ויכוח ברצלונה

ויכוח ברצלונה, הידוע גם בכינויו "ויכוח הרמב"ן", הוא ויכוח שיזם חיימה (יעקב) הראשון, מלך קטלוניה ואראגון בשנת 1263 בין הממלכה והכנסייה לבין נציגות היהודים ובראשה הרמב"ן.

הדמיה של ויכוח ברצלונה בבית התפוצות

הוויכוח נערך בימים 20, 27, 30 ו-31 ביולי, בעיר ברצלונה שבחבל קטלוניה, ספרד, והסתיים בניצחונו של הרמב"ן, אך גורש מספרד ועל כן עלייה לארץ ישראל.

הרקע לוויכוחעריכה

הרקע לוויכוח הגיע מתוך אמונה נוצרית בתלמוד, והוכחות ממנו לשילוש הקדוש ולחייו של המשיח לאחר מותו ושוויותו לאל, את גישה זו ייסד ריימונדוס מרטיני בספרו פיגיון האמונה, ותלמידו פראי פול היה ממשיכו, הוויכוח נערך בארמונו של מלך אראגון, חיימה (יעקב) הראשון, ועמו ראשי הממלכה והכנסייה וראשי המסדר הדומיניקני, שהפעילו את האינקוויזיציה הנוצרית (כלומר המנהיגות הפוליטית והרוחנית).

בימים ראשון ושלישי הקהל היה כולו נוצרי למעט נציגי היהודים עצמם, ביום רביעי הגיעו גם היהודים, ביום השני הוויכוח נערך ב"קלישטרויש שלהם", כלומר בבית התפילה של הנוצרים בברצלונה, וכנראה הכוונה לכנסייה של העיר ברצלונה, שעליה עומדת כיום קתדרלת אולליה הקדושה, ולמעשה הוויכוח היה מעין משפט שבו עמדו הרמב"ן והיהדות למשפט לפני הנוצרים, על דבקותם באמונה היהודית והעדפתה על פני האמונה הנוצרית.

המשתתפים בוויכוח היו הרמב"ן, יהודי מומר בשם פאבלו כריסטיאני, שמכונה בספר "פראי פול" (כלומר, האח פול), המלך וכמה אנשי כמורה. המלך מינה חבר שופטים נטולי פניות לכאורה כדי לקבוע מי צודק בוויכוח.

הוויכוח סב סביב כמה נושאים בפולמוס היהודי-נוצרי, ועיקרם:

  • האם המשיח כבר בא?
  • בין אם בא ובין אם לא - האם ישו הוא המשיח?
  • האם למשיח כוחות על אנושיים או סמכויות גבוהות כשל אלוהים?

הפוסק במשפט היה המלך עצמו שנחשב הגון כלפי הרמב"ן, ולהבדיל מוויכוחים אחרים, לרמב"ן היה חופש ביטוי. עם זאת, את עיקר הוויכוח ניהל פראי פול, ורמב"ן ענה תשובות ולא שאל.

מהלך הוויכוחעריכה

פראי פול ניסה להוכיח את משיחיותו של ישו מתוך אגדות התלמוד בתגובה רמב"ן שאלו, איך ייתכן להוכיח למשיחיותו של ישו מדברי חכמי האגדה שהיו יהודי, פראי פול לא ענה לגופו של עניין ושאל שאלות מאגדות שונות, בתשובה, הרמב"ן הראה שפרשנותו לאגדות חז"ל שגויה, וכן הצביע על סתירות פנימיות בטענותיו של פראי פול, כמו כן רמב"ן העלה טענה חריגה ש"איני מאמין באגדה זו כלל", פראי פול הזדעק מיד "ראו שהוא מכחיש בספרים שלהם!!" רמב"ן ביאר את דבריו בהמשך הוויכוח.

כמו כן ניסה להוכיח את פרשת מותו ותחייתו של המשיח מתוך פרשת "הנה ישכיל עבדי" (ספר ישעיהו, פרק נ"ב, פסוק י"ג ואילך), אך רמב"ן פירש את הפרשה כמתייחסת לעם ישראל ולא למשיח, אך הראה שאף אם נפרש אותה כמוסבת על המשיח, היא אינה עולה בקנה אחד עם קורות חייו של ישו, רמב"ן הציע לפרש את הפרשה בפרוטרוט אך הצעתו אינה נתקבלה, רמב"ן כתב את ביאורו בנפרד והוסיפה לחיבור.

פראי פול טען שהמשיח ימות ויחזור לתחיה קודם ההתגלות ורמב"ן חלק עליו, פראי פול טען שכך כתוב ברמב"ם,[א] בתגובה רמב"ן קרא את דברי הרמב"ם בספר שופטים[1] "המלך המשיח עתיד לעמוד להם לישראל ובונה בית המקדש ומקבץ נדחי ישראל", רח"ד שעוועל הביא שדברי הרמב"ם נמצאים באגרת תחית המתים ורמב"ן שיקר לצורך הוויכוח.

סיום הוויכוחעריכה

בשבת שלאחר הפסקת הוויכוח, דרש המלך בבית הכנסת הגדול בברצלונה, רמב"ן עלה אחריו וחלק על דבריו בכבוד, לאחריו דיבר האח רמון דיפנייא פורטי וביאר את מהותו של השילוש הקדוש, רמב"ן שאלו והתקילו עד שאמר שהשילוש " הוא דבר עמוק מאד שאין המלאכים ושרי מעלה מבינים אותו" ועל כך ענה רמב"ן, " דבר ברור הוא שאין אדם מאמין מה שאינו יודע..."

לאחר מכן דרש הרמב"ן בפרשת ואתחנן דרשה גדולה בשבח ומעלת התורה, יש אומרים שהיא הדרשה הנקראת דרשת תורת ה' תמימה.[2]

יום לאחר הוויכוח בבית הכנסת בשבת, עמד הרמב"ן לפני המלך, שאמר לו: "שוב לעירך לחיים לשלום", נתן לו 300 דינרים ונפרד ממנו באהבה רבה.[3][4]

כשנתיים לאחר הוויכוח, דרשו יוזמי הוויכוח להעמיד את רמב"ן למשפט, בטענה שרמב"ן השמיץ בספרו את הנצרות. בתיווכו של מלך אראגון נדחה המשפט, אך שנתיים לאחר מכן השיגו יוזמי הוויכוח דרישה בכתב מן האפיפיור קלמנס הרביעי להעניש את הרמב"ן על דבריו ב"ספר הוויכוח". ולכן בשנת 1267, נאלץ הרמב"ן לגלות מספרד ועלה לארץ ישראל.

ספר הוויכוחעריכה

שנתיים אחרי הוויכוח תיעד הרמב"ן את הוויכוח בחיבור הנקרא "ספר הוויכוח", הידוע גם בשם "מלחמת ה'", הדפסה ראשונה של הוויכוח נעשתה בשנת 1681 על ידי ווגנזייל, בצירוף תרגום לרומית. מהדורה עדכנית בעריכתו של הרב חיים דוב שעוועל נמצאת בכתבי רמב"ן, חלק א', עמודים רצט-שכ, הוצאת מוסד הרב קוק, הרב ראובן מרגליות הדפיס את הוויכוח עם הערותיו והערות של משה שטיינשניידר, הספר נדפס מחדש על ידי מכון בית מוריה להוצאת כתביו.

בספריות שונות קיימים עשרות כתבי יד של הוויכוח ובהם שינויים גדולים על הנדפס.

הסיבה לפרסום החיבור שנוייה במחלוקת, יש שכתבו שכתבו להראות דרך ליהודים בוויכוחים הבאים,[ב] הכומר דניפלה כתב שהגמון גירונה פטר קסטלניו ביקש ממנו לכותבו כדי שיפרכוהו הנוצרים בעתיד, יש שכתבו שהנוצרים ביקשו ממנו שיכתוב פרוטוקול, הרב ארי יצחק שבט תמך בסברא האחרונה אך הוסיף שלאחר שכתבו לנוצרים שלחו גם ליהודים ובשבילם הוסיף את ביאורו ל"הנה ישכיל עבדי".

מסתבר מאד שרמב"ן ערך את הוויכוח ולא ציטטו כלשונו, וזאת מפני שלא סביר שרמב"ן יעיז להגיד מילים כגון "אתה בוחר כמנהגכם לענות במרמה בדינין" "ולחינם והבל תדברו דבריכם" "האתה היהודי החכם שמצאת החידוש הזה ונשתמדת בעבורו?" "אוי למי שאינו יודע כלום וסבור שהוא חכם ובקי" רמב"ן חתם את הוויכוח, במילים אלו,

"זה עניין הויכוחים כולם לא שניתי בהם דבר לדעתי"

השלכות הוויכוח – יחס רמב"ן לאגדות חז"לעריכה

בספר הוויכוח כתב רמב"ן:

ועתה אני אפרש לכם למה אמרתי שאיני מאמין בזה דעו כי אנחנו יש לנו שלשה מינים של ספרים האחד הוא התנ"ך וכולנו מאמינם בו אמונה שלמה והשני הוא הנקרא תלמוד והוא פירוש למצוות התורה כי בתורה יש תרי"ג מצוות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד ואנחנו מאמינם בו בפירוש המצוות עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש ר"ל שרמוני"ש [דרשות] כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון אחד ואחד מן השומעין היה טוב בעיניו וכתבו וזה הס' מי שיאמין בו טוב ומי שלא יאמין בו לא יזיק

כל כתבי רמב"ן מהדו' מוסד הרב קוק ח"א עמ' שח

מציטוט זה משתמע שיחסו של רמב"ן לאגדות הוא כאל ספר לא נצרך ולא חשוב, אך מהסתכלות על שאר כתביו לתלמוד ולמקרא אנו מוצאים יחס חשוב לאגדות ולעיתים אף לפסיקת הלכה, בעקבות כך יש שפירשו בכוונתו שאמר את דבריו לצורך הוויכוח כדי להדוף טענותם אך ודאי שהוא עצמו לא סבר כן,[ג][5] פרשנים נוספים סברו שאין הוא אלא ממשיך דרך הגאונים ביחסם לאגדה באמרם 'אין סומכים על דברי אגדה' וציטוטים מעין אלו,[6] אך זוהי הסתכלות ספציפית על הוויכוח ואינו הסתכלות כוללנית על שאר כתביו,[7] שלם יהלום פירש בדבריו שכל כוונתו שאין הם המדד להשקפות האמונה ולפסיקת ההלכה כי נאמרו בדרך דרש ולא בדרך פשט ומפני ששבעים פנים לתורה.[8]

ציטוטים נוספים מדבריו, לדוגמה בהלכות נדה כתב 'וצריך אני להשכילך על אגדה זו... אלא שהם הסתירו דבריהם ברמזים כמנהגם הטוב בכל מקום' באגרותיו כתב 'להחרים ולנדות ולשמת כל לשון המדברת גדולות אשר האלוהים יצמית המלעיג על ההגדות'[9] ובפי' לתורה 'ואם אגדה היא נסבול הדוחק לקבלה'[10] ועוד רבים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Robert Chazan, Barcelona and Beyond, The Disputation of 1263 and Its Aftermath, Berkeley, Los Angeles, Oxford: University of California Press, 1992
  • Jeremy Cohen, The Mentality of the Medieval Jewish Apostate: Peter Alfonsi, Hermann of Cologne, and Pablo Christiani,” in Jewish Apostasy in the Modern World, ed. T.M. Endelman, New York, Holmes & Meier Publishers, 1987, pp. 20-47.
  • Robert Chazan, The Barcelona "Disputation" of 1263: Christian Missionizing and Jewish Response, Speculum, Vol. 52, No. 4 (Oct., 1977), pp. 824-842
  • Martin Cohen, Reflections on the Text and Context of the Disputation of Barcelona, Hebrew Union College Annual 35, (1964), 157-192.
  • Cecil Roth, The Disputation of Barcelona (1263), Harvard Theological Review 48 (1950), pp. 117-144;
  • D. Berger, The Barcelona Disputation, AJS Review 20 (1995), pp. 379-388.

קישורים חיצונייםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ מכנהו "מאישטרי משה די גיפטי" וביאורו הוא אדון משה ממצרים (Egypt – מצרים)
  2. ^ כפי שניתן לראות בויכוח טורטוסה ובויכוח מיורקה שציטטו את הויכוח
  3. ^ במשפט פריז ובויכוח טורטוסה למשל ביארו את המדרשים בצורה אליגורית מה שהביא את הנוצרים לחלוק על דבריהם ולדרוש מקור לכך

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הלכות מלכים פרק יא
  2. ^ עיין ערך
  3. ^ ויכוח ברצלונה, היום האחרון
  4. ^ רוב החוקרים סברו שרמב"ן ניצח בוויכוח למעט מרטין כהן, להלן
  5. ^ הרב מרדכי אליאשברג שביל הזהב עמ' 27, יצחק בער להלן, חיים הלל בן ששון פרקים בתולדות היהודים בימי הביניים תל אביב תשי"ח עמ' 251
  6. ^ הרב שאול ליברמן 'שקיעין' ירושלים תש"ל, עמ' 83, וכך כנראה סבר רבי יצחק אברבנאל בספר 'ישועות משיחו' חלק ב, ירמיהו מלחי להלן
  7. ^ כך טענו עזרא שבט (חידושי הרמב"ן למסכת כתובות עמ' 16 – 17) יהלום ועוד
  8. ^ למאמרים על יחסו לאגדה על פי הוויכוח ראה להלן, למאמרים כלליים ראה, מרים סקלרץ, רמב"ן כפרשן האגדה במהלך פירושו לתורה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כג, תשע"ד, עמ' 243 -262, הנ"ל, התמודדות עם הפער בין הפשט לדרש – רמב"ן בעקבות ראב"ע, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כב, תשע"ג, עמ' 189 – 222, נורית מנדלקורן, יחס הרמב"ן לאגדה בפרושו לתורה, 'מכלול' כט עמ' 103 תשע"ג, אלי גורפינקל מנחת קנאות לר' זכריה בן משה הכהן מקנדיאה קובץ על יד, ל, עמ' 149 – 156, יוסי אראל, אברם ושרי ברדתם מצרימה – ליחסו של רמב"ן למדרשי האגדה בתוך מגדים נא עמ' 57
  9. ^ אגרת ה
  10. ^ במדבר כו יג