אשימא היא אלת הגורל שפולחנה היה נפוץ במזרח התיכון הקדום

אשימא
אלת הגורל
תרבות כנענים, אכדים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בפנתאון עמי המזרחעריכה

אשימא הייתה אלת הגורל במערב המזרח התיכון הקדום, אלה בשם שמטי ("גורל" באכדית) נסגדה באימפריה האכדית, אך גם הייתה תואר של אלות אחרות כגון דמקינה ואישתאר. דמקינה, למשל, כונתה "בנת שמתי", "בוראת הגורל"[1].

המזרחן ג'וליאן אוברמן הציע קשר הדוק בין המושג "שם" ל"גורל או מטרה" מהשורש השמי המערבי "šm", ומביא מספר דוגמאות בטקסט האוגריתי שבהן השם של אדם או עצם קובע את התפקוד העתידי שלו, נושא שהוא מוכר במיתולוגיות רבות. גודפרי רולס דרייבר מתרגם את "שמט" כ"חיוב, חובה, תפקוד", במילון המונחים שלו לאוגרית ומקשר זאת עם ה"שימטו" האכדי שהוא מתרגם כ"גורל". כהאנשה של הגורל, אשימא הייתה מזוהה עם האלה השמית הדרומית מנאת שפירוש שמה היה "המודדת או הגורל" שעמי עבר הירדן, הנבטים ועמים אחרים של דרום הלבנט ועמים ערבים מוקדמים סגדו לה. שני השמות מופיעים בפסוקים חלופיים בטקסטים אוגריים (באותו אופן, שמה של האלה אשרה מופיע בפסוקים חלופיים עם אל-לאת כדי לציין ששני השמות מתייחסים לאותה האלה)[2].

אשים-יהו ואשים-בית-אל הם צורות של שמה וגרסה של שמה שנמצא במקדש העברי ביב שבמצרים[3]. השם האלוהי או הכינוי אשמע-יהו המופיע בפפירוסים ממקדש יהוה ביב נקשר הן בנושא והן במבנה הטקסט עם עשתרת המופיעה בטקסטים האוגרייתים[4].

במקראעריכה

אֲשִׁימָא היא ישות אלוהית אשר האמינו בה אנשי חמת שיושבו בשומרון על ידי מלך אשור על פי המסופר בספר מלכים:

וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם, וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ. וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת ה' וַיְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם. וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת ה'. וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם. וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא.

לפי תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ג, עמוד ב', אשימא לבשה צורה של "צאן קירח" דהיינו עז, לפי תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ג', הלכה ב', צורתה כשל כבש. רב סעדיה גאון מביא פירוש שהיא בעלת צורת חתול. רבי אליהו בחור כותב שאשימא הייתה אלה בצורת קוף[5].

לקריאה נוספתעריכה

  • Reuven Chaim Klein (2018). God versus Gods: Judaism in the Age of Idolatry. Mosaica Press. pp. 291–293. מסת"ב 978-1946351463

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Julian Obermann, Ugaritic Mythology: A Study of its Leading Motifs. New Haven, Yale. University Press, 1948.
  2. ^ Driver, Godfrey Rolles (1956, 2nd ed., 1971). Canaanite Myths and Legends (2nd ed.). Edinburgh: T. & T. Clark
  3. ^ Klaas A. D. Smelik (Author), G. I. Davies (Translator), Writings from Ancient Israel: A Handbook of Historical and Religious Documents, Westminster John Knox Press 1992, מסת"ב 978-0-664-25308-0
  4. ^ Bezalel Porten, J.J. Farber, C.J. Martin, The Elephantine Papyri in English: With Commentary (Documenta et Monumenta Orientis Antiqui) Brill, 1996, מסת"ב 978-9004101975
  5. ^ Reuven Chaim Klein (2018). God versus Gods: Judaism in the Age of Idolatry. Mosaica Press. pp. 291–293. ISBN 978-1946351463.