הרדוף הנחלים

מין צמח
(הופנה מהדף הרדוף)
Disambig RTL.svg המונח "הרדוף" מפנה לכאן. לערך העוסק בקיבוץ, ראו הרדוף (קיבוץ).

הַרְדּוּף הַנְּחָלִים (שם מדעי: Nerium oleander, שם נפוץ: oleander) הוא שיח גבוה וחסון, יְרוֹק־עַד, רעיל, בולט בתקופת הקיץ בפריחתו הוורדה, מין יחיד בסוגו ממשפחת ההַרְדּוּפִיִּים (שם מדעי: Apocynaceae)[2]. הוא גדל בר בגדות נחלים ואפיקים, במיוחד בגדות של נחלי אכזב הרריים המכוסים טרשים או חלוקי אבן ונפוץ כצמח תרבות בישראל ובעולם.

קריאת טבלת מיוןהרדוף הנחלים
Nerium oleander (2).JPG
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: גנציינאים
משפחה: הרדופיים
סוג: הרדוף
מין: הרדוף הנחלים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Nerium oleander
ליניאוס, 1753
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

הרדוף הנחלים הוא צמח רעיל מאוד. הגבעול והעלים מצופים בחומר הנקרא אולאנדרין, ואכילה של עליו יכולה לגרום להאטת קצב הלב ולסימנים נוירולוגיים עד כדי איבוד הכרה ומוות.

מורפולוגיה ופיזיולוגיה של הצמחעריכה

הרדוף הנחלים הוא שיח דו-מיני ירוק-עד, צפוף וגבוה. ישנם הבדלים בין הרדוף הבר לזנים שטופחו ופותחו על ידי האדם, למשל, צבע הפרחים של הרדוף הבר ורוד (לילך-אדמדם) וגובהו 1 עד 2 מטרים וצבע הפרחים של המין התרבותי לבן, ורוד, ועד ארגמן עז וגובהו 2 עד 4 מטרים. על כן, יש להתייחס לתכונות ולמידות הניתנות כשייכות למין הבר, אלא אם נכתב במפורש אחרת.

בבסיס גזעו של ההרדוף יש ניצני התפתחות רבים, שמהם מתפתחים ומסתעפים גבעולים חדשים רבים. הגבעולים מעוצים, זקופים, ארוכים וגמישים ויוצרים את הנוף הסבוך של השיח. ענפיו הגמישים מותאמים לבית גידולו, שבו יש לעיתים הצפות ושיטפונות.

עליםעריכה

השיח בעל עלים גדולים, מוארכים (10 עד 20 ס"מ), צרים, מחודדים בקצותיהם, שפתם תמימה. העלים נוקשים-גלדניים ומכוסים בשכבת שעווה עבה, המקטינה את איבוד המים. חלקו של האפידרמיס מתוך סה"כ העובי של העלים הוא 24. מכל מפרק יוצאים 2 או 3 עלים לאורך כל הענף. הפטוטרת קצרה וחסרת לוואים. העורק הראשי של העלה מסתעף למספר רב של עורקים צדדיים מקבילים והם ניצבים כמעט לעורק הראשי. עלים חדשים מופיעים ומתפתחים החל מפברואר ועד אוקטובר. התרבות המוהל (מיץ חלבי רעיל מאוד לאדם ולבהמה) בהם מורגשת בסופו של דצמבר.

 
עלה, פקעית ופרי של הרדוף הנחלים

העלים קסרומורפיים ( בעל תכונות המאפשרות חיים בסביבה צחיחה), דומים במבנם לעלים נוקשים-גלדנים המצויים בצמחים ירוקי-עד המותאמים ליובש. אם נחתוך אותם לרוחב, נראה כי תאי האפידרמיס בעלי דפנות עבים בצדם החיצוני, הפיוניות שקועות עמוק בגומיות מוקפות ציציות-שיער המסתירות אותן. הצד התחתון של העלה שעיר במקצת. סברה אחת טוענת שהתאיידות מופרזת גורמת לריכוז מרובה של מלחים בצמח, ועודף המלחים עשוי לגרום נזק להרדוף. סברה שנייה טוענת שמחמת הטמפרטורה הנמוכה שבקרקע הנחלים, וכמות החמצן המעטהעלה, פקעית ופרי של הרדוף הנחלים.jpg, אין הצעלה, פקעית ופרי של הרדוף הנחלים.jpgמח יכול לקלוט כמות מים גדולה בשורשיו. לכן, על אף שגדל סמוך למים הוא סובל מיובש. סברות אלו אינן מדויקות מאחר שצמחים רבים חיים בתנאים דומים ואינם בעלי מבנה קסרומורפי. בצמחי ביצה ובעיקר כאלו בעלי מאפיינים קסרומורפיים שיעור ההתאדות גבוה במידה כזאת שאין להניח כי סובלים מאספקת מים מצומצמת.

פרחים והפריהעריכה

הפרחים דו-מיניים, נכונים (סימטריים) גודלם כ-5.5 ס"מ וקוטרם 3 עד 5 ס"מ והם נישאים בקבוצות צפופות בקצות הענפים. בתפרחות שופעות יש 5 עד 15 פרחים בראש ענף. פרחי ההרדוף דמויי חצוצרה ובעלי עטיף כפול. הגביע קצר וירוק והעלים שלו מאוחים בחלקם ומספר אונותיו המחודדים 5. הכותרת בעלת שלושה חלקים: צינור דק, שאורכו 13 מ"מ, הצינור נפתח למשפך, שצבעו לבנבן, המתרחב ל-5 אונות מעוגלות, מפורדות, פשוקות וללא קישוט. על כל אונה של הכותרת מעורה ציצית כך שמבוא המשפך מוקף עטרה מצוייצת הדומה לעלי הכותרת במרקמה ובצבעה. עלי הכותרת בעודם בפקעיות (בכפתוריהם) שזורים ביניהם.

השחלה עלית מורכבת שני עלי שחלה (שחלילים) ועמוד עלי אחד ו-5 אבקנים. האבקן שעיר מעורה בצינור הכותרת והמאבק שלו מחודד בראשו לכדי זיף שעיר מנוצה ושזור עם ארבעת האחרים. המאביקים מאוחדים ביניהם למבנה חרוטי עם ציצית ארוכה סוגר את הכניסה הישירה לצינור הכותרת. ניתן לחדור אל צינור הכותרת באמצעות לשון דקיקה ארוכה יותר מ-15 מ"מ דרך החרכים שבין זירי המאבקים הקצרים. הצלקת שבראש עמוד העלי, בעלת נוזל דביק ביותר, צמודה אל חרוט המאבקים. כבר בשלב הניצן נעשית הצלקת דביקה והאבקה הבשלה נוגעת בה. המאבקים נפתחים רק כלפי פנים, וגושי האבקה הדביקים, נופלים על גבי הצלקת בעלת הנוזל הדביק. הגושים אשר נופלים על החלק העליון של הצלקת אינם נובטים, אלא אם כן יגעו בחלק התחתון של הצלקת.

 
פרח הרדוף הנחלים

בין צורות התרבות מצויים גם צורות פרחים "מלאים" - ריבוי עלי כותרת על חשבון האבקנים. פרחי ההרדוף באוכלוסיות הבר בישראל אינם מדיפים ריח שאפשר להבחין בו גם לא בשעות הערביים. אך ישנן אוכלוסיות ריחניות בארצות אחרות ואף בזני הגינון בארץ. רק לפרחי הזן התרבותי, בעל הפרחים "המלאים" (מוכפלי כותרת) יש ריח נעים. ריבוי עלי כותרת הוא על חשבון האבקנים.

שני מחקרים בדקו את מנגנון ההאבקה של פרחי ההרדוף באוכלוסיות טבעיות בספרד ובישראל, והעלו ממצאים דומים[3][4]. הכותרת הוורודה וגודלה מהווה פרסומת בולטת למשיכת מאביקים גדולים מרחוק. אך, פרחי ההרדוף הם חסרי צוף לחלוטין וצופנים ואף האבקה שלהם מעטה ואינה זמינה לאיסוף בשל מבני המאבקים, כך שחרק מאביק אינו זוכה לתגמול כלשהו מהפרחים. בסקרים שנכרכו בשנים 1991-4 נמצא, שהפרחים זוכים לביקורי מאביקים מעטים מאד. עם זאת, פרחים שכוייסו על ידי החוקרים כדי למנוע ביקורי מאביקים לא חנטו פירות מה שמצביע על מנגנון אבקה עצמית, המצריכה ביקור חרקים. הפרחים נפתחים בשעות הבוקר המאוחרות בין תשע לשתים עשרה ונשארים פתוחים לרווחה כל הלילה, מה שמצביע על האבקת יום. הפרחים הזקנים נושרים בשעות הבוקר. הפרח הצעיר בעל עטרה לבנבנה משתנה בפרח בוגר לצבע ורוד. ממצאים אלה מרמזים על מנגנון של האבקת רמייה אבל מאולצת (בעל כורחו), אולי בשל אובדן המאביק שלו וסיבות עלומות אחרות. הם גם מפריכים את הטענות הרווחות בספרות ובאינטרנט, בדבר אפשרות להרעלה מאכילת דבש שמקורו בצוף פרחי ההרדוף. לא קיים תיעוד מהימן של מקרה שדבש הכיל רעלנים של הרדוף במידה משמעותית[5].

פריחת שיחי ההרדוף נמשכת זמן רב. היא מתחילה במרץ ושיאה מתרחש בין חודש אפריל וראשית יוני וממשיכה בעוצמה נמוכה לכל אורך הקיץ אז מספר הפרחים חמישית ממספרם בזמן השיא[5]. אך, יש פרטים, בעיקר במקומות עתירי מים או במקומות מופרעים, הממשיכים לפרוח עד חודש אוקטובר. פריחה קיצית זו אופיינית לצמחי מים רבים, שאינם סובלים מהתייבשות בקיץ. כך נמנע ההרדוף מתחרות קשה בין פרחים שונים באביב על מאביקים.

פירות והפצהעריכה

בתפרחות שופעות יש 5 עד 15 פרחים בראש הענף. רק כ-8% מהפרחים בממוצע לשיח חונטים פירות. אחוז חנטה לא נמוך בהשוואה לשיחים ולעצים אחרים, אשר מייצרים צוף בפרחיהם ומואבקים על יד חרקים. באוכלוסיית הבר של ההרדוף חונטות התפרחות כ-1-2 פירות לתפרחת. הפרי גלילי, מוארך, יבש, צבעו ירוק ואורכו 10 עד 18 ס"מ ובנוי משתי מפוחיות. הפרי מתפתח כלפי מעלה או כלפי מטה. כאשר המפוחית מתייבשת וצבעה הופך לחום היא נוטה למטה, הקשוות שלה משתזרות והיא נפתחת לאורכה ומשחררת זרעים רבים. זרעים אלה מכוסים שערות ארוכות, וציצת שערות ארוכות יותר בקצה הזרע משמשת כאמצעי יעיל להפצתם ברוח. הפצתם חלה בסוף הקיץ ובסתיו.

מקור השם של הצמחעריכה

השם "הרדוף" ניתן לצמח Nerium oleander במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 206) משנת 1930 על סמך השם "הירדוף" ו"הרדפוני" במסכת פסחים, דף ל"ט, עמוד א' [6] ואושרר במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 610[7]. בשנת 2003 השם "הַרְדּוּף הַנְּחָלִים" ושם המשפחה "הַרְדּוּפִיִּים" נוספו למילון זה באופן רשמי על ידי ועדה שכוננה האקדמיה ללשון העברית בשנת 1993 ואושרו בילקוט הרשומות 5281.

השם העברי הרדוף אינו נזכר בתנ"ך ומופיע לראשונה בתקופת המשנה והתלמוד, בהם הוא נזכר גם בשמות דומים: הרדופני (מסכת חולין, דף נ"ח, עמוד ב'), הירדוף, ארדוף, ארדפנה. שמות אלו, כמו גם השם הערבי דפלה, הם שיבושים של השם היווני הקדום רודודפנה (Rhododaphne), שפירושו "ורד הדפנה", כינוי שדבק בצמח משום שפרחיו דומים לפרחי ורד ועליו לעלי ער אציל ("עץ הדפנה"). מהחיבור בין ורד ודפנה נגזרים שמותיו בכמה שפות אירופיות, כגון צרפתית (Laurier rose), גרמנית (Rosenlorbeer) ועוד. השם הספרדי Adelfa הוא שיבוש מהשם הערבי א-דפלה.

יש המשערים כי הוורד (או בתרגומים אחרים "שושנה"), הנזכר בספר בן סירא כצמח הגדל ביריחו (בן סירא כ"ד ט"ו) ליד הנחל (שם ל"ט י"ז), הוא צמח ההרדוף הגדל בר על גדת הירדן בבקעת יריחו. חוקר ארץ ישראל האנגלי הנרי בייקר טריסטראם העלה סברה, בספרו "Natural History of the Bible", כי הכוונה לצמח הרודודנדרון, אולם אפשרות זו נפסלה משום שהרודודנדרון כלל אינו צומח בארץ.

מהדמיון בין ההרדוף לוורד נגזרו כינויים נוספים שלו: בפי הערבים בישראל הוא מכונה "ורד אל חמאר" (ורד החמור), ובאנגליה הוא נקרא "ורד העמקים". תרגום קדום של המקרא לארמית מזהה את הערמון עם ההרדוף.

השם המדעי Nerium נגזר מ-Neros ביוונית, שפירושו לחות, והוא מעיד על סביבתו הטבעית של ההרדוף במקומות לחים. שם המין Oleander מקורו בשם הרומי, ורומז על דמיון הצמח ועליו לזית (Olea).

השם הנפוץ בהודו ובמקומות אחרים הוא Nerium indicum.

מוצאעריכה

הרדוף הנחלים הוא צמח ים תיכוני בעוד שאר המינים ממשפחת ההרדופיים הם צמחים טרופיים וסובטרופיים. הוא נחשב למין ים תיכוני קדום, שריד מתקופה הֲמִיּוֹקֶן שבה הצמחייה הטרופית הייתה נפוצה באזור הים התיכון.

מפתיעה העובדה כי ההרדוף נפוץ בטבע במעונות לחים, אולם לעיתים קרובות הוא נשתל ואף משגשג במקומות יבשים יותר, וכצמח תרבות הוא נחשב כצמח חסכוני במי השקיה. התשובה לתופעה זו קשורה באבותיו של ההרדוף. כל קרוביו של ההרדוף הם צמחים של האזורים הטרופיים ושוליהם באפריקה ובדרום אסיה. חלקם, אלו שהיו בעלי התאמה ליובש עונתי קיצוני, נבררו בתהליכי מיון כאשר האקלים התייבש כדוגמת האדניון נפוח (obesum Adenium) ממשפחת ההרדופיים. זהו שיח קטן בעל בסיס מעובה האוגר מים, צמח הנפוץ במעונות יבשים מדרום אפריקה ומדגסקר ועד לדרום חצי האי ערב. נראה כי בתקופה מסוימת תפוצתו הייתה נרחבת עוד יותר והגיעה עד לאגן הים התיכון, מאוחר יותר השתנו תנאי האקלים באזור זה והאדניון התמיין להרדוף. וזה האחרון ירש את העמידות ליובש מהאדניון היובשני, וכל זאת למרות שהוא גדל ונפוץ במיוחד במעונות לחים ותכונת העמידות ליובש אינה באה לביטוי מלא בטבע. הצמחים כה קרובים עד כי ניתן להרכיב אותם - בארץ מרכיבים את האדניון הרגיש ללחות ולקור על ההרדוף העמיד יותר לתנאים המקומיים. לסיכום, להרדוף יש עמידות ליובש, שאותה ירש מהאדניון היובשני, וכל זאת למרות שהוא גדל ונפוץ במיוחד במעונות לחים ותכונת העמידות ליובש אינה באה לביטוי מלא בטבע[8].

תפוצה בעולםעריכה

 
תפוצתו העולמית של הרדוף הנחלים כצמח בר (בירוק) וכצמח נוי (בסגול).

התפוצה של הרדוף הנחלים, הצומח בר, משתרעת בכל אגן הים התיכון עד למערב ההימלאיה. תפוצתו משתרעת בארצות מערב הים התיכון (ספרד פורטוגל וצרפת), בארצות צפון אפריקה (מרוקו, אלג'יריה תוניס, לוב, מלבד מצרים) עם חדירה משמעותית עד ניז'ר, בארצות דרום אירופה (איטליה יוון, אלבניה, סלובניה), בטורקיה ובמזרח הים התיכון (סוריה לבנון, ישראל וירדן). תפוצתו ממשיכה מזרחה ודרומה לעיראק, אירן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, נאפל, מיאנמר. מלבד זאת, תפוצתו מגיעה לחופי מפרץ עומאן של חצי האי ערב (עומאן, ערב הסעודית, האמיריות). התפוצה כוללת את האיים בים התיכון: קפריסין, כרתים, סרדיניה, סיציליה, מלטה, קורסיקה, האיים הבלאריים והאיים במזרח הים האגאי[9].

הרדוף הנחלים, הגדל בתרבות כצמח נוי, נפוץ באזורים של אפריקה (סהרה המערבית, אתיופיה, אריתריאה, קניה, קמרון, זימבבואה, דרום אפריקה, זנזיבר). ובתת היבשת ההודית ובמזרח אסיה (בנגלדש, אינדונזיה, קוריאה, סין, יפן). הרדוף הנחלים אוקלם גם ביבשות אחרות בארצות הברית (אלבמה, וארקנסו) שבצפון אמריקה ובמרכז ובדרום אמריקה (ברזיל, מקסיקו, קמרון, צ'ילי, במרכז ומזרח מקסיקו), במזרח אוסטרליה, בפולנזיה הצרפתית, בניו זילנד ובמדסקר. וכן הוא ניטע באיי מקרונזיה (האיים הקנריים, האיים האַזוֹרִיים והאיים מדיירה)[9]. באוסטרליה ובקליפורניה הוא נחשב לצמח פולש בעייתי הדוחק צמחים מקומיים.

תפוצה בארץ ישראלעריכה

 
הרדוף הנחלים על בול משנת 1961 שיצא לכבוד יום העצמאות ה-13, בעיצובו של צבי נרקיס

הרדוף הנחלים, הגדל בר, נפוץ בכל החבל הים תיכוני של ישראל, במיוחד בתחום הסמוך למדבר, במרבית חלקה הצפוני (למעט צפון רמת הגולן והחרמון), לאורך מישור החוף עד אשקלון, ובחבל ההר עד לדרום הרי יהודה, להוציא את מדרונותיהם המזרחיים של הרי שומרון (מצוי בנחל ייטב (ואדי עוג'ה)) והרי יהודה. אם כי, תפוצתו חודרת דרומה למדבר יהודה.

פרוט גלילות הארץ: עמק עכו (מצוי), חוף הכרמל (נדיר מאוד); הגליל העליון (מצוי) הגליל התחתון (נדיר), הכרמל (מצוי), שומרון (נדיר מאוד), הרי יהודה (נדיר מאוד); בקעת החולה (מצוי), בקעת כנרות (נפוץ); מדבר שומרון (נדיר מאוד), ערבות הירדן (נדיר מאוד), מדבר יהודה (נדיר מאוד), בקעת ים המלח, הערבה; החרמון, הגולן (מצוי), הגלעד, עמון (נדיר מאוד), מואב (נדיר מאוד), אדום (מצוי); עמק יזרעאל (מצוי), הגלבוע (נדיר מאוד)[10].

הרדוף הנחלים גדל לאורך נחלי איתן ואכזב, וגם כצמח בר בצדי דרכים וכבישים, שם הוא נהנה ממי גשם הניגרים עליהם ומרווים את שוליהם. הוא יוצר עומדים צפופים במיוחד בנחלי הגולן והגליל. בנחלים אחדים מופיע הרדוף הנחלים כצמח גדות עיקרי. מסיבה לא ברורה הוא שולט בגדות נחלים אחדים בגליל ובכרמל (למשל בנחל בצת), אך חסר באחרים (למשל בנחל כזיב). במקומות שגידולו צפוף, כמעט ואין תחתיו צמחייה עשבונית, בשל החומרים הנמצאים בעליו הנושרים שמונעים נביטת מינים אחרים. במדבר בארץ הרדוף הנחלים נדיר ובולטת היעדרותו מנאת המדבר עין גדי ומעין בוקק כי הוא נחשב צמח יליד של חבל ים המלח על שני צדדיו. הוא מצוי בנחלים ובוואדיות היורדים מאדום לעמק הערבה בצד הירדני ודרומה משם אף בערב הסעודית. במשתלת שמורת עין גדי קיימים שתילים של הרדוף הנחלים שגודלו מהזרעים שנאספו באוכלוסיית בר בצד הירדני של ים המלח[11]. המקור היחיד שבו נזכר ההרדוף בנחל בוקק הוא ספרו של טריסטרם (1865, Tristram), אך לא נמצא להרדוף תיעוד מעין בוקק באוספים הבוטניים, ומסיירים שביקרו באתר לא לפניו ולא אחריו. אולם בממצא הארכאולוגי מנווה עין בוקק מהתקופה הרומית-ביזנטית זוהה בוודאות הרדוף הנחלים בין שרידי עצה של מבנה עתיק והסבירות שהשרידים העתיקים של הרדוף שייכים לצמח שגדל בנווה עין בוקק היא גבוהה מאוד[11].

בית גידולעריכה

הרדוף הנחלים קוטלג ביחידת הצומח ההידרופילי (בתי גידול לחים מאוד) ובאגד צמחים הקרוי על שמו. האגד כולל חברות צמחים הגדלות בגדות נחלי איתן ואכזב שבהרים ולרגליהם.

הרדוף הנחלים יצמח היטב בעיקר בנחלים שלחותם נשמרת כל השנה, ובמים שאינם מזוהמים או מלוחים. בית גדול לח בנחלי איתן ובמעיינות, שלא כמו באחרים, אינו מושפע במידה רבה מגורמי קרקע, מטופוגרפיה ומאקלים, כי אם מטיב המים, מכמותם וממשטר זרימתם. הצומח העיקרי של גדות נחלי איתן הם: חברת שיח אברהם מצוי, חברת פטל קדוש, וחברת הרדוף הנחלים. במקומות שונים נלווים אליהם ערבה מחודדת, מילה סורית ואשל הירדן. מאידך, לתשתית הנחל (גורמי הקרקע), ישנה חשיבות בבית גידול לח שבנחלי אכזב שבהרים הבנויים מסלעי משקע. בתשתית זו של הנחלים כמות החרסית המחזיקה מים ויסודות מזינים היא גבוה ביותר. ועל כן, במקומות שאפיק הנחל מכוסה, קרקע, טרשים, גושי סלע גדולים או חלוקי אבן, נשמרת רטיבות תת-קרקעית גם בחודשי היובש. ובנוסף בעונת הקיץ בנחלים אלו כנראה זורמים מים מתחת לפני הקרקע, בין חלוקי הנחל מנביעות המצויות במעלה הנחל (למשל בנחל אורן שבכרמל). במקומות שאין בהם זרימת מים תת-קרקעית גדלים עצי אלון ועצי חורש אחרים במקום הרדוף הנחלים ושיח אברהם. כמו כן, הרדוף הנחלים גדל על תשתית חרסיתית של גדות הלגונות של בית ציידה, במקום התרחבות הנחלים באזור השפך לכנרת.

סביב כנרת באזור גבעות הבזלת על תשתית חלוקי נחל מתפתחת חברה של שיחים נמוכים, עם שיח אברהם מצוי כמרכיב העיקרי. ואילו במקומות שבהם מכוסה החצץ הבזלתי בקרקע סחף, נוספים לשיח אברהם מינים רבים, ובעיקר הרדוף הנחלים, ערבה מחודדת ואשל הירדן. העלייה במפלס המים של הכנרת מעת לעת גורמת להצפתם של הגזעים ורקבונם ולנזקים לצמחי הרדוף הנחלים.

להרדוף הנחלים מספר יתרונות בתחרות עם צמחים אחרים: כושר התחדשות מהיר לאחר שריפות; נזקים מועטים יחסית עקב גמישות ענפיו בעת שיטפונות; הפצת זרעים יעילה מאוד בבית גידול בלתי יציב ומשתנה לאורך שנים - זרעיו מצוידים בציצית המתאימה לנשיאה ברוח למרחקים גדולים; עמידות רבה לתנאי יובש וקרה; רעילות העלים מונעת רעיית עדרי צאן ובקר.

לעיתים תכסית הצומח המקומי לאורך גדות נחלים נהרס מסיבות שונות. התערבות זו של האדם יוצרת חלון הזדמנות לחדירת צמחים פולשים ודחיקת צמחים מקומיים אשר גורמת לירידה במגוון המינים ובעושר הביולוגי בכלל. שמירה על המבנה של כיסוי הצומח המקורי או שיקומו, למשל של עבקנה שכיח או פטל קדוש, היא הדרך היעילה ביותר למניעת חדירה והתבססות של צמחים פולשים. מינים מקומיים אלה ובכללם הרדוף הנחלים יוצרים כיסוי צומח בלתי חדיר לצמחים הפולשים המתאים גם לצורכיהם של מיני בעלי חיים מקומיים[12].

הצמח בשימוש האדםעריכה

הצמח מכיל אלקלואידים המשפיעים קשות על הלב ומשמשים ברפואה כמאיצי לב. ברפואה המודרנית הצליחו לבודד את המרכיב הפעיל ברעל - גליקוציד הקרוי אולנדרין - ועושים בו שימוש דווקא להסדרת פעילות הלב.

באפריקה משמשים העלים לתרופה נגד מחלת הנפילה, אצל יהודי תימן השרו את הפרחים בשמן לטפל בכאבי רגלים, וקטורת עלים נגד כאב ראש. הרמב"ם מציין את ההרדוף המבושל בשמן זית להכנת פתילות לטיפול בטחורים. בצפון אפריקה מכירים בו כמעודד הפלות, מפעיל את שריר הרחם כדי לגרום להוצאת ולדות מתים. עלים כתושים משמשים להרגעת גירויים בעור, בתמיסה משמשים כתרופה לנשירת שיער ולטיפול בעגבת. מיצוי בגרגור משמש לחיזוק השיניים והחניכיים וכטיפות אף. מיצוי מהפרחים משמש להורדת חום.

למרות צבעו הלבן שימש הרדוף הנחלים ב"קבלה מעשית" דווקא כחומר במרקחת המיועדת להפרדה בין בני זוג בעיקר בכתבי יד מצפון אפריקה.

בעת האחרונה נתגלו בצמח חומרים המעכבים חלוקת תאים, יש בכך הסבר לאפשרויות ריפוי של גידולי עור, יבלות ואף גידולים סרטניים. [דרוש מקור: למשפט]

בקליפה הטחונה השתמשו להשמדת מכרסמים מזיקים ואף להרעלת בני אדם. הצמח רעיל לבעלי-חיים שונים, סימני הרעלה עשויים להופיע בתוך שעות ספורות וידועים מקרי מוות מקץ יום. מכונה באיטליה, למשל, "קוטל חמורים", בסעודיה משתמשים בו להרעלת דגים, באפריקה למשיחת ראשי חיצים ובצרפת להרחקת טפילים מעור הבהמה.

הערבים בישראל נוהגים להשתמש בו לקרוי גגות הבתים, להרחקת מזיקים מהתקרה. ואף נוהגים לשים מענפיו בין שקי החיטה לשומרה מפני מזיקים. ישנן ידיעות שמזון אשר בושל על אש של ענפי הרדוף הורעל, ואף מים שנאספו לשתייה ממקור השכן להרדוף גרמו לכאבי מעיים ולסיבוכים בלב ובנשימה.

ההרדוף כצמח נוי תרבותיעריכה

 
הרדוף כצמח נוי
 
הרדוף כצמח נוי

עמידותו הרבה לתנאי מזג אוויר קשים: ביובש, בקרה, בשרב, בגיר ובמליחות, יכולתו להתפתח באור מלא וכן בחצי-צל, עמידותו לזיהום אוויר ומכוניות, פרחיו היפים וצורות התרבותו, בעזרת ייחורים בחורף ובאביב ובעזרת זרעים בסתיו, הפכה אותו לצמח נוי אידיאלי, ועל כן נפוץ ביותר בכל ארצות תבל.

הרדוף הנחלים משמש כגדר חיה נפוצה מאוד באזורים אורבניים, להפרדה בין המדרכות לבין החצרות. הוא נשתל בצידי דרכים, לאורך כבישים, בשטחי הפרדה בין שני כיווני הנסיעה, באיי תנועה, בשדרות ובגינות נוי ציבוריות, אבל בגלל רעילותו הוא לא נשתל בגני ילדים ובבתי ספר.

הסבך הצילי שיוצר ההרדוף בגדילתו, מהווה בית גידול למינים רבים של פרוקי-רגליים, ועל אף רעילותו של הצמח, נצפים בו מיני עופות כבולבול צהוב שת, דרור הבית, תור העיר (צוצלת) וקיכלי השחרור, שהם עופות המתבססים סביב מגורי האדם.

זני הרדוף תרבותיים הם לעיתים בעלי פריחה סגולה או לבנה. זן "האחות אגנס" הוא בעל עלים בצבע ירוק עז, פריחה לבנה ורעל מופחת. הזן התרבותי luteum plenum הוא בעל פריחה צהובה בהירה.

רשימה חלקית של זני הרדוף תרבותי נוספים:

  • הרדוף הנחלים 'לבלוב התפוח (apple blossom)
  • הרדוף הנחלים 'בארנהיל אדום' (red barnhill)
  • הרדוף הנחלים 'קאליפסו'
  • הרדוף הנחלים 'קארדינל'
  • הרדוף הנחלים 'קרנבל'
  • הרדוף הנחלים 'קזבלנקה'
  • הרדוף הנחלים 'דובדבן בשל' (cherry ripe)
  • הרדוף הנחלים 'וילמיטון סגול'
  • הרדוף הנחלים 'וארייגאטה'
  • הרדוף הנחלים 'שוגרלאנד'
  • הרדוף הנחלים 'גמדי אדום'
  • הרדוף הנחלים 'גמדי לבן'
  • הרדוף הנחלים 'האי קאפרי'

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הרדוף הנחלים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הרדוף הנחלים באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ הרדוף הנחלים, world flora online
  3. ^ HERRERA, J. (1991). The reproductive biology of a riparian Mediterranean shrub, Nerium oleander L.(Apocynaceae). Botanical journal of the Linnean Society, 106(2), 147-172.
  4. ^ אבישי שמידע, יריב עברי ודן כהן, סודו של ההרדוף, ארץ וטבע, ינואר-פברואר 1995.
  5. ^ 1 2 אבישי שמידע, יריב עברי, ודן כהן, סודו של ההרדוף, ארץ וטבע ינואר-פברואר, 1995
  6. ^ מילון ילקוט הצמחים, האקדמיה ללשון העברית, ‏1930
  7. ^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), האקדמיה ללשון העברית, ‏1946
  8. ^ אורי פרגמן–ספיר, זמן ההרדופים, בשביל הארץ
  9. ^ 1 2 הרדוף הנחלים, The IUCN Red List of Threatened Species
  10. ^ נעמי פינברון דותן, אבנעם דנין, המגדיר לצמחי בר הארץ ישראל, צמחיית ישראל רשת, ‏1998
  11. ^ 1 2 א'. בלכר, מ' בלכר, צמחיית נווה עין בוקק — סקר שדה וסקירה היסטורית, מו"פ מדבר וים המלח, ‏2020
  12. ^ ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, הצמחים הפולשים בישראל, ישראל: דן פרי, 2019, עמ' 52-54