אליכין

אֶלְיָכִין היא מועצה מקומית במחוז המרכז בישראל, שוכנת כקילומטר דרומית לחדרה, ליד המושב חרב לאת. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1977.

אליכין
Elyakhin Israel COA.png
תצלום אוויר
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה עזורי שרוני
גובה ממוצע[1] ‎31 מטר
תאריך ייסוד 1950
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2022 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 3,465 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 242
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.1% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 2,062 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 120
תחום שיפוט[2] 1,680 דונם
    - דירוג ארצי 238
32°24′28″N 34°55′31″E / 32.4078264546188°N 34.925193393303°E / 32.4078264546188; 34.925193393303
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[3]
7 מתוך 10
    - דירוג ארצי 93
מדד ג'יני
לשנת 2019[2]
0.4047
    - דירוג ארצי 120
לאום ודת[2]
Circle frame.svgיהודים: 98.8%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 1.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2020
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.9%
גילאי 5 - 9 7.7%
גילאי 10 - 14 8.7%
גילאי 15 - 19 7.5%
גילאי 20 - 29 14.6%
גילאי 30 - 44 16.4%
גילאי 45 - 59 19.6%
גילאי 60 - 64 5.3%
גילאי 65 ומעלה 12.4%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2020
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 1
–  יסודיים 1
תלמידים 147
 –  יסודי 147
מספר כיתות 6
ממוצע תלמידים לכיתה 24.5
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תש"ף (2019-‏2020)
פרופיל אליכין נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.elyakhin.muni.il

לחצו כדי להקטין חזרה
WikiAir IL-13-10 A017.jpgבית חזוןכפר הרא"החיבת ציוןחרב לאתאליכיןחדרהגבעת חיים איחוד
לדף הקובץ

יישובים בעמק חפר. תצלום אוויר, דצמבר 2013

היסטוריהעריכה

יישוב עתיק במקוםעריכה

בתקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית התקיים באליכין יישוב הקשור בנמל, שכלל מקדש.[4][5] בין הממצאים נמצאה קערת ברונזה עם כתובת פיניקית.[6] היישוב קשור להתפשטות הפיניקית על החוף דרומה בתחילת התקופה הפרסית.[7][8]

היישוב המודרניעריכה

אליכין הוקמה בשנת 1954, ליד המקום שבו שכנה מעברת עמק חפר. היישוב היה חלק מישובי המועצה האזורית עמק חפר, ובראשית התיישבו בו ברובם המכריע יהודים ממוצא תימני, ולצדם עולים שהגיעו מפרס ומכורדיסטן.

בשנים הראשונות התפרנסו התושבים בעיקר מעבודות חקלאות ותעשייה בישובי הסביבה, אך עם השנים ועם רכישת השכלה, החלו בני המקום לעסוק גם במקצועות חופשיים ועצמאיים.

בשנים הראשונות למדו ילדי היישוב בבית הספר הממלכתי דתי באליכין. בשנת 1963, עברו שני תלמידים ללמוד בבית הספר בכפר ויתקין ומאז נסללה הדרך לילדי המקום ללמוד גם בבית ספר זה.

שנים רבות שאפו תושבי אליכין לעצמאות מוניציפלית. שאיפה זו לוותה בהפגנות, שביתות והתדפקות על דלתות משרדי ממשלה ולה היו שותפים פרנסי היישוב כולם. העצמאות התקבלה רק בשנת 1977, כחודשיים לפני הבחירות לכנסת התשיעית (בחירות ה"מהפך"). בניסיון לעצור את הסחף של תושבי אליכין לחבור למפלגת הליכוד, הכריז שר הפנים שלמה הלל על הענקת עצמאות ליישוב והכריז על הקמת מועצה מקומית.

ראש המועצה הראשון היה בנימין אחרק. אחריו כיהנו לתקופות קצרות שני ראשים ממונים מטעם משרד הפנים. ראש המועצה השני מבני היישוב היה נסים ימיני. השלישי גדעון (גידי) חממי. הרביעי מרדכי (מוטי) חי.

לצד המועצה המקומית קיימת מועצה דתית שהוקמה על ידי משה שאול.

בספטמבר 2005 חגגו ביישוב את יובל שנותיו בסדרת אירועים בה נטלו חלק פרנסי היישוב לאורך השנים.

בשנות ה-2000 נהנית אליכין מתנופת בנייה במסגרת שכונת "בנה ביתך", אך גם במסגרת הרחבת השכונות הוותיקות, על חשבון השטחים הירוקים שמקיפים את היישוב. עם זאת, לאור הרצון לשמר את אופייה המיוחד של אליכין, תנופת הפיתוח נמצא בבקרה מתמדת ותוך פיקוח של המועצה המקומית.

אוכלוסייהעריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף דצמבר 2022 (אומדן), מתגוררים באליכין 3,465 תושבים (מקום 242 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.1%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תש"ף (2019-‏2020) היה 76.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 8,433 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[9]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אליכין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות ובכל יישוב בעל 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2022 (אומדן); בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2021.
  2. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2020
  3. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  4. ^ Jens Kamlah, Zwei nordpalästinische „Heiligtümer” der persischen Zeit und ihre epigraphischen Funde, Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins 115, 1999, עמ' 163–190
  5. ^ סקר ארכיאולוגי של השרון, חדשות ארכיאולוגיות יז, 1966, עמ' 10–13
  6. ^ R. Deutsch, Forty new ancient West Semitic inscriptions, Archaeological Center, 1994, עמ' 69–73, מסת"ב 965-222-511-8: ”אש יתן אשמניתן ומגן ובעלפלס לאדננם לעשתרם”
  7. ^ Jens Kamlah, Zwei nordpalästinische „Heiligtümer” der persischen Zeit und ihre epigraphischen Funde, Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins 115, 1999, עמ' 170
  8. ^ יפתח שלו, בין דור הצורית לאשקלון הצידונית: דפוסי יישוב בפיניקיה הדרומית בתקופה הפרסית, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה לג, 2018, עמ' 246
  9. ^ פרופיל אליכין באתר הלמ"ס