ויקיפדיה

אלזרנוג–אבו קוידר

(הופנה מהדף אבו קוידר)

אלזרנוג–אבו קוידר (בערבית: الزرنوق – ابو قويدر) הוא כפר ערבי בדואי לא מוכר בצפון הנגב, הממוקם כ־14 ק"מ מדרום־מזרח לבאר שבע בסמוך לכביש 25 המחבר בין באר שבע לדימונה.

אלזרנוג (כפר בלתי מוכר)
الزرنوق – ابو قويدر
השכונה המערבית של הכפר
השכונה המערבית של הכפר
מדינה ישראלישראל ישראל
מועצה אזורית מועצה אזורית בני שמעון
אוכלוסייה ‏
 ‑ בכפר בלתי מוכר 5,000
קואורדינטות 31°11′57″N 34°55′13″E / 31.199166666667°N 34.920277777778°E / 31.199166666667; 34.920277777778 
מפה

מיקום ורקע היסטורי עריכה

בכפר גובלים ביר אל-משאש ממזרח, הכפר ח'שם זנה ממערב, ביר אל-חמאם מצפון והכפר אבו תלול מדרום - כולם כפרים בלתי מוכרים[1]. . מקור השם בוואדי אלזרנוג הממוקם מצפון לכפר (קרוב לוואדי באר שבע) ומשמעות המילה אלזרנוג בערבית היא "נהר קטן".[2]

אוכלוסייה עריכה

לפי אומדנים לא רשמיים, גרים בכפר כ-5,000 תושבים[3] ממשפחת אבו קוידר, אל-אעסם, אל-ראפאייעה ואבו מאדי ומשפחות נוספות. משפחת אבו קוידר היא המשפחה הגדולה ביותר ומונה כ-3,000 נפשות על כן הכפר מוכר גם כן בשם אבו קוידר.

מוסדות ושירותים עריכה

בשנת 1979 הקימה המדינה את "הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום" ואת "הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב". אחת ממטרות הקמתן היא ליישב ולרכז את הבדואים ביישובים מסוימים בעלי אורח חיים עירוני, פחות כפרי (דוגמת רהט, ערערה בנגב, חורה וכו'..). כשלא עלה בידיהן ליישב את כל הבדואים במספר קטן של יישובים ולהעביר אותם מכפריהם, הממשלה לא הכירה בכפרים שתושביה סירבו לעבור. כתוצאה מכך, כפרים אלו לא הצליחו לפרנס את עצמם, מה שגרם להתפשטות האבטלה. יתר על כן, תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בכלל, חיים בתנאים סוציאליים קשים מאוד, וסבלו מריבוי חסר תקדים של סמים ואלימות. תושבי הכפר מתפרנסים בעיקר מעסקים אישיים ועצמאיים, קבלנות, תשתיות, נהיגה על משאיות, רעיית צאן וחקלאות.

היות שהכפר איננו מוכר על ידי רשויות המדינה, תושבי הכפר אינם זכאים לזכויות בסיסיות דוגמת שירותים כלליים וחברתיים, חשמל, תחבורה, בריאות חינוך ומערכת ביוב. לאחר מאבק ממושך של תושבי הכפר ועתירה לבג"ץ, בשנת 2000 נוסד בית ספר יסודי, בשנת 2004 הוקמה בכפר מרפאה קטנה בתוך מבנים זמניים, ובשנת 2019 נבנה בכפר בית ספר תיכון. הכפר איננו מחובר לרשת החשמל הארצית, לאור זאת תושבי הכפר מסתמכים/מתבססים על ייצור חשמל סולארי. באלזרנוג, אין מוקד רפואי ולכן אחרי שעות הפעילות של המרפאה במקרי חירום לדוגמה, תושבי הכפר נאלצים לנסוע ליישובים סמוכים כדי לקבל טיפול. זאת ועוד אין כבישים, כל כבישי הכפר הם כבישי עפר פרט לכביש שנבנה ב-2019 המחבר בין הכביש הראשי לתיכון. מסוף 2019, תחבורה ציבורית נכנסת לכפר, אך רק עד התיכון.

אף נשללת מהם הזכות להקמה של כל בניין קבע, ובמקרה שהוקם, הוא כפוף להריסה מידית בתשלום קנסות. מפני שהכפר אינו מוכר על ידי רשויות המדינה.. תושביו אינם מורשים לקבל ייצוג אזרחי כלשהו באמצעות רשויות מקומיות או עירוניות מהסיבה הפשוטה שאם יקבלו ייצוג אזרחי אז בכך הממשלה "מכירה" בכפר. זו הסיבה שהמועצה האזורית ליישובים הלא מוכרים קמה בנגב, ארגון לא-ממשלתי שעושה מאמץ גדול עם משאבים מוגבלים מול הממשלה.[2]

הכפר הוא בלתי מוכר, ולפיכך אין בו תשתיות ושירותים בסיסיים כגון כבישים ותחבורה ציבורית, מערכת ביוב והכפר אינו מחובר לרשת החשמל הארצית. לאחר מאבק ממושך של התושבים ועתירה לבג"ץ[4] נבנו בכפר בית ספר יסודי ומרפאה קטנה. בבית הספר היסודי, "נווה מדבר"[5] (בערבית: واحة الصحراء), שנוסד בשנת 2000, לומדים כ-900 תלמידים. המרפאה בכפר הוקמה בשנת 2003 ומשרתת את תושבי הכפר ותושבים מהכפרים הסמוכים. קיים בכפר מסגד ותיק שנבנה בשנת 1979 ונחשב למסגד הראשון שנבנה בכפרים הבלתי מוכרים. בתחילת שנות האלפיים נבנה מסגד חדש וגדול יותר ליד המסגד הישן. בנוסף, לאחרונה נבנה מסגד בשכונה המזרחית, שאותו הרסה המדינה, אך נבנה מחדש על ידי תושבי הכפר. בכפר אף קיים מועדון לאמנויות לחימה בשם "גיבורי המדבר"[6] (בערבית: أبطال الصحراء) אשר נוסד בשנת 2004 והשתתף בתחרויות מקומיות ובינלאומיות[7].

הסכסוך סביב הבעלות על אדמות הכפר עריכה

חלק מתושבי רהט, מנהיגי הקהילה הבדואית ותושבי הכפר אלזרנוג, יצאו להפגנה בשל דיון שקיימה הוועדה המחוזית לתכנון ובניית דרום בתאריך 29 בינואר 2017. הדיון הנועד לאשר את תוכנית מתחם 11, המבקשת להעביר את תושבי הכפר למתחם 11 בעיר רהט, למרות התנגדותם לעזוב את המקום בו הם גרים.[8]

התוכנית הוגשה בשנת 2015, וב-26 באוקטובר 2015 הוחלט על יישומה בפועל. דבר הפקדת התכנית פורסם ברשומות ב-22 במאי 2016, והוגשו לה שלוש התנגדויות: מטעם "המועצה האזורית בני שמעון", מטעם "הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רהט" ומטעם תושבים ממשפחת אבו קוידר ועמותת "במקום". הוועדה המחוזית קיימה חמישה דיונים בהתנגדויות, והורתה ל"רשות להתיישבות הבדואים" להגיע להסכמות עם עיריית רהט בעניינים שונים.[8]

ב-27 בנובמבר 2017 קיימה הוועדה המחוזית דיון בתוכנית, שבו התברר כי הושגו הסכמות בכמה נושאים, אולם הנושאים העיקריים בהתנגדות עיריית רהט נותרו שנויים במחלוקת.[8]

בסיום הדיון נמנעה הוועדה מלדווח על החלטתה, ולפעילים נמסר כי היא תשלח בדואר לכל מי שהגישו התנגדויות. בתגובה לכך ציינו המארגנים כי הם חוששים שההחלטה עלולה להוביל להסלמת המאבק ותאלץ את המדינה להתמודד עם תוצאותיו. הם טענו כי אישור התכנית הוא מהלך המיושם בניגוד לעמדתה של העירייה ותוך התעלמות מוחלטת מזכויות תושבי אלזרנוג.

תושבי אלזרנוג הגישו, יחד עם עמותת "במקום", התנגדות חריפה לתוכנית. לטענתם, הכפר הכולל כיום בית ספר, קופת חולים ומכלול שירותים שהצליחו לקבל לאחר מאבק ממושך הכולל עתירה לבג"ץ, ואף על פי ששירותים אלו מהווים חלק קטן בהשוואה לשירותים מקבלים תושבי יישובים מוכרים, הוא לבה של קהילה אורגנית של משפחת אבו קוידר, המונה כ־6,000 איש, הרוצה להמשיך להתקיים במקומה ולשמור על אורח חיים כפרי-חקלאי, אורח שנשמר עוד מלפני קום המדינה. המעבר ידרוש מתושבי אלזרנוג להפוך ביום אחד את אורח חייהם, יפגום בוודאות במרקם החיים החברתי והכלכלי. עמותת "במקום" הכינה מתווה להכרה בכפר במקומו ועדת ההיגוי הקהילתית תומכת במאבק התושבים במלוא העוצמה. יתרה מכך, תוכנית מטרופולין באר שבע ייעדה את מרחב הכפר אלזרנוג לאזור שניתן להסדיר בו יישובים בדואים.

המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים פנתה אף היא לוועדה המחוזית וטענה כי אין מקום לתכנון המבוסס על עקירה. תושבי הכפר המסוגלים לפתח את היישוב ודורשים את זכותו להתפתח באמצעות הכרה במקום.

עיריית רהט הגיש אף היא התנגדות נחרצת לתוכנית, המבוססת על מצוקת הדיור בעיר. בטענה שהבטחות הממשלה להקים מתחמי הרחבה ובתוכם אלפי יחידות דיור לתושבים לא מומשו כלל, ועל כן זוגות צעירים נאלצים לחיות בצפיפות בבתי הוריהם. לפיכך, תבעה עיריית רהט לייעד את מתחם 11 למשפחות ולתושבי העיר הסובלים ממצוקת דיור ובמקביל להכיר בכפר אלזרנוג. היא טענה שמי שמנסה להעביר 6000 נפש לרהט בלי לשאול איש טועה טעות חמורה, בפרט בשל העובדה שרהט לא מסוגלת להתמודד עם קליטה של 6000 איש לא בחינוך, לא בתעסוקה ולא ברווחה. 

תושבי הכפר דורשים להכיר בכפרם כיישוב קבע ולאשר את התוכניות שהציעו להכרה ביישוב. והם מבקשים מהמדינה לעצור לאלתר את עקירת תושבי הכפר אלזרנוג מבתיהם ולפעול להכרה בכפר[9].

בכפר אירעו כמה מקרים של הריסות בתים[10] בשל בנייה בלתי חוקית. במסגרת תוכנית פראוור, עתידו של הכפר אינו ברור[11].

לטענת ארגון רגבים, היישוב הוקם בתחילת שנות ה-80 על ידי משפחת אבו קווידר על אדמה שבעליה החוקיים הוא מארק שלמה שמחה איסמעילוף, יהודי יליד פרס, שרכש אותה בשנת 1935. בשנת 2012 הגישה תנועת רגבים בקשה לשר הפנים אלי ישי ופנתה לבית המשפט[12] בדרישה להריסת כל מבני הכפר בטענה שהם נבנו על אדמות פרטיות של איסמעילוף. תביעה נוספת הוגשה ב-2012 על ידי בעל הקרקע היהודי בסיוע תנועת רגבים בדרישה מהמדינה לפנות את מבני בית הספר אותו בנתה בשטחו. בתשובת משרד הפנים נמסר כי המדינה הודיעה לבית המשפט שבסוף שנת הלימודים הנוכחית יועתקו המבנים לשטח שבבעלות המדינה[13].

לקריאה נוספת עריכה

  • חיה נח, "הכפרים שישנם ואינם - הכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב", הוצאת פרדס, 2009

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דו"ח הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, מעל"א, ינואר 2009
  2. ^ 1 2 אלזרנוג, באתר azzarnug
  3. ^ ידיעון פורום דו-קיום בנגב, גיליון 13, נובמבר 2010
  4. ^ פרוטוקול בג"ץ 4540/00
  5. ^ אתר בית הספר באתר משרד החינוך, מחוז דרום
  6. ^ אתר Budo For Peace
  7. ^ אתר אלערב, 17 ביוני 2009
  8. ^ 1 2 3 תכנית מס' 625–0191858 - מתחם 11 דרום רהט, באתר psakdin אתר המשפט הישראלי, ‏05/03/2019
  9. ^ חן פטר, דיווח: תושבי אלזרנוג נגד מעבר בכפייה לרהט, באתר החברתית לשאול. לדעת. לשנות., ‏29/01/2017
  10. ^ אתר דו קיום, מאמר "הריסות בתים", 11 ביוני 2011
  11. ^ אילנה קוריאל ואטילה שומפלבי, אושרה הרפורמה בנגב: "מלחמה נגד הבדואים", באתר ynet, 11 ביוני 2009
  12. ^ עותק משרד עו"ד בראונר, גלפרין, פישר, מתוך אתר רוטר
  13. ^ "אדם גילה שהמדינה בנתה בי"ס על קרקע שלו", טל יחזקאלי, 17 בדצמבר 2012 באתר גלי צה"ל און ליין. מקור נוסף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלזרנוג–אבו_קוידר&oldid=37975188"