מגילת תענית

חיבור עתיק העוסק בימים בהם אוסר להתענות
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

מגילת תענית[א] היא חיבור קצר בשפה הארמית שחובר בסוף ימי בית שני. המגילה מונה כ־36 ימים[ב] שבהם אירעו לעם ישראל מאורעות משמחים, ולכן אין להתענות בהם, ובחלקם נאסר אפילו להספיד את המת ולהתענות ביום שלפניהם ושלאחריהם.[2] המאורעות בהם המגילה עוסקת משתרעים על-פני כ-500 שנה - מתקופת עזרא ונחמיה, במאה ה־5 לפני הספירה,[ג] ועד לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני.[5] על רבים מהמאורעות הללו אין מידע היסטורי נאות.

מגילת תענית
העמוד הראשון של מגילת תענית בתוך המהדורה שנדפסה בשנת ה'ש"ם
מידע כללי
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מהדורות נוספות
מהדורה ראשונה מנטובה רע"ד
מהדורה מדעית מהדורת ורד נעם, ירושלים תשס"ד
פרשנים
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט מגילת תענית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

התלמוד הבבלי מציין שישנה מחלוקת האם איסורי מגילת תענית בטלו אחרי חורבן בית המקדש או שהם עדיין בתוקף.[6] להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה.[7]

מבנה המגילהעריכה

מגילת תענית, כפי שנמצאת בכתבי היד ובדפוסים, מחולקת לשני חלקים: המגילה, והסכוליון.[ד]
המגילה היא רשימה של כל התאריכים ומה קרה בהם (למשל "בעשרין ותרין ביה (באלול) תבו לקטלא משמדיא".),[9] בצירוף, בחלק מהמועדים, הערה קצרה על האיסורים הנהוגים באותו יום (כגון "דלא למספד", או "דלא להתענאה").[ה] סדר המועדים במגילה הוא לפי חודשי השנה (ולא לפי התרחשותם ההיסטורית[ו]), החל מחודש ניסן, וכלה בחודש אדר. בכתיבת התאריכים מופיע בכל אירוע ראשון בחודש שם החודש (למשל: בחמישה עשר באב זמן אעי כהניא, דלא למספד) ואילו בהמשך מופיע רק התאריך, באותו חודש (למשל המועד הבא בחודש אב: בעשרין וארבעה ביה תבנא לדיננא).[10]
הסכוליון הוא פירוש, הרחבה והסבר של המועדים שבמגילה. הסכוליון נתחבר לאחר כתיבת המגילה,[ז] ולא תמיד הפירושים שבו תואמים את המאורע המתואר במגילה עצמה.[11][ח] קטעי ההסבר של הסכוליון יכולים להיות קצרים[12] או ארוכים.[13]
הסכוליון הנמצא בידינו מחולק לשלושה חיבורים שונים. סכוליון נוסח פרמה, סכוליון נוסח אוקספורד, וסכוליון נוסח הכלאיים.[ט] נוסח פרמה ונוסח אוקספורד הם חיבורים קדומים, מהמאות הראשונות לספירה, השונים זה מזה בהסברים ובמסורות שהם מצמידים למועדים השונים של המגילה. נוסח הכלאיים הוא חיבור מראשית האלף השני לספירה, שאיחד, לעיתים בצורה גסה, בין המסורות שהיו בשני הנוסח הקדומים, והוסיף עליהם ממקורות אחרים, פעמים רבות מהתלמוד.

ההבדל שבין המגילה לסכוליון לא היה ידוע במשך דורות רבים, והלומדים התייחסו למגילה ולסכוליון כיחידה ערוכה אחת, ואל הסכוליון כפירוש המקורי של המאורעות המוזכרים במגילה.[14] ההבדל התברר רק במאה התשע עשרה על ידי רבנים וחוקרים שונים שעסקו במגילת תענית. [י]
מי שחתם מבחינה מחקרית את ההבחנה בין המגילה לסכוליון היה צבי גרץ, שגם ככל הנראה קבע את המילה סכוליון ככינוי לאגדתות הפרשנות למגילה.[18]
בשנת תשנ"ג, במהלך כתיבת עבודת דוקטורט על המגילה, פירסמה ורד נעם מאמר בו קבעה כי הסכוליון מתחלק למעשה לשלושה סוגים: שני נוסחי אב – נוסח פרמה ונוסח אוקספורד, ונוסח מעובד – נוסח הכלאיים.[ט][19] הקביעה שישנם שני נוסחים שונים נעשתה בעיקר על בסיס ההבדל בין המסורות השונות שמביאים הסכוליונים השונים להסבר של אותם מועדים, ובשינויים נרחבים בניסוח של מסורות הסבר זהות, שינויים שאינם יכולים לנבוע מקשיי מסירה[י"א] של הסכוליון.[20] נוסח הכלאיים, על פי נעם, הוא "הכלאה מחושבת של החיבורים א ו־פ, לפעמים בתוספת ציטאטים של פסוקים או מקבילות מספרות חז"ל, בעיקר מן התלמוד." עובדה זו, לדבריה, " כמעט שאינה צריכה ראָיה, שכן היא ניכרת בכל הביאור, יחידה אחר יחידה".[21] אבחנתה של נעם באשר לנוסחים השונים של הסכוליון נתקבלה במחקר ללא עוררין.[22]

המועדים במגילהעריכה

רשימת המועדים[י"ב] תרגום המגילה[23] זיהוי המאורע[י"ג]
מן ריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא, דלא למספד. מראש החודש של ניסן עד שמונה בו הוקם התמיד שלא לספוד.
מן תמניה ביה ועד סוף מועדא איתקין חגא (דשבועיא)[24] דלא למספד משמונה בו ועד סוף המועד נתקן החג[י"ד] שלא לספוד.
בשבעה לאייר חנכת שור ירושלם[26] ודלא למספד. בשבעה באייר חנוכת חומת ירושלים שלא לספוד ראה דיון בהמשך
בארבעה עשר ביה פסחא[27] זעירא ודלא למספד בארבעה עשר בו הפסח הקטן ושלא לספוד. פסח שני
בעשרים ותלתא ביה נפקו בני חקרא מן ירושלם. בעשרים ושלושה בו יצאו בני חקרא[ט"ו] מירושלים
בעשרין ושבעה ביה אתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלם בעשרים ושבעה בו ניטלו מסי הכתר[ט"ז] מיהודה ומירושלים
בארבעה עשר לסיון אחידת מגדל צר בארבעה עשר בסיוון ... מגדל צור
בחמשה עשר ביה ובשיתא עשר ביה גלו אנשי בית שאן בקעתא בחמשה עשר בו ובששה עשר בו גלו אנשי בית שאן הבקעה
בעשרים וחמשה ביה נטלו דומוסנאי מן ירושלם[26] בעשרים וחמשה בו נסעו גובי המס מירושלים
בארבעה עשר בתמוז עדא ספר גזרתא. בארבעה עשר בתמוז הוסר ספר הגזרות
בחמישה עשר באב זמן אעי כהניא, ודלא למספד בהון. בחמישה עשר באב זמן עצי הכהנים ושלא לספוד בהם
בעשרין וארבעה ביה תיבנא לדיננא
בארבעה באלול חנכת שור ירושלם[26] ודלא למספד. בארבעה באלול חנוכת חומת ירושלים ושלא לספוד. ראה דיון בהמשך
בשבעה עשר ביה נפקו רומאי מן ירושלם.[26] בשבעה עשר בו יצאו הרומאים מירושלים.
בעשרין ותרין ביה תבו לקטלא משמדיא. בעשרין ושתיים בו שבו להרוג משומדים
בתלתא בתשרי אתנטלת אדכרתא מן שטריא. בשלשה בתשרי ניטלה האזכרה מן השטרות.
בעשרים ותלתא למרחשון סתור סוריגא מן עזרתא.
בעשרים וחמשא ביה אחידת שומרון שורא.
בעשרים ושבעה ביה תבת סולתא למיסק למדבחא. בעשרים ושבעה בו שבה הסולת לעלות למזבח.
בתלתא בכסליו אתנטלו סמואתא מן דרתא
בשבעה ביה יום טב בשבעה בו יום טוב. ראה דיון בהמשך
בעשרים ואחד ביה יום הר גריזים. בעשרים ואחד בו יום הר גריזים
בעשרים וחמשה בו חנכת יומין תמניא ודלא למספד. ניצחון החשמונאים על היוונים, וחידוש העבודה בבית המקדש לאחר גזירות אנטיוכוס, חג החנוכה.
בעשרים ותמניא לטבת יתיבת בי כנשתא על דינא.
בשנים בשבט יום טוב, דלא למספד. בשנים בשבט יום טוב שלא לספוד ראה דיון בהמשך
בעשרין ותרין ביה בטילת עבידתא דאמיר סנאה לאיתאה להיכלא ולא למספד. בעשרים ושניים בו בטלה העבודה שאמר השונא להביא להיכל ולא לספוד. ביטול גזירת הקיסר קליגולה להעמדת פסל בבית המקדש.
בעשרים ותמניה ביה נטל אנטיוכוס מן ירושלם.[26] בעשרים ושמונה בו נסע אנטיוכוס מירושלים.
בתמניה ובתשעה לאדר יום תרועת מטרא
(בתרין עשר ביה יום טוריינוס)
בתלת עשר ביה ניקנור בשלשה עשר בו ניקנור
בארבעה עשר ביה ובחמשה עשר ביה יומי פוריא אנון, ולא למספד. בארבעה עשר בו ובחמשה עשר בו ימי הפורים הם ולא לספוד. ניצחון היהודים על שונאיהם כמתואר במגילת אסתר, ימי הפורים.
בשיתת עשר ביה שריאו למבני שור ירושלם[26] ולא למספד. בשישה עשר בו התירו לבנות חומת ראה דיון בהמשך
בשבעה עשר ביה קמו עממיה על פליטת ספריה במדינת כלבוס בבית זבדי והוה פורקין.
בעשרים ביה צמו עמא על מטרא ונחת להון. בעשרים בו צמו העם על הגשם וירד להם.
בעשרים ותמניה ביה אתת בשורתא טבא ליהודאי דלא יעידון מן אוריתא ולא למספד. בעשרים ושמונה בו באה בשורה טובה ליהודים שלא יסורו מן התורה ולא לספוד.

ימי החומה במגילהעריכה

ימי ה"יום טוב" במגילהעריכה

כתיבת המגילהעריכה

 
בעשרים באדר צמו העם על הגשם וירד להם.
יצירתה של תרצה פרץ, מתוך התערוכה "מועדי ב׳: החגים‭ ‬האבודים‭ ‬של‭ ‬לוח‭ ‬השנה‭ ‬העברי", תערוכת‭ ‬כרזות‭ ‬זזות‭ ‬של‭ ‬מאיירי‭ ‬ומעצבי‭ ‬סטודיו‭ ‬דוב‭ ‬אברמסון‭ ‬בעקבות‭ ‬מגילת‭ ‬תענית

מגילת תענית היא המקור החז"לי הקדום ביותר המצוי בכתב, והמקור הכתוב היחיד (מלבד התנ"ך) שעמד בפני התנאים והאמוראים[י"ז][29]
ישנן כמה גישות לזיהוי זמן כתיבת המגילה. גישה ראשונה מתארכת את הכתיבה תוך התבססות על המסורת המאזכרת את כותבי המגילה. לפי גישה זו, המגילה נכתבה ככל הנראה בסוף תקופת הבית השני, ועורך המגילה קיבץ לתוכה מועדים קדומים (בעיקר מהתקופה החשמונאית, אשר מהווים עיקר המגילה) יחד עם מאורעות מזמנו.[י"ח][30] גישה שנייה מתארכת את הכתיבה על פי המאורעות המופיעים במגילה. הנוקטים בגישה השנייה חלוקים ביניהם בשאלה מתי נערכה המגילה, כיוון שיש מחלוקות באשר לזיהוי המדויק של המועדים המופיעים במגילה.
ישנם חוקרים הסבורים שיש במגילה מועדים המאוחרים לחורבן בית שני בשנת 70 לספירה, אולם גם לדעתם המגילה נערכה עוד קודם,[י"ט] ומועדים אלו צורפו למגילה קיימת וערוכה. לא ברור האם איסורי התענית (וההספד בחלק מהמקרים) במועדים הקדומים נקבעו בזמן בו הם אירעו, או שעורך המגילה קבע את דיניהם של כל המועדים,[כ] אולם ככל הנראה המועדים עצמם, ללא קביעת האיסורים ההלכתיים בהם, נקבעו כבר בזמן בו הם קרו.[32]

זיהוי על פי המסורת המזכירה את כותבי המגילהעריכה

על פי המסורת, כתיבת המגילה נעשתה בידי חנניה בן חזקיה,[33] או בידי בנו, רבי אלעזר בן חנניה.[34][כ"א] בכדי לתרץ את הסתירה בין המקורות היו שהציעו להסביר שחנניה התחיל בכתיבת המגילה, ואלעזר חתם אותה,[36] והיו שהגיהו את הנוסח וקבעו שבכל המקומות יש לגרוס אלעזר בן חנניה. משפחת חנניה בן חזקיה בן-גוריון מוזכרת בכמה מקומות בתלמוד, כשהעיקרי שבהם הוא בתיאור הכינוס לגזירת שמונה עשר דבר, שהתקיים בעלייתו של חנניה בן חזקיה. בכינוס השתתפו תלמידי בית שמאי ובית הלל, שפעלו במאה האחרונה לפני הספירה, כך שהזיהוי על פי המסורת מוביל לתקופה זו. ישנם שהציעו לצמצם את הזיהוי בצורה ממוקדת יותר, וזיהו את אלעזר בן חנניה כותב המגילה עם אלעזר בן חנניה המוכר מספרי יוסף בן מתיתיהו כמנהיג של אחת מקבוצות הקנאים.[37] לשיטתם, הוא כתב את המגילה "על מנת להפיח עוז וגבורה בקרב בניעמו...לחזק את ידי המורדים בהעלותו על נס את הנצחונות המפוארים של בני החשמונאים על אויביהם."[38] אולם זיהוי זה מבוסס על השערות רבות, ולא נתקבל במחקר,[39] והדעה העיקרית היא שאין דרך לקבוע מתי בדיוק פעלו בני משפחת בן-גוריון.[40]

זיהוי על פי זמן התרחשותם של המועדים במגילהעריכה

הזיהוי על פי זמן ההתרחשות של המועדים נתון למחלוקות רבות. מוסכם על כולם, שרוב המועדים, גם אלו שאינם מזוהים בוודאות, התרחשו בתקופה החשמונאית. לפיכך, ישנה הסכמה כללית שהמגילה נערכה לכל המוקדם בסוף התקופה החשמונאית. אולם על הזמן המדויק של העריכה אין הסכמה. לדעת בן-ציון לוריא, המגילה נערכה בתקופתו של אלכסנדר ינאי, לאחר ניצחונו על היטורים בכלקיס.[כ"ב]לדעתו, המסורת המספרת על אלעזר בן חנניה רק מספרת מי העלה את המגילה על הכתב, אולם היא הייתה קיימת כספר שלם וערוך עוד קודם לכן.[41]
בכל כתבי-היד של המגילה, וכן גם בציטוטי המגילה בתלמוד, מצורף תמיד לטקסט הארמי של המגילה פירוש בעברית המכונה סכוליון ("ביאור" ביוונית). פירוש זה מסביר בהרחבה את אופי המאורע המתואר במגילה בלשון לקונית. ככל הנראה, הסכוליון שבידינו מורכב משתי גרסאות שונות, ואף סותרות לפעמים, שנכתבו לאחר חורבן בית המקדש במרד הגדול.

כתיבת הסכוליוןעריכה

זמן חיבורו של הסכוליון איננו ברור בדיוק. בגמרא מצוטטים בכמה מקומות קטעים מהמגילה, יחד עם קטעי אגדה המפרשים אותם. מתוך ההקשר בסוגיות נראה שהחיבור בין קטעי האגדה למגילה לא נעשה על ידי הגמרא, והגמרא ציטטה קטעים מתוך "סכוליון"[כ"ג] שהיה לפניה, ככל הנראה בעל פה.[כ"ד][42] עם זאת, בתקופת הגמרא עוד נשמרה ההבחנה בין המגילה, שעמדה כקובץ בפני עצמה, לבין הביאור שלה.[43]
קטעי הסכוליון שמופיעים בגמרא דומים לסכוליון נוסח פרמה, אולם גם בין שניהם ישנם הבדלים משמעותיים, המובילים לקביעה ששני הסכוליונים לא שאבו אחד מהשני,[כ"ה] אלא שאבו שניהם יחד ממקור שלישי.

איסורי התענית במגילהעריכה

בימי השמחה שבמגילה נכללים חנוכה, פורים, ט"ו באב ועוד. גם ג' בתשרי וי"ג באדר נכללים במגילת תענית כימי שמחה, ורק מאוחר יותר נקבעו כימי תענית (צום גדליה ותענית אסתר, בהתאמה), כנהוג בימינו.

איסורי התענית של מגילת תענית נשמרו עד סוף תקופת התנאים, ובמאה ה-3 חדלו לנהוג לפיה. איסורי התענית הנוהגים עד ימינו הם אלה העוסקים בחנוכה ובפורים.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

נוסח המגילהעריכה

אודות המגילהעריכה

פירושים על המגילהעריכה

יעקב עמדין, ‏סדר עולם רבה וזוטא ומגלת תענית מוגהים ומבוארים, המבורג תקי"ז, באתר HebrewBooks

על מהדורת ורד נעםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ במקורות קדומים היא מכונה לעיתים סתם "המגילה".[1]
  2. ^ מספר הימים על לוח השנה שמכסה המגילה גדול יותר, כיוון שישנם מועדים הנמשכים לאורך יותר מיום אחד, למשל א בניסן, ח בניסן וכה בכסלו.
  3. ^ במגילה מצוינים שלושה ימים כימים בהם נבנתה חומת ירושלים. אחד מהם כנראה מציין את בניית החומה על ידי נחמיה.[3] בנוסח הכלאיים של הסכוליון מזוהה בניית החומה של נחמיה עם ד באלול, אולם ראו אצל ורד נעם[4] דיון בשאלה מתי בדיוק מזהה הסכוליון את בניית חומת נחמיה.
  4. ^ על משמעות המילה ראו בערך סכוליה. שני החלקים מכונים לעיתים גם "משנה" ו"גמרא", כאלגוריה ליחס שבין המשנה, לגמרא שמפרשת אותה.[8]
  5. ^ זהות המועדים בהם נכתבה התוספת, והנוסח של התוספת, משתנה בין כתבי היד.
  6. ^ ראו למשל בסכוליון על ח וט באדר
  7. ^ ראו בהמשך על השאלה מתי בדיוק
  8. ^ ראו אצל בן ציון לוריא שהוא משער שעורכי הסכוליון בכוונה השמיטו את זכרם ואת משמעותם האמיתית של אירועים היסטוריים שונים, בשל המחלוקת בין של הפרושים (תלמידי ריב"ז, שלדעתו היו העורכים) לבין החשמונאים (שממשיכיהם היו הצדוקים, ורוב המאורעות במגילה אירעו בתקופתם) והקנאים (שהיו מחבריה של המגילה).[11]
  9. ^ 9.0 9.1 שמות הסכוליונים הם על פי הכינויים שנתנה להם ורד נעם. אוקספורד ופרמה הם שמות כתבי היד המהווים את עדי הנוסח העיקריים של החיבור, נוסח הכלאיים הוא תיאור של החיבור. נוסח הכלאיים הוא הנוסח המוכר, שהופיע בדפוסים במהדורת שאינן מדעיות
  10. ^ הראשון מביניהם הוא החת"ם סופר, בחידושיו למסכת ראש השנה, שכתב "נראה לי כי תרי מגילת תענית הוה א' מה שכתבו חנניה בן חזקיה וסיעתו... ואותו היה מקובל אצל חז"ל כעין ספרי המקרא ואמרו עליו דכתיב במגילת תענית. אמנם עוד אחרת היתה מדורות שלאחריהם שהיה כעין ברייתא מסודרת לפרש מקראי מגילת תענית הנ"ל ועליה נאמר תניא במגילת תענית, ועל אותן ברייתות אפשר שיחלוק תנא עליהם כי יאמר שלא כיון המסדר האמת בכוונת הקרא של מגילת תענית."[15] דברים דומים כתבו באותה תקופה גם הרב צבי הירש חיות[16] "מגילת תענית אשר היא עתה בידינו שתים המה אשר נספחו בזמן האחרון בספר אחד, והיינו מגלה הקדמונית אשר נכתבה על ידי תלמידי שמאי והלל...היה בה כעין פתיחה אלו יומיא דלא למספד ומקצתהון דלא להתענאה, ואחר כך מתחיל לפי סדר החדשים. ניסן מריש ירחא אתוקם תמידא... זה היה כלל ספר מגלת תענית אשר היתה כתובה בימים קדמונים, אולם סיפור המאורע ואיזה נסים נעשו לישראל בימים הללו זה לא היה בכתב רק שנויה בע"פ כשאר משניות וברייתות ונשנו גם כן כלשון הברייתא בלשון צח ונקי. אולם בזמן האחרון... ברייתות דמגילת תענית מדברים מעניני הנסים אשר היו שנויות בעל פה גם הם נספחו למגילת תענית הקדמונה אשר היתה כתובה והיו לאחדים המשנה דמגלת תענית עם הברייתות.", וכן החוקר יום טוב ליפמן צונץ,[17] שזיהה שיש במגילה "יסודות שמוצאם מספרים קדומים אבל יש בה גם סימנים של הוספות מאוחרות", אם כי הוא סבר שגם החלקים המאוחרים הם חלק מה"מגילה", ותיארך את עריכתה על פי התנאים המוזכרים בסכוליון, ואת חתימתה על פי המאורעות המוזכרים ב"מגילת תענית בתרא"
  11. ^ היינו שיבושי הנגרמים במהלך העתקת כתבי היד
  12. ^ נוסח המגילה מובא פה על פי כתב יד פרמה של המגילה, עם הערות על שינויי נוסח משמעותיים
  13. ^ בטור זה יובאו בזיהויים המקובלים במחקר של המאורעות לזכרם נקבעו המועדים. זיהויים פחות מקובלים יובאו בהערות.
  14. ^ אברהם כהנא, מתרגם את המילה כ"חג", ולדעתו המשמעות היא שנקבע חג באותם ימים (היינו שהמילים "איתוקם חגא" לא מציינות לזכר איזה מאורע נקבעו הימים האלו במגילת תענית, אלא מציינות את עצם קביעת החג, בדומה ל"יום טב" בז' בכסלו[25]
  15. ^ חקרא הוא שמה של מצודה שנבנתה על הר הבית בידי אנטיוכוס אפיפנס כחלק מהטלת גזירותיו. המילה "חקרא" היא הגייה הארמית של המילה הייונית "אקרא", שמשמעותה מצודה.
  16. ^ זהו התרגום על פי ההסבר שמקובל של המועד, של ביטול מיסי הכתר. המקבלים את פירוש הסכוליון למועד כביטול העטרות בימי היוונים מתרגמים את המילה כ"כתר", או "עטרה"
  17. ^ המשנה אמנם נערכה בימי רבי, אולם לא הועלתה על הכתב עד לימי הגאונים. מכיוון שהמגילה הייתה מקור כתוב, היה לה טקסט מוסמך, וחכמי המשנה והתלמוד יכלו לדקדק בלשונה כמו בספרי המקרא[28]
  18. ^ כגון מות הורדוס (מזוהה בדרך כלל כאחד משני ה"יומא טבא" המצויינים במגילה, בז בכסלו ובב בשבט, וכגון ביטול גזירות הקיסר קליגולה בכב בשבט
  19. ^ בהתאם לגישות השונות לתיארוך העריכה
  20. ^ כך מסכמת ורד נעם את השאלה,[31] אולם יש הסוברים שהאיסורים במועדים נקבעו עם התרחשותם ויש הסוברים שהאיוסרים נקבעו עם עריכת המגילה
  21. ^ מסורת נוספת מייחסת את כתיבת המגילה ל"זקני בית הלל ובית שמאי", אולם מסורת זו מפוקפקת מבחינה מדעית, וככל הנראה מבוססת על שילוב של המסורות על בני משפחת בן גוריון, עם הסיפור על הכינוס שאירע בעליית ביתם.[35]
  22. ^ אירוע אותו מזהה לוריא עם הניצחון שאירע ביז באדר
  23. ^ בלשון ורד נעם: מהדורה מפורשת של מגילת תענית שהייתה מונחת לפניהם ערוכה ומעוצבת – אם בכתב אם בעל פה[42]
  24. ^ קביעה זו עולה כיוון שפעמים רבות הגמרא מצטטת קטעים מהמגילה יחד עם קטעים מהסכוליון גם כשהמקור הנצרך לדיון הוא דווקא הסיפור בסכוליון, מה שמראה שהגמרא הכירה את הסיפורים מתוך מהדורה של ביאורים על המגילה[42]
  25. ^ היינו שלפני הגמרא לא עמד סכוליון פרמה, ולפני עורך סכוליון פרמה לא עמדה הגמרא

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו בין היתר: עדו המפל, עמוד 79
  2. ^ על פי הגמרא במסכת ראש השנה, דף י"ט, עמוד א'; מסכת תענית, דף י"ז, עמוד ב', וראו יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, מאגנס ירושלים תשנ"ה, עמוד 317
  3. ^ ורד נעם עמוד 20
  4. ^ עמודים 180–181
  5. ^ כב בשבט.
  6. ^ בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב' מובאת מחלוקת אמוראים בעניין, ומשם נפתח דיון על כך, שבמסקנתו, בדף יט עמוד ב, נאמר שזוהי מחלוקת תנאים - רבי מאיר ורבי יוסי.
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקע"ג, סעיף א'
  8. ^ יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים: מאגנס תשנ"ה, עמוד 308; אלתר ולנר, אומה במאבקיה ירושלים: מוסד הרב קוק, תשע"ג 2012, עמוד 243
  9. ^ עדו המפל עמוד 1
  10. ^ יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, מאגנס ירושלים תשנ"ה, עמוד 307
  11. ^ 11.0 11.1 בן ציון לוריא, עמוד 17
  12. ^ ראו למשל ג בכסלו
  13. ^ ראו למשל כה בכסלו
  14. ^ ורד נעם, לנוסחיו, עמוד 55
  15. ^ חידושי החת"ם סופר למסכת ראש השנה, דף יח עמוד ב דיבור המתחיל 'אתמר רב ורבי חנינא'
  16. ^ בספרו תורת נביאים, ירושלים תשי"ח, עמוד קנד (בהערה למטה):
  17. ^ יום-טוב ליפמן צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, מוסד ביאליק ירושלים תש"ז, עמודים 61–62
  18. ^ ורד נעם עמוד 29
  19. ^ ראו ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג) עמודים 55–99. וראו שם בעיקר בעמודים 64–86. רעיון זה הוזכר כבר בעבודת הדוקטורט של עדו המפל (עמוד 17) אולם הוא לא פיתח את הרעיון, והסתפק באזכורו.
  20. ^ ראו פירוט המקומות השונים והדומים אצל ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג) עמודים 64–66
  21. ^ ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג), עמוד 67, וראו דוגמות לכך בהמשך המאמר, בעמודים 68–83
  22. ^ יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד (תשס"ח), עמוד 357; שמא יהודה פרידמן, שני ענייני חנוכה בסכוליון של מגילת תענית, ציון עא (תשס"ו) עמוד 5 (וראו בהערה 4); מנחם קיסטר על הסכוליה למגילת תענית, תרביץ עד ג (תשסה) עמודים 451–453
  23. ^ התרגום על פי ספרו של בן-ציון לוריא, מגילת תענית: פרשיות בתולדות בית חשמונאי, לאור משנה קדומה. תרגומי המגילה פרושים לאורך הדיון במועדים השונים במגילה, לאורך החלק השני "המגילות ופירושן", החל מעמוד 87 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
  24. ^ מילה זו לא מופיעה בכתי יד פרמה, אבל כן בעדי נוסח אחרים, כגון כתב יד אוקספורד, דפוס ראשון, ועוד. (הכתיב של המילה הוא על פי כתב יד קיימברידג')
  25. ^ אברהם כהנא, ‏ספרות ההסטוריא הישראלית, עמוד 3 הערה 11, באתר אוצר החכמה
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 26.4 26.5 בכתב היד כתוב: ירוש'
  27. ^ בחלק מכתבי היד מופיעה המילה "נכיסת" (שחיטת) פסחא זעירא, אולם ורד נעם (עמוד 44 הערה ד) קובעת שזה שיבוש
  28. ^ צבי הירש חיות, תורת נביאים, פרק שישי הערה 3 (עמוד קנא הגה 2 [ההגה ממשיכה לעמוד קנב] במהדורת תשי"ח)
  29. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב' (וברש"י דיבור המתחיל "מגילת תענית"); מסכת עירובין, דף ס"ב, עמוד ב' (וברש"י שם דיבור המתחיל "כגון מגלת תענית"); וראו גם אצל ורד נעם, עמודים 336–337.
  30. ^ ורד נעם, עמודים 21, 28–31
  31. ^ ורד נעם עמוד 21
  32. ^ בן ציון לוריא עמוד 11
  33. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב'
  34. ^ הסכוליון על משפט הסיום של המגילה.
  35. ^ הלכות גדולות (הלכות סופרים עמוד תרפ"ד במהדורת מכון ירושלים; קדשים עמוד 335 במהדורת עזריאל הילדסהיימר); וראו על ערכה ההיסטורי אצל ורד נעם, עמודים 383–385; עדו המפל עמוד 81
  36. ^ כך למשל הציעו: נתן דוד רבינוביץ, בינו שנות דור ודור, פלדהיים ירושלים תשמ"ה, עמודים מה–מו; יהודה לייב מקאשרטין, ‏מגילת תענית עם פירוש תוספות חדשים, דפוס דיהרנפורט תק"ע דף טז עמוד ב, בדיבור המתחיל "ומי כתב"
  37. ^ הרעיון הועלה על ידי צבי גרץ, בספרו דברי ימי ישראל
  38. ^ הציטוט מתוך עבודתו של המפל עמוד 82
  39. ^ ראו למשל את דחייתו של נתן דוד רבינוביץ להצעתו של גרץ בספר בינו שנות דור ודור, פלדהיים ירושלים תשמ"ה, עמודים לה–מו
  40. ^ המפל עמוד 83
  41. ^ בן ציון לוריא עמודים 10–11
  42. ^ 42.0 42.1 42.2 ורד נעם עמוד 365
  43. ^ ורד נעם עמודים 365–367