חינוך קטן לתפילין

חינוך קטן לתפילין הוא מנהג שמקורו בתלמוד, לפיו קטן חייב במצוות תפילין מדין חינוך.

מקור הדין

בתוספתא על מסכת חגיגה מובא:

”קטן... יודע לשמור תפילין אביו לוקח תפילין אליו”.

ועוד מובא במסכת ערכין:

”'הכל חייבין בתפילין', לאיתויי מאי? לאיתויי קטן היודע לשמור תפלין, דתניא: קטן היודע לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין”.

מכאן שכאשר קטן (שעדיין לא מלאו לו שלוש עשרה שנה) יודע לשמור על קדושת התפילין, אביו צריך לחנכו במצוות התפילין.

מחלוקת הראשונים

נאמר במשנה במסכת ברכות: ”נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון”.

שיטת רש"י

רש"י מפרש שהקטן עליו מדובר במשנה זו, הוא קטן שכבר הגיע לגיל חנוך, ולמרות זאת פטור מהתפילין: ”קטנים - אפילו קטן שהגיע לחנוך, לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע, לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קריאת שמע. ומן התפילין - משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן”.

שיטת התוספות - רבנו תם

התוספות שם מקשים על רש"י, שמהתוספתא והגמרא בערכין עולה שקטן שהגיע לגיל חינוך חייב בתפילין, ולאור זאת מבארים את המשנה במסכת ברכות על קטן שלא הגיע לגיל חינוך, ולכן הוא פטור מתפילין, אך קטן שהגיע לגיל חינוך (ויודע כמובן לשמור את התפילין בגוף נקי וכו' כמו שיתבאר בהמשך) חייב בתפילין:

"וקטנים פטורים מק"ש - פירש הקונטרס: קטן שהגיע לחנוך, ולא נהירא, דהא פ' לולב הגזול (סוכה דף מב.) אמרינן 'קטן היודע לשמור תפילין - אביו חייב לקנות לו תפילין' אלמא כשהגיע לחנוך, דשייכי ביה תפילין, חייב בתפילין. ובק"ש נמי יש לחייבו יותר מסתמא, מדאשכחן התם 'קטן היודע לדבר - אביו מלמדו תורה ופסוק ראשון של קריאת שמע'! ונראה לר"ת דמיירי (שמדובר) בקטן שלא הגיע לחנוך... ופי' ר"ת דודאי איירי הכל בקטן שלא הגיע לחנוך, ו'חייבין' דסיפא קאי אנשים ועבדים (על נשים ועבדים) לחוד, אבל קטנים פטורים מכל וכל, כיון דלא הגיע לחנוך".

שיטת הרשב"א

הרשב"א מסכים עם התוספות שכאשר הקטן יודע לשמור תפיליו בטהרה, אביו רוכש לו תפילין, ומחדש הרשב"א שגם רש"י שלכאורה אמר שקטן אינו חייב, יודה ויסכים אם הקטן יכול לשמור את התפילין בטהרה, וכדעת התוספות.

"ונראה שהזקיקו לרבינו ז"ל (כלומר לרש"י) לפרש כן (שמדובר בקטן שהגיע לגיל חינוך), דאי בשלא הגיע לחינוך מאי שנא הני? אפילו מכל מצות האמורות בתורה ואפילו מן התפלה נמי פטור? ומ"מ אין פירושו מחוור! דאי בשהגיע לחינוך, אביו קונה לו תפילין כדאמרינן בסוכה בפ' לולב וערבה קטן היודע לשמור תפליו אביו מניח לו תפילין, ויש לתרץ דה"נ (שכאן מדובר) בסתם תינוק שאינו יודע לשמור תפליו והיינו דקתני התם יודע לשמור תפליו הא בסתם תינוקות אף על פי שהוא כבן תשע כבן עשר אם לא ראינוהו זריז ונזהר בעצמו לא".

שיטת ספר העיטור

מאידך, דעת ספר העיטור היא שקטן פטור מתפילין, כפי העולה מהמשנה במסכת ברכות, ו'קטן היודע לשמור תפילין' הכוונה לנער בן 13 שנה, המסוגל לשמור על קדושת התפילין, שהוא למעשה נחשב הלכתית ל'גדול' שחייב במצוות: ”תפלין כן? תלמוד לומר: 'ושמרת את החוקה הזאת', לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפלין. מכאן אמרו: קטן היודע לשמור תפלין - אביו לוקח לו תפלין, וקטן היודע להתעטף - חייב בציצית ומסתב' לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה הוא”.

פסיקת הראשונים

דעת רובם הגדול של הראשונים כדעת התוספות, שאכן ישנו חיוב לחנך קטן למצוות תפילין.

פסיקת ההלכה

רבי יוסף קארו, בספרו בית יוסף, אינו מקבל את פירושו של העיטור המוציא את התוספתא מפשוטה, ובנוסף לכך רובם הגדול של הראשונים חולקים עליו:

"קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו. ברייתא בסוף פרק לולב הגזול (מב.) ופירש רש"י לשמור תפילין שלא יכנס בהם לבית הכסא ובספר התרומה (סוף הל' תפילין) כתב דהיינו שיהא נקי לשמור אותם בטהרה כאלישע בעל כנפים כלומר שלא יישן בהם ולא יפיח בהם וכן כתב סמ"ק (סי' קנג): כתב העיטור (הל' תפילין ח"ז סא ע"ג) מסתברא לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה ויום אחד הוא והביא ראיה לדבריו. ואינה כדאי להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר וכן נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם דמשמע דבקטן ממש מיירי:"

וכן פסק בשולחן ערוך: ”קטן היודע לשמור תפילין בטהרה וכו' חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו”.

אולם הרמ"א, חלק עליו וכתב: ”וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד. (בעל העיטור) וכן נהגו, ואין לשנות”.

והביאור הלכה פירש שם שיש מקום להתחשב גם באופיו של הילד, שאם ניכר עליו שכבר בגיל 12 הוא כבר כשיר להנחת תפילין מתוך שמירה על כבודם, יש לחנכו לכך כבר אז - וכן נהגו - ”עיין במ"ב ועיין בפמ"ג שמצדד לפסוק כמש"כ הב"ח דעכ"פ קטן בן י"ב שנה הלומד תלמוד ומבין יכול להניח תפילין דעליו בודאי נוכל לסמוך אם יודע לשמור את עצמו מהדברים הנזכרים בסמוך”.

המנהג

בפועל בקרב ארצות הספרדים נהגו לחנך קטן לתפילין כאשר הגיע לגיל חינוך, לפני גיל שלוש עשרה. וכן נהגו בארץ ישראל, מרוקו, אלג'יריה, תוניס, סלוניקי, איזמיר, חאלב וכן מנהג בני עדות המזרח תימן. אולם בקרב יוצאי אשכנז ישנם כמה מנהגים סביבות גיל שלוש עשרה, ורבים נוהגים להקדים חודש אחד לפני בר המצווה, ויש המקדימים שניים או שלושה חודשים לפני גיל שלוש עשרה.