פתיחת התפריט הראשי

אילנה וייזר-סנש

סופרת ישראלית

קורות חייהעריכה

היא בת יחידה להורים ניצולי שואה. אביה יצחק (אצ'י), היה נשוי במהלך המלחמה, ומשפחתו כולה נספתה בשואה. אמה אסתר (אדית), שכלה גם היא חלק ממשפחתה בשואה, ורבים מבני משפחתה ששרדו הפכו לאמנים.

אילנה וייזר-סנש נולדה בחיפה ועברה בילדותה עם הוריה לנהריה, שם גדלה. מגיל צעיר הרבתה לקרוא ולכתוב. בתום שירותה הצבאי עברה לירושלים, למדה ספרות אנגלית ותולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית, שם פגשה את בעלה. ב-1980 פרסמה לראשונה שירים ב"על המשמר". ב-1981 נסעו לקנדה בעקבות לימודי הדוקטורט של בעלה בפסיכולוגיה קלינית, והתגוררו שבע שנים בעיר קלגרי שבמדינת אלברטה, שם נולד בנם. סיימה לימודי תעודה בטכנולוגיה בחינוך באוניברסיטת קלגרי, וקיבלה דיפלומה מהמכון לספרות ילדים, קונטיקט. אחר-כך עברו למשך שנה אחת לארצות הברית, לעיר אקרון שבמדינת אוהיו, שם נולדה בתם. במהלך שמונה שנות שהותם בצפון אמריקה סיירו ברחבי היבשת במסגרת הרצאות שעסקו בנושאים שונים הקשורים לישראל, וסיפרו גם את סיפורה של חנה סנש, דודתו של דוד בעלה של אילנה.

סיימה תואר שני בהצטיינות במסלול יצירה במחלקה לספרות עברית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2006.

בקנדה החלה לכתוב פרוזה, ומאז שובה לישראל היא עוסקת בעיקר בכתיבה. סיפוריה התפרסמו ב"מאזנים", "עתון 77", בירחון "גג" של איגוד הסופרים, ובמוסף הספרות של "ידיעות אחרונות". מסות ומאמרי הביקורת שלה התפרסמו במוסף הספרים של עיתון "הארץ", ב"עתון 77" וב"מאזנים".

היא עסקה בהוראת אנגלית בבתי ספר ובמכללה, בעריכה ספרותית בהוצאות ביתן, מ.ג.ה. ועוד, וביחסי ציבור בתחום הספרות. מנחה סדנאות כתיבה, ומרצה בנושא יצירתיות וכתיבת פרוזה. הייתה בעלת טור במקומון שעסק בדילמות של צעירים בעשור השלישי לחייהם בשנות ה-90 של המאה ה-20.

כתבה ביחד עם תלמידי בית הספר בו לימדה את מחזה הילדים הקצר שתורגם לאנגלית, "פחד" (Fear). המחזה זכה בפרס, והוצג בתרגום לאנגלית במסגרת פסטיבל מחזות ילדים בסרסוטה, פלורידה (2001). עד עתה התפרסמו שני רומנים פרי עטה של וייזר-סנש.

הרומן הראשון שלה, "חלונות כפולים", עוסק במסעה של תמר, בת לניצולי שואה, המרחיקה אל מעבר לים כדי להיחשף לזהותה כאשה ויוצרת, ומתעמתת עם נושא האמהות המעוררת בלבה ספקות.

הרומן השני שלה, "מתוך הגוף", בוחן את הביוגרפיה הקטועה של מיכאל, סופר שטראומת אובדן האם שחווה בילדותו המוקדמת מלווה את חייו ואת חיי הכתיבה שלו, אהבותיו ואכזבותיו. כאב הנטישה מכתיב את מסעו של מיכאל, ומנתב אותו לפענוח תחושותיו לגבי סוד העלמותה של אמו.

כתבה ביחד עם ניב כהן את המחזה "השתיקה", שהוצג בתיאטרון חיפה (2006-2004). המחזה מספר על אישה העוברת תהליך של שחרור מתפקיד קורבני במערכת יחסים זוגית.

כתבה את התסריט לסרט "אמא של ולנטינה", בבימויו של אריק לובצקי, שמבוסס על נובלה של סביון ליברכט. הסרט יצא לבתי הקולנוע בינואר 2012.

עובדת ביחד עם האומנית גילה בן-ישראל, באחרונה הציגו את המיצב "זה זה" בתערוכה הקבוצתית "נושמים בטון" שהוצגה בבניין האמנים קיבוץ גלויות 45 בתל אביב. התערוכה עסקה במערכת היחסים שבין האמן לבין העיר. המיצב משלב אמנות פלסטית של בן ישראל וטקסטים של וייזר-סנש (דצמבר 2012).

היא סיימה לכתוב את הרומן "על הבהונות", העוסק בסיפור של אהבה אובססיבית.

סיימה לכתוב את המחזה "נסיעה ללונדון", העוסק במיתוס ההקרבה במציאות אסקפיסטית. זהו שיתוף פעולה בינה לבין הדרמטורגית סיגל לוי והבמאי סיני פתר.

היא בעלת בלוג שעוסק ביצירתיות ואמנות.

אילנה וייזר-סנש נשואה לד"ר דוד סנש, פסיכולוג קליני, הפעיל בוועד הישראלי נגד עינויים וארגון פסיכואקטיב. הם מתגוררים בתל מונד, ולהם בן ובת.

אודות כתיבתהעריכה

אחת התמות המרכזיות בכתיבתה של וייזר-סנש היא כינון ה"עצמי" וחיפוש הקול האישי בצל הטראומה. בפרוזה הפסיכולוגית שלה היא מתחקה אחר המאבק הכפול שמנהלים גיבוריה - בחווית הטראומה שעברו, כאשר בד בבד לא מרפה התשוקה למצוא לעצמם אחיזה בעולם ה"נורמטיבי" הסובב אותם. התא המשפחתי הפגום ניצב במרכז יצירתה, בין אם היא עוסקת בחוויות של ניצולי שואה ובני הדור השני והשלישי, ובין אם היא מטפלת בסוגיות האלימות בחברה ובמשפחה.

כתביהעריכה

ספריםעריכה

  • (עם ניב כהן) השתיקה: דרמה ישראלית חדשה (תל אביב: מפעל הוצאה לאור של מחזאות מקור, 2005)

סיפורים קצריםעריכה

שיריםעריכה

  • "שירים" שירים, בעיתון הסטודנטים והמשתלמים הישראלים בארצות הברית ובקנדה, איגרת ספטמבר 1983.
  • "שירים" שירים, במוסף הספרותי "חותם" של על המשמר, 1980.

מאמרים שוניםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה