אריה נאור

אריה נאור
	אריה נאור במכון ז'בוטינסקי, 2011
לידה	4 בינואר 1940 (בן 84); תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
מפלגה	הליכוד
בת זוג	מרים נאור
	13 ביולי 1977 – 4 באפריל 1982; (4 שנים)
תחת ראש הממשלה	מנחם בגין
	→ גרשון אבנר דן מרידור ←
פרסים והוקרה
	פרס בהט (2000)

אריה נאור (נולד ב-4 בינואר 1940, כ"ג בטבת ה'ת"ש) הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה, לשעבר ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה. כיהן כמזכיר הממשלה בשנים 1977–1982. שימש חבר המרכז וההנהלה של תנועת החרות, ועורך חדשות ב"קול ישראל".

ביוגרפיה

אריה נאור נולד ליהודה נאור ואסתר רזיאל-נאור, חברי האצ"ל שאף נעצרו עקב פעילותם זו.^[1] למד בבית הספר התיכון צייטלין בתל אביב. קיבל תואר ראשון בפילוסופיה ובהיסטוריה של עם ישראל ב פקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית בירושלים (1969), תואר שני (בהצטיינות) במדע המדינה, האוניברסיטה העברית (1990) ותואר שלישי מהאוניברסיטה העברית (1997).^[2] מנחהו בעבודת הדוקטורט, שעסקה באידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה לאחר מלחמת ששת הימים, היה פרופ' שלמה אבינרי.

עבד כעיתונאי בעיתונים חרות והיום.^[3] בשנת 1969 היה עוזרו של שר הפיתוח, חיים לנדאו, ולאחר פרישת גח"ל מהממשלה עבר לעבוד כעורך חדשות בקול ישראל. כמו כן, היה חבר מרכז הליכוד.^[4]

עם עליית הליכוד לשלטון ב-1977, מונה נאור על ידי מנחם בגין למזכיר הממשלה,^[2] ושימש בתפקיד זה חמש שנים. נאור היה איש סודו של בגין, והרבה לייצג את הממשלה באמצעי התקשורת. במרץ 1981 פרץ עימות חריף בין נאור לעיתונאי רענן לוריא, על רקע האשמות של לוריא שנאור הציע להדליף לו מידע סודי.^[5] בתחילת 1982 הודיע נאור על התפטרותו,^[6] וזו נכנסה לתוקף באפריל 1982.

באוקטובר 1982, לאחר פרישתו, הורשע בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעבירות של התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה: התערבות בעניינים לא לו, תוך סיכון יחסי החוץ של המדינה (העברת מידע לעיתונאי רענן לוריא שעשוי היה לסייע לרונלד רייגן בבחירות בארצות הברית), והצגת תמונה מעוותת של שיחותיו עם רענן לוריא.^[7]

בזמן כהונתו של שמעון פרס כשר החוץ בממשלת האחדות הלאומית, הצטרף נאור לוועדת הסברה שמינה פרס במשרד החוץ שנועדה לקדם ועידה בין לאומית למען שלום עם ירדן ומתן לגיטימציה למלך חוסיין. בעקבות כך, הועמד נאור לדין חברים בקרב תנועת הליכוד, שביקשה ממנו לפרוש מן הוועדה או לפרוש מחברותו במרכז הליכוד. נאור, שהסכים עם פרס בנושא זה, העדיף להמשיך לכהן בוועדה של משרד החוץ, ופרש מן הליכוד^[8].

עם פרישתו פנה למחקר אקדמי ולכתיבה פובליציסטית, שימש מרצה למדיניות ציבורית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחבר הסגל האקדמי של האוניברסיטה. היה ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה. בשנים 2011-2012 כיהן כנשיא האגודה הישראלית למדע המדינה. נאור הוא גם יו"ר הוועדה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי בישראל והעורך הראשי של מפעל ההוצאה לאור של כתביו האידאולוגיים של זאב ז'בוטינסקי.

חיים אישיים

נאור הוא בנה של אסתר רזיאל-נאור, חברת הכנסת מטעם חרות וגח"ל בין השנים 1949–1973, ואחיינו של דוד רזיאל, מפקד האצ"ל, שנשלח על ידי המודיעין הבריטי לעיראק ונהרג שם במאי 1941. הוא נישא למרים נאור, לימים נשיאת בית המשפט העליון, ממנה התאלמן בשנת 2022, ולהם שני בנים תאומים. מתגורר בתל אביב.