס מיתולוגי קדום, המספר את סיפורם של אלי כנען ואוגרית, ונחשב למיתוס אוגריתי מרכזי וחשוב. היצירה שנכתבה בין המאה ה-15 לבין המאה ה-14 לפני הספירה שופכת אור על אמונותיהם ועל תפיסותיהם הדתיות של אנשי העיר אוגרית, ופותחת צוהר למחשבותיהם ולמנהגיהם של אנשי ארץ כנען. הדמויות המרכזיות בשירה זו: אל – ראש פנתאון האלים הכנעני, בעל – אל הגשם, הסערה והפוריות, אחותו הנאמנה ענת – אלת המלחמה והציד שמסייעת לו, האל ים – אל הימים והנהרות, ומוֹ‏ת – אל השאול והמוות. במרכז העלילה מתרחשת מלחמה והתגוששות בין האלים בעל וענת לבין האלים ים ומות על השליטה ועל המלוכה בארץ. כאשר גוברים בעל וענת, הכוחות החיוביים, יש לבני האדם חיים, גשם ופריון. כשגוברים ים ומות סובלים בני האדם מבצורת, מעקרות, ממגפות, מהצפת נהרות, מנחשולי מים וממוות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 באוגוסט 2022	חפצים דוממים באטלייה. נחשב לדאגרוטיפ הראשון או למוקדם ביותר ששרד. צולם על ידי דאגר ב-1837 ושמור כיום במרתפי החברה הצרפתית לצילום בפריז (SFP). עם השנים נעלם המראה והדאגרוטיפ הפך למשטח מונוכרומטי חסר דימוי. דאגֵרוֹטִיפּ‏ הוא אחד מתהליכי הצילום המוקדמים ביותר, והראשון שהופץ באופן מסחרי. את התהליך פיתח ב-1836 הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, כשכלול של ההליוגרפיה שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס. התהליך התבסס על טכניקה המטביעה בעזרת קרני-אור את הדימוי המצולם באופן פוזיטיבי, ישירות על פני לוח כסף ממורק שהונח בגב קמרה אובסקורה. הדאגרוטיפ אינו תהליך הצילום הראשון, אך היה מתהליכי הצילום הראשונים שהצליחו לרשום ולקבע בצורה טובה ויציבה את הדימוי המצולם. הדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, והיה נפוץ בעיקר בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-19. הפיכת הצילום לטכניקה שנמצאת בהישג ידו של הציבור הרחב, יצרה מצב חדש שהיו לו השלכות חברתיות, מדעיות ותרבותיות ניכרות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה