חקירה פלילית

אין לבלבל ערך זה עם הערך "חקירה משטרתית".

חקירה פלילית היא תהליך של בירור עובדות בדבר נסיבות התרחשותו של מעשה או מחדל החשוד כעבירה פלילית (לרבות תאונות והתרשלויות)^[1]. חקירות פליליות מנוהלות על ידי רשויות אכיפת החוק במדינה המוסמכות לכך, במטרה לאתר את העבריינים, ולגבש נגדם מספיק ראיות שיאפשרו את העמדתם לדין במסגרת משפט פלילי.

בסיס חיל האוויר האמריקאי בעיראק - קצין משטרה עיראקי, הלוקח חלק בקורס חקירות פליליות בסיסי, מניח כרטיסיות ממוספרות בזירת פשע מדומה, כדי לסמן ראיות במהלך תרגיל גמר.

פעולות חקירה שכיחות הן גביית עדויות, חיפוש ותפיסה, תשאול ומעצר חשודים.

תחומי החקירה

רשויות החקירה השונות מנהלות חקירות בתחומים העיקריים הבאים:

חקירת עבירות גוף (כגון: המתה, פציעה או חבלה, גרימת מוות או חבלה ברשלנות).
חקירות לשון הרע^[2].
חקירת עבירות רכוש (כגון: גנבה, שוד, פריצה).
חקירת עבירות סמים.
חקירת עבירות מין (כגון: אונס, הטרדה מינית).
חקירת עבירות שחיתות בהן מרמה, הפרת אמונים, הונאה, מתן וקבלת שוחד, סחיטה, זיוף (כגון כסף, תעודות, עתיקות).
חקירת עבירות הקשורות בביטחון המדינה.
חקירת תאונות דרכים.
חקירת תאונות עבודה.
חקירת דליקות.
איתור נעדרים למען שמירה על חייהם ושלומם^[3].
איתור בעליהם של פרטי רכוש אבודים או גנובים והשבתם.

פתיחת חקירה פלילית

פתיחתה של חקירה פלילית יכולה לנבוע מהגשת תלונה של אדם, המדווח לרשויות החקירה על התרחשותה של עבירה פלילית (או חשד לעבירה פלילית), בין אם הוא הצד הנפגע ובין אם רק היה עד ראייה להתרחשות העבירה. במקרים מסוימים של תלונות על עבירות קלות יחסית, רשויות החקירה רשאיות להפעיל שיקול דעת ולהחליט בעצמן באם לפתוח בחקירה או לסרב לכך. כמו כן, רשויות החקירה השונות רשאיות לפתוח בחקירה ביוזמתן, כאשר יש חשד שבוצע או שעומד להתבצע מעשה פלילי.

תחומי שיפוט

חקירה יכולה להתנהל על ידי רשות חקירה אחת בלבד ו/או בשיתוף פעולה בין רשויות החקירה שונות ו/או בשיתוף פעולה עם גורמים מקצועיים, על פי הצורך. תחומי השיפוט של רשויות החקירה השונות קבועים בחוק. בישראל, חקירות פליליות מתנהלות בעיקר על ידי משטרת ישראל, אך הן יכולות להתנהל גם על ידי גופים אחרים, כגון רשות המכס, שירות הביטחון הכללי, מחלקת החקירות של מס הכנסה, המשטרה הצבאית, מח"ש, מכבי האש ועוד.

ניהול חקירה פלילית

חקירה פלילית מתנהלת במגבלות שנקבעו בחוקי המדינה ובתקנות שונות, וחריגה מהמגבלות האלה עלולה להביא להענשת החוקרים החורגים ולאי השגת מטרת החקירה.

כדי להצליח בחקירותיה, כל אחת מרשויות החקירה מכשירה את אנשיה העוסקים בחקירות הכשרה מיוחדת שכוללת ידיעות נרחבות בתחומים שונים, כמו דיני ראיות, הפעלת מכשור מדעי לאיתור ואיסוף ראיות, גישות פסיכולוגיות ועוד. לצורכי החקירה החוקרים משתמשים בעזרים דוגמת הפוליגרף ובמערכות זיהוי פלילי כגון: מערכות לאיסוף טביעת אצבעות, אלבום העבריינים, קלסתרון, בדיקות ביולוגיות (למשל בדיקת דם ובדיקת סמני DNA) ופיזיקליות (למשל בדיקות בליסטיות), השוואות גרפולוגיות ועוד.

ישנן רשויות חקירה גדולות, המאפשרות התמחות של החוקרים בתחומים ייחודיים, כמו עבירות צווארון לבן, פשיעה בינלאומית, סחר בסמים, עבירות רכוש, עבירות מין, זיוף כספים ופשע מאורגן, פריקינג ועבירות מחשב. לעומתן, ברשויות חקירה קטנות יחסית, נהוג שהחוקרים עוסקים בקשת רחבה יותר של תחומים, ויש להם פחות הזדמנויות להתמחות.

לעיתים משתתפים מספר חוקרים בחקירה אחת, אך תמיד יהיה ממונה אחד על תיק החקירה, אחראי לריכוז ולניהול. כשהנסיבות דורשות זאת, פונים החוקרים למומחים חיצוניים, כדי שיסייעו בחקירות השונות באמצעות הידע שלהם. חקירה פלילית חותרת, בנוסף לפענוח הפרשה, גם לאיסוף ראיות קבילות על פי דיני הראיות, כדי שניתן יהיה להרשיע את מבצעי העבירה.

במקרים בהם הפשיעה נוגעת ליותר ממדינה אחת או שפושע עובר למדינה אחרת ייתכן שיתוף פעולה בין רשויות חקירה במדינות השונות ואף מעורבות של האינטרפול.

תשאול

ערך מורחב – תשאול

החוקרים מקבלים הכשרה מתאימה לגביית עדויות, ובמשך הזמן גדלה מיומנות התשאול שלהם. מטרת התשאול היא השגת תשובות אמינות מהנשאל. יש לקבל תשובות אמינות גם מנשאלים שיש להם סיבה טובה שלא לתת מידע או לשקר. מתשאל מיומן אמור לשאול שאלות שפשוט להבין ולקבל תשובות שפשוט להבין. זאת כדי לא לשגות בשל אי הבנות פשוטות וכדי לעמוד בדרישות של דיני הראיות.

דרישה אחרת ממתשאל מיומן היא הבנת גבולות הלחץ הפסיכולוגי שכדאי להפעיל על הנשאל. לצורך הפעלת לחץ כזה מותר למתשאל לשקר לנשאל או להציג לו מצג שווא. לחץ פסיכולוגי רב מדי או מועט מדי עשוי להפיק תשובה לא אמינה. מעבר לזאת, לחץ רב מדי עשוי לגרום לנשאלים לבעיות בריאות שעשויות אפילו להסתיים במותו או בהתאבדותו של הנשאל וכך באיבוד נאשם או עד ובחוסר יכולת להמשיך את החקירה.

שיטות חקירה

הפעלת לחץ - פיזי ו/או נפשי לצורך קבלת מידע ושיתוף פעולה מצד הנחקר. כל זאת במגבלות החוק. ישנם גם לחצים כמו איומים, סחטנות ואיומים האסורים בחוק בישראל אם כי, ייתכן ובכל זאת מופעלים לעיתים רחוקות.
טכניקת "השוטר הטוב, השוטר הרע" - זוהי שיטה לפיה חוקר אחד נתפש כ-"שוטר הטוב" בחקירה, מקל על הנחקר ומבטיח לו דברים טובים וחיוביים בתמורה לשיתוף פעולה, בעוד "השוטר הרע" נתפש כמי שמעניש את הנחקר בתמורה לאי ציות ולאי שיתוף פעולה.
עימות עם קורבן או עם מושא אחר בחקירה.
עימות עם ממצאים שונים או עם עדויות אחרות שניתנו בחקירה.
מסדר זיהוי.
שיחזור במקום הפשע.

סיום חקירה פלילית

חקירה פלילית מסתיימת בדרך כלל מהסיבות הבאות:

נאספו הראיות הדרושות להעמדת החשודים לדין והתיק הועבר לבדיקת מנגנוני התביעה.
חוסר ראיות - החוקרים הגיעו למסקנה שמיצו את החקירה ולא הצליחו לגבש חומר ראיות מספק לשם הגשת תביעה.
על"ן (עבריין לא נודע) - החוקרים לא הצליחו לגלות את העבריין.
חוסר אשמה - החקירה לא העלתה אשמה פלילית.
התיישנות - על מעשי העבירה שבוצעו חלה התיישנות.
אי תביעה - מדובר בעבירה קלה יחסית שבה יש סמכות לגורמים החוקרים להחליט על הפסקת הטיפול במקרה.
סגירת תיק מחוסר עניין לציבור - החלטה המתקבלת על ידי היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוסמך על ידו.
מות החשוד - במקרים בהם החקירה מצביעה בסבירות גבוהה מאוד על חשוד מסוים והוא נפטר, מפסיקים את החקירה, כדי לחסוך במשאבי כוח אדם.

חקירות שנועדו לאתר נעדרים או רכוש או בעליהם של רכוש, נפסקות עם איתורם או כאשר החוקרים מחליטים שמיצו את המידע שעמד לרשותם.

חקירה פלילית שנסגרה עשויה להיפתח מחדש מפני שינוי נסיבות (כגון: הופעת עד חדש או גילוי ראיה) או שינוי מדיניות.

הסדרת החקירה הפלילית

בישראל מוסדרת חקירה פלילית באמצעות חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002^[4], שבו נקבע:

חקירת חשוד תתנהל בשפתו או בשפה שהחשוד מבין ודובר אותה, לרבות שפת סימנים.
חקירת חשוד תתנהל בתחנת משטרה, אלא אם יש צורך ענייני לקיימה מחוץ לתחנה.
ייערך תיעוד חזותי או תיעוד קולי של חקירת חשוד, בכל מהלכה של החקירה. פרסום תיעוד זה, כולו או חלקו, בלא אישור של בית המשפט הוא עבירה שעונשה שנת מאסר. בהוראת שעה שתוקפה לתשע שנים מיום תחילת החוק, ניתן פטור מחובת התיעוד על חקירת חשוד בעבירת ביטחון.
אם וכאשר החוקרים הגיעו למסקנה שחקירתו של אדם עלולה להוביל להאשמתו בעבירה פלילית הם חייבים להזהירו מפני הצפוי לו, האזהרה תירשם והנחקר יתבקש לחתום לאישור ביצוע האזהרה. החקירה המתנהלת משלב זה מכונה לפיכך חקירה באזהרה או חקירה תחת אזהרה.

ראו גם

לקריאה נוספת

טוביה אמסל, התשאול בחקירה: מדריך שימושי לנחקר ולחוקר, תל אביב: לימון-תחקירים כלכליים, 1990.
טוביה אמסל, האמת על השקר: איך לאבחן שקר. האדם, השקר והחוק. מכונות אמת, תל אביב: יתד, 1994.
מאיר כרמון, חוקרים ונחקרים ומה שביניהם, הוצאת סער, 2000.
מאיר כרמון, חוקרים ונחקרים משחק המוחות, ת"א: מסדה, 2008.
אבי דוידוביץ, ושיודע לשאול - על התשאול המקצועי והאפקטיבי, יהוד מונסון: אופיר ביכורים, 2010
מאיר כרמון, שקיעתה של האמת-מוסר האמת והשקר, מסדה, 2011.