יהושע אפרון

יהושע אֶפְרוֹן (1919 – 13 במאי 2011) היה פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, חוקר תקופת בית שני בעידן החשמונאים.

יהושע אפרון

אין תמונה חופשית
לידה	1919 רפובליקת פולין
פטירה	13 במאי 2011 (בגיל 92 בערך)
ענף מדעי	היסטוריה
מקום קבורה	בית הקברות מורשה
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט	יצחק בער
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב
תלמידי דוקטורט	ישראל פרידמן בן-שלום
תרומות עיקריות
חקר החשמונאים חקר ראשית הנצרות

ביוגרפיה

אפרון נולד בפולין, עלה לארץ ישראל בשנת 1937 בגיל שמונה עשרה ולמד היסטוריה יהודית וכללית באוניברסיטה העברית בירושלים. שירת זמן קצר בפלמ"ח. אפרון לימד בסמינר הקיבוצים. ב-1958 הצטרף לסגל המרצים בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.

הגיש את הדיסרטציה לשם קבלת הדוקטורט לאוניברסיטת העברית בשנת 1961 בנושא "מלכות חשמונאי ושמעון בן שטח". העבודה נעשתה בהדרכתו של יצחק בער. בעבודת הדוקטורט הדגיש אפרון את חשיבות התלמוד הירושלמי למחקר ההיסטורי, זאת בניגוד לתאולוגיות הנוצריות ולפילולוגיה התלמודית הקלאסית שהדגישה את חשיבות התלמוד הבבלי, בגלל סמכותו ההלכתית. לדבריו התלמוד הירושלמי היה חשוב יותר לחקר דברי ימי התקופה החשמונאית בפרט וימי הבית השני בכלל, שכן היה קרוב יותר בזמן ובמקום חיבור מהתלמוד הבבלי. יתרה מכך: בית חשמונאי נזכר לשבח על פי רוב בתלמוד הירושלמי. הדוקטורט עורר מחלוקת אך לבסוף אושר בהצטינות.

בשנות ה-60 היה בין עורכי האנציקלופדיה למדעי החברה.

אחיו החורג של אפרון היה יהושע פראוור.

מחקריו

יהושע אפרון הקדיש את עיקר עיונו המחקרי לתקופת בית שני בעידן החשמונאים.

בדומה לגדליהו אלון יוצא אפרון כנגד המגמות בנות המאה ה-19 מבית מדרשו של הגרמני יוליוס וולהאוזן, אשר לפיה היהדות החסידית והפרושית התנגדו לממלכה החשמונאית וחתרו לביטולה עד הכיבוש הרומי של פומפיוס. תאוריה זו עלתה כפורחת באירופה בהשפעת המגמה של הפרדת הדת מהמדינה. אפרון טוען, כי לא רק שהחסידים והפרושים לא התנגדו לממלכת החשמונאים, אלא הם אף לקחו חלק פעיל בהתויית דרכה ובהנהגתה וכי מדינת החשמונאים נוסדה על יסוד העקרונות הדתיים המופיעים בספרות התלמודית הארצישראלית.

אפרון ראה בספר דניאל כמשקף את דעותיהם של החסידים אשר תמכו ביהודה המקבי, וסובר כי דניאל הוא מדרש על ספרי הנביאים. בו באות לידי ביטוי משאלות החסידים לניצחון שלם של התורה, תחילה בארץ ישראל ולאחר מכן בעולם כולו. המחקר ראה בספר דניאל כמצביע על חסידות מסוגרת המתנגדת למרד החשמונאים, כי ממלכת החשמונאים התכוונה להיות ממלכת נצח וטען שהפרושים ראו בהם גוזלי כס דוד המלך. לפי אפרון מקימי מדינת החשמונאים החשיבו עצמם כמייסדי מדינה בת חלוף, עד בוא המשיח.

לפי אפרון הספרות הפסבדו-אפיגרפית (ספר חנוך א' וב', עליית משה, צוואות השבטים ספר היובלים) תיארה משיח פלאי העתיד להביא גאולה לעולם בדרך נס. מלומדים מצאו בה רמזים לחשמונאים ולתקופתם. לעומת זאת סבור אפרון כי יש כאן תפישה נוצרית מאוחרת בזמן, בדומה לברית החדשה, בסגנון של גאולה עולמית ולא לאומית, הנוגעת לכלל העולם. בניגוד לספר דניאל וחיבורים נוספים מתקופת החשמונאים, בספרות האפיגרפית מודגשת לדעתו שנאה עמוקה לעם ישראל, יתרה מכך היא דומה לברית החדשה בסגנון ובמילים.

אפרון סובר כי מגילות קומראן חוברו לכל המוקדם באמצע המאה הראשונה לספירה ומזכירות את הספרות הפסבדו-אפיגרפית, היות שמופיעים בהן רעיונות ומושגים נוצריים.

מחקריו של אפרון לא נתקבלו על ידי החוקרים בארץ ובעולם (למעט אחדים מתלמידיו שסיימו אצלו את לימודי הדוקטורט)^{[דרושה הבהרה][דרוש מקור]}. הצביעו על מידת הקיצוניות והדוקטרינריות שבדעותיו (למשל עדיפותו המוחלטת של התלמוד הירושלמי על פני התלמוד הבבלי בכל מקרה; שלילת קיומה של אפוקליפסה יהודית על-פי טיעונים מעגליים ועוד); על הנאיביות שבהנחה המשתמעת לפיה כל הציבור היהודי התייצב בשורה אחת מאחורי השליטים החשמונאים, לרבות אלכסנדר ינאי; ועל יחס הביטול שהוא מגלה כלפי הנתונים הריאליים (אפיגרפיה ותיארוך פחמן-14) שעה שהוא מאשר את מגילות מדבר יהודה והממצאים הרלוונטיים ממצדה וקובע שהם נכתבו על ידי הנוצרים הראשונים^{[דרוש מקור]}.

אפרון יצא נגד פולחן קברים ה"קדושים" שהפך פופולרי בישראל במאה ה-20, במקומות כגון קבר רחל, מערת המכפלה וקבר יוסף, שהם אינם אלא בדיה מבחינה היסטורית, שמקורה בעיקר מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל, בהשפעת הנצרות. מבחינת היהדות המסורתית, זוהי עבודה זרה, שכן היהדות אינה מכירה בפולחן קברים וקדושים ואינה מייחסת, כמו הנצרות, סגולות מאגיות לקבר או לאישיות, שעצמותיה קברות במקום מסוים. מנהג שהנצרות קלטה אותו מן האלילות, ואין בינו ובין היהדות ולא כלום.

ספריו

ראשית הנצרות ואפוקליפטה בתולדות ישראל

בספר מנתח אפרון את מאפייניה של המשיחיות הנוצרית המתגלמת בדמותו של ישו, ומשווה אותה לתפיסות הגאולה בקרב היהודים שרווחו בשלהי בית שני, התקופה בה פעל ישו.

הוא פותח בתיאור נרחב של החיבורים האפוקליפטיים היהודיים שנכתבו לדעת החוקרים בין השנים 200 לפנה"ס עד ל-100 לספירת הנוצרים ובהם: חזון עזרא, חזון ברוך, ספרי חנוך, עליית משה, ספרי אדם וחווה ומזמורי שלמה. חיבורים אלו מתארים חזיונות של קץ העולם, כשאת בית המקדש וירושלים ההיסטוריים יחליפו ירושלים ובית המקדש של מעלה. אפוקליפסה יהודית זו הייתה לדעתם אבן היסוד לכתיבתם של הפרקים האפוקליפטיים שבברית החדשה, עד להתגלמותם המושלמת בחזון יוחנן.

אפרון טוען כי החיבורים האפוקליפטיים האלה, המייחסים את חיבורם לאישים מן המקרא, הולדתם בנצרות, זאת על מנת לחזק את האמונות הנוצריות. לפי אפרון, החזון האפוקליפטי מופיע אמנם במקרא בספרים כמו ישעיהו ודניאל, אך הוא אינו משמעותי כמו בנצרות, בה הוא עומד בבסיס השקפת עולמה.

בנצרות מתואר ישו הנוצרי העומד מול השטן, העולם הטוב לעומת העולם המסואב והחוטא, ישו וכוחותיו שיגברו במלחמת גוג ומגוג בניצחון הטוב מול הרע בקץ הימים. בניתוח הברית החדשה מראה אפרון כי התאולוגיה הנוצרית הכניסה לתוך המקרא משמעויות כריסטולוגיות, זאת על מנת להראות שהנבואות המקראיות והבטחות האל לעמו במקרא, מיועדות למעשה לישו המשיח הנוצרי שיהפכם מחזון למציאות.

התהוות הכנסייה הנוצרית הראשונית

זהו ספר המשך לספר "ראשית הנצרות ואפוקליפטה בתולדות ישראל". הספר פורט את התגבשותה של הכנסייה, כפי שמשתקף בספריה האחרים של הברית החדשה ובמקורות נוצריים נוספים בני התקופה. אפרון מרחיב את היריעה על אגרות פאולוס, מניח התשתית לכנסייה, ומתאר אף את יתר האגרות ואת חזון יוחנן, האפוקליפטה המסיימת את הברית החדשה. הוא דן בשאלת הקנוניזציה של החיבורים וכותב על חיבורים שלא נכנסו לקאנון. הוא מסיים את ספרו בהתייחסות לספרות האפוקליפטית ולמגילות קומראן ומשווה בין מחשבת ישראל בת הזמן והשפעתה על הנצרות.

ספריו

• חקרי התקופה החשמונאית: שבע סוגיות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1980.
• ראשית הנצרות ואפוקליפטיקה בתולדות ישראל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשס"ד 2004.
• התהוות הכנסייה הנוצרית הראשונית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשס"ו-2006.

ספר יובל לכבודו

• דור לדור: משלהי תקופת המקרא ועד חתימת התלמוד: קובץ מחקרים לכבוד יהושע אפרון / עורכים: אהרן אופנהיימר, אריה כשר. ירושלים: מוסד ביאליק בשתוף בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ה 1995.

לקריאה נוספת

• יואל רפל, "החשמונאים במבט חדש", הארץ, 17 באוקטובר 1980.
• אריה כשר ואהרן אופנהיימר, "תרומת יהושע אפרון לחקר תקופת בית שני", דור לדור: משלהי תקופת המקרא ועד חתימת התלמוד: קובץ מחקרים לכבוד יהושע אפרון, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ה 1995, עמ' 7–10.
• איתן בורשטין, ראשית הנצרות ואפוקליפטיקה - התהוות הכנסייה הנוצרית הראשונית : על ספרי יהושע אפרון, "ראשית הנצרות" ו"התהוות הכנסייה הנוצרית", קשת החדשה 19 (2007), עמ' 184–180.

קישורים חיצוניים

• ארכיון אוסף יהושע אפרון, בספרייה הלאומית
• אמנון ברזילי, ישו כפי שהכרתיו, באתר הארץ, 26 במרץ 2004
• רבקה ניר, הבשורה הטובה על חורבן בית המקדש, באתר הארץ, 19 במאי 2005
• מגן ברושי, מי שמע על נצרות בלי ישו, באתר הארץ, 9 במאי 2007
• רשימת המאמרים של יהושע אפרון באתר רמב"י
• יהושע אפרון (1919-2011), דף שער בספרייה הלאומית