יורם ארידור

דיפלומט ופוליטיקאי ישראלי

יורם ארידור (ליברמן) (נולד ב-24 באוקטובר 1933) הוא פוליטיקאי ועורך דין ישראלי. כיהן כחבר הכנסת מטעם גח"ל והליכוד, ושר בממשלות ישראל. בנוסף כיהן כשגריר ישראל באו"ם בשנים 19901992.

יורם ארידור (ליברמן)
יורם ארידור, דצמבר 1969
יורם ארידור, דצמבר 1969
לידה 24 באוקטובר 1933 (בן 90)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה תנועת החרות
סיעה גח"ל, הליכוד
שר האוצר ה־8
21 בינואר 198115 באוקטובר 1983
(שנתיים ו־38 שבועות)
תחת ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר
שר התקשורת ה־13
5 בינואר 19815 באוגוסט 1981
(30 שבועות ו־3 ימים)
תחת ראש הממשלה מנחם בגין
חבר הכנסת
17 בנובמבר 196921 בנובמבר 1988
(19 שנים)
כנסות 7 - 11
יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה ה־7
23 בדצמבר 197513 ביוני 1977
(שנה ו־24 שבועות)
שגריר ישראל באומות המאוחדות ה־9
19901992
(כשנתיים)
תחת שר החוץ דוד לוי
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ארידור נולד כיורם ליברמן בתל אביב. אביו שינה את שם המשפחה ל"ארידור" ב-1948. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בעירוני א'[1]. הוא סיים לימודי תואר ראשון בכלכלה ובמדע המדינה ותואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוסמך כעורך דין ב-1959[2], ועבד כשכיר במשרדו של שמואל תמיר[3].

בשנת 1961 הצטרף לתנועת החרות והיה נציגה בהסתדרות הכללית במסגרת "סיעת תכלת לבן"[4].

בשנת 1967 שימש כפרקליטו של אדם שדקר את חבר הכנסת מאיר וילנר[5].

בשנת 1969 נבחר לראשונה לכנסת השביעית, ולאחר הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 מונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה, בממשלתו של מנחם בגין.

כוכבו התחיל לדרוך עם מינויו לשר התקשורת בראשית 1981, חצי שנה לפני הבחירות לכנסת העשירית. ביטול המחיקון, טכניקה שגרמה לציבור בעלי מקלטי הטלוויזיה הצבעוניים לראות תמונה בשחור-לבן, הקנה לו אהדה בציבור. בתקופה שקדמה לכך ניסתה הממשלה למנוע את המעבר לטלוויזיות צבעוניות כדי לא לעודד יבוא. פעולה זו הייתה חלק ממערכת הבחירות וניסיונו של הליכוד להמשיך ולהחזיק בשלטון, למרות הסקרים שניבאו אחרת, ובמסגרת מדיניות שמנחם בגין כינה "להתחיל להיטיב עם העם"[6].

כוכבו המשיך לדרוך ביתר שאת עם מינויו כעבור שבועיים לתפקיד שר האוצר, לאחר פרישתו של יגאל הורביץ, שלא זכה לגיבוי מראש הממשלה במאמציו לריסון האינפלציה. הוא החל להפעיל מדיניות של כלכלת בחירות, במסגרתה הוריד מיסים ומכסים על מוצרי צריכה בני קיימא, כמו מכוניות ומקלטי טלוויזיה צבעונית. ימים אלו זכו לכינוי "ימי ארידור העליזים". מעריכים כי לארידור שמור חלק גדול בניצחון הליכוד בבחירות לכנסת העשירית[7]. ארידור המשיך במדיניותו גם לאחר הבחירות. לתקופה קצרה, הביאה מדיניות זו לירידה מסוימת בשיעור האינפלציה בישראל (מ-133% בשנת 1980 ל-102% בשנת 1981) זאת בשל הרכישות של הציבור שהכניסו כסף רב לאוצר, אולם הפחיתו במידה רבה את יתרות המטבע הזר[8].

מדיניותו של ארידור נכשלה כאשר בעקבותיה התרוקנו יתרות המטבע הזר (מה שהביא את המשק לסף פשיטת רגל) וגם חלה עלייה חריפה של עשרות אחוזים בשיעור האינפלציה (132% בשנת 1982 ו-191% בשנת 1983).

בראשית חודש אוקטובר 1983 פרץ משבר מניות הבנקים, לאחר תהליך ארוך של ויסות שערי המניות הבנקאיות, שהתחיל עוד בשנות ה-70[9]. בתהליך זה גרמו הבנקים באופן מלאכותי לעלייה מתמדת של שער מניותיהם. המסחר בבורסה הופסק בהוראת ארידור ב-6 באוקטובר 1983 וחודש רק ב-24 באוקטובר, לאחר פרישתו של ארידור מתפקידו כשר האוצר. בדוח ועדת בייסקי על ויסות מניות הבנקים נקבע כי ארידור לא עשה די כדי לעצור את הוויסות, אך זיכתה אותו מההאשמה כי פעל במכוון כדי שיימשך[10].

בעקבות האינפלציה הדוהרת, גיבש ארידור את תוכנית ה"דולריזציה", לפיה יוצמד השקל לדולר האמריקני. הצעה זו לא התקבלה וספגה ביקורת חריפה לאחר שהתפרסמה ב-13 באוקטובר בכותרת ראשית בעיתון "ידיעות אחרונות"[11]. בעקבות זאת פרש ארידור מתפקידו ב-15 באוקטובר 1983, ובמקומו מונה כשר אוצר יגאל כהן-אורגד[12].

הוא שימש כחבר כנסת עד 1988, ואחר כך חדל מפעילות פוליטית[13].

בשנים 19901992 כיהן כשגריר ישראל באו"ם[14]. בספטמבר 2002 מונה על ידי שר התקשורת ראובן ריבלין לדירקטוריון בזק[15]. שנתיים אחר כך פרש מהתפקיד, לאחר שבתו, תמר ארידור הלוי, מונתה לסמנכ"ל השיווק של חברת בזק בינלאומי[16]. בשנת 2005 עמד בראש ועדה לבחינת סיוע המדינה למוסדות ציבור[17].

בשנת 2015 פרסם בביטאון "האומה" את המאמר "ממשלה, משילות ומושלים משפטיים"[18], בו הוא מגיע למסקנה ששינוי שיטת הבחירות בישראל לא יביא מזור לבעיית יכולת המשילות של הממשלה, אך ניתן לשפר את המשילות על ידי שינוי במעורבות המשפטנים (השופטים העליונים בבג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה) בפעילות הממשלה.

חיים אישיים עריכה

ארידור נשוי לאביבה (בתו של קרל ולר, ממקימי קפה רוול), מורה לכלכלה בתיכון מקיף יהוד ולהם בן ובת, המשפטנית ועורכת הדין יעל ארידור-בר-אילן[19], שב-2021 הייתה מועמדת לכהונת שופט בבית המשפט העליון[20]. מתגוררים ברמת אפעל.

בתרבות עריכה

ארידור מוזכר בשיר "מחכים למשיח" של שלום חנוך, בשורה "ושר האוצר נתן במבט ראיון", המתייחסת לראיון של ארידור במהדורת החדשות המרכזית "מבט" בזמן משבר מניות הבנקים[21]. הציטוט "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" מיוחס לארידור, ואחראי במידה רבה לדימויו היהיר והמתנשא של ארידור.

יורם ארידור מוזכר גם בשיר "טוב, טוב" מאופרת הרוק "מאמי" של הלל מיטלפונקט בביצוע מזי כהן: "אחר כך כולנו רואים טלוויזיה, איפה יורם ארידור?"

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יורם ארידור בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תיכון עירוני א' בתל אביב חינך את תלמידיו לקריירה וזה מה שהם עשו, כותרת ראשית, 23 בנובמבר 1983
  2. ^ הוסמכו 81 עורכי דין חדשים, הארץ, 29 בספטמבר 1959
  3. ^ פנים חדשות, מעריב, 20 באוקטובר 1969
  4. ^ נציגי גח"ל בוועדה המכינה של ועידת ההסתדרות, הַבֹּקֶר, 3 בדצמבר 1965
  5. ^ כתב מעריב, החשוד בהתנקשות בוילנר כופר באשמת רצח. מודה בדקירה, מעריב, 14 בדצמבר 1967
  6. ^ יצחק דיש, הוזלות והתייקרויות ־ להיטיב עם הצעירים, מעריב, 6 בפברואר 1981
  7. ^ מנחם רהט, ארידור-האיש בעל 6 התיקים, מעריב, 7 ביוני 1988
  8. ^ גבי קסלר, ימי ארידור העליזים, מעריב, 7 בספטמבר 1990
  9. ^ מוטי בסוק, המשבר שהביא את ישראל אל סף תהום כלכלית, באתר הארץ, 7 במאי 2008
  10. ^ "עלילות ושקרים, שטיפת מוח". שיחה עם יורם ארידור, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2003
  11. ^ אייל ארליך, ארידור מציע לחזור לדולריזציה, כותרת ראשית, 27 ביוני 1984
    פאר-לי שחר, בתוכנית המיני דולריזציה שנכשלה: הדולר – הלך חוקי, חדשות, 1 ביולי 1984
  12. ^ זאב סטרומינסקי, לכהן-אורגד צפויים חיים קשים, דבר, 18 באוקטובר 1983
    אבי טמקין, כהךאורגד עוד ידבר אחרת, כותרת ראשית, 28 בדצמבר 1983
  13. ^ יוסי ורטר, רשימת הליכוד לכנסת נסגרה אתמול. יורם ארידור לא הגיש את מועמדותו, חדשות, 7 ביוני 1988
  14. ^ אילן כפיר, ארידור מונה לשגריר באו"ם, חדשות, 3 בספטמבר 1990
  15. ^ איתמר לוין, ‏שר האוצר לשעבר, יורם ארידור, התמנה לדירקטור בבזק, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2002
  16. ^ גיא הדס, ‏יורם ארידור יפרוש בגלל בתו, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2004
  17. ^ זאב קליין, ‏מטאטא חדש-ישן - יורם ארידור יעשה סדר בחלוקת התמיכות למוסדות ועמותות, באתר גלובס, 26 בינואר 2005
    שחר אילן, עד 60% תמיכה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2005
  18. ^ יורם ארידור, ממשלה, משילות ומושלים משפטיים, "האומה, במה למחשבה לאומית לתיעוד ולספרות", עורך יוסי אחימאיר, גיליון מס' 200 ,2015, עמודים 63 - 72
  19. ^ אלה לוי-וינריב, ‏ד"ר יעל ארידור-בר-אילן, "הבת של", מצטרפת למעגל השותפות במשרד גורניצקי, באתר גלובס, 10 במרץ 2009
  20. ^ מתן וסרמן, ‏אשתו של ח"כ, הפצ"ר ויועמ"ש הכנסת לשעבר: אלו המועמדים לעליון, באתר מעריב אונליין, 30 בספטמבר 2021
  21. ^ אורי הייטנר, פינתי השבועית ברדיו: מחכים למשיח, 4 בנובמבר 2013