ויקיפדיה

הפארק הלאומי וינד קייב

פארק לאומי בדרום-מערב דקוטה הדרומית

הפארק הלאומי וינד קייב (באנגלית: Wind Cave National Park), מילולית "הפארק הלאומי מערת הרוח", הוא פארק לאומי המשתרע על שטח בן 137 קילומטרים רבועים בדרום-מערב מדינת דקוטה הדרומית בארצות הברית. האתר המרכזי בפארק הוא מערכת המערות שנתנה לו את שמו, שבה יש תצורות קלציט ייחודיות המכונות באנגלית boxwork ("מעשה קופסה"). זו היא גם מערכת המערות החמישית באורכה בעולם.

הפארק הלאומי וינד קייב
התצורה המכונה Boxwork
התצורה המכונה Boxwork
התצורה המכונה Boxwork
מידע כללי
תאריך הקמה 9 בינואר 1903
מבקרים בשנה 617,377[2] (נכון ל־2016)
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח 137[1] קמ"ר
מיקום
מדינה דקוטה הדרומית בארצות הברית
מיקום Custer County עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 43°33′23″N 103°28′43″W / 43.55635°N 103.47865°W / 43.55635; -103.47865
Wind Cave National Park
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפת הפארק הלאומי וינד קייב

בני שבטי הלקוטה, השאיין ושבטי אינדיאנים אחרים שנדדו באזור ידעו על קיומה של המערה, כמו גם המתיישבים הראשונים ממוצא אירופאי, אבל איש מהם לא נכנס בפועל לתוכה. הגילוי המתועד הראשון של המערה היה ב-1881, והחל מ-1889 היא נחקרה על ידי בני משפחת מקדונלד. מ-1892 החלו להיערך סיורים בתשלום במערה.

הפארק הוכרז ב-9 בינואר 1903 בתקופת נשיאותו של תאודור רוזוולט. זהו הפארק הלאומי השביעי של ארצות הברית, והמערה הראשונה בעולם שקיבלה מעמד של פארק לאומי. הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, סוכנות ממשלתית שמטרתה להגן על משאבי הטבע והמשאבים התרבותיים. הפארק הוא משכן למינים רבים של צמחים,[3] ובעלי חיים שחלקם, כדוגמת הביזון, הושבו לאזור ב-1913.[4]

גאוגרפיה

עריכה

הפארק הלאומי וינד קייב משתרע על שטח בן 137 קילומטרים רבועים, כ-15 קילומטרים צפונית לעיירה הוט ספרינגס (Hot Springs) בדרום-מערב מדינת דקוטה הדרומית. הוא שוכן בקצה הדרומי של רכס ההרים המכונה הגבעות השחורות בגובה ממוצע של 1,244 מטרים.[5]

מערת הרוח, האתר המרכזי בפארק היא מערכת המערות החמישית באורכה בעולם, הכוללת, נכון לאוגוסט 2017, 236.9 קילומטרים של מערות.[6] המערה ידועה בשל התצורה הייחודית של הספלאוגן המכונה "boxwork" ("מעשה קופסה"), שבה יוצרים מחיצות קלציט הבולטות מקירות המערה שתי וערב של תאים הפתוחים כלפי מטה דמויי חלת דבש. מערת הרוח כוללת כ-95% מכלל המופעים בעולם של תצורה זו. המערה ידועה גם בשל הספלאותם המכונה "frostwork".[א] המערה מוגדרת כ"מערת מבוך" (maze cave) בשלושה ממדים, המוכרת כמערכת המערות הצפופה ביותר (כמות המעברים הגדולה ביותר לקילומטר מעוקב) בעולם.[7]

בפני הקרקע הפארק כולל את ערבת העשב המעורב (mixed-grass prairie) הטבעית הגדולה ביותר שנותרה בארצות הברית. המונח בא לתאר את נקודת המפגש בין הצמחים הגבוהים (Tall grasses) האופייניים למזרח ארצות הברית והעשב הנמוך (Short grasses) האופייני למערב ארצות הברית.

אקלים

עריכה

הפארק שוכן בקצה הדרומי של רכס הגבעות השחורות ואקלימו מושפע מהרי הרוקי במערב ומהפסגות הגבוהות של צפון הגבעות השחורות. מהרי הרוקי נושבות רוחות חמימות ויבשות ישירות לאזור הפארק. מצפון נושבות הרוחות הקפואות מהאזור הארקטי של קנדה, אבל הגבעות השחורות מהוות מחסום והאוויר הקר עוקף אותן ממזרח וממערב כשהוא מדלג על אזור הפארק הלאומי. עקב כך האקלים הוא צחיח-למחצה, כשהחורפים נוחים והקיצים חמימים. התושבים המקומיים מתייחסים לאזור אקלים זה בכינוי "רצועת הבננה" (banana belt). החודש הקר ביותר הוא דצמבר, והחם ביותר הוא יולי. כמות השלג השנתית היא 75 סנטימטרים, כשמרץ הוא החודש המושלג ביותר. כמות הגשמים השנתית הממוצעת היא 470 מילימטרים, כשהחודש הגשום ביותר הוא מאי, כאשר גם יוני ויולי גשומים ומתחוללות בהם סופות רעמים עזות.[8]

אקלים בפארק הלאומי וינד קייב
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 3 6 10 17 22 27 32 32 26 19 10 6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -12 -9 -6 0 6 11 15 13 7 1 -5 -10
משקעים ממוצעים (מ"מ) 10 15.2 25.4 48.2 86.3 78.7 63.5 45.7 35.5 30.4 15.2 12.7 470
מקור: Weather
 
מפה גאולוגית של הפארק הלאומי וינד קייב, הגבול הירוק מסמן את החלק הדרומי של הפארק הלאומי וינד קייב
 
תצורת הקלציט המכונה boxwork. תצורה זו היא תוצאה של המסה משתנה של אבן גיר שבה היו עורקים ושברים רבים במהלך יצירת המערה
 
תצורות הקלציט המכונות Frostwork ופופוקורן.

גאולוגיה

עריכה

שלושת המפלסים המרכיבים את מערכת מערת הרוח שוכנים ב-76 המטרים העליונים של אבן גיר פאהאספה (Pahasapa) מתת-התור קרבון מיסיסיפי. אבן גיר זו הושקעה בים פנים-יבשתי, כאשר עדשות של חלמיש, גבס ואנהידריט בתוך אבן הגיר הן הוכחה לתקופות ארוכות של התאדות. כשפני הים ירדו בסוף תת-התור עברה אבן הגיר תהליך של התמוססות תוך יצירת אזור קרסט קדום המכונה קאסקאסקיה (Kaskaskia), כולל כל התופעות הנלוות לקרסט, שברים, בולענים ומערות. לכן קיימת אי התאמה בין אבן גיר זו ותצורת מינלוסה (Minnelusa Formation) מתת-התור קרבון פנסילבני. חולות אדומים וחרסית מלאו את החללים. חללים שלא התמלאו צופו במשקע מערה מהסוג המכונה "גבישי שן הכלב" (dogtooth spar). אחר-כך הושקעו פצלי אופש (Opeche) מתור הפרם, אבן הגיר מינקאהטה (Minnekahta) מהפרם, תצורת ספירפיש (Spearfish) מהטריאס וקבוצת וייט ריוור (White river Group) מהשלישון. סחיפה בפלאוקן ובאאוקן הסירה באזור המערות את כל המשקעים האלו עד לתצורת מינלוסה. התרוממות גאולוגית החלה במהלך האורוגנזה הלרמידית, שהנמיכה את מפלס מי התהום, ניקזה את המים מהמערות והרחיבה אותן. כיום מפלס מי התהום נמצא 150 מטרים מתחת לפני השטח, סדר גודל של ירידה של 40 סנטימטרים מדי 1,000 שנים.[9]

התצורה של משקעי המערה המכונה Boxwork ("מעשה קופסה") התגלתה לראשונה במערת הרוח. מחיצות קלציט אלו היו פעם סדק בסלע שהתמלא בגבס ובאנהידריט. קלציט-גבס הם פסאודומורפים נפוצים. החומצה הגופרתית שהשתחררה החלישה את גוף הסלע והוא התבלה מהר יותר מהקלציט. התוצאה היא מחיצות מצטלבות היוצרות תאים פתוחים ובולטים מהסלע הסובב אותם דמויי חלת דבש שאורכם מ-60 עד 120 סנטימטרים. במפלס הנמוך של המערה יש עירוב של תצורת Boxwork עם תצורת frostwork[א] ופופקורן מערות.[ב] גם שיחי הליקטיט[ג] נתגלו לראשונה במערת הרוח. חלב ירח[ד] מצפה משטחים רבים, בעוד שרפסודות קלציט[ה] מצויות במפלסים התחתונים של מערכת המערות.[9]

אקולוגיה

עריכה
 
עדר ביזונים בפארק הלאומי וינד קייב

מרבית שטח הפארק הוא ערבת העשב המעורב (mixed-grass prairie) הטבעית הגדולה ביותר שנותרה בארצות הברית. ערבת עשב מעורב היא אזור אקולוגי המאופיין בתערובת של מינים של עשב גבוה האופייני למזרח ארצות הברית ועשב נמוך האופייני לרמות שבמערב. האזור הוא מפגש בין שני סוגי המינים והסוג השליט בכל תא שטח תלוי בכמות המשקעים. העשבים הגבוהים זקוקים לכמות משקעים גדולה יותר, ולכן הם גדלים בעמקים שבפארק, בעוד שהעשבים הקצרים זקוקים לפחות משקעים וגדלים במדרונות הדרומיים היבשים יותר של הפארק. מלבד ערבת הדשא יש בפארק חורשות של אורן הזפת.

סיכונים

עריכה

הנהלת הפארק מתמודדת עם כמה סיכונים לאקולוגיה של המערה והערבה שמעליה.[10] בין הסיכונים:

  • סיכונים למערת הרוח
    • פתחים מלאכותיים – פתחים מעשי ידי אדם גרמו לשינוי באקלים בכך שהם מאפשרים לזרימת אוויר מוגברת. כדי להתמודד עם הבעיה הותקנו דלתות אטומות.
    • תאורה חשמלית – התאורה מעלה את הטמפרטורה במערה ומעודדת צמיחה של צמחים ירוקים. כדי לצמצם את הבעיה מכבים את האורות כשאין סיורים וקוטלים את הצמחים בריסוס בתמיסת כלור דלילה. הפארק מתכנן להחליף את התאורה לחסכונית יותר ופולטת פחות חום.
    • מוך – כל מבקר משאיר אחריו שרידים בדמות סיבים מבגדים, שיער ותאי עור. המוך מצטבר על קירות המערה וקרקעיתה בסמוך למסלולי הסיורים. המוך הוא מצע לעובש וחיידקים. לכן כל שנה מבצעים מתנדבים שטיפה של המוך.
    • שינויים מעל למערה – כבישים, מגרשי חניה, ובניינים מעל למערה משנים את כיוון וכמות המים המחלחלים לקרקע. חומרים כימיים רעילים, כמו שמנים הדולפים מכלי רכב ומהאספלט דלפו למערה. ב-2004 הוחלף האספלט במגרש החניה בלוחות בטון שמתחתיה מערכת סינון. בנוסף נבדקים מצבם של מערכות הביוב ומכלי הדלק לעיתים תכופות.
  • הערבה – במשך השנים חלו שינויים בהרכב הצמחייה עקב חקלאות, מרעה וזריעה. יותר מ-100 מינים של צמחים זרים נוכחים בפארק. אלו מתחרים ואף מחליפים מינים מקומיים שבעלי החיים המקומיים ניזונים מהם. אי אפשר לטפל בצמחים אלו בריסוס מחשש שהחומרים ידלפו למערה, ועישובם הוא עתיר עבודה, ובכל אופן זרעים של צמחים זרים ממשיכים להגיע לפארק באמצעות הרוח, עופות ויונקים.
    • בעלי חיים – אוכלי העשב הגדולים, הביזונים, האנטילוקפרות והאיילים נעלמו מהאזור באמצע המאה ה-19 והושבו אליו בתחילת המאה ה-20 לאחר שחוסלו הטורפים הגדולים. בהיעדר טורפים משגשגים בעלי חיים אלו ומספרם גדל מעבר לקיבולת הפארק. לכן הפארק לוכד באוקטובר כמה מהם ומעביר אותם למקומות אחרים.
    • תפקיד האש – כדי למנוע מעצי אורן הזפת להתפשט על חשבון העשבים המשמשים מזון לאוכלי העשב הגדולים נוהגים עובדי הפארק לשרוף מדי שנה שטחים קטנים, בתנאי שהאקלים ותנאי הרוח מאפשרים זאת.

צמחייה

עריכה
 
מחסה הסלע בנקיק ביוור

בעלי חיים

עריכה

בעלי החיים בפארק הלאומי וינד קייב כוללים שישה מינים של דגים, שישה מינים של דו-חיים, 12 מינים של זוחלים, מעל ל-200 מינים של עופות ו-54 מינים של יונקים.

כאמור מרבית שטח הפארק הוא ערבת העשב המעורב (mixed-grass prairie) הטבעית הגדולה ביותר שנותרה בארצות הברית. לכן הוחלט ב-1913 להשיב לאזור זה את הפרסתנים הגדולים שנעלמו ממנו מאמצע המאה ה-19. כך הושבו לפארק באותה שנה ושנה אחר-כך הביזון אמריקאי, אייל הקנדי והאנטילוקפרה אמריקנית בעלי חיים שגשגו בהיעדר טורפים, עד כדי כך שהפארק לוכד מדי שנה ביזונים ומעביר אותם למקומות אחרים בארצות הברית. ב-2007 הושב לפארק גם חמוס שחור-הרגל, טורף המצוי בסכנת הכחדה חמורה, לאחר היעדרות של 30 שנים.[20] כאזור עם מערות יש פארק כמה מינים של עטלפים, כאשר הנהלת הפארק מנסה להיאבק במחלה המכונה "תסמונת האף הלבן" (White-Nose Syndrome), פטריה הגדלה באף ומתחת לכנפיים של העטלפים, ומאז שנתגלתה במדינת ניו יורק קטלה כ-5 מיליון עטלפים.[21]

מיני החולייתנים החיים בפארק כוללים:

היסטוריה

עריכה

מידע ראשוני

עריכה
 
הפתח הטבעי של המערה

בני שבטי הלקוטה (סו), שבט ילידי שחי באזור הגבעות השחורות של דקוטה הדרומית, השאיין ושבטי אינדיאנים אחרים שנדדו באזור ידעו על קיומה של המערה, כמו גם המתיישבים הראשונים ממוצא אירופאי, אבל טרם התגלתה עדות לכך שמישהו מהם נכנס בפועל לתוכה.[27] בני הלקוטה, סיפרו על חור הפולט אוויר, מקום קדוש ממנו הם יצאו לראשונה מהעולם התחתון שבו חיו לפני בריאת העולם במיתולוגיה של הלקוטה.[27]

הגילוי הראשון המתועד של המערה בידי אמריקאים ממוצא אירופאי היה ב-1881, כאשר האחים טום וג'סי בינגהאם (Tom and Jesse Bingham) שמעו את הרוח נושבת החוצה מחור באורך 36 ורוחב 25 סנטימטרים באדמה. על פי הסיפור כאשר טום הציץ לתוך החור העיפה ה"רוח" (האוויר שנפלט מהמערה) את הכובע מראשו.[28]

מקור שם המערה

עריכה

המערות שנמצאות בפארק מתוארות כ"נושמות", כלומר האוויר נכנס ללא הרף למערה או ממנה, משווה בין הלחץ אטמוספירי של המערה ובין האוויר החיצוני. כאשר לחץ האוויר גבוה יותר מחוץ למערה, האוויר זורם לתוך המערה, מעלה את לחץ האוויר במערה כדי להשתוות ללחץ החיצוני. כאשר לחץ האוויר בתוך המערה גבוה יותר, האוויר זורם ממנה החוצה, תוך הקטנת לחץ האוויר בתוך המערה. מערה גדולה (כדוגמת "מערת הרוח") עם מעט מאוד פתחים קטנים "תנשום" בצורה ברורה יותר מאשר מערה קטנה עם פתחים גדולים רבים.

שינויים מהירים במזג האוויר, המלווים בשינויים ברומטריים מהירים, הם תכונה של מזג האוויר במערב דרום דקוטה. משערים שסערה שנעה במהירות התקרבה לאזור ביום שבו מצאו האחים בינגהאם את המערה, ולכן הלחץ האטמוספירי ירד במהירות, מה שגרם לאוויר בלחץ הגבוה יותר של המערה לזרום החוצה מכל הפתחים הזמינים, ויצר את "הרוח" שהמערה קרויה על שמה.

חקירות מוקדמות וסיורים

עריכה

אנשים מעטים העזו להיכנס למערת הרוח בין 1881 ל-1889. ואז ב-1889 שכרה "חברת המכרות של דקוטה הדרומית" את ג'סי ד. מקדונלד (Jesse D. McDonald) לפקח על "תביעה על זיכיון למכרות" באזור המערה. ייתכן שחברת המכרות של דקוטה הדרומית קיוותה לגלות מינרלים בעלי ערך או שמלכתחילה חשבה על הפיתוח המסחרי של המערה.[28]

לא נתגלו כל מרבצים של מינרלים בעלי ערך, ומשפחת מקדונלד החלה לפתח את המערה לתיירות. ב-1890 שלח ג'סי את בנו אלווין (Alvin), אז בן 16, ומ-1891 את בנו השני, אלמר (Elmer), לחקור ולפתח את המערה. אלווין התאהב במערה וניהל יומן ובו רשם מה גילה במערה.[29] אחרים חקרו את מערת הרוח בין 1890 ו-1903, בהם קטי סטבלר (Katie Stabler), אמה מקדונלד (Emma McDonald, אשתו של אלמר), אינז מקדונלד (Inez McDonald, בתם של אמה ואלמר) וטומי מקדונלד (Tommy McDonald, אחיו של אלמר ואלווין).[27]

המערה נפתחה למבקרים ב-1892. המחיר לטיול סטנדרטי היה דולר אחד, שהיה סכום כסף משמעותי באותה תקופה.

תיירים, יחד עם מדריכם, סיירו במערה לאור נרות. סיורים מוקדמים אלו דרשו מאמץ פיזי ולעיתים כללו זחילה במעברים צרים.

כמו במונומנט הלאומי ג'ואל קייב (Jewel Cave National Monument - "מערת התכשיט"), נכון ל-2017, המערה השלישית באורכה בעולם, שיחקו ג'ן והרב קון (Herb and Jan Conn) תפקיד חשוב בחקר המערה במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

תיירות

עריכה
 
מרכז המבקרים של הפארק הלאומי וינד קייב

מעל ל-600,000 תיירים מבקרים בממוצע בפארק מדי שנה. הפעילות המוצעת בפארק כוללת סיורים במערכת המערות, סיורים רגליים בשטח הפארק, צפייה בחיות הבר, רכיבה על סוסים ומחנאות.

גישה

עריכה

הגישה לפארק הלאומי וינד קייב היא או דרך כביש 385 של ארצות הברית או דרך כביש 87 של דקוטה הדרומית. משני הכבישים נשקף נוף, ויש נקודת עצירה רבות לאורכן שמהם אפשר ליהנות מהנוף.

מרכז המבקרים, שממנו מתחילים כל הסיורים במערה, שוכן כחצי קילומטר מכביש 385. יש בפארק אתר מחנאות מסודר אחד (Elk Mountain Campground) שבו מעט שירותים (מים זורמים בקיץ בלבד). האתר שוכן כ-2 קילומטרים ממרכז המבקרים ביער של אורני זפת ויש בו 75 מקומות לרכבי נופש או אוהלים.[30]

בתוך הפארק יש שתי דרכי חצץ, כביש 5 וכביש 6 של שירות הפארקים, המאפשרים גישה לאזורים הצפוניים והמזרחיים של הפארק המפותחים פחות. הדרכים עבירות לכל סוגי הרכב.[31]

פעילויות

עריכה
 
ירידה לתוך המערה
  • מרכז המבקרים – מכיל שלושה חדרי תצוגה על הגאולוגיה של המערות והיסטוריה מוקדמת של המערות, בעלי חיים של הפארק והעבודה של חיל השימור האזרחי בפארק.
  • סיורים במערה – הפארק מציע סיורים ברמות שונות, מסיור נוח המתחיל בכניסה ליד הפתח הטבעי ומסתיים בעלייה במעלית, ועד סיורים קשים יותר, סיור לאור נרות וסיור אתגרי המתנהל בעיקר בזחילה תוך שימוש בציוד המושאל מהפארק. כל הסיורים המוצעים הם בהדרכה בלבד ובתשלום.[32] ב-2015 סיירו במערות 109,000 מבקרים, המספר הגבוה מ-1968, שאז הוגבל מספר המבקרים בכל סיור ל-40 איש.[33]
  • סיורים רגליים בשטח הפארק – יש בפארק מעל ל-50 קילומטרים של שבילים ברמות קושי שונות. מפות אפשר להוריד מהאתר או לקנות במרכז המבקרים.[34]
  • צפייה בחיות הבר – בפארק יש עדר גדול של ביזונים וקל לפגוש אותם, אם כי הפארק מזהיר מקרבה גדולה מדי אליהם, כי הם עלולים לתקוף. בעלי חיים גדולים נוספים שניתן לראות הם אנטילוקפרות אמריקניות, ובמידה פחותה יותר את האייל הקנדי. חיה נפוצה אחרת היא הנובחנית שחורת-הזנב החיה במחילות במושבות גדולות, הקרויות באנגלית "עיירות הנובחניות" (Prairie dog towns), הסמוכות לדרכים בפארק. הנובחניות הן טרף עיקרי לטורפים רבים: זאבי ערבות, שונרים, גיריות ועופות דורסים שאותם ניתן לראות בקרבה למושבות.[35]
  • רכיבה על סוסים – הרכיבה על סוסים מותרת בכל רחבי הפארק למעט מקורות המים ואתר המחנאות. הרכיבה מותרת לשהייה ביום בלבד ודורשת קבלת אישור ממרכז המבקרים.[36]
  • מחנאות חופשית – הקמת אוהלים מותרת (תחת מגבלות) בשטח הצפון-מערבי של הפארק, ומחייבת אישור.[37]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי וינד קייב בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ 1 2 מקור המונח "מעשה הכפור" בתצורה הדומה לגבישי הקרח הנוצרים בכפור
  2. ^ Cave popcorn- כינוי לכדוריות קטנות של משקע מערות
  3. ^ Helictite - משקע גירי הצומח שלא במאונך ונראה כאילו הוא קורא תגר על הכבידה
  4. ^ Moonmilk – חומר לבן בגוון שמנת המצוי בתוך מערות של אבן גיר
  5. ^ Calcite rafts – יריעות של גבישי קלציט המתאחים על פני מים וצפים עליהם

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ Wind Cave NP
  3. ^ Plants
  4. ^ Animals
  5. ^ Wind Cave National Park, South Dakota
  6. ^ Gulden, Bob. "Worlds longest caves". Geo2 Committee on Long and Deep Caves. National Speleological Society (NSS).
  7. ^ Wind Cave National Park Activities
  8. ^ Weather
  9. ^ 1 2 KellerLynn, K. (2009). Wind Cave National Park Geologic Resources Inventory Report, Natural Resource Report NPS/NRPC/GRD/NRR-2009/087. Denver: National Park Service. pp. 14–15, 29–30.
  10. ^ Environmental Concerns
  11. ^ Lichens
  12. ^ Mosses and Liverworts
  13. ^ Mushrooms and Other Fungi
  14. ^ Ferns
  15. ^ Grasses
  16. ^ Others
  17. ^ Wild flowers
  18. ^ Cacti / Desert Succulents
  19. ^ Trees and Shrubs
  20. ^ Black-footed Ferrets Return to Wind Cave National Park
  21. ^ White-Nose Syndrome
  22. ^ Fish
  23. ^ Amphibians
  24. ^ Reptiles
  25. ^ Birds
  26. ^ Mammals
  27. ^ 1 2 3 National Park Service: Early cave explorers
  28. ^ 1 2 A Brief History of Wind Cave National Park
  29. ^ Alvin McDonald's Diary (Text) 1891
  30. ^ Elk Mountain Campground
  31. ^ Getting around
  32. ^ Places to go
  33. ^ Wind Cave Numbers Highest In 40 Years
  34. ^ Hiking
  35. ^ Viewing Wildlife in Wind Cave National Park
  36. ^ Horseback riding
  37. ^ Backcountry Camping


 
 
אגם סקייווי ונטיפים במערת הרוח
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפארק_הלאומי_וינד_קייב&oldid=38965828"