גד יעקבי

פוליטיקאי ישראלי
(הופנה מהדף גד יעקובי)

גד יעקבי (18 בינואר 193527 באוגוסט 2007) היה חבר הכנסת, שר בממשלות ישראל ושגריר ישראל באו"ם. בנוסף לפעילותו הציבורית היה משורר פורה, ופרסם ספרי עיון וספרי ילדים.

גד יעקבי
גד יעקבי באמצע שנות התשעים
גד יעקבי באמצע שנות התשעים
גד יעקבי באמצע שנות התשעים
לידה 18 בינואר 1935
שבט ה'תרצ"ה
כפר ויתקין, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באוגוסט 2007 (בגיל 72)
י"ג באלול ה'תשס"ז
טורונטו, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול, תל אביב-יפו
השכלה אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת לונדון
מפלגה רשימת פועלי ישראל, המערך, מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המערך, העבודה
שר התחבורה ה־14
3 ביוני 197420 ביוני 1977
(3 שנים)
תחת ראש הממשלה יצחק רבין
שר הכלכלה והתכנון ה־2
13 בספטמבר 198422 בדצמבר 1988
(4 שנים)
תחת ראשי הממשלה שמעון פרס, יצחק שמיר
שר התקשורת ה־17
7 ביוני 198715 במרץ 1990
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
חבר הכנסת
17 בנובמבר 196913 ביולי 1992
(22 שנים)
כנסות 7 - 12
יו"ר ועדת הכלכלה ה־7
28 ביוני 197713 באוגוסט 1984
(7 שנים)
שגריר ישראל באומות המאוחדות ה־10
19921996
(כ־4 שנים)
תחת שרי החוץ שמעון פרס ואהוד ברק
תפקידים בולטים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גד יעקבי בוועידת רפ"י לצד שמעון פרס ומשה דיין, 1969
גד יעקבי בטקס הנחת הפס הראשון בקו הרכבת לאילת, 1975

ביוגרפיה

עריכה

יעקבי נולד בכפר ויתקין לאלכסנדר ושרה יעקבי, משפחה בעלת רקע חקלאי. סיים את בית הספר התיכון בכפר ויתקין בשנת 1953. שירת בצה"ל בחיל המודיעין, ולאחר שהשתחרר למד באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1958 סיים את לימודי התואר ראשון במדע המדינה ובשנת 1960 סיים את לימודי המוסמך בכלכלה, כאשר את חלק מלימודיו עשה באוניברסיטת הרווארד.[1]

כנער החל יעקבי בפעילות ציבורית במסגרת תנועת העבודה. בתחילה היה פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד, ועם סיום לימודיו החל בפעילות מפלגתית שקירבה אותו אל משה דיין, ממנהיגי מפא"י. בשנת 1959 שימש מנהל לשכתו ודובר משרדו של דיין, לאחר שזה נבחר לתפקיד שר החקלאות בכנסת הרביעית. הוא שימש עוזר שר החקלאות בשנים 19601961 וראש המרכז לתכנון ופיתוח כלכלי במשרד החקלאות בשנים 1961–1966, בתמיכת פטרונו הפוליטי דיין.

המשבר הפוליטי שהביא להקמת רפ"י הביא לפרישת משה דיין ממשרד החקלאות בשלהי שנת 1964, ובשנת 1966 פרש גם יעקבי מתפקידיו במשרד והצטרף לרפ"י. הוא שימש נציגה של המפלגה החדשה בוועדה המרכזת של ההסתדרות ובהנהלת חברת העובדים. כשהתמזגה רפ"י לתוך מפלגת העבודה, התמנה לחבר לשכת המפלגה, ובבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969 נבחר לראשונה לחבר הכנסת. בבחירות אלו בחרה כל אחת מהמפלגות שהרכיבו את המערך את מועמדיה בנפרד, ואנשי רפ"י בחרו את מועמדיהם בבחירות חשאיות שנערכו בין חברי "לשכת המפלגה". בבחירות אלו זכה יעקבי במקום השני, המבטיח משרת שר על פי ההסכמים שבין מפלגות המערך, כשהוא מקדים את שמעון פרס הוותיק. למרות זאת, ויתר יעקבי על מקומו לטובת פרס ושימש חבר הכנסת בלבד, כשהוצב במקום ה-31 ברשימת המערך, בעוד שפרס מונה במקומו לשר.[2][3]

בשנת 1972 מונה יעקבי לסגן שר התחבורה, וב-1974 התמנה לשר התחבורה בממשלת רבין הראשונה. בשנה זו בחר טיים מגזין את "50 מנהיגי העתיד" ממדינות שונות בעולם, וציין את יעקבי ואת שולמית אלוני כמנהיגי העתיד של ישראל.

בשנת 1977 הוצג יעקבי על ידי שמעון פרס כמועמד המערך לתפקיד שר האוצר והוצב במקום ה-12 ברשימה, אולם לאחר הבחירות לכנסת התשיעית ותבוסת המערך בבחירות נאלץ להסתפק בתפקיד יושב ראש ועדת הכלכלה.

בממשלת האחדות הלאומית שהוקמה ב-1984, לאחר שהוצב במקום השמיני ברשימת המערך, מונה לשר הכלכלה והתכנון. משרד הכלכלה והתכנון היה קיים בין 1981 ל-1995, ועסק בתיאום כלכלי בין משרדי הממשלה. על אף שרבים סברו שהמדובר במשרה חסרת תוכן שנוצרה מטעמים קואליציוניים, ניסה יעקבי לקבל למשרדו סמכויות כלכליות רבות ככל האפשר. בתקופה זו נטל חלק בעיצוב מדיניותה הכלכלית של ישראל, וביישום תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, שהביאה לישראל יציבות כלכלית לאחר האינפלציה הגבוהה בשנים שקדמו ל-1985. יעקבי ניסה להכניס תוכן כלכלי למשרת שר זו, תוך כדי שהוא מנסה לשמור על מעמדו כאישיות הכלכלית הבכירה במפלגת העבודה גם בתקופה בה שימש שמעון פרס שר האוצר. ביוני 1987 לאחר פרישת אמנון רובינשטיין מהממשלה, שימש יעקבי גם שר התקשורת, משרד בו שירת גם במהלך ממשלת ישראל העשרים ושלוש עד נפילתה בעקבות "התרגיל המסריח". בתקופת כהונתו כשר נראה יעקבי כאיש המרכז-שמאל, והשמיע דעות בעד "שלום תוך ויתור על רוב שטחי יהודה שומרון וחבל עזה המאוכלסים בצפיפות על ידי ערבים".[4]

השפעתו הפוליטית וכהונתו כשגריר ישראל באו"ם

עריכה

יעקבי ראה עצמו כאיש "דור הביניים" במפלגת העבודה, אליו היו שייכים אישים כמשה שחל, יעקב צור ושושנה ארבלי-אלמוזלינו. עם תחילת שנות ה-90 נראה לרבים כי היריבות רבת השנים בין שמעון פרס ויצחק רבין הביאה את המפלגה להפסדים במערכות הבחירות, וכי הגיע תורו של דור זה לצעוד לקדמת הבמה ולקבל את ההנהגה. בשנת 1992 העמיד עצמו יעקבי כמועמד לראשות מפלגת העבודה, בבחירות בהן התמודדו שמעון פרס, יצחק רבין, אורה נמיר וישראל קיסר. בצעד מפתיע, הודיע יעקבי לבסוף כי ויתר על התמודדותו, וביקש מתומכיו לבחור ביצחק רבין.[5] לאחר מכן, ולאור תוצאות הבחירות המקדימות, טען יעקבי כי צעד זה הוא שהביא לבחירתו של רבין, שנבחר בסיבוב הראשון במספר קולות גבוה אך במעט מ-40%, ולולא תמיכת אנשי יעקבי, לא היה מצליח להגיע ל-40%, ולפי חוקת המפלגה היה צורך בסיבוב שני, שיש סיכויים רבים לכך שבו היה מנצח פרס.

יעקבי נכשל בבחירות המקדימות לתפקיד חבר הכנסת במפלגת העבודה כשזכה במקום ה-45, ולא נבחר לכנסת ה-13. רבין מינה אותו לשגריר ישראל באו"ם - תפקיד אותו מילא בין ספטמבר 1992 ליוני 1996, עת נבחר בנימין נתניהו לראשות הממשלה. מששב לישראל מונה ליו”ר חברת החשמל, תפקיד שמילא עד דצמבר 1998 וליו”ר רשות הנמלים והרכבות מאוקטובר 2000 עד אוקטובר 2003. כיהן כמרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובהנהלת מספר עמותות ציבוריות, בהן מרכז רבין. קיבל את פרס בן-גוריון בשנת 2004. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים המשיך להשמיע דעותיו בענייני השעה.

פעילותו הספרותית וחייו האישיים

עריכה

במהלך כל הקריירה הפוליטית שלו פרסם יעקבי ספרים רבים – ספרי עיון, אוטוביוגרפיות, ספרי ילדים וספרי שירה. שיריו של יעקבי זכו לתשבחות ופורסמו בהוצאות ספרים מכובדות. המשוררת חלי אברהם איתן כתבה על ספר שיריו "עד בוא היום" כי "המשורר מיטיב לחדור, מזווית העין של האמן המאמין בקיום המטאפיזי, לנבכי נפשו שלו ולנבכי נפש האדם באשר הוא, לדלות ממרחבי המקום והזמן את חומריה, ונע בין תודעת הסוף והאינסוף בעולמנו".[6] המשוררת אורנה רב-הון כתבה כי "שירתו של גד יעקובי היא שירה קסומה ומלאת מעמקים, וכל הקורא בה ידלה ממנה ניצוצות נסתרים, ניצוצות של חמלה ואהבת האדם".[7]

בצעירותו נישא יעקבי לטובה, ולזוג נולדו שלושה ילדים. בהם, יואב, שהתפרסם כמתופף של להקת הפאנק Mr. Error Sound System (שבהמשך קיצרה את שמה ל-M.E.S.S). בשנת 1974 התגרש ונישא לנלה, דיילת באל על ואלמנתו של לוחם ממלחמת ההתשה. נולדה להם בת ב-1982. מאוחר יותר התגרש מנלה ונישא בשלישית לאסתר בכרך יעקבי, אדריכלית פנים ונשיאת אגודת "סיסטיק פיברוזיס ישראל".

יעקבי יצא לטורונטו שבקנדה לצורך ניתוח בלבו ונפטר בבית חולים שם ב-27 באוגוסט 2007, י"ג באלול ה'תשס"ז בגיל 72. הוא נקבר למחרת בבית העלמין קריית שאול.[8]

ספריו

עריכה

ספרי עיון:

  • "עוצמתה של איכות" (1972)
  • "החופש לבחור", עם עו"ד אהוד גרא, תל אביב, עם עובד, (תשל"ה). (1975)
  • "הממשלה", עם עובד תל אביב, תשמ"ג (1980)
  • (The Government of Israel (1981
  • "קריאת כיוון" (1983)
  • "כחוט השערה", איך הוחמץ הסדר בין ישראל למצרים ולא נמנעה מלחמת יום-הכיפורים, ידיעות אחרונות, עידנים תש"ן, (1990)
  • "העתיד מתחיל עכשיו" (1992)
  • "יומן ניו-יורק", סיפורו של שגריר ישראל לאו"ם, משכל תל אביב, (1997).
  • "חסד הזמן" - פרקי אוטוביוגרפיה, משכל תל אביב, (2002)
  • "פגישות במסלול חיי", הוצאת כרמל, ירושלים, תשס"ט 2009.

לקריאה נוספת

עריכה
  • ראיה פוליטית-עיונית על עבודת הממשל, על ספרו של יעקבי, "הממשלה", מאת יצחק גל-נור, נדפס ב"מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים", 18, תשמ"ב 1982.
  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א' (7), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 166 - 199

מאמרים משלו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא גד יעקבי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ י. קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', ירדן הוצאה לאור, 1988, עמ' 181
  2. ^ י. קוטלר, הנבחרת הלאומית, הוצאת ירדן, 1988, עמ' 163
  3. ^ פתרון חידת טריוויה פוליטית, באתר ה"שימושון"(הקישור אינו פעיל, 17.1.2023)
  4. ^ י. קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', ירדן הוצאה לאור, 1988, עמ' 187
  5. ^ גד יעקבי הבטחה שלא התקיימה - הבלוג של דניאל בלוך
  6. ^ עד בוא היום - גד יעקבי, מאת חלי אברהם איתן, אתר אימגו
  7. ^ אורנה רב-הון, לזכר גד יעקבי, NFC
  8. ^ הקבר של גד יעקבי בבית הקברות קריית שאול, באתר BillionGraves


גד יעקבי - תבניות ניווט