צום תשעה בטבת

אחד מהימים שנקבע לתענית צדיקים

צום תשעה בטבת הוא תענית ביום ט' בטבת המופיעה ב"מגילת תענית בתרא", רשימת צומות עתיקה המופיעה בספר הלכות גדולות. יחד עם שאר הרשימה, יום ט' בטבת נזכר כיום שראוי להתענות בו גם בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב'. אולם, בניגוד לשאר התעניות ברשימה, שניתן להן טעם על שם אירוע היסטורי מעציב שהתרחש בהן או על שם פטירת דמות חשובה בתולדות עם ישראל, על תענית זו נאמר "לא כתבו רבותינו מה היא הצרה שאירעה בו".

עובדה זו הביאה חכמים וחוקרים לאורך הדורות להעלות השערות שונות על מה תוקנה תענית זו.

רקעעריכה

  ערך מורחב – תענית צדיקים

ט' בטבת מוזכר כיום צום ברשימה של כ-20 ימי צרה המופיעה בספר הלכות גדולות,[1] והועתקה ממנו לארבעה טורים ולשולחן ערוך.

רשימת התעניות צורפה למגילת תענית, ומופיעה במהדורות רבות כפרק האחרון של מגילת תענית. תוספת זו הביאה כמה אחרונים לטעון שהתענית הוזכרה בחז"ל, אך היעב"ץ בהגהותיו למגילת תענית הוכיח שרשימת הצומות אינה חלק מקורי של המגילה אלא תוספת שהוכנסה למגילה מדברי בה"ג. כך גם מקובל במחקר. אולם, בשל הופעתה בסוף מגילת תענית בכמה כתבי יד ובדפוסים רבים, מקובל במחקר לכנות אותה "מגילת תענית בתרא".[2]

בהלכהעריכה

בעל הלכות גדולות כתב בתחילת הרשימה שבתעניות אלו מתענים "מן התורה". כותבים רבים השמיטו מילים אלו.[3] בעל מנורת המאור כתב שמקצת חסידים מתענים בו, ורבי מנחם בן זרח בספרו צידה לדרך כתב שבעלי נפש מתענים בו. לעומתם, רבי יעקב חזן מלונדון כתב שרשימת התעניות בוטלה לגמרי, ובספר התדיר כתב שלא גוזרים גזירה שהציבור לא מסוגל לעמוד בה ועל כן לא צריך לצום. בעל ספר האשכול התייחס לרשימה זו בביטול מפני שלא ידוע מי מחברה. רבי יוסף קארו בשולחן ערוך סיכם שראוי להתענות בימים אלו, ובעקבותיו כתבו כך פוסקים רבים, אך רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין כתב שלא גוזרים תעניות לאחר חתימת התלמוד.[4]

סיבות לצוםעריכה

בניגוד לשאר הימים ברשימה לא מובאת בה סיבה לצום זה, אלא מצוין: ”לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו”.[5] היו שהסבירו שזה נובע מכך שחז"ל לא ידעו את סיבת הצום, ואחרים כתבו שחז"ל ידעו את סיבת הצום אך הסתירו אותו.

הקביעה ש"לא כתבו רבותינו על מה הוא" נראית כמסתירה אחריה סוד, מה שסקרן רבים והביא להשערות רבות.[6]

מות עזרא הסופרעריכה

 
היו שראו במות עזרא הסופר סיבה לקביעת הצום

מות עזרא הסופר.[7] היו שהסבירו את סיבת העלמת הסיבה בכך שעזרא היה דומה למשה רבנו עליו נאמר: "ולא ידע איש את קבורתו".[8]

רבי אברהם זכות כתב שעזרא נפטר בי' בטבת[9] וכך מופיע גם בסליחות בנוסח הספרדים. רבי יוסף דוד מציע ליישב את הסתירה בכך שנפטר בי' בטבת אך מכיוון שכבר יש צום בי' בטבת הקדימו את הצום על מותו לט' בטבת.[10]

היו שטענו שלא נהוג כלל לקבוע צומות על מות אנשים[11] ועל כן דחו פירוש זה.[12]

מות ר' יהוסף הנגיד ופרעות בגרנדהעריכה

מותו של רבי יהוסף הלוי[13] לספר הקבלה ופרעות גרנדה בשנת 1066, בספר הקבלה של הרב אברהם אבן דאוד נכתב: "ועמד על כנו ר' יהוסף הלוי בנו (של רבי שמואל הנגיד) ...ויקנאו בו סרני פלשתים עד שנהרג ביום השבת בתשעה בטבת שנת ד'תתכ"ז הוא וקהל גרנאטה וכל הבאים מארצות הרחוקות לראות תורתו וגדולתו ואבלו היה הולך בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. ומימי רבותי' ז"ל הקדמונים שכתבו מגילת תענית וגזרו תענית בט' בטבת ולא ידעו על מה הוא ומכאן ידענו שכוונו ברוח הקדש ליום זה."[14]

ישנן עדויות סותרות לגבי התאריך המדויק של האירוע היו שכתבו כ' בטבת[15] והיו שכתבו י' בטבת,[16] דבר שמקשה על הסבר זה.

רבים תמהו על דברים אלו, שכן לא סביר שייקבע צום ברוח הקודש על מקרה שייתרחש בעתיד.[17]

לקיחת אסתר לבית אחשוורוש או מותהעריכה

 
היו שראו בלקיחת אסתר לאחשוורוש או במותה סיבה לקביעת הצום

רמ"א בספרו מחיר יין העלה סיבה אפשרית לצום, אלו דבריו:[18] ”ואמר שלקיחה זו (של אסתר למלך) היתה בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו, נקט זה החדש יותר מכל חדשי השנה להיות שבעל הלכות גדולות ז"ל כתב כל יומי דראוי להתענות כו', וכתב ט' בטבת ולא כתב על מה מתענין בו כי לא כתבו רבותינו טעמו, לכן קאמר שמחת אסתר היתה בחדש העשירי בחדש טבת.” דבריו לא ברורים, היו שכתבו שהוא מתכוון לומר שסיבת הצום היא מפני שאז נלקחה אסתר המלכה אל המלך אחשוורוש,[19] ויש שפירשו שהתכוון שסיבת הצום היא מיתת אסתר.[20]

יום לידת ישועריכה

 
היו שראו בלידת ישו סיבה לקביעת הצום

יום לידת ישו, והדבר הוסתר מפחד הנוצרים,[21] המקור לכך הוא התאריך המקובל בנצרות - 25 בדצמבר שנת 1 לפני הספירה - שמקבילו בלוח העברי הקבוע הוא ט' בטבת ג'תשס"א.[22] פרופסור שאול ליברמן טען שמבחינה מחקרית נראים הדברים כסיבה לקביעת הצום.[23]

מות שמעון כיפאעריכה

 
היו שראו בצליבת פטרוס סיבה לקביעת הצום

הרב ברוך תאומים-פרנקל כתב: "מצאתי בכתב יד שבט' טבת נפטר שמעון הקלפוס שהושיע את ישראל בצרה גדולה בזמן הפריצים נקבע יום מיתתו לתענית עולם בירושלים".[24] כוונתו היא למותו של פטרוס, בהתאם לנאמר בספר תולדות ישו שרווח אצל היהודים בימי הביניים שפטרוס היה למעשה מרגל פרושי שתול בקרב הנוצרים הראשונים.

רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם כותב "ביום זה מת בו שמעון הפריץ".[25] הלברשטאם הבין שמילת פריץ מדברת על הסיקריקים המתוארים ביוסיפון וכתב שהוא היה אחד מהם, ייתכן שכוונתו לשמעון בר גיורא המכונה שמעון הפריץ ביוסיפון.

מות בר כוכבאעריכה

הרב מרדכי הכהן העלה השערה שיום זה הוא יום מותו של שמעון בר כוכבא.[26]

קישורים חיצונייםעריכה

Sid Z. Leiman, "The Scroll of Fasts: The Ninth of Tebeth", JQR 74 [2] (october 1983), pp. 174-195.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רבי שמעון קיירא, הלכות גדולות, הלכות ט' באב, מהדורת עזריאל הילדסהיימר, חלק א', מקיצי נרדמים, ירושלים, תשל"ב, עמ' 397, באתר HebrewBooks
  2. ^ שולמית אליצור, למה צמנו?, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשס"ז, עמ' 191.
  3. ^ כלבו, ארחות חיים, ספר התדיר, ועוד
  4. ^ מובאים אצל אליצור עמ' 192 ואילך
  5. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב'
  6. ^
    Sid Z. Leiman, "The Scroll of Fasts: The Ninth of Tebeth", JQR 74 [2] (october 1983), pp. 174-195.
  7. ^ הלכות גדולות, הלכות תשעה באב. יוסף אבן אביתור, סליחת אזכרה מצוק. כלבו, סימן ס"ג.
  8. ^ רבי יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, חלק ב, דרשה לט' בטבת.
  9. ^ ספר יוחסין השלם שנת 3450
  10. ^ בית דוד סימן שט"ז
  11. ^ צום גדליה על מות גדליה בן אחיקם חריג בשל היותו סיום היישב היהודי בארץ ישראל
  12. ^ הרב אריה ליב ן' שלמה גורדון, פירוש עיון תפלה בתוך סדור אוצר התפלות, ספרד, הוצאת נהורא דאורייתא, ירושלים תש"ך, חלק ב' עמ' 108
  13. ^ הרב ישעיהו שטיינברגר ר"מ בישיבת הכותל, במאמרו "שמונה תשעה ועשרה בטבת", בספר הזיכרון אישי מועד עמ' 109, העלה סיבה נוספת לקביעת הצום והיא מותו של "רבי יהושפט הלוי" בדבריו הסתמך על הערות אדולף נויבאואר למגילת תענית שבתוך סדר החכמים וקורות הימים חלק ב, (אוקספורד תרמ"ח) אך שם נכתב רבי יהושפ הלוי וכוונתו לרבי יהוסף הנגיד
  14. ^ ספר הקבלה, עמ' 73
  15. ^ רבי משה אבן עזרא כתאב אלמחאצרה ואלמדאכרה, בתרגומו של אברהם שלמה הלקין, עמ' 66, ירושלים תשל"ה
  16. ^ עבדאללה בן בלקין, מד'כראת אל-אמיר עבדאללה אכ'ר מלוך בני זירי בגרנאטה אל-מסמאת בכתאב אל-תביאן, עמ' 54, הוצאת לוי פרובנצל, קהיר 1955
  17. ^ ביניהם, הרב אהרון וירמש, מאורי אור, חלק ה' - עוד למועד, מיץ, תקפ"ב עמ' קי ועוד
  18. ^ רמ"א, מחיר יין, ירושלים תשט"ז, עמ' מד, פרק ב פסוק טז, באתר HebrewBooks
  19. ^ חיים סימונס שם
  20. ^ רבי יאיר בכרך, מקור חיים, אורח חיים, סימן תקפ
  21. ^ הדיין יהודה ליב מקרוטושין, תוספות חדשים למגילת תענית פרק אחרון (דיהרנפורט, ה'תק"ע), בשם חכם אחד. כך כתב גם שי"ר באגרתו לשד"ל בי"ז באלול ה'תרי"א (אגרות שי"ר אגרת ל"ג עמ' 202).
  22. ^ רבי אברהם בר חייא, ספר העיבור, מהדורת לונדון תרי"א עמוד 109, המחבר עצמו מפקפק באמינות מסורת זו.
  23. ^ שאול ליברמן, שקיעין, הוצאת במברגר - וואהרמן, ירושלים תרצ"ט, עמ' 9-10
  24. ^ רבי ברוך תאומים-פרנקל, הגהות מהגאון מוהר"ר ברוך פרענקיל ז"ל, מגיני ארץ, שולחן ערוך, או"ח, חלק שני, סימן' תק"פ, באתר HebrewBooks
  25. ^ דברי יציב, חושן משפט, סימן פ"א, סעיף ו', עמ' רג, באתר HebrewBooks
  26. ^ מרדכי הכהן, אישים ותקופות, ירושלים תשל"ז, עמ' 102, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה זמינה לאחר הרשמה חינם)