ויקיפדיה

הר סאנצ'ינג

אתר מורשת עולמית בסין

הר סָאנְצִ'ינְג (סינית: 三清山; פין-יין: Sānqīng Shān; תעתיק סָאנְצִ'ינְג שאן – מילולית "הר שלושת הטהורים") הוא הר בצפון מזרח מחוז ג'יאנגשי שבמזרח סין, שפסגתו הגבוהה ביותר היא "פסגת יוּגִ'ינְג" (玉京峰) שגובהה 1,816.9 מטרים. ההר הבנוי גרניט עבר בליה וסחיפה שעיצבו צורות נוף מיוחדות של צריחים נישאים, עמודים וגושי סלע המעוצבים כדמויות של בעלי חיים. מדרונות ההר, השוכן באזור מרובה משקעים, מכוסים ביערות המכילים מגוון ביולוגי גדול של צמחים ובעלי חיים, חלקם נדירים מאוד.

הר סאנצ'ינג
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2008, לפי קריטריונים 7
מידע כללי
סוג הר גוש נטוי
גובה 1,816.9 מטרים (פסגת יוג'ינג)
שטח 2,200 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
מיקום מחוז ג'יאנגשי
רכס הרים רכס חְווָאיְיוּ
מסלול ההעפלה הקל שביל מסודר
קואורדינטות 28°57′07″N 118°03′07″E / 28.951944444444°N 118.05194444444°E / 28.951944444444; 118.05194444444
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ההר קדוש לדת הטאואיזם; ב-2008 הכריז ארגון אונסק"ו על ההר כאתר מורשת עולמית; ובנוסף הפארק מוגדר בסין כ"אזור תיירות בדרגה גבוהה" (AAAAA), "אתר מורשת טבעית לאומית" ו"פארק גאולוגי לאומי".[1]

במעלה ההר, העץ בחזית הוא ממין Tsuga chinensis (ממשפחת האורניים)

מקור השם עריכה

"סאנצ'ינג" (三清) פירושו "שלושת הטהורים". מקור השם בביטוי סיני "三峰峻拔、如三清列坐其巅" – "שלוש פסגות תלולות, כמו שלושת הטהורים בקצה ההר". שלושת הטהורים הם השילוש הקדוש, שלושת האלים החשובים ביותר בדת הטאואיסטית. שלוש הפסגות של הר סאנצ'ינג: יוּגִ'ינְג, יוּשְׁווֵי ויוּחְווָה, שבהן יוג'ינג היא הגבוהה ביותר, הן הקשר בין שלושת הטהורים באמונה הטאואיסטית לשם ההר.

גאוגרפיה עריכה

תיאור עריכה

המסיב של הר סאנצ'ינג מתרומם לגובה של כ-1,800 מטרים בנפת יושאן (玉山), בצפון מזרח הנציבות העירונית שאנגז'או (上饒) בצפון מזרח מחוז ג'יאנגשי שבמזרח סין על הגבול עם מחוז ג'ג'יאנג, כ-78 קילומטרים מערבית לעיר שאנגז'או. ההר משתרע מצפון מערב לדרום מזרח על שטח שאורכו 12.2 קילומטרים מצפון לדרום ו-6.23 קילומטרים ממזרח למערב,[2] סה"כ כ-71 קמ"ר,[1] אבל שטח הפארק הלאומי גדול הרבה. שטח אתר המורשת העולמית הוא 229.5 קמ"ר והוא מוקף באזור חיץ בשטח של 168.5 קמ"ר. ההר הוא חלקו המערבי של רכס חְווָאיְיוּ (怀玉). ההר מבותר מאוד כתוצאה מהתרוממות מהירה של גוש גרניט נטוי, וזרימת מים רבה (עקב כמויות גשם שנתיות גדולות), על פני סלע האם הגרניטי המחורץ מאוד. בשטח ההר יש עמקים גדולים ונקיקים עמוקים. ההר תלול במורדות המזרחיים, הדרומיים והמערביים ושיפועו מתון כלפי צפון. בסיס ההר נמצא בגובה 200 מטרים מעל פני הים והוא הולך ומתרומם עד לגובה של 1,816.9 מטרים בפסגת יוּגִ'ינְג, הפסגה החמישית בגובהה במחוז ג'יאנגשי.[3] המרחק האופקי בין המקום הנמוך ביותר למקום הגבוה ביותר הוא כ-5 קילומטרים.

הר סאנצ'ינג שוכן באגן הנהר יאנגצה ומשמש מקור לנהר שין הנשפך לאגם פויאנג, וממנו ליאנגצה, ויובלים שמקורם בהר נשפכים לנהר להאן שגם הוא נשפך לאגם פויאנג. מקור המים בהר הם הגשמים המרובים (ראו הפסקה הבאה) המחלחלים בסדקים הרבים שבסלעי הגרניט.

אקלים עריכה

הר סאנצ'ינג שוכן כ-340 קילומטרים מערבית לים סין המזרחי ולכן מושפע מאקלים ימי. האקלים בשטח ההר סובטרופי מונסוני, אם כי יש הבדלים באקלים באזורים שונים כתלות בגובה. ארבע עונות השנה מובחנות היטב: אביב קר וגשום, קיץ חם וגשום סתיו יבש וחורף קר ולח, שבו ראשי ההרים עשויים להיות מכוסים בשלג. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 10.9°C; הטמפרטורה המקסימלית (ביולי ובאוגוסט) היא 33°C, והטמפרטורה המינימלית (בינואר) היא 16°C‏-. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 1,857 מ"מ, והלחות השנתית היחסית היא 82%.[4] ערפל עוטף את ההר כמעט 200 ימים בשנה.[5]

צמחייה עריכה

 
 
Rhododendron simiarum

כ-80% משטח ההר מכוסים ביערות.[5] הצמחייה בהר סאנצ'ינג מגוונת ואופיינית לצמחייה הררית של יערות עצים רחבי עלים ירוקי עד של האזור הסובטרופי במזרח סין. יש בשטח הפארק 2,373 מינים ותת-מינים של צמחים עילאיים, המשתייכים ל-984 סוגים ב-253 משפחות. בהם, 368 מינים של טחבי עלים המשתייכים ל-165 סוגים ו-65 משפחות; 179 מינים של שרכים המשתייכים ל-71 סוגים ב-34 משפחות; 24 מינים של חשופי זרע המשתייכים ל-22 סוגים ב-6 משפחות; ו-1,802 מינים של בעלי פרחים המשתייכים ל-726 סוגים ב-148 משפחות; הר סאנצ'ינג הוא מרכז עולמי לסוג צוגנית (Pseudotsuga - עץ הדומה לאשוח) ממשפחת האורניים, בייחוד Pseudotsuga gaussenii. מעל ל-300 מינים השייכים ל-19 סוגים הם אנדמיים לסין. 19 מינים נדירים המצויים ברשימה האדומה של ה-IUCN צומחים בפארק הלאומי סאנצ'ינגשאן.

יש בהר תשע חגורות צמחייה מובחנות:

  • יער עצים רחבי עלים ירוקי עד – משתרע על שטח של 113 קמ"ר בגבהים שבין 300 ל-1,000 מטרים (בחלק הנמוך עד הבינוני של ההר). מינים בולטים: Castanopsis sclerophylla, Castanopsis tibetana ו-Machilus chinensis (מין ממשפחת העריים).
  • יער מחטניים של אקלים חמים עד ממוזג - משתרע על שטח של 42 קמ"ר בגבהים שבין 200 ל-800 מטרים (בחלק הנמוך עד הבינוני של ההר). מינים בולטים: Pinus massoniana (סוג של אורן) ו-Cunninghamia lanceolata (משפחת הברושיים).
  • יער מעורב של עצים רחבי עלים ירוקי עד ומחטניים של אקלים חמים עד ממוזג - משתרע על שטח של 31 קמ"ר בגבהים שבין 200 ל-1,000 מטרים (בחלק הבינוני עד הגבוה של ההר) במפגש בין שני סוגי חגורות הצמחייה הקודמות. מינים בולטים: Pinus massoniana, Castanopsis sclerophylla, Alniphyllum fortunei (משפחת הלבניים) בגבהים שבין 200 ל-600 מטרים ו-Liquidambar acalycina (במשפחת Altingiaceae בסדרה בקעצוראים).
  • יער חזרן - משתרע על שטח של 2 קמ"ר בגבהים שבין 200 ל-1,700 מטרים (בהתאם למין). המינים: Phyllostachys heterocycla (בגבהים שבין 200 ל-500 מטרים), Indocalamus latifolius (בגבהים שבין 900 ל-1,100 מטרים), ו-Yushania hirticaulis (בחלקו העליון של ההר בגבהים שבין 1,200 ל-1,700 מטרים).
  • יער מחטניים של אקלים ממוזג - משתרע על שטח של 3.6 קמ"ר בחלקו העליון של ההר בגבהים שבין 1,000 ל-1,700 מטרים (בהתאם למין). המין הנפוץ ביותר הוא אורן מהמין Pinus taiwanensis, כמו כן יש חורשות של האורן הנדיר Pinus gaussenii בגבהים שבין 1,300 ל-1,500 מטרים בעמקים בדרום ההר.
  • יער מעורב מחטניים של אקלים ממוזג ועצים רחבי עלים - משתרע על שטח של 20.8 קמ"ר בחלקו העליון של ההר בגבהים שבין 1,000 ל-1,800 מטרים (בהתאם למין). אזור זה מכיל כמה מינים נדירים כולל מין הרודודנדרון Rhododendron simiarum, מין החזרן Yushania hirticaulis, מיני האורנים Pinus taiwanensis ו-Pinus gaussenii, מין האלון Cyclobalanopsis Jenseniana, והמין Torreya grandis במשפחת הספלוטיים בסדרת המחטיים.
  • יער עצים רחבי עלים ירוקי עד ונשירים - משתרע על שטח של 2.5 קמ"ר בחלקו האמצעי עד העליון של ההר בגבהים שבין 700 ל-1,000 מטרים (בהתאם למין). מינים בולטים: הרודודנדרון Rhododendron simiarum, המין Eurya saxicoca במשפחת התאיים, האלון Quercus spinsoa והמין Castanopsis eyrei ממשפחת האלוניים.
  • יער הסבך - משתרע על שטח של 4 קמ"ר בחלקו העליון של ההר על המדרונות התלולים בגובה של 1,000 מטרים. המינים בולטים: האורן Pinus taiwanensis המין Taxus chinensis ממשפחת הטקסיים ומין הערער Juniperus formosana.
  • האחו של פסגת ההר – משתרע על 150 דונם בגובה שבין 1,500 ל-1,600 מטרים. שיפוע המדרון מתון יחסית ומאפשר לקרקע לקלוט ולאחסן מים. המין העיקרי הוא מין האגמון: Scirpus wichurae.

בעלי חיים עריכה

 
אלקרן הגדות
 
פנגולין סיני
 
מקוק רזוס

שפע הצמחייה ומקורות המים, והטופוגרפיה המורכבת של הר טאי מאפשרת בתי גידול למגוון בעלי חיים. במונחי הביוגאוגרפיה שייכת פאונה זו לשני אזורים: האזור האינדומלאי (המכונה גם האזור האוריינטלי), כ-70% ממיני בעלי החיים, והאזור הפלארקטי, כ-30% ממיני בעלי החיים.

מיני בעלי החיים בהר סאנצ'ינג מתחלקים ל:

419 מינים של בעלי חוליות:

גאולוגיה עריכה

 
"יער הפסגות"

הר סאנצ'ינג שוכן בתוך אזור התנגשות שבין שני לוחות קדומים, שכיום הם לוח יאנגצה ולוח קאתיסיה בקצה הצפון מערבי של פיסת הקרום חְווָאיְיוּ.[6] הוא מהווה את הצד הדרום מזרחי של אזור תפר דשינג-סוג'ואו (Suzhou-Dexing Suture Zone) החוצה את הקרום היבשתי של מזרח סין בכיוון צפון מזרח-דרום מערב ושוקע לצפון מערב. ההתנגשות התרחשה במהלך עידן הנאופרוטרוזואיקון (לפני 850‏± 10מיליון שנים). בנוסף תפר[7] זה הושפע מהפחתה בין יבשתית במהלך המזוזואיקון (לפני 170-115 מיליון שנים). המחדרים הגרניטים של אזור זה מיוצגים על ידי רכס חְווָאיְיוּ, שבו פסגת יוג'ינג בהר סאנצ'ינג היא הפסגה הגבוהה ביותר.

האתר שוכן מעל המדרון הדרומי של קמר ונחצה על ידי שלושה אזורי שבירה[8] אזור שבירה פֶנְגְלִין-דְזְה-חוּ שכיוונו צפון מזרח-דרום מערב, אזור שבירה שְׂיָאוקֶן-בָּגְ'יָאוווּ שכיוונו צפון צפון מזרח-דרום דרום מערב ואזור שבירה אֶגונְגְלִינְג-שְׂיָאשִׂיקֶן שכיוונו צפון מערב-דרום מזרח על מנת ליצור את הגוש המורם בצורת משולש של הר סאנצ'ינג. התרוממות נוספת בשלהי המזוזואיקון ותחילת הקנוזואיקון הרימה את הגוש של הר סאנצ'ינג מעל לרכס חְווָאיְיוּ. תוך כדי פעילות ההרמה פעלו כוחות מתיחה וגזירה על המסלע ויצרו סדקים עמוקים המקבילים להעתקים הראשיים שיצרו את ההר המזכירים בצורתם מניפה. סדקים רבים אלו הם הסיבה מדוע הסחיפה שפעלה על ההר פיסלה עמודים, מגדלים וצורות מרהיבות אחרות.

מבחינת הרכבו הר סאנצ'ינג הוא גוש מורם של גרניט קשה עשיר בסיליקה שנוצר בתחילת הקרטיקון והכולל גם סלעי גרניט ימי קדומים יותר, שרידים מהאוקיינוס של דרום סין מהפרוטרוזואיקון מלפני 900 מיליון שנים וגרניט שנוצר בהפחתה עמוקה של הלוח הפסיפי הקדום במזוזואיקון.

היסטוריה עריכה

היסטוריה גאולוגית עריכה

 
הפיתון הענק
 
החוף המערבי
 
מלך הקופים מעריך אוצר

הר סאנצ'ינג מכיל עדויות להתפתחות גאולוגית רציפה של קרוב למיליארד שנים, החל משלהי הקמבריון בעידן הנאופרוטרוזואיקון.

בין המזופרוטרוזואיקון לתחילת הנאופרוטרוזואיקון היה האזור חלק ממערכת של קשת איים ששכנה בים דרום סין הקדום בין לוח יאנגצה ולוח קאתיסיה הקדומים. שני הלוחות התנגשו לפני 850 מיליון שנים, התאחדו והאזור הפך חלק מיבשת העל רודיניה. שרידים להתנגשות זו מצויים בצפון מזרח ההר באזור התפר הצמוד להר בדמות מסלע האופיוליט (מתוארך ל-901 למ"ש) וצפחות כחולות העשירות בגלאוקופן (מתוארכות ל-866 למ"ש).

בתקופה שבין 830 למ"ש ל-800 למ"ש התחולל ביקוע והלוח היבשתי של רודיניה התפרק. כשעמק הביקוע התרחב והפך לאוקיינוס שכן האזור שבו שוכן היום ההר בשולי האוקיינוס ושקעו בו משקעים ימיים של מולאס ופלייש[9] בעוד שהגעשיות שמקורה בתהליך הביקוע השקיעה אפר געשי ולבה. מאוחר יותר שכן האזור בחלק בחוף ובחלקו מתחת למים. בתת-תור קריוגן עבר כדור הארץ את התקופה הקרה ביותר בתולדותיו המכונה תקופת כדור השלג ארץ (Snowball Earth). שרידים מתקופת קרחונים זו נמצאו באזור בדמות משקעי טיל. בתת-התור אדיקר התייצב הקרום היבשתי והאקלים התחמם, והאזור היה מתחת לים רדוד.

בתחילת הקמבריון חווה האזור, יחד עם אזורים אחרים בעולם, אירוע אנוקסי[10] שבו שקעו שכבות בעובי שבין 100 ל-300 מטרים של פצלים שחורים שבבסיסם נוצרו שכבות דקות של פחם, קרוב לוודאי משרידים מההכחדה ההמונית שנגרמה בשל האירוע האנוקסי. הפצלים עשירים בונדיום, אורניום, גופרית וזרחן והם משאב כלכלי חשוב. בתחילת שלהי הקמבריון חלה הצפה ימית ומתקופה זו יש שכבות קרבונטיות בעובי כמה מאות מטרים. במקביל התחולל המפץ הקמבריוני, כינוי להתפוצצות צורות החיים כאשר מיני ברכיופודים וטרילוביטים הופיעו בכמויות גדולות.

באמצע תור האורדוביק התייצבה הסביבה הימית שכיסתה את אזור ההר ואפשרה שגשוג של מיני בעלי חיים שונים אירוע המכונה "האירוע הגדול של הגיוון הביולוגי של האורדוביק" (The Great Ordovician Biodiversification Event). השגשוג של בעלי החיים ממחלקת הגרפטוליטים (Graptolithida) מתבטא בשכבות של פצלי גרפטוליטים, בעוד שהשגשוג המאוחר יותר של בעלי חיים בעלי קונכייה מתבטא בשכבות של קרבונטים. לקראת סוף האורדוביק התגברו תנועות קרום כדור הארץ, האזור התרומם והים נעשה רדוד יותר ויותר, והחוף הפך לשפך ואחר-כך למישור של דלתה.

בין תחילת לאמצע הסילור שקעו באזור משקעים קלאסטיים דמויי פלייש. בשיאה של האורוגנזה הקלדונית שהתרחשה לפני 390–490 מיליון שנים, מסוף הקמבריון ועד תחילת הדבון התרומם כל הקרום ונחשף לתקופה ארוכה של חסיפה והתיישרות. זו הסיבה שלא מוצאים בטור הסטרטיגרפי של האזור שכבות מאמצע הסילור ועד אמצע הדבון.

בסיום האורוגנזה הקלדונית התמזגו הלוחות הקדומים של יאנגצה וקאתיסיה על מנת ליצור את היבשת הקדומה של דרום סין שהתחברה ככל הנראה ליבשת הקדומה האסייתית. בשלהי הדבון הציפו מי ים מאוקיינוס פלאו-תטיס את יבשת דרום סין. באזור סאנצ'ינג התבטא אירוע זה בסוף הדבון ותחילת הטריאס במשקעי טין ימיים, קרבונטים ושכבות לסירוגין של משקעים קלאסטיים יבשתיים וימיים יחד עם פחם. הצפה זו באה לקיצה בשלהי הטריאס התיכון בעקבות האורוגנזה האינדוסיאנית (Indosinian Orogeny) שבעקבותיה התמזגה היבשת הקדומה של דרום סין עם הלוח האירואסייתי.

התקופה הימית באזור הגיעה לקיצה לפני 200 מיליון שנים, ומכאן ואילך האזור התפתח כאזור יבשתי. בעידן המזוזואיקון היה שגשוג של צמחים ובעלי חיים, ודינוזאורים נדדו ברחבי היבשות. זו הייתה גם התקופה של היווצרות ההרים וסלעי הגרניט של הר סאנצ'ינג של ימינו.

בטריאס היה האזור וסביבתו מתחת לקער. בתקופות הגאולוגיות הבאות התחוללו התהליכים שהביאו בסופו של דבר את האזור למצבו כיום. תחילה האורגנזה היאנשאנית, תוצאה של פעולות הגומלין בין הלוח האירואסייתי והלוח הפסיפי הקדום בתור היורה. באזור השבר העמוק של צפון ג'יאנגשי חלה הפחתה תוך יבשתית שגרמה להיווצרות הגרניט, ולחצים גרמו להתרוממות רכס חְווָאיְיוּ שנחשף לחסיפה שתוצריה הושקעו באגנים השוכנים משני צדי הרכס.

בתקופת הקימוט האלפיני היה הקרום נתון לתהליכי מתיחה ותנועה רחבת היקף של גושים מהקרום, תוך יצירת תצורת אגן ורכס. רכס חְווָאיְיוּ התרומם שוב והיה נתון לסחיפה מוגברת. וכתוצאה ממנה הוסרו מהרכס בין 4 ל-5 קילומטרים של סלעי המשקע והגרניט נחשף לראשונה על פני השטח.

במהלך הפלאוגן והנאוגן היה האזור יציב יחסית, והסחיפה וההשקעה המשיכו בקצב איטי מאוד. עם זאת, במהלך תקופות אלו ומתחילת ועד אמצע הרביעון המשיך הקרום להתרומם באיטיות. בסופו של דבר הואט קצב ההתרוממות, אם כי היו הבדלים בקצב ההתרוממות והשקיעה לאורך חלק מההעתקים. דוגמה בולטת לכך הייתה במרכז רכס חְווָאיְיוּ שבו הגוש המשולש החסום בתוך שלושה העתקים נורמליים שהתרומם בקצב מהיר יותר מהרכס. תהליך זה של "התרוממות על גבי התרוממות" הוא שיצר את הר סאנצ'ינג ואת הפסגה הגבוהה ביותר ברכס וגם חשפה את פסגת ההר לסחיפה שהובילה ליצירת צורות האבן המרהיבות שבהר.

הפלורה והפאונה הנוכחיים של ההר החלו להתפתח בשלהי הטריאס לאחר שהאזור התרומם מעל פני הים. בשלהי הקרטיקון נדדו דינוזאורים באגן שינג'יאנג מדרום להר. צמחי יבשה החלו להתיישב בהר, והמינים העיקריים היו של צמחים חשופי זרע דוגמת ציקסאים, גינקגואים, אורניים וברושיים. צמחים בעלי פרחים ויונקים התפתחו ושגשגו בפלאוקן ובאאוקן.

היסטוריה אנושית עריכה

 
מקדש סאנצ'ינג

הרישומים ההיסטוריים המוקדמים ביותר על ההר הם מתקופת שושלת ג'ין המזרחית (התפצלה משושלת ג'ין ושלטה בשנים 420-317). ההר היה מוקד לעלייה לרגל לטאואיסטים, ומסופר על כוהן טאואיסטי בשם גֶה חונְג (葛洪, בפין-יין: Gě Hóng‏ 363-284) שעלה להר לפני למעלה מ-1,700 שנים על מנת להטיף ולייצר גלולה שתעניק חיי נצח. ההר היה קדוש לטאואיזם בתקופת שושלת טאנג (שלטה 907-618), כשהטאואיזם היה בשיאו. בהר נבנו מקדשים (מקדש סאנצ'ינג ומקדש הדרקון והטיגריס) ופגודה (פגודת הרוח והרעם). ההר מוזכר בכתביהם של המדינאי והרפורמאטור וָאנְג אָנְשְׁה (王安石‏; 1086-1021) מתקופת שושלת סונג (1279-960) וסופר המסעות והגאוגרף שׂ'וּ שְׂיָאקֶה (徐霞客‏; 1641-1587) מתקופת שושלת מינג (1644-1367), והפילוסוף ג'ו שי הרצה בהר בין השנים 1175 ל-1194.[11] הפופולריות של הטאואיזם הלכה ודעכה החל מתקופת שושלת מינג, והדת נדחקה לשוליים לגמרי בתקופת הקיסר צ'יינלונג משושלת צ'ינג (שלט 1796-1735) שהכריז על הבודהיזם כדת המדינה,[5] וכמעט שלא התרחשה פעילות אנושית במקדש סאנצ'ינג ובסביבתו.

לפני כשלוש מאות שנים הייתה הגירה של תושבים מאזור החוף לאזור הר סאנצ'ינג בניסיון להתחמק מסכנת הפיראטים. הם התיישבו בעמקים סביב ההר, אבל השפעתם על הטבע הייתה מינימלית, האוכלוסייה הייתה קטנה ובהיותם מאמינים טאואיסטים היה הטבע יקר לליבם והם שמרו על הסביבה.

היערות העבותים שעל מדרונות ההר שימשו מקלט למורדים של מרד טאיפינג באמצע המאה ה-19 וללוחמי הגרילה של המפלגה הקומוניסטית של סין בשנות ה-30 של המאה ה-20.[1]

ההר נשמר במצבו הקדמוני עד ימינו בשל מיעוט האוכלוסייה סביבו והגישה הקשה אליו. בכל אזור החיץ שנקבע במסגרת אתר המורשת העולמית שסביב ההר מתגוררים כ-6,000 תושבים ואין עיירות גדולות. במשך השנים הוכרז האזור כאזור תיירות לאומי בדרגה AAAAA (הדרגה העליונה), כאתר מורשת טבעי לאומי וכפארק גאולוגי לאומי,[1] ובמסגרת הכרזות אלו נקבעו חוקים, כללי מדיניות ותקנות שנועדו לשמר ולהגן על סביבת ההר. ב-1995 נבנה רכבל המוביל את המטיילים עד לתחנה בגובה 1,600 מטרים, ומשם מוביל שביל הבנוי מלוחות בטון הצמודים לפני הצוק התלול עד לפסגה.[5] ב-2008 הוכרז הפארק הלאומי הר סאנצ'ינג כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, וב-2012 הוא צורף לרשת הגלובלית של הפארקים הגאולוגיים (Global Geoparks Network) של אונסק"ו. כמות התיירים הממוצעת באתר היא כ-300,000 בשנה והתכנון של הרשויות הוא להגביל עד 2020 עד כמות התיירים השנתית ל-900,000.

האתרים העיקריים עריכה

 
אלת האביב
  • החוף המערבי (西海岸) – ארבעה קילומטרים של שביל הבנוי מלוחות אבן הצמוד לפני המצוק בגובה 1,600 מטרים מעל פני הים. לעיתים ניתן לצפות בבעלי חיים כדוגמת מקוק רזוס ודב שחור. לאורך המסלול ניתן לצפות בצורות האבן המיוחדות שקיבלו את הכינויים "מלך הקופים מעריך אוצר" (猴王献宝) ו"גואנין (אלת הרחמים) נהנית ממוזיקה" (观音赏曲)[12]
  • פסגת יוג'ינג (玉京峰) – שוכנת במרכז ההר והיא הפסגה הגבוהה ביותר בו (1,816.9 מטרים). נשקפים ממנה שתי הפסגות הנוספות שנתנו יחד איתה את השם להר, עמקים ורכסים נוספים. ברוב השנה היא מוקפת בים עננים וערפל.
  • הפארק הדרומי (南清园) – אזור בגובה 1,500 מטרים ובו ריכוז גדול של צורות אבן מעניינות. הבולטות בהן מכונות "אלת האביב" (有司春女神), צוק בגובה 86 מטרים השוכן בגובה של 1,182 מטרים מעל פני הים ו"פיתון ענק" (巨蟒出山), צוק סלע המזכיר נחש עומד. גובה הצוק 128 מטרים, עוביו בין שבעה לעשרה מטרים והוא שוכן בגובה 1,200 מטרים.[12][13]
  • מקדש סאנצ'ינג (三清宮) – שוכן בגובה 1,530 מטרים. המקדש נבנה לראשונה בתקופת הקיסר שידזונג (שלט בשנים 888-873) משושלת טאנג והורחב בתקופת הקיסר ג'ינגטאי משושלת מינג (שלט 1457-1449). במקדש אוסף מבנים גדול הכולל מקדשים, ביתנים, כתובות באבן, שערים וגשרים ואורנים בני למעלה מ-1000 שנים.[1]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הר סָאנְצִ'ינְג בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 Mountain Sanqingshan
  2. ^ הר סאנצ'ינג באתר בעברית של China Radio International
  3. ^ Mount Sanqingshan National Park
  4. ^ באתר Sanqingshan Monthly Climate Average, China יש פרוט טמפרטורות ומשקעים על פני השנה
  5. ^ 1 2 3 4 Trek to Taoist tranquility on misty Sanqing Mountain
  6. ^ באנגלית terrane שלמה שובאל מגדיר מונח זה כ"קטע של קרום שאוחה לשולי היבשה ויש לו מאפיינים גאולוגיים שונים מאלה של שכניו."
  7. ^ באנגלית Suture, קו החיבור שבין פיסות קרום שונות
  8. ^ תחום שחוצים אותו העתקים נורמליים (שברים גאולוגיים)
  9. ^ באנגלית flysch מקבץ של סלעי משקע שהושקעו במים עמוקים
  10. ^ הידלדלות חמצן
  11. ^ Mt. Sanqing - Cloud Kingdom of Gods
  12. ^ 1 2 Nine Scenic areas of Sanqing Mountain
  13. ^ המידות נלקחו מה-Nomination file
 
 
תצפית פנורמית על הר סאנצ'ינג


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הר_סאנצ%27ינג&oldid=36520873"