דב גליקמן
דב (דבל'ה) גליקמן (נולד ב-22 בדצמבר 1949) הוא שחקן וקומיקאי ישראלי, זוכה שני פרסי אופיר ושני פרסי האקדמיה לטלוויזיה.
.jpg) | |
| דב גליקמן, 2009 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1949 (בן 71) ב' בטבת ה'תש"י תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| תקופת הפעילות | 1968–הווה (כ־53 שנים) |
| שפה מועדפת |
עברית |
| עיסוק |
שחקן, מנחה טלוויזיה, שחקן תיאטרון |
| פרסים והוקרה |
2 פרסי אופיר 2 פרסי האקדמיה לטלוויזיה |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיהעריכה
נולד לדבורה ולשלמה גליקמן וגדל בשכונת רמת החייל בתל אביב. הוא למד בתיכון לאמנויות רננים שבעיר, לצד שלמה בראבא, שלומית אהרון ויגאל בשן. את שירותו הצבאי עשה בלהקת חיל הים, ושם היה שותף לתוכניות "וביום השלישי" ו"רפסודה בכחול" לצד שלמה ארצי, רבקה זהר, אבי אוריה, ריקי גל ואחרים. הופיע בהצגה "אירמה לה דוס מיפו" בהפקת התיאטרון העממי של אברהם דשא פשנל ב-1971. שיחק בתיאטרון חיפה בהצגה "קריזה" בשנת 1976.
הופיע ב-1975 בדרמת הטלוויזיה "דודי ורעי" לפי ספרה של נעמי פרנקל. באותה שנה השתתף בסדרה "גם אנו שופטים" בפרק "הקש האחרון". גילם סמ"פ בסרט הקולנוע "מסע אלונקות" (1977), ואת מפקד הלהקה בסרט הקולנוע המצליח "הלהקה" (1978). שיחק תפקיד אורח בסרט הקולנוע "שלאגר" (1979). וכן שיחק בסרטים "סופו של מילטון לוי" (1981), "לנה" (1982) ו"אירית עירית" (1985).
ב-1984 גילם תפקיד אורח בקומדיית המצבים "קרובים קרובים". במהלך אותו עשור שיחק גליקמן בהצגות תיאטרון רבות, ביניהן "אחרון הפועלים" של יהושע סובול ו"הנשים האבודות מטרויה" של חנוך לוין. בין השנים 1985–1998 הופיע כחבר קבוע בתוכנית הבידור "זהו זה!" לצד מוני מושונוב, שלמה בראבא ואחרים. ב-1990 הנחה את הפסטיגל לצד מושונוב ובראבא. בראשית שנות ה-90 גילם את דמותו הקומית של מוכר חמניות נוירוטי בקמפיין פרסומות של "דפי זהב". ב-1995 כיכב לצד לימור גולדשטיין בקומדיית המצבים "ייסורי אפרים" שכתב אפרים קישון.
בשנת 2002 גילם דמות דומה בקומדיית המצבים "שאול" (בערוץ 3 בכבלים), שהיה שותף לכתיבתה. בשנים 2001-2 השתתף בתוכנית הבידור "רק בישראל". ביולי 2006 השתתף במהדורה מיוחדת של תוכנית הבידור "משחק מכור" בערוץ 2. באותה שנה יצא סרט הקולנוע "מכתבים לאמריקה", שבו גילם את דמותו של פרויקה. ב-2007 הופיע בתפקיד משני בסדרת הדרמה הקומית "מסודרים".
בשנת 2008 שב להופיע בפרסומת של "דפי זהב" כאותו מוכר חמניות מוכר בשם "שאול פרחים". בשנת 2010 היה מעורב בתאונת דרכים ונעצר בחשד לנהיגה בשכרות. לאחר שהודה במיוחס לו, גזר עליו בית משפט לתעבורה בתל אביב חמישה חודשי מאסר על תנאי ופסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים[1]. בשנת 2011 השתתף בעונה השנייה של הסדרה הקומית "בובי ואני" וגם השתתף בשניים מפרקי העונה הראשונה של הסדרה "סברי מרנן" בתפקיד אחיה של ריקי (סנדרה שדה, אשתו של מושונוב).
בשנים 2013 ו-2015 גילם את דמותו של "הרב שלום (שוּלֶם) שטיסל" בסדרת הדרמה "שטיסל", תפקיד שעליו קיבל פעמיים את פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן ראשי. באוגוסט 2013 יצא סרטם של אהרון קשלס ונבות פפושדו "מי מפחד מהזאב הרע", שבו מגלם גליקמן את יורם, אביו של גידי (צחי גראד).
ב־2017 כיכב גליקמן בדרמת הטלוויזיה אשר שודרה בערוץ הציבורי "האיש שניסה למנוע מלחמה / נסיונותיו של לוי אשכול למנוע את מלחמת ששת הימים", בבימויו של גדעון גנני. גליקמן גילם את דמותו של לוי אשכול[2]. ב-2018 השתתף בסרטו של יהונתן אינדורסקי "דרייבר" ובסדרת הטלוויזיה "סטוקהולם". באותה שנה הופיע בתפקיד הראשי בסרטו של יעקב גולדווסר "שרוכים", עליו זכה בפרס אופיר בקטגוריית "השחקן הראשי הטוב ביותר". בנוסף הופיע בסרטו של כריסטיאן פרוש, "מורר: אנטומיה של משפט", שהוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה.
כיום משחק ב"אנגינה פקטוריס" בצוותא ו"גלנגרי גלן רוס" בתיאטרון חיפה. כמו כן גליקמן חזר לעונה המיוחדת שהפיק ערוץ כאן 11 של "זהו זה!" בעקבות אירועי הקורונה.
בשנת 2020 חזר לעונה השלישית של שטיסל.
חיים אישייםעריכה
גליקמן היה מ-1976 בזוגיות עם השחקנית ג'יטה מונטה, שלצידה שיחק בהצגה "האשה שבישלה את בעלה". בשנת 2009 השניים נפרדו. לאחר מכן החל להיות בזוגיות עם שלומציון קינן, בתו הבכורה של עמוס קינן הצעירה ממנו ב-20 שנים.
מתגורר בתל אביב.
גליקמן שכל את אחיו הגדול, חגי גלבוע, טייס תובלה בחיל האוויר, שנפל ב-1964 בהתרסקות מטוס מדגם נורד במכתש הגדול בנגב[3][4].
פילמוגרפיהעריכה
קולנועעריכה
- דודי ורעי (1973)
- מסע אלונקות (1977)
- הלהקה (1978)
- שלאגר (1979)
- לנה (1980)
- סופו של מילטון לוי (1981)
- אירית עירית (1985)
- מכתבים לאמריקה (2006)
- החזקים שורדים (2009)
- מי מפחד מהזאב הרע (2013)
- נורמן (2017)
- האיש שניסה למנוע מלחמה (2017)
- מסע הטבעת (2017)
- דרייבר (2017)
- שרוכים (2018)
- מורר: אנטומיה של משפט (2018)
- שאיפה לחיים (2020)
- אוסלו (2021)
סדרות טלוויזיהעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- דב גליקמן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- דב גליקמן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- דב גליקמן, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- דֹבלֶה גליקמן. עשה את זה ב"זהו זה!", מעריב, "סופשבוע", 7 באוקטובר 1988
- ערן אלדר, חיבוק דוב: דוב'לה גליקמן, באתר nrg, 26 ביולי 2009
- זיו רביב, איתי אילנאי, דובל'ה, החיים שאחרי, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 18 באפריל 2011
- קובי מידן, חוצה ישראל - שיחה עם דובל'ה גליקמן, הטלוויזיה החינוכית, 17 בפברואר 2017
- נעמה לנסקי, "להביא ילדים לעולם? זה עוד מוקדם לי מדי", באתר ישראל היום, 6 בנובמבר 2015
- רן בוקר, "רוצה שיקראו לי דב - לא דבל'ה גליקמן", באתר ynet, 15 ביולי 2018
יואב בירנברג, המנצח, באתר "ידיעות אחרונות", 31 באוקטובר 2018- נעמה לנסקי, "רוצים להספיק לתפוס מה שנשאר", באתר ישראל היום, 7 במאי 2020
- זהו זה! - פרקים מכל הזמנים, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
הערות שולייםעריכה
- ^ דובל'ה, החיים שאחרי, mynet
- ^ האיש שניסה למנוע מלחמה, יו-טיוב
- ^ סגן חגי גלבוע אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל
- ^ חמישים שנה לתאונת ה"נורד" במכתש הגדול אתר חיל האוויר, 4 ביולי 2014
| הקודם: 2012 - עמוס תמם (אחת אפס אפס) |
זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה דרמטית לשנת 2013 - דב גליקמן (שטיסל) | הבא: 2014 - יהודה לוי (איש חשוב מאוד) |
| הקודם: 2014 - יהודה לוי (איש חשוב מאוד) |
זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה דרמטית לשנת 2015 - דב גליקמן (שטיסל) | הבא: 2016 - שלמה בראבא (אורי ואלה) |