שמואל אוסוואלד רופאייזן
שמואל אוסוואלד רופאייזן ("האח דניאל", 29 בינואר 1922 – 30 ביולי 1998) היה יהודי ניצול שואה שהמיר דתו לנצרות והיה לנזיר. רופאייזן התפרסם לאחר שביקש לעלות לישראל כיהודי על-פי חוק השבות, אך בקשתו נדחתה על ידי רשויות המדינה בגלל התנצרותו, ואף עתירתו לבג"ץ על כך נדחתה.
 | |
| לידה |
29 בינואר 1922 ז'יווייץ, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
30 ביולי 1998 (בגיל 76) חיפה, ישראל |
| מדינה |
ישראל, פולין |
| מקום קבורה |
ישראל |
| מקום מגורים | פולין, ישראל |
| כינויים נוספים | "האח דניאל" |
| ידוע בשל | ניסיונו לעלות לישראל על פי חוק השבות והתיקון שנעשה בעקבות עתירה שהגיש בעניין זה |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
  | |
חייו
עריכה
רופאייזן נולד ב-1922 בזייבוש (ז'יווייץ; Żywiec) שבפולין, למשפחה יהודית מסורתית. בנערותו, היה חבר בתנועת הנוער הציונית עקיבא. בתקופת השואה הצליח להשיג תעודות של גרמני נוצרי, באמצעותן הגיע לעיירה מיר שבבלארוס ונתקבל לעבודה כמתורגמן מגרמנית לפולנית אצל מפקד הגסטפו בעיר. רופאייזן ניצל את מעמדו כדי להעביר ליהודים התראות על פעולות חיסול מתוכננות, ואף הבריח כלי נשק למחתרת שקמה בינתיים בגטו, בעיקר נשק שהוצא ממחסני המשטרה. מתוקף תפקידו, נודע לו על המועד שנקבע למשלוח יהודי העיר מיר להשמדה, והוא העביר מידע זה ליהודים. בעקבות זאת הצליחה קבוצה של כשלוש מאות צעירים להימלט מן העיר ולהסתתר ביערות. אחד היהודים הלשין עליו לגרמנים, וכשנחשפה פעילותו ברח והצטרף לשורות הפרטיזנים. מאוחר יותר מצא רופאייזן מקלט במנזר, שבו המשיך לחיות גם לאחר המלחמה. במנזר, המיר רופאייזן דתו לנצרות, היה לנזיר בשם האח דניאל, והצטרף למסדר הכרמליתים (מסדר נזירים קתולי, שמרכזו במנזר סטלה מאריס על הר הכרמל), מתוך כוונה להגיע בעתיד למנזר הכרמליתים בישראל.
כשהחלה יציאת יהודים מפולין לישראל בשנת 1957 ביקש רופאייזן אשרת יציאה תוך שציין שהוא גדל כציוני ולמרות שטוב לו בפולין הוא רואה את חובתו לעלות למדינת היהודים. לאחר 11 חודשים סירבו לבקשתו. הוא הגיע לפגישה עם הרש סמולר, שהיה בעל תפקיד בכיר במפלגה הקומוניסטית בפולין, אותו הכיר מימיו כפרטיזן. סמולר סייע לו לקבל אשרת יציאה, ואז רופאייזן פנה לכתריאל כ"ץ, ציר ישראל בפולין, בבקשה לקבל אשרת עלייה לישראל. כ"ץ יעץ לרופאייזן שלא לוותר על אזרחותו הפולנית, כי לא יוכל להבטיח לו אפשרות לעלות לישראל, אולם לאחר שבביקור מולדת ביקר אצל אחיו של רופאייזן העניק לו אשרת כניסה לשנה לישראל[1]. מיד עם הגיעו לישראל בשנת 1958, הגיש בקשה להכיר בו כעולה חדש על-פי חוק השבות, בטענה כי הוא אמנם נוצרי בדתו, אך עודנו בן הלאום היהודי. בקשתו נדחתה, ועתירה שהגיש לבג"ץ בשנת 1962 (בג"ץ 72/62) נדחתה אף היא ברוב של ארבעה מול אחד, אך הותר לו להתאזרח במסלול חסידי אומות העולם בו יקבל אזרחות ותעודת זהות, אך לא ירשם בה הלאום. לבסוף משלא הסכים להסדר, נאלצו שופטי ההרכב לפסוק שלא בדרך פשרה, ואכן בפסק דין תקדימי זה, ניתנה פרשנות לחוק השבות, על-פיו יהודי מוגדר כבן הלאום היהודי, ולא כיהודי על-פי אמות המידה של היהדות האורתודוקסית.[2]
רופאייזן חי מאז במנזר סטלה מאריס בחיפה, כנזיר במסדר הכרמליתי, היה חבר ב"אגודת הנוצרים העבריים בישראל", המקדמת את שילובם של נוצרים בחיים החברתיים והדתיים בישראל.
לאחר מותו זכה באות המציל היהודי מטעם בני ברית.
סרט על חייו, "האח דניאל – היהודי האחרון", הופק על ידי הבמאי אמיר גרא וזכה לציון לשבח בפסטיבל הבינלאומי בחיפה בשנת 2001.
העתירה לבג"ץ
עריכהמיד עם הגעתו לישראל ביקש רופאייזן לקבל אזרחות ישראלית על פי חוק השבות. בגלל שיוכו לדת אחרת נפסלה בקשתו, והוא עתר לבג"ץ בבקשה להפריד בין המשמעות הלאומית של היהדות לבין המשמעות הדתית: מבחינת דתו הרי הוא באמת נוצרי, אך לאומיותו היא יהודית, ולכן גם ויתר על האזרחות הפולנית שהייתה לו. ברוב של ארבעה שופטים נגד אחד הוחלט כי האח דניאל לא יוכל להיחשב כיהודי לצורך החוק. בשנת 1970 נחקק תיקון לחוק השבות אשר הוציא ממנו מפורשות יהודים שהמירו את דתם.
הטיעון המרכזי של השופטים גרס כי למושג "יהודי" אכן יש משמעויות דתיות ולאומיות, אך המשמעות החשובה לעניין קבלת האזרחות היא המשמעות האזרחית, החוקית. כיוון שמנסחי החוק לא היו אנשי דת, כוונתם הייתה לכך שיהודי, כזה הזכאי להכרה ביהדותו על פי חוק השבות, הוא אדם שנראה כיהודי על פי המשמעות ההיסטורית המקובלת של המושג יהודי.
המבחן אותו קבע בג"ץ ליהדותו של אדם לא היה מבחן סובייקטיבי, כפי שביקש האח דניאל, וכפי שתקופה מסוימת לפני כן נקבע בחוק השבות, כלומר שאי אפשר להסתפק בהכרזתו של אדם בתום לב על כך שהוא מרגיש יהודי. השופט חיים כהן, שהיה בדעת מיעוט בפסק דין זה, פסק כי יהדותו של אדם היא סובייקטיבית, ואדם יירשם כיהודי על פי הצהרתו. מצד שני, המבחן שאותו קבע בג"ץ גם לא היה דתי, שכן על פי הדת היהודית האח דניאל היה יהודי. בית המשפט יצר, על ידי פסיקה זו, הפרדה בין הפסיקה הדתית והסמכות הדתית לעניין מיהו יהודי לבין החוק.
בפסק הדין הזכירו השופטים את פועלו של האח דניאל להצלתם של יהודים בזמן השואה. שייכות היסטורית זו ושותפות עם גורלו של העם לא הכריעה את הכף לטובתו של האח דניאל, אולם לאחר מכן עלתה בשיח המשפטי דעה נוספת בעניין מיהו יהודי, דעה שכן מתחשבת בגורמים כגון זה. בעניין אחר, השופט אהרן ברק כתב[3] כי יהדותו של אדם יכולה להיקבע על ידי השופט בהתאם לשקלול מגוון המרכיבים הכלול בה: יהדותו ההלכתית, הסובייקטיבית, שותפותו לגורל העם היהודי (שירות בצבא, וכו'), שפת הדיבור שלו, ועוד.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- בג"ץ 72/62 רופאייזן נ' שר הפנים, פ"ד טז(4) 2428 (1962), באתר "נבו"
- א. הירושלמי, יצא ולא חזר, דבר, 22 באפריל 1955, המשך
- הלל זיידל, עוד משהו על אוסולד, דבר, 20 במאי 1955
- על רופאייזן באתר יד ושם
- דוד טברסקי, המקרה המוזר של 'האח דניאל', Jewish World Review, August 5, 1998 (באנגלית)
- אהרן ליכטנשטיין, Brother Daniel and the Jewish Fraternity
- עדותו של רופאייזן על פעילותו בתקופת השואה, בערוץ היוטיוב של יד ושם
- דמיטרי קוגן, 1962 - "מיהו יהודי": פרשת רופאייזן, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 1 באפריל 2019
שמואל אוסוואלד רופאייזן (1922-1998), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Nechama Tec, In the Lion's Den: The Life of Oswald Rufeisen, pages 219-221
- ^ רופאייזן והגדרת הלאומיות היהודית, באתר www.israelhayom.co.il
- ^ בג"ץ 87\265 ברספורד נגד משרד הפנים