נינו הרמן

נינו הרמן
לידה	4 בפברואר 1952 (בן 72); תל אביב-יפו, ישראל
תחום יצירה	צילום אמנותי
	www.ninoherman.com

נינו (חנניה) הרמן (נולד ב-4 בפברואר 1952) הוא צלם אמנותי ישראלי.

ביוגרפיה עריכה

שנותיו הראשונות עריכה

הרמן נולד ב-1952 בתל אביב לגבי (גבריאל) הרמן, ממקימי קיבוץ עין גב, יועץ טכני וממציא פטנטים; שירת שנים רבות כראש מדור תכנון ופיתוח בחיל האספקה של צה"ל. אמו, לורה, נולדה בברלין והייתה ציירת.^[1] בתום מלחמת העולם השנייה הוריו נפגשו באמסטרדם ועלו לישראל. נינו הרמן הוא נכד לד"ר יהודה הוגו הרמן (1940-1887), יליד אוסטריה-הונגריה, שהיה מראשי ארגון בר כוכבא, עורכם של העיתונים "Selbstwehr" ו"יידישה רונדשאו".^[2]

בגיל שנתיים לקה בשיתוק ילדים (פוליו) שהותיר אותו מוגבל. גדל מגיל ארבע ברמת גן. לו אחות.

קריירה בצילום עריכה

בהיותו בן שבע עשרה החל הרמן לעבוד כעוזר צלם בסטודיו של אפרים קדרון בתל אביב (1969–1971). ועבד כצלם עיתונות עצמאי, כצלם של "עולם הקולנוע" לצד כתב הבידור ג. עיטור (1971–1973).

צלם לשכת העיתונות הממשלתית בתל אביב (1973–1974). הרמן יסד יחד עם הצלמים שעיה סגל ושמואל רחמני את סוכנות הצילום "24+" שסיפקה צילומים לעיתון "מעריב" (1974–1977), ב"מעריב" עבד כצלם חדשות ומגזין, בין השאר לצידם של יעקב ארז, יגאל לב, משה דור ולוי יצחק הירושלמי ואחר-כך כצלם המערכת של העיתון בירושלים. ייסד ביחד עם הצלם אלי הרשקוביץ את סוכנות הצילום הירושלמית "זום 77" - שעבדה בשירות "ידיעות אחרונות", Associated Press ו"טיים מגזין" (1977 – 1979).

הרמן חזר לצלם בלע"מ ועבד עם משרד ראש הממשלה (1979–1986). במסגרתה תיעד את הסכם השלום בין ישראל למצרים. ליווה את ראשי הממשלה בגין, שמיר ופרס בישראל ומחוצה לה; המשיך ללוות את פרס גם כשר חוץ ושר אוצר. תצלומיו הופיעו בפרסומים, ספרים ותערוכות קבוצתיות רבות שנלקחו מאוסף התצלומים הלאומי של לע"מ ומהארכיון של עיתון מעריב.

בשנים (1987–1998) היה עורך צילומים בדסק החדשות של העיתון מעריב ובעקבות פציעה שעבר פרש מהעיתון. בשנת 2000 נהרג בנו יאיר צלם צבאי בתאונת דרכים והרמן הפסיק לצלם.

בשנת 2009 חזר לצילום, ומאז הוא עוסק בצילום אמנותי ומתעד אנשים.

עוסק גם בצילומי טבע. העבודות האחרונות מהסדרה "מבעד לחלון" שעלו ב"דימויי יומי" חודש באוגוסט 2015 באתר "ערב רב" מתכתבות עם ציור. בעבודותיו הוא אינו עושה כל שימוש מניפולטיבי בפוטושופ.

הרמן היה יועץ אמנותי בחברת סט הפקות לסרטיו של הבמאי זוכה פרסי האמי דני סיטון (2000–2012).

בעל טור "עדשת רוח" בnrg מעריב (2011-2010), כותב ומצלם ב"זווית רחבה" (2013-2011), בלוג צילום באתר "במחשבה שנייה". משנת 2009 מנהל את בלוג הצילומים האישי שלו "מרחבי הלב". ביולי 2022 פורסמו כמה מיצירותיו במגזין "גרנטה".^[3]

במרץ 2023 נבחר סרטו "טרסות - רסן הפשטות" להצגה בפסטיבל אפוס 14 - תערוכה בעקבות משוררים, כאחד מבין עשרה סרטים נבחרים.^[4] באפריל 2023 יצא לאור ספרו "הר הרוח" המשלב כתיבה וצילום.^[5]

חבר בגלריה השיתופית "מקום לאמנות" בקרית המלאכה, בדרום תל אביב, וכן חבר בהוצאת ספרים כהל קואופרטיב.

כתבו עליו עריכה

רונית צור, אוצרת התערוכה "תל אביב - ברלין במעבר": ”בעשרות צילומי סצינות מתוך חיי יום ולילה של עוברי אורח וקבוצות אתניות שונות הוא כמו ממפה את דרום העיר תל אביב. יכולתו להיות נוכח יחד עם רגישותו וכבודו לפרט מאפשרים לו ליצור מעין מסמך תיעודי, אותנטי ואמין. מצלמתו קולטת מעמדים של דיוני מדרכות, אווירה של עיר שהחיים פועמים ברחובותיה, בבתי הקפה שלה, בם מתקיים מיזוג גלויות באופן הטבעי ביותר.”

ג'ניפר בנאדי בלוך, מתוך קטלוג עלמא, תערוכת "לא שם פרטי": ”בעבודותיו מתקיימת איכות המעלה את האדם, וזו אינה אידיאליזציה סתמית, אלא הצעה אמיתית להבנה אחרת של האנושיות.”

חיים אישיים עריכה

משנת 1979 נשוי לתחיה הרמן,^[6] אשת חינוך ובוגרת החוג לאמנות באוניברסיטה העברית והם מרצים יחד על עבודותיו. מתגוררים ביישוב הקהילתי נטף שבהרי יהודה, שהם היו ממקימיו בחורף 1981. יש להם שלושה בנים.

תמונות שצילם עריכה

ביישוב נטף, בהרי יהודה. בצילום, יאיר וורד משחקים בחצר הבית, 1983.
פועלי ניקיון בחוף תל אביב, 1984.
תנחומים: בגין בקהיר אחרי רצח סאדאת עם האלמנה ג'יהאן, 1981.
הגירה: ילדה עם בובה בשדה התעופה לוד עולה חדשה מגאורגיה ובוכרה דרך וינה, 1973
במכולת של אשכנזי בפלורנטין, 2010.
צליל בהודנא, 2010.
בצהרי היום בפלורנטין, 2009.
גינון בעיר, פלורנטין, 2013.
דרך יפו, 2014.
נוף אורבני, מסדרת הגשם, 2015.

תערוכות יחיד עריכה

2009 - "רגעים של כל אחד", גלידריה אניטה, פלורנטין תל אביב. אוצרת: תחיה הרמן, יועץ: ג'ואל קנטור
2011 - "בין נטף לפלורנטין", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. אוצר: ג'ואל קנטור
2011 - "דימויים קולנועיים II", סינמטק תל אביב. אוצרת: תחיה הרמן. יועץ אודי רוזנויין
2012 - "לא שם פרטי", עלמא, בית לתרבות עברית. אוצרת: יעל קוטלר קלדרון
2012 - "דימויים קולנועיים", סינמטק ירושלים. אוצרת: תחיה הרמן
2013 - "הדהודים", בר קיימא תל אביב. אוצרת: תחיה הרמן
2014 - "ניירות של צלם", גלריה קיבוץ נען. אוצרות: חמוטל פרידברג ודורית קופיט
2016 - "במקום - הצילום של נינו הרמן", גלריית לורי טיש, ניו יורק
2017 - "עובר אורח", בית האמנים החדש, ראשון לציון, אוצרת: ג'ניפר בנאדי בלוך
2017 - "השתקפויות משתברות" (קיר צילום בתערוכה 'פוטוסופיה' של פייר פאולין), גלריית הסטודיו, אוצר: שוקי קוק
2017 - "רשימות מתל אביב", JCC, קרקוב, אוצרת: תמר אייזן גולדשטיין.^[7]
2018 - "במקום", 70 שנה לישראל, הוצגה בשני מקומות: גלריה לאמנות PJCC, גלריה קורלנד סטיינוול, פרנסיסקו.
2019/20 - "עיר/כפר", מקום לאמנות, תל אביב, אוצר: ניר הרמט.
2021 - "מרחב פתוח", בית דניאל - מרכז ליהדות מתקדמת, תל אביב, אוצרת: יהל זקס.^[8]^[9]
2024 - "לידיעת הזמן השברירי", מקום לאמנות, תל אביב.^[10]

תערוכות קבוצתיות עריכה

1996 - "הצילום שאיננו", תערוכה קבוצתית, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, אוצר: מאיר אהרונסון
2009 - "אבטיחים", תערוכה קבוצתית, מוזיאון בית ראובן, תל אביב. אוצר: דוד עדיקא
2010 - תערוכת מכירה שנתית, גלריה חנינא
2010 - "אום אל ע'רייב - אם הזרים", על הגדר 2 תערוכת רחוב, יפו
2011 - תערוכת מכירה שנתית, גלריה חנינא
2011 - תערוכת פרידה, גלריה אפרט-ארט, תל אביב. מפיקה: רותם ריטוב
2012 - "חמישה מבטים על המחאה החברתית בישראל". בית הספר לאומנויות "מוסררה", ירושלים, ירושלים. אוצר: אייל בן דב
2012 - "ערים תהומות", על הגדר 3 תערוכת רחוב, יפו. אוצרת: שונית גל
2012 - תערוכת אמנות ישראלית למען הוועד למלחמה באיידס, בנק הפועלים, תל אביב. אוצרת: לי-מור, כהן
2013 - ”תל אביב – ברלין במעבר", בית בנימיני, תל אביב. אוצרת: רונית צור^[11]
2013 - "גשר אל הבלתי נראה", אקרופוליס החדשה, תל אביב. אוצרת: אירה בס
2013 - "כלום", ביתן האמנים, ראשון לציון. אוצרים: ג'ניפר בלוך, חן בלילי, רפי כרמלי, אסתר שושני
2013 - תערוכת אמנות ישראלית למען הוועד למלחמה באיידס, בנק הפועלים, תל אביב. אוצרת: לי-מור, כהן
2014 - "פאוזה", גלריה צדיק, יפו, אוצרות: יאירה יסמין וציפי מנשה
2014 - "ראשי ממשלה בנעלי בית ", משכן הכנסת, אוצר: אבי אוחיון
2014 - Art About - Israeli Worldwide Exhibition. תערוכת האמנות הישראלית במינכן, אוצרת: לי-מור, כהן
2015 - תערוכת "לחם ושושנים "10, במחלקה לאמנות רב-תחומית בשנקר, מכירת יצירות אמנות עבור פרויקט 'נשים ועבודה'^[12]
2015 - גריה "פחות מאלף " תערוכת "ממזרים" השונות כתהליך יצירתי. אוצר: קובי כרמי
2016 - "קיר אמן X‏ 9", מקום לאמנות בקריית המלאכה, תל אביב, אוצרת: דליה דנון
2016 - "טבע עולמי/ טבע מקומי", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, אוצרת: גליה גור זאב^[13]
2016 - המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, אוצרת: מוניקה לביא
2016 - "בר כוכבא - זיכרון היסטורי ומיתוס הגבורה", מוזיאון ארץ ישראל, אוצרת: שרה טוראל
2016 - "תל אביב ברלין במעבר", בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית, אוצרת: רונית צור
2016 - "בעט ברזל בצפרן שמיר" - 100 שנים להולדת יצחק שמיר, מרכז מורשת מנחם בגין ומשרד ראש הממשלה
2016 - "C / ABC נוף בשלושה חלקים", גלריה בנימין, אוצרות: סיון פיינזילבר־יורן ותמר אייזן גולדשטיין
2016 - "ארץ מולדת HomLand", מגדלי זיו, רמת החייל, אוצרות: אתי פביאן ואורית קימל
2017 - "דיין אלבום משפחה 2017-1908", בית שטורמן, אוצר: גיא רז
2017 - "עד לא ידעה", גלריה בן-עמי, אוצר: יוחנן הרסון
2017 - "בבואה", בית האמנים מודיעין-מכבים-רעות, אוצרים: גבי יאיר, נאוה רון
2018/19 - "בינינו", מוזיאון ישראל, אוצרת: שיר מלר-ימגוצ'י^[14]
2018 - "פריחה מאוחרת", אברהם הוסטל, אוצרת: דפנה אבולעפיה
2018 - "גופים נעלמים ומפות נסתרות" - 120 להולדתו של נחום גוטמן, מוזיאון נחום גוטמן, אוצרת: מוניקה לביא
2018 - "קירות אמן*9", מקום לאמנות, אוצר: ניר הרמט
2018 - קיר אמן "עצי חיים", סטודיו שוקי קוק, תל אביב
2018 - ‏Artists Celebrating 70 Years of Israel ‏70‏, Three River Art Project, ארצות הברית
2018 - "חוצפה ישראלית", ספרית HIT, אוצרת: מיכל חיל.
2018 - "חי", המיזם האומנותי-חברתי במוזיאון בית ספר "ביאליק-רוגוזין", אוצר: סיאני אבירם.
2019 - "החוליה החסרה", בית האמנים מודיעין-מכבים-רעות, אוצרים: גבי יאיר וטל גלפר.
2019 - "70 שנים לכנסת - הכנסת מעצבת את פני החברה", נמל התעופה בן-גוריון.
2019 - "צילום ציור צילום", אוצרת: רותי חינסקי אמיתי, גלריה לאמנות עכשווית ND, רמת גן.
2020 - "ימים אחדים", אוצר: ניר הרמט, גלריה 'מקום לאמנות', תל אביב.^[15]
2020 - "הבנאים - זאת המנגינה שלנו", מוזיאון מגדל דוד, ירושלים, אוצרת: טל קובו.^[16]
2020 - "נוף וקדושה" תערוכת אמנות עכשווית – מלון מצפה הימים, אוצר שרון תובל.

2021 - "העין והרוח", בית האמנים ראשון לציון, אוצרת: גילית לוין רונן.
2021 - "שחר", מקום לאמנות, אוצר: יאיר ברק.
2022 - "פּוֹאֶטִיקָאמֶרָה – פיוז'ן צילום ושירה", סינמטק ירושלים.^[17]
2022 - "שיר רחוב ישראלי", בית המשפט העליון, אוצרת: אורנה יאיר.^[18]
2022 - "מעבר לפינה", בית האמנים מודיעין מכבים רעות, אוצר: גבי יאיר.^[19]
2023 - "חלוציות אז והיום 1910–2023", גלריית יד טבנקין, אוצר: גיא רז.^[20]

תצלומים באוספים עריכה

אוסף מוזיאון בית ראובן.
אוסף התמונות של מוזיאון נחום גוטמן לאמנות.
אוסף אמנות בית מדרש "עלמא".
תצוגת קבע מוזיאון מרכז יצחק רבין לחקר ישראל.

לקריאה נוספת עריכה

נויה נרדימון, "צלם שכונה" (על התערוכה "רגעים של כל אחד"), טיים אאוט תל אביב, 2010.
אלון אולארצ'יק, "התערוכה של הצלם נינו הרמן בגלידרייה אניטה בפלורנטין" (400 אנשי תרבות בוחרים את היצירה הישראלית העכשווית האהובה עליהם, זה הטעם שלנו.), טיים אאוט תל אביב גיליון 400, 8-7 ביולי 2010.
מגן ויטמן, עולם הצילום, גיליון מספר 205 מאי-יוני 2017, עמ' 32, 33, 34.
מרלין וניג, "מאחורי השער", גג, גיליון 42, 2017, עמ' 82–84.