חור בלבנה
חור בלבנה הוא סרט סאטירי-אוונגרדי ישראלי משנת 1965, שכתב עמוס קינן וביים אורי זוהר. הסרט זכה לביקורות טובות מצד מבקרי הקולנוע, אולם היה כישלון מסחרי והכניס את מפיציו לחובות.[2]
בימוי | אורי זוהר |
---|---|
הופק בידי | מרדכי נבון |
תסריט | עמוס קינן |
עריכה | אנה גורית |
שחקנים ראשיים | אורי זוהר, אברהם הפנר |
מוזיקה | מישל קולומבייה |
צילום | דויד גורפינקל |
מדינה | ישראל |
הקרנת בכורה | מאי 1965 |
משך הקרנה | 75 דקות |
שפת הסרט | עברית |
סוגה | סרט קומדיה |
תקציב | 300,000 לירות[1] |
דף הסרט ב־IMDb | |
עלילה
עריכהצלניק (אורי זוהר) מגיע למדבר על רפסודה רעועה ובלב הישימון מקים דוכן קיוסק למכירת לימונדה, מולו מקים מזרחי (אברהם הפנר), שהופיע משום מקום, גם הוא קיוסק, והשניים מתקיימים ממכירה זה לזה. תופעות מתמשכות של פאטה מורגנה וכישלונם של הדוכנים מוביל אותם להקמת עיר סרטים דמיונית בלב השממה.
צלניק ומזרחי מתחילים לצלם פרודיות אודות ז'אנרים בקולנוע הישראלי והבינלאומי דאז, בכיכוב שלל דמויות פרי דמיונו של צלניק. ככל שעובר הזמן חוסר הסדר בעיר מסלים ויותר ויותר דמויות אבסורדיות מצטרפות (הפסיכואנליסט והמנחה להומור) אל הסט. הדמויות מתחילות לחיות על פי חוקים שלהן עצמן והן משתלטות על עולמו של צלניק: הן רוצחות את חברו הדמיוני, מזרחי (שמהקבר מפציר בצלניק לנהוג בשיטתיות ובסדר), הן מחליפות את תפאורת הקרטון בעיר ענק (שהיא פרודיה ישירה על מפעל ההתיישבות הציוני), הן מעבירות שיעורים אבסורדים למשחק ולבסוף, כשהגבול בין מציאות לדמיון מתפוגג, הן רוצחות את צלניק.
באחד החלקים הלא שגרתיים בסרט, משולבים קטעי ראיונות עם נשים שנבחרו באקראי במקומות ציבוריים. הנשים נשאלות האם הן רוצות להופיע בסרט ומשיבות בחיוב. בהמשך הסרט רואים את המרואיינות מציגות במבחני בד (חלקן מפגינות חוסר כישרון ברור במשחק) ולקראת סוף הסרט, כל המרואיינות משחקות בסצנת השיחה עם המומחה לפסיכואנליזה המגולם בידי דן בן אמוץ. המראיין והבוחן במבחני הבד הוא אורי זוהר, שחדל במשך קטע הסרט הזה, לשחק את צלניק ומשחק את עצמו.
הפקה
עריכהאורי זוהר צפה בסרטו של הבמאי הנסיוני האמריקאי אדולפאס מקאס (אנ'), "הללויה לגבעות" (אנ') שיצא לאור ב-1963 והושפע ממנו עמוקות.[3] הוא החליט ליצור סרט אוונגרדי שבו ימוצה הרעיון ש"באמנות לתכנים אין חשיבות: ההתרחשות היא הקובעת". המפיק מרדכי נבון האמין באורי זוהר וסייע לו ליצור את סרטו הראשון, סרט חסר תסריט (כך מסופר, על אף שנכתב תסריט עבור סרט זה בידי עמוס קינן) שבו הרעיונות להתרחשויות בסרט משמשים כמוטיב המרכזי. הוא אסף את חבריו לתחום הבידור והאמנות שנהגו לפקוד את בתי הקפה בדיזנגוף, כגון "כסית", וירד איתם לאזור אילת למשך 40 ימי צילומים. לטענתו, כולם עבדו בהתנדבות ואיש מהמשתתפים לא קיבל שכר על השתתפותו בסרט.[4] הפקת הסרט בוצעה באולפני גבע.
את הכרזה לסרט עיצב האמן והמעצב דן ריזינגר, לימים חתן פרס ישראל.
פרשנות
עריכההסרט מבטא בבסיסו את הקמת מדינת ישראל בלב המדבר, קיבוץ הגלויות והחזון הציוני. הסרט מגולל את סיפור הקמת תעשיית הקולנוע הישראלית תוך הבעת ביקורת על המיתוסים של החברה הציונית ושל תעשיית הקולנוע שלה. לדוגמה, ההיסטוריה האישית של הגיבורים, צלניק ומזרחי שמקימים חברת סרטים, מוצגת באופן בו נהוג היה להציג את ההיסטוריה של הישראלים השונים בסרטים כמו "גבעה 24 אינה עונה" – סיפור העלייה של האשכנזי מוצג ואילו בן עדות המזרח צץ בארץ בלי שום הסבר. הערבים מוצגים כ"רעים" וכשנכנעים לדרישתם להיות מוצגים כ"טובים", מאפשרים להם לעבד אדמות ולשיר שירים ציוניים. באמצע עבודתם, מפתיעה אותם חוליית מחבלים ומאיימת עליהם בחושבה שהם יהודים, אך ברגע שהם מבינים את הטעות - הם מתחבקים.
הסרט מבקר את הנושאים בהם עוסקת תעשיית הקולנוע הישראלית, שחלקם זרים לחלוטין לישראלים – מזרחי וצלניק מצלמים בישראל, למרבה הגיחוך, סרטי המערב הפרוע. הסרט מבקר גם את הפשטנות שבה ענף הקולנוע מאמץ את השערות הפסיכואנליזה. בסרט, הרוצח מהמערב הפרוע מאשים את אביו בנטיות הרצחניות שלו, כיוון שאביו הוא קצב. דן בן אמוץ שמגלם את דמות "המומחה לפסיכואנליזה" מציג מומחה בעל התנהגות חזירית ואנוכית שמקשיב רק לעצמו.
בקרב מבקרי הקולנוע והפרשנים נהוג להתייחס לסרט כאל מבשר תקופת הרגישות החדשה שחוללה מהפכה ביחסו של הקולנוע הישראלי למיתוסים ציוניים ולסרטי הבורקס שנתפסו כעממיים מדי.
הסרט גם מהווה פרודיה על ז'אנרים מפורסמים בקולנוע העולמי, כמו סרטי גנגסטרים ומערבונים.
שחקנים
עריכה- אורי זוהר – צלניק (תפקיד ראשי) ובקטעי הראיונות ומבחני הבד זוהר משחק את עצמו.
- אברהם הפנר – מזרחי
- שמוליק קראוס – תפקידי משנה שונים
- שושיק שני – תפקידי משנה שונים
- אריק לביא – תפקידי משנה שונים
- ישראל גוריון – תפקידי משנה שונים
- דן בן אמוץ – תפקיד אורח: "המומחה לפסיכואנליזה"
- דפנה אילת – תפקידי משנה שונים
- שייקה אופיר – תפקיד אורח: "הסמוראי"
- זאב ברלינסקי – תפקידי משנה שונים
- כריסטיאן דנקורט – תפקיד אורח: דמות בחלומו של צלניק
- יצחק שמואלי – תפקידי משנה שונים
- זהרירה חריפאי – תפקיד אורח: אשת החזון הציוני
- בומבה צור – תפקיד אורח: "המציל"
- שלמה וישינסקי – תפקיד אורח: גבר בהריון
- מונה זילברשטיין – תפקיד אורח: נערה בבית קפה
- איצ'ה ממבוש – יושב במסעדה
- חצקל איש כסית – יושב במסעדה
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אריאל שוייצר, רפלקסיביות ואינטרטקסטואליות: המקורות הקולנועיים של "חור בלבנה", זמנים 80 (2002), עמודים 86 - 91
- אלה שוחט, הקולנוע הישראלי: מזרח/מערב והפוליטיקה של הייצוג, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 189–198 אלה שוחט, הקולנוע הישראלי: מזרח/מערב והפוליטיקה של הייצוג, Open University of Israel, 2005. (בiw)
קישורים חיצוניים
עריכה- "חור בלבנה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "חור בלבנה", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "חור בלבנה", באתר אידיבי
- "חור בלבנה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- "חור בלבנה", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- "חור בלבנה", הסרט המלא לצפייה בתשלום באתר ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים
- הסרט המלא לצפייה ישירה באתר וואלה VOD
- "חור בלבנה", אתר האוזן השלישית
- יאיר רוה, יום הולדת 50 ל״חור בלבנה״, סרט הביכורים של אורי זהר שאף אחד לא הבין, באתר mako, 30 באוגוסט 2015
- פסטיבל כאן: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לסרט "חור בלבנה", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
- אורי ש. כהן, דרך חור בלבנה, עין לציון צופיה: "סאלח שבתי" ו"חור בלבנה״, אות 2, אביב 2012
הערות שוליים
עריכה- ^ רפאל בשן, מונולוג של אורי זוהר - בהחלט, יש לי אימת ציבור!, מעריב, 20 בנובמבר 1964
- ^ היו סרטים - שנות ה-60 - חור בלבנה, החינוכית, 30 במאי 2012
- ^ איתי עמוס, "חור בלבנה", הקרנות 8 ביוני 2013, ארכיסינימה - בלוג על קולנוע, 29 ביוני 2013
- ^ על פי דברי אורי זוהר בסרטם של דני רוזנברג ויניב סגלוביץ', "אורי זוהר חוזר", 2018