אם סיסרא

אֵם סִיסְרָא היא דמות מקראית המופיעה פעם יחידה בתנ"ך, בשירת דבורה (ספר שופטים, פרק ה', פסוקים כ"ח–ל'). אמו של סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור, אשר הוכרע ביד אישה, יעל אשת חבר הקיני, במלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד').

בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו.

— ספר שופטים, פרק ה', פסוקים כ"ח–ל'

אמו של סיסרא מביטה מבעד החלון. ציור של אלברט ג'וזף מור מהמאה ה-19

דמותה

אם סיסרא היא דמות אנונימית. בעל קדמוניות המקרא (לא' ח-ט) מזהה אותה בשם "תמך".

הסצנה המקדימה את תיאור אם סיסרא בשירה, מסתיימת בכך, שסיסרא נופל שדוד בין רגליה של יעל (פס' כז) ומיד אחר כך בפסוק כ"ח מתוארת האם, שמבין רגליה הגיח סיסרא לחיים.

דבורה הנביאה שרה ומהללת את האל על הניצחון במלחמה נגד הכנענים. דבורה מכונה "אם בישראל" בשירה ודמותה מעומתת עם דמותה של אם סיסרא, אמו של האויב המנוצח.

תיאור הריגת סיסרא בידי יעל אשת חבר הקיני, שמתרחש באוהל, מקביל לתיאור האם המצפה.

בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה; אַף-הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר, שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה: צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָלוֹ.

— ספר שופטים, פרק ה', פסוקים כ"ח–ל'

לאחר תיאור הריגתו של סיסרא בידי יעל אשת חבר הקיני בפרק ד', עוברת ההתרחשות לארמונה של אם סיסרא, הממתינה בקוצר רוח לבוא בנה. במילה "בֹשֵׁשׁ" מהדהד הפסוק בסיפור מעמד הר סיני, בספר שמות פרק לב: ”וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ-כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.” משה כמו סיסרא מאחר לרדת מההר. השימוש בפועל זה יוצר ציפייה. אם סיסרא עומדת ומביטה מהחלון, מחכה לבוא בנה ומייבבת (ספר שופטים, פרק ה', פסוק כ"ח). השורש י-ב-ב הוא שורש יחידאי במקרא. בתרגום השבעים מופיע הנוסח, "ותבט אם סיסרא". קבלת נוסח המסורה מבליטה את סערת רגשותיה. עמידתה של אם סיסרא מאחורי החלון המלכותי, המפואר, מהווה ניגוד לאוהל הפשוט של יעל שבו שכב בנה עם המארחת ואחר כך הומת על ידה^{[דרושה הבהרה]}. לפי תרגום אונקלוס, משמעה של "ותיבב" הוא השמעת קול זעקה, אולם על פי הנרדפות עם המילה 'נשקפה', לא מן הנמנע כי המילה 'ותיבב' נגזרה מ'בבת עינו' (ספר זכריה ב' יב) במשמע 'הביטה' (דעת רש"י).

אם סיסרא היא טיפוס מוכר של המלכה-האם, המזוהה בספרות המקרא, אינה נזכרת בפרק ד' אך ממלאת תפקיד מרכזי בפרק ה', כ"ח - ל'. יוסף בן מתתיהו מחבר קדמוניות המקרא עושה שימוש בדברי אם סיסרא: "הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר"...(ה' ל), וזאת כדי למנוע בעיה מקוראי פרק ד'. בפרק זה מותו של סיסרא עלול להתפרש כעונש לברק בן אבינועם אשר העמיד תנאים לדבורה ליציאתו למלחמה:
בפרק ד' ח נאמר: ”וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ” בפסוק ט', עונה דבורה: ”וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ--כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר ה' אֶת-סִיסְרָא”, בכך משלב בעל ספר קדמוניות המקרא, את הרעיון המובא בפרק ה' - ציפיית אם סיסרא לשלל נשים שבויות חרב - כדברי סיסרא עצמו, קודם שהוא תוקף את ישראל. כך הופכת גאוותו לטעם המר בנפילתו בידי יעל: אלך וארד בזרוע גבורתי להילחם בבני ישראל ואת שללם אחלק לנערי ואת הנשים היפות אקח לפילגשים. ולכן אמר עליו ה' כי זרוע חלשה תלחם בו ואת שללו תקחנה נערות והוא יפול ביד אישה (לא' א).

חיים גורי כתב על אם סיסרא את השיר "אמו".

תשובת נערותיה

הנשים החכמות שבשרותיה, בנות לווייתה מרגיעות אותה ואם סיסרא מקבלת את דיבריהן בשוויון נפש. הן מחכות לסיסרא שיגיע עם השלל. כפי הנראה נערותיה היו נשות שרים. השימוש במונח 'שרות' מרמז כי הכתוב דימה את סיסרא למלך. דברי האם מחדדים את האירוניה הטראגית, האם מתארת את הניצחון של בנה במלחמה ואילו הקוראים כבר מודעים להפסדו. האם ממשיכה בתיאור תמונת הניצחון ולפיה עסוק בנה באיסוף שבויות - רַחַם רַחֲמָתַיִם. משמעות הוראת המילה 'רחם' היא אישה צעירה והוראת המילה 'רחמתים' משמשת כאן כהכפלה.

באוגריתית נרדפות המילים 'בתולה' ו'רחם'. יש המפרשים 'רחם רחמתים' כמובחרת בנשים. הסיומת "תים" משמשת במקרא לא רק לציון הזוגי אלא גם לצורת הכפל "פי". השימוש במילה רחם על ידי השרות, נועד ליצור הבחנה בין הנשים, השרות ככל שתהיינה חשובות והנשים השבויות.

אם סיסרא ותקיעת שופר בראש השנה

בראש השנה נהוג לתקוע בשופר, כמאה תקיעות. מנהג זה מכוון לסיפר בספר שופטים ה, שירת דבורה, בו אם סיסרא מייבבת על בנה שבושש לבוא משדה הקרב. על משמעות ה"תרועה" שבתקיעות השופר מספרת הגמרא במסכת ראש השנה מאם סיסרא: ”שיעור תרועה כג' יבבות : והתניא שיעור תרועה כשלשה שברים. אמר אביי בהא ודאי פליגי דכתיב: יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באימיה דסיסרא: בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. מר סבר גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל.” בהתייחסו למצפון היהודי, הזכיר הרב ד"ר יחיאל יעקב וינברג הנודע בכינויו השרידי אש, את מנהג תקיעת מאה קולות בשופר בראש השנה לזכר יבבותיה של אם סיסרא כששמעה על מות בנה ואמר בדרשת ראש השנה: "מאז חלפו זה מאות בשנים, ואף על פי כן לא הניח המצפון היהודי לשכוח אנחות אם שנגזרה עליה לסבול מבלי כל פשע".

מוטיב האישה הנשקפת בעד החלון

מיכל צופה מבעד החלון בדוד מפזז בעת העלאת ארון הברית לירושלים. ציור מאת פרנצסקו דה רוסי

אישה בחלון בלוחית שנהב מהמאה ה-9 לפנה"ס, בארסלאן טאש

מוטיב האישה הנשקפת בעד החלון, הוא סצנת דפוס מוכרת במקרא. אם סיסרא ניצבת ליד החלון ומביטה בעדו, עד שמגיעה הבשורה המרה על מותו של בנה, שלא נזכרת בפירוש בשירה. מוטיב זה מופיע גם במקומות נוספים במקרא על נשים נוספות: מיכל בת שאול משקיפה מן החלון בתיאור העלאת ארון הברית לירושלים (ספר שמואל ב', פרק ו', פסוקים ט"ז–כ"ג); ואיזבל משקיפה מן החלון כשיהוא בא לרצחה בעת מרד יהוא (ספר מלכים ב', פרק ט', פסוקים ל'–ל"ז). מוטיב זה מופיע גם בממצאים באתרים ארכאולוגיים, למשל בארמון השן של אחאב בעיר שומרון, בארסלאן טאש שבסוריה, ובכלח שהייתה בירת ממלכת אשור בימי אשורנצירפל השני. המוטיב מיוחס לכהנות האלה עשתרת.

ראו גם

• שירת דבורה

לקריאה נוספת

• אהובה אשמן, תולדות חוה, אמהות ונשים נוכריות במקרא, תל אביב: ידיעות ספרים, 2008. עמ' 74–83.
• לורית רמון, בעד החלון נשקפה: השתקפות המוטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית, ספריית הילל בן חיים-הקיבוץ המאוחד, 2012.
• זיוה שמיר, "מעשי ידיי טובעים בים": על שירו של חיים גורי "אמו", מאזנים כרך פ״ז, גל׳ 5, אוקטובר 2013

קישורים חיצוניים

• אם סיסרא בשירת דבורה | מחבר: ויליאם ג' אורברוק אתר מקראנט.
• האישה הנשקפת בעד החלון | מחברת : שולה אברמסקי בית מקרא כה תש"מ.