צום תשעה בטבת

צום תשעה בטבת הוא תענית ביום ט' בטבת המופיעה ב"מגילת תענית בתרא", רשימת צומות עתיקה המופיעה לראשונה בספר הלכות גדולות. יחד עם שאר הרשימה, יום ט' בטבת מופיע כיום שראוי להתענות בו בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף א'. אולם, בניגוד לשאר התעניות ברשימה, שניתן להם טעם על שם אירוע היסטורי מעציב שהתרחש בהן או על שם פטירת דמות חשובה בתולדות עם ישראל, על תענית זו נאמר "לא כתבו רבותינו מה היא הצרה שאירעה בו".

עובדה זו הביאה חכמים וחוקרים לאורך הדורות להעלות השערות שונות על מה תוקנה תענית זו.

בהיסטוריהעריכה

ט' בטבת מוזכר כיום צום, ברשימה של כ-20 ימי צרה המכונה "מגילת תענית בתרא" המופיעה בספר הלכות גדולות,[1] והועתקה ממנו לשולחן ערוך.

דברי בה"ג נכנסו לפרק האחרון במגילת תענית. תוספת זו הביאה כמה אחרונים לטעון שהתענית הוזכרה בחז"ל, אך היעב"ץ בהגהותיו למגילת תענית הוכיח שזוהי תוספת שהוכנסה למגילה מדברי בה"ג, כך גם מקובל במחקר.[2]

בניגוד לשאר הימים ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: ”לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו“.[3] היו שהסבירו שזה נובע מכך שחז"ל לא ידעו את סיבת הצום, ואחרים כתבו שחז"ל ידעו את סיבת הצום אך הסתירו אותו.

הקביעה ש"לא כתבו רבותינו על מה הוא" הראית כמסתירה אחריה סוד, מה שסקרן רבים והביא להשערות רבות.

בהלכהעריכה

בעל הלכות גדולות כתב בתחילת הרשימה, שבתעניו אלו מתענים "מן התורה", כותבים רבים השמיטו את מילים אלו,[4] בעל מנורת המאור כתב שמקצת חסידים מתענים בו, רבי מנחם בן זרח בספרו צידה לדרך כתב שבעלי נפש מתענים בו, רבי יעקב חזן מלונדון כתב שרשימת התעניות בוטלה לגמרי, בספר התדיר כתב שלא גוזרים גזירה שהציבור לא מסוגל לעמוד בה ועל כן לא צריך לצום, רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין כתב שלא גוזרים תעניות לאחר חתימת התלמוד, בעל ספר האשכול התייחס אל רשימה זו בביטול מפני שלא ידוע מי מחברה, רבי יוסף קארו בשולחן ערוך סיכם שראוי להתענות בימים אלו.[5]

סיבות לצוםעריכה

במהלך הדורות ניתנו סיבות שונות לצום. אלו כוללים:[6]

 
היו שראו במות עזרא הסופר סיבה לקביעת הצום

מות עזרא הסופרעריכה

מות עזרא הסופר.[7] היו שהסבירו את סיבת העלמת הסיבה בכך שעזרא היה דומה למשה רבנו עליו נאמר: "ולא ידע איש את קבורתו".[8]

רבי יוסף מולכו העיר בספרו שולחן גבוה[9] שבסליחות לעשרה בטבת בנוסח עדות המזרח[10] נכתב שעזרא נפטר בעשרה בטבת, וכך כתב גם רבי אברהם זכות בספר יוחסין, בספר בית דוד יישב את הסתירה בין העדויות וכתב שנפטר בי' בטבת אך מכיוון שכבר יש צום בי' בטבת הקדימו את הצום על מותו לט' בטבת.[11]

היו שטענו שלא נהוג כלל לקבוע צומות על מות אנשים[12] ועל כן דחו פירוש זה.[13]

מות ר' יהוסף הנגיד ופרעות בגרנדהעריכה

 
היו שראו בלקיחת אסתר לאחשוורוש או במותה סיבה לקביעת הצום

מותו של רבי יהוסף הלוי[14] לספר הקבלה ופרעות גרנדה בשנת 1066, בספר הקבלה של הרב אברהם אבן דאוד נכתב: "ועמד על כנו ר' יהוסף הלוי בנו (של רבי שמואל הנגיד) ...ויקנאו בו סרני פלשתים עד שנהרג ביום השבת בתשעה בטבת שנת ד'תתכ"ז הוא וקהל גרנאטה וכל הבאים מארצות הרחוקות לראות תורתו וגדולתו ואבלו היה הולך בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. ומימי רבותי' ז"ל הקדמונים שכתבו מגילת תענית וגזרו תענית בט' בטבת ולא ידעו על מה הוא ומכאן ידענו שכוונו ברוח הקדש ליום זה."[15]

ישנם עדויות סותרות לגבי התאריך המדויק של האירוע היו שכתבו כ' בטבת[16] והיו שכתבו י' בטבת,[17] דבר שמקשה על הסבר זה.

רבים תמהו על דברים אלו, שכן לא סביר שייקבע צום ברוח הקודש על מקרה שייתרחש בעתיד.[18]

לקיחת אסתר לבית אחשוורוש או מותהעריכה

רמ"א בספרו מחיר יין העלה סיבה אפשרית לצום, אלו דבריו:.[19] ”ואמר שלקיחה זו (של אסתר למלך) היתה בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו, נקט זה החדש יותר מכל חדשי השנה להיות שבעל הלכות גדולות ז"ל כתב כל יומי דראוי להתענות כו', וכתב ט' בטבת ולא כתב על מה מתענין בו כי לא כתבו רבותינו טעמו, לכן קאמר שמתת אסתר היתה בחדש העשירי בחדש טבת.“ דבריו לא ברורים, היו שכתבו שמתכוון לומר שסיבת הצום היא מפני שאז נלקחה אסתר המלכה אל המלך אחשוורוש,[20] ויש שפירשו שהתכוון שסיבת הצום היא מיתת אסתר.[21]

במדרש לקח טוב נכתב שלקיחת אסתר לאחשוורוש הייתה בה' בטבת.[22]

 
היו שראו בלידת ישו סיבה לקביעת הצום

יום לידת ישועריכה

יום לידת ישו, והדבר הוסתר מפחד הנוצרים,[23] מקור השמועה שישו נולד בט' טבת הוא אצל רבי אברהם בר חייא בספר העיבור,[24] פרופסור שאול ליברמן טען שמבחינה מחקרית נראים הדברים כסיבה לקביעת הצום.[25]

מות שמעון כיפאעריכה

 
היו שראו בצליבת פטרוס סיבה לקביעת הצום

הרב ברוך תאומים-פרנקל כתב: "מצאתי בכתב יד שבט' טבת נפטר שמעון הקלפוס שהושיע את ישראל בצרה גדולה בזמן הפריצים נקבע יום מיתתו לתענית עולם בירושלים".[26] כוונתו היא למותו של פטרוס, בהתאם לנאמר בספר תולדות ישו שרווח אצל היהודים בימי הביניים שפטרוס היה למעשה מרגל פרושי שתול בקרב הנוצרים הראשונים.

רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם כותב "ביום זה מת בו שמעון הפריץ".[27] הלברשטאם הבין שמילת פריץ מדברת על הסיקריקים המתוארים ביוסיפון וכתב שהוא היה אחד מהם, ייתכן שכוונתו לשמעון בר גיורא המכונה שמעון הפריץ ביוסיפון.

מות בר כוכבאעריכה

הרב מרדכי הכהן העלה השערה שיום זה הוא יום מותו של שמעון בר כוכבא.[28]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רבי שמעון קיירא, הלכות גדולות, הלכות ט' באב, מהדורת עזריאל הילדסהיימר, חלק א', מקיצי נרדמים, ירושלים, תשל"ב, עמ' 397, באתר HebrewBooks
  2. ^ שולמית אליצור, למה צמנו?, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשס"ז, עמ' 191.
  3. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב'
  4. ^ כלבו, ארחות חיים, ספר התדיר, ועוד
  5. ^ מובאים אצל אליצור עמ' 192 ואילך
  6. ^
    Sid Z. Leiman, "The Scroll of Fasts: The Ninth of Tebeth", JQR 74 [2] (october 1983), pp. 174-195.
  7. ^ מוזכר לראשונה בכלבו סימן סג סדר מגלת תענית
  8. ^ רבי יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, חלק ב, דרשה לט' בטבת
  9. ^ אורח חיים תקפ ג
  10. ^ מחברם הוא ככל הנראה הוא רבי יחיאל מונדולפו בראשית המאה השבע עשרה
  11. ^ בית דוד, שאלוניקי, ה'ת"ק, סי' שטז
  12. ^ צום גדליה על מות גדליה בן אחיקם חריג בשל היותו סיום היישב היהודי בארץ ישראל
  13. ^ הרב אריה ליב ן' שלמה גורדון, פירוש עיון תפלה בתוך סדור אוצר התפלות, ספרד, הוצאת נהורא דאורייתא, ירושלים תש"ך, חלק ב' עמ' 108
  14. ^ הרב ישעיהו שטיינברגר ר"מ בישיבת הכותל, במאמרו "שמונה תשעה ועשרה בטבת", בספר הזיכרון אישי מועד עמ' 109, העלה סיבה נוספת לקביעת הצום והיא מותו של "רבי יהושפט הלוי" בדבריו הסתמך על הערות אדולף נויבאואר למגילת תענית שבתוך סדר החכמים וקורות הימים חלק ב, (אוקספורד תרמ"ח) אך שם נכתב רבי יהושפ הלוי וכוונתו לרבי יהוסף הנגיד
  15. ^ ספר הקבלה, עמ' 73
  16. ^ רבי משה אבן עזרא כתאב אלמחאצרה ואלמדאכרה, בתרגומו של אברהם שלמה הלקין, עמ' 66, ירושלים תשל"ה
  17. ^ עבדאללה בן בלקין, מד'כראת אל-אמיר עבדאללה אכ'ר מלוך בני זירי בגרנאטה אל-מסמאת בכתאב אל-תביאן, עמ' 54, הוצאת לוי פרובנצל, קהיר 1955
  18. ^ ביניהם, הרב אהרון וירמש, מאורי אור, חלק ה' - עוד למועד, מיץ, תקפ"ב עמ' קי ועוד
  19. ^ רמ"א, מחיר יין, ירושלים תשט"ז, עמ' מד, פרק ב פסוק טז, באתר HebrewBooks
  20. ^ חיים סימונס שם
  21. ^ רבי יאיר בכרך, מקור חיים, אורח חיים, סימן תקפ
  22. ^ מדרש לקח טוב, אסתר, פרק ב פסוק טז
  23. ^ תוספות חדשים למגילת תענית פרק אחרון, (דיהרנפורט, ה'תק"ע) בשם חכם אחד, כך כתב גם שי"ר באגרתו לשד"ל, אגרות שי"ר אגרת ל"ג עמ' 202 (נכתב ה'תרי"א)
  24. ^ מובא אצל רבי אברהם בר חייא, ספר העבור, מהדורת לונדון תרי"א עמ' 109, המחבר עצמו חולק על שמועה זו
  25. ^ שאול ליברמן, שקיעין, הוצאת במברגר - וואהרמן, ירושלים תרצ"ט, עמ' 9-10
  26. ^ רבי ברוך תאומים-פרנקל, הגהות מהגאון מוהר"ר ברוך פרענקיל ז"ל, מגיני ארץ, שלחן ערוך, או"ח, חלק שני, סימן' תק"פ, באתר HebrewBooks
  27. ^ דברי יציב, חושן משפט, סימן פ"א, סעיף ו', עמ' רג, באתר HebrewBooks
  28. ^ מרדכי הכהן, אישים ותקופות, ירושלים תשל"ז, עמ' 102, באתר אוצר החכמה