פתיחת התפריט הראשי

חיזו בטטה הוא סיפור קצר מתוך הספר "ילדה שחורה", של הסופר סמי ברדוגו, שפורסם לראשונה בהוצאת "בבל" בשנת 1999. הסיפור עוסק בקשיי היומיום של משפחה חד הורית ממוצא מזרחי בישראל, והתנהלותה לאחר משבר שפוקד אותה. לקובץ הסיפורים "ילדה שחורה" הוענק פרס לספרי ביכורים לשנת 1999 מאת משרד המדע, התרבות והספורט.

תוכן עניינים

תקציר העלילהעריכה

הסיפור מתאר משפחה חד הורית, בה האם מגדלת שני בנים מתבגרים, המכונים חיזו (שמשמעו "גזר", בן 16; מנקודת מבטו מסופר הספר) ובטטה (שמשמעו "תפוח אדמה", בן 13). האם מועסקת כעובדת ניקיון מסורה בקופת חולים, ואף נעזרת בילדיה לפני ביקורות של המפקחת. מתוארים יחסים קרובים בין השלושה. האם מחנכת את ילדיה בחינוך מסורתי, לצייתנות בבית ובבית הספר ולכיבוד סמכות המבוגרים. היא מתאימה לכל אחד מהם את הכינויים, המזון והמשאבים בהתאם לאישיותם וצרכיהם כפי שנתפסים בעיניה. האם אישה פשוטה, מתבודדת יחסית, ולעיתים התנהגויותיה מוזרות. לעומתה, הנערים אינם מסתגרים מפני הסביבה, ומעדיפים חיים חופשיים, ליברליים ומהנים יותר.

מפנה משמעותי בסיפור חל כאשר האם מפוטרת מעבודתה. היא מתמוטטת רגשית ובורחת אל הפרדס, דבר שהרופאים מפרשים כניסיון התאבדות, והם מחליטים לאשפז אותה. חיזו ובטטה נשארים לבדם, כך שחיזו מנסה להתנהל בבית ולנהל את אחיו הצעיר לפי ערכיה של אימו.

הסיום מעורפל יחסית, ומשאיר את הקורא עם סימני שאלה הן לגבי עתיד המשפחה, והן לגבי עברה (במיוחד בהקשר לסיבת ההתמוטטות של האם, שהצטיירה כדמות יציבה).

פרשנויות ומשמעויות בסיפורעריכה

הסיפור עוסק ברובו בקונפליקט פנימי אשר מנהל חיזו עם עצמו, בהקשר לעמדות ומאפייני התנהגות שהוא לומד מסובביו וקרוביו. למשל, הבחירה בהסתגרות מהעולם אשר הוא קולט מאמו, מול הכמיהה לפריצה החוצה אל העולם אשר הוא קולט מאחיו הצעיר. כילד הבכור בבית שחסרה בו דמות-אב וכנער מתבגר, מתלבט חיזו בין נאמנותו לאמו, מתוך מילוי תפקידו של אביו החסר בבית, לבין הדחף הטבעי להשתחרר מסביבת הבית, המתוארת כבועה מסביבו, ולפרוץ אל חיים שמלווים בתקשורת עם הסביבה. הוא נקרע בין נאמנותו לאם לבין הזדהות עם אחיו כאשר הוא נוכח במריבות הרבות הנוצרות בין השניים.

אמו של חיזו מתוארת בסיפור כאישה אשר מנסה לשרוד במציאות הקשה והעגומה ולהצליח לגדל ילדים. היא נעמדת איתנה נגד כל הקשיים ולא מוותרת בקרב מול כל העולם על מנת לקיים את ילדיה ואת ביתה. כל מהלך חייה מתואר כציר חוזר של פעולות: הליכה לעבודה, הליכה לירקן ולקצב, ובעיקר הטיפול בילדיה ובביתה.

מושג ה"בית" כה משמעותי בעיני האחים ("אוהבים את הבית יותר מכל דבר", "אני שמעון ואמא לא יכולים בלעדיו"[1]), עד שהוא הופך לפרדוקסלי - האהבה הטבעית של חיזו לבית מסתירה או משכיחה ממנו את צרותיו וקשייו. הסיפור עוסק בעיקרו בקשר החזק שנוצר בין משפחה לביתה. הבית מוצג בסיפור לא רק במובנו החומרי והכלכלי, אלא הבית כעולם של שפה, מנהגים ואורח-חיים, שאינם מתגלמים דווקא בגינוני דת ומסורת נשגבים, אלא בחיי היומיום הבסיסיים והפשוטים.[2][3][4][5]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עמ' 4
  2. ^ שלמה הרציג, אמא, בית, זהות ושאר ירקות, אתר מפמ"ר ספרות
  3. ^ שושנה ויג, התבוסה של ישראל השנייה, מכללת הרצוג-דעת
  4. ^ בלפור חקק, 'חיזו בטטה' כמשל לזעקה החברתית, מכללת הרצוג-דעת
  5. ^ מזל קאופמן, האור הכהה שמתחת למיטה, אתר מפמ"ר ספרות