עברונה

תחנת דרכים במאה השביעית לספירה
תעלת מים בעברונה המובילה מהבאר לבריכת האגירה
בריכת האגירה הראשית
שרידי מבנים

עַבְרוֹנָה הייתה תחנת דרכים והספקה, בתקופה המוסלמית הקדומה, במאה השביעית לספירה, לדרך החאג' החשובה אשר חיברה את צפון אפריקה לחצי האי ערב והמקומות הקדושים לאסלאם שבו.

נמצאת בדרום הערבה כ-20 קילומטר צפונית לאילת. משמעות השם, ככל הנראה, מקום מעבר. בקרבת מקום נמצא עין עברונה, באר במלחת עברונה ובשמה הערבי עין א-ד'אפיה. לא רחוק ישנם דקלי הדום שזה מקום תפוצתם הצפוני ביותר.

במקום הייתה חווה חקלאית גדולה שהשתרעה על שטח בן כאלפיים דונם. החקלאות בחווה התבססה על מערכת הספקת מים ממעיין סמוך. המקום קרוב לגבול עם ירדן ומול שדה התעופה של עקבה. התוכנית להעתקת שדה התעופה של אילת לאזור עין עברונה סוכלה בשל התנגדות התושבים להרס המקום.

מערכת הספקת מיםעריכה

 
פלמינגואים בבריכת מלח בעברונה

מערכת המים בחווה התבססה על באר לא עמוקה שנחפרה במרחק כמאתיים מטר. המערכת מתוארכת לתקופה המוסלמית הקדומה ומהווה עדות, כמעט יחידה במינה לפעילות החקלאית בתקופה זו. החופרים העדיפו לחפור את הבאר הרדודה במרחק מה מהחווה ולא באר עמוקה בשטח החווה עצמה. המערכת כללה ניקבה חפורה, תעלות מים, בריכת אגירה ומגופים לויסות והכוונת הספקת המים. שיטה זו נקראת בארות שרשרת - פוגרות'.

מערכת מסוג זה הצריכה השקעה עצומה של משאבים ולכן מעריכים החוקרים כי השלטון המרכזי הוא שעודד את חפירת מפעל מים זה. שרידי פירים ישנם בישראל גם ביטבתה, עין יהב, בית חגלה ופצאל. באיראן ובאפגניסטן משתמשים עד היום בפוגרות כשיטת השקיה. באתר החווה נמצאו גם שרידים של מבני מגורים ומבני מלאכה ונמצא גם כבשן סיד.

נדודי בני ישראל במדברעריכה

השם המודרני של האתר ניתן לו על שם עַבְרֹנָה, תחנה במסעי בני ישראל במדבר (במדבר, ל"ג, ל"ד-ל"ה). בתיאור המסע המקראי מופיעה תחנה זו בין יטבתה ובין עציון-גבר כפי שמופיע בספר במדבר, פרק ל"ג, פסוקים ל"ד-ל"ה: "וַיִּסְעוּ, מִיָּטְבָתָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעַבְרֹנָה. וַיִּסְעוּ, מֵעַבְרֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעֶצְיֹן גָּבֶר...". שורש השם מלשון עבר.

אחת ההצעות שהועלו לזיהוי המקום היא עין א-דפיה, הנמצאת כ-20 ק"מ צפונית לאילת.

ניסיון התיישבותעריכה

בשנת 1950 הוקמה במקום תצפית חקלאית בשם עברונה מתוך מחשבה להקים שם מקום יישוב שיתבסס על חקלאות. התצפית נעזבה מחוסר תנאים מספיקים לחקלאות באותה עת.

בריכות המלח והפלמינגועריכה

ליד עין עברונה נמצאות בריכות מלח השייכות למפעל המלח באילת. בבריכות אלה מקננות באופן קבוע להקות של פלמינגו הניזונים מאצות. במקום הוקמה סככת תצפית על שם אברהם דנקנר שהיה בעל מפעל המלח באילת ובעתלית.

אירוע דליפת צינור הנפטעריכה

  ערך מורחב – דליפת הנפט בשמורת עברונה

ב-4 בדצמבר 2014, ארעה דליפה בצינור הנפט של חברת קצא"א. כתוצאה מכך נפגע שטח של כאלף דונמים בשמורת עברונה. בשלב ראשון עובדי קצא"א בשיתוף פקחי רשות הטבע והגנים הגיעו לאתר ויצרו מחסומים פיזיים בעזרת דחפורים על מנת לעצור את התפשטות הנפט בשמורה. בשלב שני, נעשה "חישוף" של שכבות הקרקע העליונות והמזוהמות ביותר, והקרקע המזוהמת פונתה לאתר מאולתר שהוקם בסמוך ליישוב באר אורה. לאחר מספר חודשים הקרקע המזוהמת פונתה לטיפול באתרים ייעודיים, כגון תא הטיפול הביולוגי באתר אפעה. השיקום המלא יארך מספר חודשים עד מספר שנים. כיום נעשים מאמצים לבחון טכנולוגיות לטיפול בשאריות הזיהום בשמורה בשיטות on site/in situ . האירוע מוגדר כאחד מאירועי הזיהום החמורים שהתרחשו בישראל. ראש הממשלה באותה עת, בנימין נתניהו, החליט זמן קצר לאחר מכן, ששיקום השמורה ייעשה מכספי המדינה, ועורר בכך כעס רב מצד הטוענים שחברת קצא"א הייתה אמורה לשאת בעלויות אלה.

באפריל 2015 נפתחה השמורה למבקרים לאחר שלא נמצאו מזהמי אוויר החורגים מהתקנים.[1]

נגד קצא"א הוגשו מספר תביעות ייצוגיות שאוחדו לתובענה ייצוגית אזרחית אחת. נכון לאוקטובר 2019 החקירה הפלילית נגד קצא"א נמצאה בעיצומה והתביעה האזרחית הייתה בישורת האחרונה של תהליך גישור לקראת פשרה.[2]

תמונותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • וילנאי זאב, אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, הוצאת עם עובד 1986. עמוד 5618 הערך עברונה ועמוד 1746 הערך דקל הדום.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא עברונה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יאיר קראוס, 4 חודשים אחרי האסון: שמורת עברונה נפתחת, באתר nrg‏, 2 באפריל 2015
  2. ^ אסון הנפט בעברונה: לקראת פשרה בתביעה, ynet, ‏2019-10-24 (בעברית)