אספנות

תחביב
(הופנה מהדף אוסף)
Disambig RTL.svg המונח "אוסף" מפנה לכאן. לערך העוסק בסוג של אלבום מוזיקה, ראו אלבום אוסף.

אספנות היא סוג של תחביב או עיסוק פנאי בו האספן עוסק באגירת פריטים שונים, בדרך כלל תוך התמקדות בתחום ואף בתת-תחום מסוים. איסוף מתבצע לשם מחקר, הפקת רווח או למטרות הנאה ובידור. העיסוק כולל חיפוש, איתור, רכישה, ארגון, קטלוג, הצגה, אחסון ותחזוקה של פריטים המעניינים אספן בודד. האוספים נבדלים זה מזה במגוון רחב של היבטים, בעיקר באופי ובהיקף של החפצים הכלולים, אך גם במטרה, באופן התצוגה וכדומה. מגוון הנושאים האפשריים לאוסף הוא כמעט בלתי מוגבל.

אוסף מיניאטורות אולימפיות של החטיף "שוש" משנת 1996

באוספים של פריטים מיוצרים, החפצים עשויים להיות עתיקים או פשוט ניתנים לאיסוף. עתיקות הן פריטי אספנות בני 100 שנה לפחות, בעוד שאר פריטי אספנות הם עדכניים באופן שרירותי. המילה "וינטג'" מתארת ​​פריטי אספנות ישנים יחסית שעדיין אינם עתיקות.

איסוף הוא תחביב ילדות עבור אנשים מסוימים, אבל עבור אחרים עיסוק לכל החיים או משהו שהתחיל בבגרות. אספנים שמתחילים מוקדם בחייהם לעתים קרובות משנים את מטרותיהם כשהם מתבגרים. יש אספנים מתחילים שמתחילים לרכוש פריטים שמושכים אותם ואז לאט לאט בונים אוסף, בעוד שאחרים מעדיפים לפתח קצת רקע בתחום לפני שמתחילים לקנות פריטים[1]. הופעת האינטרנט כפורום גלובלי לאספנים שונים הביאה לכך שחובבים בודדים רבים מצאו זה את זה[2].

קיימות חנויות ייעודיות המוכרות פרטי אספנות, כמו גם חנויות קומיקס שמוכרות בין היתר מהדורות מיוחדות ומוגבלות, הנחשבות לרוב כפריטי אספנות נדירים.

תחומי אספנותעריכה

תחומי אספנות נפוצים הם איסוף בולים, איסוף מטבעות, איסוף כלי רכב, איסוף חתימות, וכן איסוף שטרות, מיניאטורות, כרטיסי חיוג, עטים, עתיקות, ספרים, חוברות קומיקס, כלי נשק, יצירות אמנות, ספרים, בעלי חיים נדירים, קונכיות, סמלים וסיכות.

גם צעצועים הם מושא לאספנות. אספני צעצועים מתמקדים לעיתים במותג, כגון "ברבי" ו"פופ" או מתקני סוכריות פז, או בנושא כגון דגמי רכבות, אקשן פיגרז (בובות פעולה) ומיניאטורות דינוזאורים.

סוג נוסף של אספנות הוא איסוף מזכרות ממקומות ביקור או צילום תמונות, למשל תמונות כלי רכב או צילום כלי טיס על ידי ספוטרים (חובבי תעופה העוקבים אחרי כלי טיס, המראות ונחיתות). גם בצילום טבע יכולה להיות מעין אספנות כאשר הצלם מנסה לצלם כמה שיותר מינים של בעלי חיים ופרחים, ובפרט מינים נדירים.

איסוף בוליםעריכה

  ערך מורחב – איסוף בולים

איסוף בולים הוא אחד מסוגי האספנות הפופולריים בעולם. רשויות דואר של מדינות שונות מעדכנות את עיצוב הבולים מדי תקופה, דבר שמספק חומר חדש לאספנים. האספנים לרוב אוספים את בוליהם לאלבום בולים. ישנם חנויות המוכרות בולים עכשוויים ממדינות שונות בעולם לצד בולים היסטוריים. מתקיימות תערוכת בולים ואף קיים איגוד בינלאומי לבולאות. בולאות הוא תחום הכולל חקר בולים ואיסופם.

קיימים בולים נדירים למדי המוכרים בזכות טעויות הדפסה, למשל ברבור הפוך וג'ני ההפוכה, שמהווים כיום פרטי אספנות יקרים ביותר. בנוסף קיימים בולים בעלי ערך היסטורי כגון הפני השחור והבולים של רג'פיפלה.

מחירעריכה

פריטי אספנות יכולים להיות רבי ערך (כדגומת כלי רכב ותכשיטים) או חסרי ערך כללי ממשי (כגון פקקי בקבוקים ומחזיקי מפתחות), לעיתים מדובר בפרטים עתיקי יומין. לעיתים נאספים עצמים שנכחו או היו בשימוש באירועים היסטוריים חשובים. כאשר מדובר באוספים של פריטים נדירים, כגון כלי נשק היסטוריים או פרטי לבוש של ידוענים, עשויים אלו להימכר מכירות פומביות בסכומי עתק.

לאחר רכישת פריט אספנות, המחיר הקמעונאי שלו אינו חל עוד וערכו צמוד למה שנקרא השוק המשני. אין שוק משני לפריט אלא אם מישהו מוכן לקנות אותו, וערך החפץ הוא מה שהקונה מוכן לשלם. בהתאם לגיל, מצב, היצע, ביקוש וגורמים אחרים, אנשים פרטיים, מכירות פומביות וקמעונאים משניים עשויים למכור פריט אספנות עבור יותר או פחות ממה ששילמו עבורו במקור. פריטי אספנות במהדורה מיוחדת או מוגבלת נוצרים במטרה להגדיל את הביקוש והערך של פריט בשל נדירותו. מדריך מחירים הוא משאב כגון ספר או אתר המפרט מחירי מכירה אופייניים[2].

מוצרים לרוב הופכים לבעלי יותר ערך עם הגיל. המונח עתיק מתייחס בדרך כלל לפריטים שיוצרו לפני למעלה מ-100 שנה, אם כי בתחומים מסוימים, כגון מכוניות עתיקות, מסגרת הזמן פחות מחמירה. עבור ריהוט עתיק, הגבול נקבע באופן מסורתי בשנות ה-30 של המאה ה-20. אספנים וסוחרים עשויים להשתמש במילה "וינטג'" כדי לתאר פריטי אספנות ישנים יותר, צעירים מכדי להיקרא עתיקות, כולל פריטי ארט דקו וארט נובו, זכוכית קרנבל ודיכאון וכו'. פריטים שהיו פעם חפצים יומיומיים אך עשויים כעת להיות ניתנים לאיסוף, מכיוון שכמעט כל הדוגמאות שהופקו הושמדו או הושלכו, נקראות אפמרה.

המניעים לאיסוףעריכה

גורמים פסיכולוגיים יכולים לשחק תפקיד הן במוטיבציה לשמירת אוסף והן בהשפעה שיש לה על חיי האספן. גורמים אלו יכולים להיות חיוביים או שליליים[3].

תחביב האיסוף הולך לרוב יד ביד עם עניין בחפצים שנאספו ובמה שהם מייצגים, למשל איסוף גלויות עשוי לשקף עניין במקומות ותרבויות שונות. מסיבה זו, לאיסוף יכולות להיות יתרונות חינוכיים, וחלק מהאספנים אף הופכים למומחים בתחומם. שמירה על אוסף יכולה להיות פעילות מרגיעה המונעת את הלחץ של החיים, תוך מתן עיסוק מכוון שמונע שעמום. התחביב יכול להוביל לקשרים חברתיים בין אנשים בעלי תחומי עניין דומים ולפיתוח חברויות חדשות[3].

איסוף עבור רוב האנשים הוא בחירה, אבל עבור חלק זה יכול להיות כפייה, על ידי שיתוף מאפיינים של אגירה אובססיבית. כאשר האיסוף עובר בין דורות, יכול להיות לפעמים שלילדים יש סימפטומים של הפרעה טורדנית כפייתית. איסוף יכול לפעמים לשקף פחד ממחסור, או לזרוק משהו ואז להתחרט עליו מאוחר יותר[4]. קרל יונג שיער שהמשיכה הנרחבת של האיסוף קשורה לציד ולאיסוף שהיו נחוצים בעבר להישרדות האדם[5]. איסוף קשור גם לזיכרון על ידי אסוציאציה והצורך של המוח האנושי לקטלג ולארגן מידע ולתת משמעות לפעולותיו.

לאספנות יכולים להיות מספר מניעים, כגון:

  • נושא או תחום החביב על האספן שרוצה להיות בעלים של חפצים הקשורים לתחום זה
  • מניע אסתטי של איסוף חפצים יפים (כגון יצירות אמנות).
  • מניע נוסטלגי.
  • רצון לתעד תחום עניין
  • תיעוד מדעי של תחום העניין ויצירת קטלוג אוספים (רלוונטי בעיקר למוזיאונים ומכוני מחקר)
  • מניע כלכלי: איסוף חפצים יקרים ונדירים במטרה למכרם תמורת רווח כספי רב[6]
  • סמל סטטוס לבעלי הון[7]

היסטוריהעריכה

איסוף הוא מנהג עם היסטוריה תרבותית ארוכה מאוד. במסופוטמיה תועדו שיטות איסוף בקרב בני מלוכה ואליטות עוד באלף ה-3 לפני הספירה[8]. שושלת בית תלמי המצרית אספה ספרים מכל העולם הידוע בספריית אלכסנדריה. משפחת מדיצ'י, בפירנצה בתקופת הרנסנס, עשתה את המאמץ הראשון לאסוף אמנות בחסות פרטית, כך יכלו אמנים להשתחרר בפעם הראשונה מהכסף שנתנו הכנסייה והמלכים; מסורת אזרחית זו נמשכת מאז עם יצירותיהם של אספני אמנות פרטיים. לרבים מהמוזיאונים הפופולריים בעולם, מהמטרופוליטן בניו יורק ועד לתיסן במדריד או לפרנץ מאייר במקסיקו סיטי, יש אוספים שנוצרו על ידי האספנים שתרמו אותם כדי שיוצגו לציבור הרחב.

תחביב האספנות הוא צאצא מודרני של "חדר פלאות", שהיה נפוץ בקרב חוקרים בעלי אמצעים והזדמנויות לרכוש פריטים יוצאי דופן מהמאה ה-16 ואילך. איסוף מתוכנן של פרסומים ארעיים חוזר לפחות לג'ורג' תומסון בתקופת שלטונם של צ'ארלס הראשון וסמואל פפיס בזו של צ'ארלס השני. גם איסוף תחריטים והדפסים אחרים על ידי מי שאמצעיו לא אפשרו להם לקנות יצירות אמנות מקוריות הוא תחביב בן מאות שנים.

מעורבותם של מספר גדול יותר של אנשים בפעילויות איסוף באה עם השגשוג והגברת הפנאי עבור חלקם במאה ה-19 המאוחרת במדינות תעשייתיות. זה היה כאשר איסוף פריטים כגון חרסינה עתיקה, רהיטים ופריטי נוי ממדינות מזרחיות הפך פופולרי. מדריך המחירים הראשון היה קטלוג סטנלי גיבונס שהונפק בנובמבר 1865.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דניאלה אוהד-גולדמן, אספנות למתחילים, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2002
  2. ^ 1 2 האקונומיסט, סקס, ממון ושיגעון: איך נהפכה אספנות מתחביב יוקרתי לעממי, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2005
  3. ^ 1 2   חגי חיטרון, הספר שמגלה אם אספנות היא תחביב או הפרעה נפשית, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2015
  4. ^ דאה הדר, שיחות עם אספנים שאוספים הכל ויודעים שזה קיצוני, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2009
  5. ^ Why Do We Want This Stuff? Eight Views on the Psychology of Collecting, CoinWeek, ‏January 17, 2017
  6. ^   אלי ערמון אזולאי, הוועידה השנייה לאמנות, אספנות ופיננסים תיפתח מחר, באתר הארץ, 13 במרץ 2013
  7. ^ אביטל בורג, גלריה, האספנים החדשים: סמל סטטוס או אהבת אמנות?, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2010
  8. ^ Thomason, Alison Karmel Thomason (2005). Luxury and Legitimation: Royal Collecting in Ancient Mesopotamia. Hampshire, U.K.: Ashgate Publishing Limited. ISBN 0754602389.