לידת ישו

הולדת בן האלוהים על פי הנצרות
(הופנה מהדף הלידה הבתולית)

לידת ישו מתוארת בכתבי הברית החדשה, ובעיקר בבשורות של מתי ושל לוקאס ובבשורות האפוקריפיות. על פי המסורת הנוצרית תאריך הולדתו של ישו הוא 25 בדצמבר (חג המולד)[1]. שנת הולדתו היא בין 6 ל-4 לפנה"ס.

"לידת ישו", ציור מעשה ידי חרארד ואן הונת'ורסט, מ-1622.
כנסיית המולד בבית לחם.

במקורות עריכה

על סמך הכתוב במקורות הנוצריים, התגבשה האמונה הנוצרית בעיבור ללא חטא, ובכך שהבשורה למרים היא תחילת המימוש של ישו בגוף אנושי.

בברית החדשה עריכה

בתקופת שלטונו של הורדוס נמסרה נבואה לפיה באותה השנה ייוולד בן זכר שיביא לסיום מלכותו. לאור כך כבר באותה השנה הוציא הורדוס צו מוות לכל ילד זכר שנולד בתחומי שלטונו באותו פרק זמן. מסופר שיוסף, מרים וישו התינוק ברחו למצרים כדי להנצל מגזירת המות הזו.

הבשורה על-פי מתי בפרק א פסוקים 18–23, מספרת את סיפור התעברותה של מרים והחלטתו של יוסף הקדוש להישאר מאורס לה. בהמשך מכיר יוסף בבן הנולד כבנו.

24 וייקץ יוסף משנתו ויעש כאשר צוהו מלאך יהוה ויאסף את-אשתו אל ביתו: 25 ולא ידעה עד כי-ילדה בן (את-בכורה) ויקרא את-שמו ישוע

מתי א 24-25

על פי המסופר בבשורות, התגוררו הוריו של ישו בנצרת. הרומאים ערכו מפקד אוכלוסין, בו נצטווה כל תושב להירשם בעיר הולדתו, ויוסף, שהיה מבית דוד, היה צריך להתייצב למפקד עם אשתו ההרה בבית לחם, עיר דוד. כשהגיעו לבית לחם כרעה מרים ללדת, ובהיעדר מקום לינה ילדה אותו והשכיבה אותו באבוס.

ויעל גם-יוסף מן-הגליל מעיר נצרת אל-יהודה לעיר דוד הנקראת בית-לחם כי-היה מבית דוד וממשפחתו: 5 להתפקד עם-מרים המארשה לו והיא הרה: 6 ויהי בהיותם שם וימלאו ימיה ללדת: 7 ותלד את-בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס כי לא-היה להם מקום במלון

הבשורה על פי לוקאס, ב, 4-7

על פי המסורת הנוצרית, כנסיית המולד נבנתה במקום בו נולד ישו.

בפרק ב' קובעת הבשורה על-פי מתי את התקופה בה נולד ישו כתקופת שלטונו של הורדוס,

ויהי בימי הורדוס המלך כאשר נולד ישוע בבית-לחם יהודה

מתי ב 1

ומוסיף את סיפורם של שלושת האמגושים שנקרים בדרך ומחליטים לתת להוריו מתנות לרגל הולדתו וזאת לאחר ש

ראינו את-כוכבו במזרח ונבא להשתחות לו

מתי ב 2

הבשורה על-פי לוקאס משלבת את סיפור לידתו של ישו עם זו של יוחנן המטביל, ומספרת על הביקור שערכה מרים אצל בת-דודתה אלישבע, אמו של יוחנן, ומוסיפה את סגידת הרועים (פרק ב, 8-20). בהמשך מספר לוקאס על טקס ברית המילה של ישו ”ויהי במלאת לנער שמנה ימים וימול ויקרא שמו ישוע כשם אשר קרא-לו המלאך בטרם הרה בבטן”, ובהמשך על עלייה לירושלים לפדיון הבן ולהקרבת קורבן כנהוג לגבי בן בכור (ספר שמות יג,יא-טו).

תוספות על פי הפרוטואוונגליון של יעקב עריכה

הפרוטואוונגליון על-פי יעקב מוסיף את תולדות מרים, אם ישו, ואת סיפור נישואיה ליוסף. לפי מקור זה, מלאך התגלה למרים בת ה-16 ובישר לה על הריונה הצפוי ולידת ישו. מרים חזרה מביקורה אצל אלישבע כשהריונה מובחן, והכוהן הגדול העמיד אותה ואת יוסף במבחן המים המאררים ממנו היא יצאה זכאית. בעת שהיו יוסף ומרים בדרכם לבית לחם אחזו צירי לידה את מרים, ויוסף הכניס אותה למערה (שענן כיסה את פתחה מיד אחרי שנכנסו אליה) וקרא למיילדת עבריה. עם לידתו של ישו פרץ אור מהמערה ובישר על לידתו. אישה בשם שלומית סירבה להאמין בלידת בתולין ובדקה את מרים על ידי החדרת אצבע ונוכחה לדעת כי אכן מרים נותרה בתולה.

ביהדות עריכה

יש שטענו שכצער על לידתו נקבע צום תשעה בטבת[2] והדבר הוסתר מפחד הנוצרים[3].

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • יהושע אפרון, ראשית הנצרות ואפוקליפטיקה בתולדות ישראל, הקיבוץ המאוחד - תל אביב, 2004, עמ' 188–201 וכן 335–339

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הכנסיות המזרחיות משתמשות בלוח היוליאני ולכן חוגגות את יום הולדתו ב-7 בינואר בלוח הגרגוריאני במאה ה-20 ובמאה ה-21
  2. ^ רבי אברהם בר חייא, ספר העיבור, מהדורת לונדון תרי"א עמוד 109. שאול ליברמן, שקיעין, הוצאת במברגר - וואהרמן, ירושלים תרצ"ט, עמ' 9-10
  3. ^ הדיין יהודה ליב מקרוטושין, תוספות חדשים למגילת תענית פרק אחרון (דיהרנפורט, ה'תק"ע), בשם חכם אחד. כך כתב גם שי"ר באגרתו לשד"ל בי"ז באלול ה'תרי"א (אגרות שי"ר אגרת ל"ג עמ' 202).