השתלשלות כתבים מהכתב הפרוטו-סינאי
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לארגן את הרשימה בטבלה. | |
נראה שמקורם של רוב סוגי האלפבית ברחבי העולם בכתב אחד או במספר מצומצם של כתבים. ההשערה השלטת במחקר ההיסטוריה של הכתב היא שרוב האלפביתים בעולם השתלשלו מהכתב הפרוטו-כנעני, שהוא האלפבית הקדום ביותר שנמצא עד כה. בין האלפביתים שמשערים כי השתלשלו ממנו: האלפבית הלטיני שממנו נגזרו אלפביתים רבים בשימוש כיום, האלפבית העברי, הערבי, הקירילי, הגרמאני, ההונגרי, האתיופי, הדוונגרי שבשימוש בהודו וכן כתבים מקומיים בפיליפינים ובאינדונזיה. לפי השערות מסוימות ובצורה מלאכותית ורופפת יותר, מאלפביתים אלה נגזרו הכתבים ההברתיים קרי בקנדה וצ'רוקי בארצות הברית.
לא כל האלפביתים השתלשלו מהאלפבית הפרוטו-סינאי, לדוגמה הכתב הקוריאני הנגול והכתב הפונטי הסיני ג'ו-יין הומצאו באחת על ידי שליט.
האלפבית בתקופת הברונזה שאלו מכתב החרטומים המצרי ועברו התאמות לשפות שהם מייצגים. הכתב הפרוטו-סינאי נגזר ברובו מכתב הציורים המצרי, שעבר הסדרה פונטית לכדי אותיות, בתהליך אקרופוניה. הכתב המרואיטי, שהוא ככל הנראה אלפבית עצמאי, נגזר גם הוא מההירוגליפים המצריים, אך בצורה רופפת יותר, ועל כן יש הסוברים שגם הוא מקורב ל"שושלת הפרוטו-סינאית".
השתלשלות כתבים
עריכהכתבים משתלשלים זה מזה באמצעות מניעים חוץ-לשוניים. המניעים הנפוצים הם:
- כיבוש צבאי ומדיני, שבמהלכו מכפיף השליט את המאפיינים התרבותיים שלו על העם הנכבש. לדוגמה, בכיבושי האימפריאליזם, פעמים רבות המדינות הקולוניאליות בעולם החדש ובעולם השלישי ספגו את שפת העם הכובש - פורטוגזית, הולנדית, ספרדית, איטלקית וכדומה.
- כיבוש תרבותי, שבמהלכו לא מתקיים כיבוש צבאי, אלא רק כפייה תרבותית, כמו בחלק מהמדינות שסביב ברית המועצות לשעבר וסביב סין.
- השפעה תרבותית, כמו זו המניעה את התפשטות האנגלית בעידן הגלובליזציה.
- הפצת דת, הכוללת פעמים רבות את הפצת כתבי הקודש ושפתם, כמו במקרה של המיסיונרים הנוצרים אשר הפיצו את הלטינית.
- מסחר בין מדינות מתבצע לרוב תוך שימוש במסמכים כתובים. כך עמים רבים לומדים להכיר כתבים של שכניהם.
- לינגואה פרנקה: במקרים רבים עמים שכנים אינם דוברים אותה שפה ואף אינם יודעים את שפתו של שכנם, ונאלצים לתקשר באמצעות שפה שלישית. כדי לכתוב זה לזה, יצטרכו להשתמש בכתב של הלינגואה פרנקה.
גנאלוגיה
עריכההרשימה הגנאלוגית-פילולוגית שלהלן מפרטת את "אילן היוחסין" של מערכות הכתב שהשתלשלו, כפי המשוער במחקר, מהאלפביתים בתקופת הברונזה, ובעיקר כתובות שנמצאו בוואדי אל-חול שבמצרים, המתוארך ל-1800 לפנה"ס, וכתובת שנמצאה בסיני.
- ואדי אל-הול והכתב הפרוטו-סינאי - בערך 2000 לפנה"ס (מצרים)
- הכתב האוגריתי - בערך 1200 לפנה"ס (סוריה)
- הכתב הפרוטו-כנעני - בערך 1200 לפנה"ס (ישראל)
- הכתב הפיניקי / כתב עברי עתיק - בערך 1000 לפנה"ס (לבנון, ישראל)
- הכתב הארמי - בערך 900 לפנה"ס (סוריה)
- הכתב הברהמי - בערך 600 לפנה"ס (הודו, סרי לנקה)
- הכתב הצ'אמי - בערך בשנת 200 (וייטנאם, קמבודיה)
- כתב גופטה - בערך בשנת 400 (צפון הודו)
- כתב סידהם - בערך בשנת 600 (צפון הודו)
- הכתב הטיבטי - בערך בשנת 650 (טיבט)
- כתב פהאגספה - שנת 1269 (מונגוליה)
- הכתב הלפצ'י (רונג-רינג) - בערך בשנת 1700 (בהוטן)
- הכתב הלימבואי - בערך בשנת 1740 (מדינת סיקים בהודו)
- הכתב הטיבטי - בערך בשנת 650 (טיבט)
- כתב נגארי - בערך בשנת 750 (הודו)
- הכתב הבנגלי - בערך בשנת 1050 (מזרח הודו, בנגלדש)
- כתב אורייה - בערך בשנת 1100 (מזרח הודו)
- כתב דוונגרי - בערך בשנת 1100 (מזרח הודו)
- כתב רנג'אנה / נווארי - בערך בשנת 1150 (נפאל)
- כתב מודי - בערך בשנת 1600 (הודו)
- כתב גוג'ראטי - בערך בשנת 1500 (הודו)
- כתב סויומבו - בערך בשנת 1686 (מונגוליה)
- כתב קרי (משמש שפות קנדיות ילידיות נוספות) - שנת 1841 (קנדה)
- הכתב הבנגלי - בערך בשנת 1050 (מזרח הודו, בנגלדש)
- כתב שראדה - בערך בשנת 770 (פקיסטן)
- כתב גורמוכי - בערך בשנת 1539 (פקיסטן, צפון הודו)
- כתב סידהם - בערך בשנת 600 (צפון הודו)
- כתב פלאווה / הכתב הטמילי - בערך בשנת 400 (דרום הודו)
- הכתב הקמרי - בערך בשנת 600 (קמבודיה)
- הכתב המוני - בערך בשנת 700 (מיאנמר)
- הכתב הבורמזי - בערך בשנת 1050 (מיאנמר)
- כתב קאווי עתיק - בערך בשנת 775 (אינדונזיה)
- הכתב הג'אוואני - בערך בשנת 900 (אינדונזיה)
- הכתב הבאלי - בערך בשנת 1000 (אינדונזיה)
- הכתב הבטקי - בערך בשנת 1300 (אינדונזיה)
- כתב באיבאין / אליבטה (כתב הטגלוג הישן) - בערך בשנת 1300 (הפיליפינים)
- הכתב הבוהידי - בערך בשנת 1300 (הפיליפינים)
- כתב הנונואו - בערך בשנת 1300 (הפיליפינים)
- כתב טגבנווה - בערך בשנת 1300 (הפיליפינים)
- כתב הבוגית - בערך בשנת 1600 (אינדונזיה)
- כתב רג'אנג - לא ידועה שנה (אינדונזיה)
- כתב קדמבה - בערך בשנת 450 (דרום הודו)
- כתב קלינגה - בערך בשנת 500 (מזרח הודו)
- כתב גרנתה - בערך בשנת 500 (דרום הודו)
- הכתב הסינהלי - בערך בשנת 700 (סרי לנקה)
- כתב דיבהי - בערך בשנת 1100 (המלדיביים)
- הכתב הטמילי - בערך בשנת 700 (הודו, סרי לנקה)
- כתב סוראשטרה - בערך בשנת 1900 (דרום הודו)
- כתב מלאיאלאם - בערך בשנת 1100 (דרום הודו)
- הכתב הסינהלי - בערך בשנת 700 (סרי לנקה)
- כתב טוכריאן - בערך בשנת 500 (מערב סין)
- כתב אהום / אסאם - בערך בשנת 1250 (מזרח הודו)
- האלפבית העברי - בערך 300 לפנה"ס (ישראל)
- הכתב הפַּהְלַוִוי (כתב הפרסית התיכונה) - בערך 250 לפנה"ס (איראן)
- הכתב של הפסלטר הפהלווי - בערך בשנת 400 (צפון-מערב סין)
- הכתב האווסטני - בערך בשנת 400-600 (איראן)
- כתב קהרוסטהי / גנדהרי - בערך 250 לפנה"ס (פקיסטן, אפגניסטן)
- הכתב הפָרתי - בערך 200 לפנה"ס (איראן)
- הכתב הסורי - בערך בשנת 1 לספירה (סוריה, עיראק)
- הכתב הסוגדי - בערך בשנת 100 (אוזבקיסטן)
- הכתב הגאורגי - בערך בשנת 100 ? (גאורגיה)
- כתב אורחון - בערך בשנת 700 (מונגוליה)
- הכתב ההונגרי העתיק - בערך בשנת 900 (הונגריה)
- הכתב האויגורי - בערך בשנת 1000 (צפון-מערב סין)
- הכתב המונגולי - בערך בשנת 1100 (מונגוליה)
- הכתב המנצ'ורי - שנת 1599 (צפון-מזרח סין)
- כתב טודו - שנת 1649 (צפון-מערב סין)
- הכתב המונגולי - בערך בשנת 1100 (מונגוליה)
- הכתב הסוגדי - בערך בשנת 100 (אוזבקיסטן)
- הכתב הנבטי - בערך בשנת 50 לספירה (ירדן)
- הכתב הערבי - בערך בשנת 328 (ירדן, צפון חצי האי ערב)
- כתב ג'אווי - בערך בשנת 1300 (במלאית/אינדונזית: מאלסיה, ברוניי, אינדונסיה, סינגאפורא, לפי קרי שמן הנכון במלאית)
- הכתב הערבי - בערך בשנת 328 (ירדן, צפון חצי האי ערב)
- הכתב המנדאי - בערך בשנת 100 לספירה (איראן)
- הכתב הברהמי - בערך 600 לפנה"ס (הודו, סרי לנקה)
- הכתב השומרוני - בערך 600 לפנה"ס (ישראל)
- כתבים באסיה הקטנה - בערך 800 לפנה"ס (אנטוליה)
- האלפבית היווני - בערך 800 לפנה"ס (יוון)
- כתב קומאי - בערך 750 לפנה"ס (יוון, איטליה)
- הכתב האטרוסקי - בערך 725 לפנה"ס (איטליה)
- הכתב הווֶנֶטי - בערך 700 לפנה"ס (איטליה)
- הכתב הרוני - בערך בשנת 150 לספירה (גרמניה, סקנדינביה)
- הכתב הלטיני - בערך 600 לפנה"ס (איטליה)
- הכתב הפָליסקי - בערך 400 לפנה"ס (איטליה)
- הכתב האוסקי - בערך 600 לפנה"ס (איטליה)
- הכתב הווֶנֶטי - בערך 700 לפנה"ס (איטליה)
- הכתב המֶסָפִּי - בערך 550 לפנה"ס (איטליה)
- הכתב האטרוסקי - בערך 725 לפנה"ס (איטליה)
- הכתב הקופטי - בערך 200 לפנה"ס (מצרים)
- הכתב הגותי - בערך בשנת 350 (אוקראינה)
- הכתב הארמני - בשנת 405 (ארמניה)
- הכתב הגלגוליתי - בשנת 863 (בולגריה)
- הכתב הקירילי - בשנת 863 (בולגריה, רוסיה)
- הכתב הפרמי העתיק - בשנת 1372 (סיביר)
- הכתב האבחזי - בשנת 1865 (מחוז אבחזיה בגאורגיה)
- הכתב הקירילי - בשנת 863 (בולגריה, רוסיה)
- כתב קומאי - בערך 750 לפנה"ס (יוון, איטליה)
- הכתב האיבֶּרי - בערך 600 לפנה"ס (ספרד, פורטוגל)
- הכתב הקלטי-איבֶּרי - בערך 500 לפנה"ס (צפון ספרד)
- כתב תיפינאג / טיפינאר - בערך 250 לפנה"ס (צפון-מערב אפריקה)
- כתב טורדטאן - בערך 250 לפנה"ס (ספרד, פורטוגל)
- כתב נאו-תיפינאג - בערך בשנת 1965 (מרוקו)
- הכתב הארמי - בערך 900 לפנה"ס (סוריה)
- הכתב הפיניקי / כתב עברי עתיק - בערך 1000 לפנה"ס (לבנון, ישראל)
- הכתב הדרום-ערבי - בערך 900 לפנה"ס (אתיופיה, אריתריאה, דרום חצי האי ערב)
- כתב געז העתיק (אבג'ד) - בערך 400 לפנה"ס (אתיופיה, אריתריאה)
- כתב געז (אבוגידה) - בערך בשנת 300 (אתיופיה, אריתריאה)
- הכתב התמודי - בערך 200 לפנה"ס (צפון חצי האי ערב)
- כתב געז העתיק (אבג'ד) - בערך 400 לפנה"ס (אתיופיה, אריתריאה)
הערות
עריכה- מקורות: בעיקר האתרים "Ancient Scripts", ו"אומניגלוט", שלעיתים חלוקים ביניהם.
- כתבים בשימוש מסומנים באותיות מודגשות, השאר נכחדו.
- בסוגריים צוינו מדינה או שתיים, השוכנות בימינו באזור שבו הכתבים היו בשימוש, כפי המשוער.
- בשל מחלוקות לגבי ההגדרות לסוגי הכתב - אלפבית טהור, אבג'ד, אבוגידה ושילוביהם, ברשימה זו לא צוין סוגו של כל כתב. יש מקום לפרט את מצבו של כל כתב בערך שלו.
- עבור כתבי השפות הגדולות, אשר להן ערך נרחב בוויקיפדיה, ניתנה הפניה לערך נפרד עבור הכתב. הרשימה כוללת כתבים רבים שטרם נכתב להם ערך בוויקיפדיה; עבורם ניתנה הפניה לערך השפה שלכתיבתה שימש הכתב.
- עבור כתבים שטרם נכתב עליהם בעברית, נבחרו שמות על פי החוקיות להלן: שם-כתב הזהה לשם-השפה שנכתבת בו הוא בתבנית תואר, "הכתב הXXXי". שם-כתב אשר אינו מייצג גם שם-שפה נכתב לרוב בתבנית סמיכות "כתב XXX". לעיתים, כאשר השפה מאוד לא מוכרת ושמה עדיין זר וקשה להטיה, בוצעה חריגה מתבנית התואר ונעשה שימוש גם עבורה בצירוף סמיכות, להקלת הקריאה.
לקריאה נוספת
עריכה- תולדות הכתב העברי, בהוצאת משרד החינוך ומוזיאון ישראל. תש"ל
- Orly Goldwasser, How the Alphabet Was Born from Hieroglyphs, Biblical Archaeology Review (BAR) 36 (2), Mar/Apr 2010, עמ' 36-50
קישורים חיצוניים
עריכה- Ancient Scripts
- אומניגלוט
- אילון גלעד, כולם מדברים על אוֹמִקְרוֹן, אבל מה משמעות המילה?, באתר הארץ, 19 בינואר 2022