שירי עבד ה'

ארבעה שירים המופיעים בספר ישעיהו

שִירֵי עֶבֶד ה' הם ארבעה שירים המופיעים בספר ישעיהו, שתכנם מספר על עבד ה' ומעשיו בעולם. גישת המשורר היא אוניברסלית אשר משתקפת בה ראייה דתית-לאומית. בשירה זו נאמר כי "עֶבֶד ה'", יושיע את ישראל, יביא שלום לעמו ולעולם ועוד מסופר כי איש או העם זה יהיה "אור לגויים". חוקרים רבים נחלקו בזיהוי העבד בשירה. האם זה ישעיהו, משה, חוטר מבית דוד, אחד ממלכי יהודה או המשיח.[1] החלוקה לארבעת השירים נקבעה על ידי ברנרד דוהם בן המאה ה-19 בפירושו לספר ישעיהו משנת 1892 ונתקבעה מאז.[2] ארבעת שירים אלה המצויים בספר ישעיהו מיוחסים על ידי כמה מחוקרי המקרא לישעיהו השני.[3]

שִירֵי עֶבֶד ה' - שיר ראשון

א הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. ב לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא; וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ, קוֹלוֹ. ג קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט. ד לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ. ה כֹּה-אָמַר הָאֵל ה', בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. ו אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם. ז לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ.

ישעיהו מ"ב, א'–ז'
שִירֵי עֶבֶד ה' – שיר שני

א שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי, וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק; ה' מִבֶּטֶן קְרָאָנִי, מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי. ב וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה, בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי; וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר, בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי. ג וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה--יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר. ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי; אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-ה', וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי. ה וְעַתָּה אָמַר ה', יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו, וְיִשְׂרָאֵל לא (לוֹ) יֵאָסֵף; וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי ה', וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. ו וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ.

ישעיהו מ"ט, א'–ו'
שִירֵי עֶבֶד ה' – שיר שלישי

ד אֲדֹנָי ה', נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים, לָדַעַת לָעוּת אֶת-יָעֵף, דָּבָר; יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, יָעִיר לִי אֹזֶן, לִשְׁמֹעַ, כַּלִּמּוּדִים. ה אֲדֹנָי ה' פָּתַח-לִי אֹזֶן, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי: אָחוֹר, לֹא נְסוּגֹתִי. ו גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים, וּלְחָיַי לְמֹרְטִים; פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי, מִכְּלִמּוֹת וָרֹק. ז וַאדֹנָי ה' יַעֲזָר-לִי, עַל-כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי; עַל-כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי, כַּחַלָּמִישׁ, וָאֵדַע, כִּי-לֹא אֵבוֹשׁ. ח קָרוֹב, מַצְדִּיקִי--מִי-יָרִיב אִתִּי, נַעַמְדָה יָּחַד; מִי-בַעַל מִשְׁפָּטִי, יִגַּשׁ אֵלָי. ט הֵן אֲדֹנָי ה' יַעֲזָר-לִי, מִי-הוּא יַרְשִׁיעֵנִי; הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ, עָשׁ יֹאכְלֵם.

ישעיהו נ', ד'–ט'

זמנו של החיבור עריכה

ספר ישעיהו הוא הספר הראשון בסדרת ספרי נביאים אחרונים. בתרגום השבעים לתנ"ך מופיע הספר לאחר קובץ ספרי תרי עשר. יש שחלקו על אחידות ספר ישעיה וחילקו אותו לשני חלקים: פרקים א'–ל"ט ופרקים מ'–ס"ו אותו הם מכנים ישעיהו השני. לשיטתם חלקו השני של הספר אינו שייך מבחינות רבות לנבואותיו של הנביא. בחלקו הראשון של הספר ממלכת אשור ומולה שתי ממלכות ישראל ויהודה, זוכה לאזכור בנבואות ישעיהו וכך הם מאשרים את תיארוך האירועים למאה השמינית לפנה"ס. בחלקו השני ממלכת בבל היא האויב המוזכר בנבואות הספר ואילו ממלכת ישראל כבר הוגלתה על שליטיה ותושביה והתיארוך הנכון הוא לגבי תקופה זאת לדידם הוא המאה השישית לפנה"ס. דוגמה נוספת היא שישעיהו השני והשלישי דוגלים באלוהות אוניברסלית וזאת ניתן לראות בהכרזת כורש ובהכרת הגויים בה' כאל עליון. דוהם מייחס לישעיהו השלישי את פרקים נ"ו–ס"ו.[4]

זהות העבד עריכה

ניתן לחלק את זהות העבד לשתי קבוצות. האחת רואה בעבד דמותו של אדם מסוים, מלך, אישיות היסטורית מעברו של עם ישראל, המשיח. בנצרות ייחסו את זהות העבד על סמך הכתוב בישעיהו נ"ג לישו.[5] יש שייחסו את דמותו של העבד עם משה, ירמיהו, זרובבל בן שאלתיאל ויאשיהו מלכה של יהודה. והשנייה רואה בנביא קבוצה או קהילה, עם ישראל.

וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי: אֲשֶׁ֤ר הֶחֱזַקְתִּ֙יךָ֙ מִקְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ וּמֵאֲצִילֶ֖יהָ קְרָאתִ֑יךָ וָאֹ֤מַר לְךָ֙ עַבְדִּי־אַ֔תָּה בְּחַרְתִּ֖יךָ וְלֹ֥א מְאַסְתִּֽיךָ׃

וְעַתָּה שְׁמַע יַעֲקֹב עַבְדִּי וְיִשְׂרָאֵל בָּחַרְתִּי בוֹ. ב כֹּה אָמַר ה': עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן יַעְזְרֶךָּ. אַל תִּירָא, עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.

הפירוש הרואה בדמות העבד כקבוצה מבקש לראות את דמותו בעם ישראל המיוסר. יש אף הרואים בדמות העבד רק את הצדיקים, שסבלו במהלך הדורות. לדעת יאיר הופמן העבד הוא הנביא עצמו המייצג את עם ישראל כאור לגויים.[6]מלבי"ם בפירושו לספר ישעיהו, פרק מ"ב, פסוק א' מזהה את העבד עם המלך המשיח: "עבדי שהוא המלך המשיח והנה מתנאי הנבואה בייחוד אם תחול עליו הנבואה בשפע רב עד שישפיע לזולתו, ויהיה נביא מורה ומצוה גוים רבים, הם שני עניינים. א. ההכנה הבחיריית, שהנביא יכין את עצמו לנבואה על ידי הטהרה והקדושה והלימוד, שזה היה עניין בני הנביאים."

שיר ראשון: ישעיהו מ"ב, א'–ז' עריכה

השיר הראשון בנוי משני חלקים. בחלקו הראשון (ספר ישעיהו, פרק מ"ב, פסוקים א'ד') מתאר המשורר המקראי את העבד הסובל. בחלקו השני של השיר השני (ספר ישעיהו, פרק מ"ב, פסוקים ה'ז') המחבר פותח בדברי שבח לאל ומונה את תפקידיו וייעודו של העבד בעולם. העבד בשיר הוא עם ישראל, בחיר האל "לבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם". חרף מצבו המיוסר והעייף של העם, עליו להעביר את חוקי ה' ומצוותיו לאומות העולם. משימותיו הן לאומית-דתית ואוניברסלית. רעיון זה של עם שהוא בחירו של האל, מתואר גם בכתובות באזור מסופוטמיה המתארות את בחירת המלך בידי האלים. השוני הוא בכך שהבחירה מתייחסת לכלל העם.[7]

שיר שני: ישעיהו מ"ט, א'–ו' עריכה

בשיר השני מתוארים דברי האדם והאל. לפי אחד מהפירושים העבד בשיר הוא הנביא ישעיהו ולכן יש שסברו כי הדובר בשיר הוא הנביא. שיר זה מבטא תופעה ידועה בספרות הנבואה בה הדובר הוא דמות אנושית. ייתכן כי חלקו הראשון של השיר: ספר ישעיהו, פרק מ"ט, פסוקים א'ד' משמש שהקדמה לתשובת האל בחלקו השני של השיר: ספר ישעיהו, פרק מ"ט, פסוקים ה'י"א.[8]

שיר שלישי: ישעיהו נ', ד'–ט' עריכה

בשיר זה הדובר הוא העבד. בשיר זה מספר הדובר על תפקידו בעולם אשר הוטל עליו על ידי האל ועל הייסורים המלווים את תפקידו. תפקידו של הנביא הוא לשמוע לדברי ה' ולהעביר את מסריו של האל לעם. תגובותיו של הנביא משלבות סצנת דפוס ידועה בתנ"ך של הקדשה ומינוי מנהיג או נביא. בשיר זה מוטיב זה של מינוי מנהיג בא על דרך הניגוד. לא כגדעון בן יואש ומשה אשר סירבו לקבל את המינוי בתחילה הנביא מקבל את השליחות שהוטלה עליו. העבד בשיר מקבל בשלווה את סבלו ומגיש את לחייו למכים. דמות העבד בשיר זה אינה ידועה. בפסוק ח' המשורר מנגיד את העתיד עם עברו וזהו הרעיון המרכזי בשיר הרביעי המופיע בישעיהו נ"ב.[9]

שיר רביעי: ישעיהו נ"ב, י"ג – פרק נ"ג, י"ב עריכה

שִירֵי עֶבֶד ה' – שיר רביעי

 ב וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה--לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא-מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ. ג נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. ד אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. ה וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ. ו כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ. ז נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו. ח מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ: כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ. ט וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ, וְאֶת-עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא-חָמָס עָשָׂה, וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו. י וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי--אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ ה', בְּיָדוֹ יִצְלָח. יא מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה יִשְׂבָּע--בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, לָרַבִּים; וַעֲו‍ֹנֹתָם, הוּא יִסְבֹּל. יב לָכֵן אֲחַלֶּק-לוֹ בָרַבִּים, וְאֶת-עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת-פֹּשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא-רַבִּים נָשָׂא, וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ.

ישעיהו נ"ב, י"ג – פרק נ"ג, י"ב

בשיר זה נמסרים פליאתם של הגויים על הצלחת העבד בעתיד למרות מצבו. השיר מחולק לארבעה חלקים:

  • בחלקו הראשון מופיעים דברי האל (נ"ב, י"ג–ט"ו).
  • בחלקו השני נמסרי דברי העם (נ"ג, א'–ו'), המתארים את מצבו של העבד שבעצם סבלו מכפר על חטאי העם.
  • בחלקו השלישי של השיר (נ"ג, ז'–ט') מתוארת בגוף שלישי דרך החתחתים שהביאה את העבד אל מצב בו הוא כמעט מאבד את חייו בלא שחטא.
  • בחלקו האחרון והרביעי של השיר מספר המשורר את הבטחת האל (נ"ג, י'–י"ב) ואת הברכה שהוא נותן לעבד בצאצאים רבים. העבד יעמוד לצד העם ויצדיק אותו, הוא יתפלל בשבילם ויזכה לגמולו.

חוקרי מקרא התקשו בזיהוי העבד. האם זה הנביא, או אישיות ידועה בימיו של ישעיהו, דמות היסטורית כמשה או ירמיהו או שמא דמות אלגורית לעם ישראל. המשורר מעמיד את הגויים ה"רַבִּים" המופיעים בפסוק ט"ו אל מול רובו של עם ישראל אליו מתייחס השיר בפרק נ"ג.[10] יש הסוברים כי הנבואה עסקינן בישעיהו נ"ב - נ"ג מתייחסת אל המלך עוזיהו, אשר נחשב למלך שגם עשה הישר בעיני ה', וגם נחשב חזק ומצליח, עד שחלה בצרעת.[11]

לפי הפרשנות הנוצרית המקובלת, שיר עבד ה' הרביעי מתאר למעשה חלקים מתולדות חייו של ישו.[12] כסימן להתגשמות נבואתו זו של עבד ה' בחיי ישו, ישעיהו נ"ג מצוטט שבע פעמים בברית החדשה. הפסוק ”אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם” מובא שוב בבשורה על-פי מתי, כהוכחה להצלחתו של ישו בגירוש השדים בשעת השקיעה. הפסוק ”כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת דּוֹרוֹ - מִי יְשׂוֹחֵחַ? כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים” מובא שוב בספר מעשי השליחים בסיפורו של הסריס האתיופי. פיליפוס המבשר ניסה לשכנעו כי בחייו של ישו נתגשמו חזונות הנביאים, ומפרש את הפסוק כך שיתייחס לצליבת ישו. בשל הפרשנות הנוצרית לשיר זה, הוא עמד במוקד הפולמוס היהודי-נוצרי, ונערכו עליו ויכוחים רבים. למשל, הוא היה אחד הנושאים המרכזיים בויכוח ברצלונה בין פבלו כריסטיאני לרמב"ן, מה שהביא את הרמב"ן לכתוב ביאור מפורט לפסוקי השיר. ישנן מספר טענות באשר לפסוקי השיר, כאלה שמחזקות את הפרשנות היהודית וכאלה שמחזקות את זו הנוצרית:

  • לטענת המצדדים בפרשנות הנוצרית של השיר, הפסוק ”אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם” מתייחס לכך שצליבת ישו סייעה לכפר על חטאי האנושות, באמצעות הסבל שסבל ישו. עם זאת, לדעת המצדדים בפרשנות היהודית, הסבל שנגרם לעבד ה' לא נבע עקב חטאיה של סביבתו, אלא נהפוך הוא: הסבל נגרם לעבד ה' על ידי אלוהים עצמו, ולא על ידי סביבתו. סביבתו של עבד ה' לא התעניינה בו במהלך הסבל שנגרם לו. זאת, כפי שמובא בפסוק ”כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ”.[13]
  • במקומות אחרים בתנ"ך שבהם מתואר סבל, לא מתוארים "ייסורי תמורה", כלומר, סבלו של אדם אחד במקום סבלו של רעהו, כפי שעולה מהפרשנות הנוצרית. הסבל שמתואר בתנ"ך הוא בבחינת "עונש על חטא", כלומר ענישה קולקטיבית: כך, למשל, בסיפור רצפה בת איה כל העם נענש ברעב כיוון ששאול הפר את הברית עם הגבעונים ותקף אותם. בנוסף, בניסיון הראשון לכיבוש העי העם כולו מפסיד עקב חטאו של יחיד, והוא עכן בן כרמי. לפיכך, לדעת המצדדים בפרשנות היהודית, סביר יותר להניח שהסבל המתואר בשיר עבד ה' איננו "ייסורי תמורה", אלא "עונש על חטא".[14]
  • לטענת המצדדים בפרשנות היהודית, הסבל שנגרם לעבד ה' הוא מטאפורה לסבל שנאלץ לעבור העם היהודי במרוצת הדורות.[15]

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בוסתנאי עודד, גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח' – ו' לפנה"ס), תל אביב: פרדס, 2010, עמ' 361.
  2. ^ מנחם הרן, האסופה המקראית: תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים – האסופה המקראית – חלק ג' , ירושלים: מוסד ביאליק, 2008, עמ' 592
  3. ^ יעקב מילגרום, ויקרא: ספר הפולחן והמוסר, ירושלים, מוסד ביאליק, 2014, עמ' 181
  4. ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים, כרמל, 2006, עמ' 230–233
  5. ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי יוחנן, פרק י"ב, פסוקים 37–38
  6. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: ישעיהו, תל אביב: דודזון-עתי, 1994, עמ' 205–206
  7. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: ישעיהו מ'–מ"ח, ירושלים: מאגנס, 2008, עמ' 141–142
  8. ^ גרשון ברין, מחקרים בספרות הנבואה הקלאסית, ירושלים: מוסד ביאליק, 2006, עמ' 34
  9. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: ישעיהו, תל אביב: דודזון-עתי, 1994, עמ' 236
  10. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: ישעיהו מ'–מ"ח, ירושלים: מאגנס, 2008, עמ' 362
  11. ^ אירית יעקב: קוהלת, הצדיק הסובל בנבואת ישעיהו.
  12. ^ קויפמן, עמ' 112
  13. ^ קויפמן, עמ' 117
  14. ^ קויפמן, עמ' 119
  15. ^ קויפמן, עמ' 118