טיוטה:כפירותיו של הרמב"ם
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ישראל נתנאל רובין |
| שפת המקור |
עברית  |
| נושא |
רמב"ם |
| הוצאה | |
| הוצאה | ידיעות ספרים |
| תאריך הוצאה |
2023 |
| מספר עמודים | 398 |
  | |
כפירותיו של הרמב"ם הוא ספר עיון לקהל הרחב מאת ישראל נתנאל רובין, דוקטור למחשבת ישראל, שיצא בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2023.
רובין הולך בספרו בעקבות הפרשנים הרדיקלים ("אפיקורסיים", בלשון הספר) של מורה הנבוכים,[1] ביניהם שמואל אבן תיבון (המתרגם הראשון של "מורה הנבוכים"), משה נרבוני, יוסף אבן כספי, האפודי ואחרים. לפי פרשנות זו, הרמב"ם עצמו לא האמין בעיקרי האמונה היהודית במובנם הפשוט והמסורתי, אלא ראה בהם - ובדת בכלל - אמצעי לקיום חברה תקינה, שלצורך קיומה צריך שההמון יאמין בהם כפשוטם,[2] ואילו הפילוסופים, שנותנים להם פרשנות פילוסופית או תועלתנית, לא יפיצו את האמת להמון.[3] למעשה, רובין טוען שהרמב"ם פיזר רמזי כפירה בכל כתביו, כולל משנה תורה, פירוש המשנה ואיגרותיו, ולא רק ב"מורה הנבוכים", והוא מראה שכך הבינו אותו לא רק תומכיו "האפיקורסים", אלא גם כמה מגדולי הרבנים. עם זאת, רובין ממעט להסתמך על החוקרים המודרניים של הרמב"ם, למרות שגם הם ממשיכים בפרשנות הרדיקלית, מפני שלדבריו הוא מעדיף את הפרשנים מימי הביניים שהכירו את פילוסופיית ימי הביניים מכלי ראשון, בניגוד לחוקרים שלטענתו מעלים ספקולציות לא משכנעות, וכן מנסים להציג את הרמב"ם כהוגה מודרני בהתאם להשקפותיהם האישיות, וכי הם במקרים רבים - לפי רובין - "עמי הארץ" מבחינה תורנית.[4] מכל מקום, רובין לא מסתמך על הפרשנים בלבד אלא מביא את דברי הרמב"ם עצמו, במטרה להראות "היכן מסתתרת הכפירה". אף שבספר רובין מזדהה בבירור עם הפרשנים האפיקורסים,[5] בריאיון שנערך עימו עם צאת הספר הוא אמר "הספר לא בא להכריע מה באמת חשב הרמב"ם בנוגע לעיקרי האמונה, אלא להציג צד מסוים בפרשנות. לדעתי האישית, התרוצצו בקרבו שתי גישות הפוכות, ונראה שהוא הכריע שלא להכריע ביניהן".[6]
העולה מן הספר הוא, שבניגוד להצהרותיו הגלויות של הרמב"ם ולתדמיתו בציבור הרחב (אם כי לא בקרב החוקרים, כאמור) כאיש תורה ומדע, לאמיתו של דבר הרמב"ם לא הציע פתרון למאמין הנבוך בין האמונה היהודית לבין המדע והפילוסופיה של זמנו, אלא היה למעשה אריסטוטלי גמור, שפירש את הדת היהודית בהתאם לתפיסת עולמו הרציונליסטית, כפי שיפורט להלן.
נושאי הספר
עריכהמבוא
עריכהסקירה היסטורית קצרה של התגובות לרמב"ם ולהגותו, מזמנו ועד ימינו.
חידוש העולם
עריכהנושא חידוש העולם, כלומר האם העולם נברא, העסיק רבות את הרמב"ם. הרמב"ם מונה שלוש דעות בנושא זה בקרב המאמינים בקיומו של אלוהים: דעת התורה לפיה העולם נברא יש מאין; דעת אפלטון לפיה העולם נברא יש מיש, היינו מחומר קדמון; דעת אריסטו לפיה העולם קדמון ולא נברא, כלומר העולם הוא נצחי - תמיד היה ותמיד יהיה. קדימותו של אלוהים לפי אריסטו היא קדימות לוגית ולא זמנית (במובן שהעולם הוא תוצאה של קיומו של אלוהים), שכן העולם קדמון בדיוק כמו אלוהים. הרמב"ם טוען שהוא מאמין שהעולם נברא יש מאין אך גם שהוא נצחי, כלומר מרגע שנברא הוא יתקיים ולא ישתנה לעולם.
שאלת בריאת העולם אינה רק בעיה פרשנית, איך להתמודד עם פסוקי התורה שבפירוש מורים על בריאה (יש מאין, לדעת הרמב"ם). הרמב"ם כותב כי אם הייתה הוכחה לקדמות העולם, הוא יכל לפרש את התורה גם לפי הנחת הקדמות,[7] כשם שהוא פירש את התורה שלא כפשוטתה בנושא שלילת הגשמות. הבעיה בקבלת קדמות העולם של אריסטו - בניגוד לזו של אפלטון - היא בהשלכותיה לגבי אמונות היסוד של הדת: אם העולם קדמון, לפי הרמב"ם לא ייתכנו ניסים, לא תורה מן השמים ולא שכר ועונש. ובמילים אחרות, לא תיתכן דת. העולם, אם כן, עובד לפי חוקיות וסיבתיות.[8] בנוסף, הנחת הקדמות היא בעלת השפעה על אופי האלוהות עצמה: אלוהי אריסטו הוא אל נטול רצון, הכפוף לחוקי הטבע בדיוק כשם שהוא כפוף לחוקי הלוגיקה והמתמטיקה,[9] ואינו יכול היה "לברוא" שום דבר אחרת או לשנות משהו ב"בריאה".
רובין טוען כי למרות הצהרותיו הנחרצות של הרמב"ם בעד חידוש העולם, הוא פיזר רמזים לכך כי דעתו האמיתית הייתה למעשה כדעת אריסטו. אחת ההוכחות המרכזיות לכך היא דווקא מחיבוריו ההלכתיים של הרמב"ם; ב"משנה תורה" הרמב"ם מביא הוכחה לקיומו של אלוהים, וכן לאחדותו ולאי גשמיותו, על בסיס הנחת הקדמות בלבד. גם את היסוד הרביעי מי"ג עיקרי האמונה המפורסמים שכתב הרמב"ם בפירושו למשנה, הוא ניסח בהתאמה לקדמות. הרמב"ם עצמו הודה בכך ב"מורה הנבוכים" (ובתוספת מאוחרת ל"פירוש המשנה"), אך לטענתו הדבר נעשה כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, כדי שמציאות האל לא תהיה תלויה בשאלה אם העולם נברא. לאור כל האמור לעיל, רובין טוען שקשה להאמין שהרמב"ם באמת האמין בכך.
השארת הנפש
עריכהרובין מראה כיצד המושגים הישארות הנפש והעולם הבא אצל הרמב"ם שונים מבמובנם המסורתי. בעקבות אריסטו, השארת הנפש לאחר המוות תלויה אך ורק בידיעות האמיתיות שהאדם רוכש בחייו, ואינה תלויה במעשיו. אצל הרמב"ם אין שכר ועונש, גן עדן וגיהנום, אלא ישנן שתי אפשרויות בלבד: אובדן הנפש עם המוות או השארת הנפש-השכל הנקנה. שמירת המצוות לפי הרמב"ם נועדה רק לתקן את מידותיו ודעותיו של האדם, כיוון שלפי הרמב"ם מידות רעות מונעות מהאדם התקדמות שכלית-פילוסופית. רובין מראה שלדעת הרמב"ם אין אפשרות להיות צדיק וטיפש או רשע וחכם. כך ה"צדיק" זוכה להשארת הנפש (האריסטוטלית) ואילו ה"רשע" אובד.
תחיית המתים
עריכהגם בעניין תחיית המתים, לדעת רובין, דעתו האמיתית של הרמב"ם שונה מהמובן המקובל למושג. בעניין זה, כמו בדעתו על העולם הבא, גם חלק ממתנגדיו הרבניים של הרמב"ם הבינו אותו כרומז לכך ש"תחיית המתים" היא משל להשארת הנפש האריסטוטלית (שפורטה לעיל). זוהי ה"כפירה" היחידה שהרמב"ם עומת איתה עוד בימי חייו, וכדי להכחיש הבנה זו בדבריו הוא כתב את "איגרת תחיית המתים" המפורסמת. אך לטענת רובין, איגרת זו נכתבה מטעמים אפולוגטיים, ולדעתו אפילו בה הרמב"ם רמז שתחיית המתים במובנה המקובל היא בלתי אפשרית.
שכר ועונש
עריכהגם בשכר ועונש בעולם הזה, לפי רובין, אין הרמב"ם האמין. הרמב"ם חילק את האמונות שציוותה התורה ל"אמונות אמיתיות" ו"אמונות הכרחיות". את הבטחות ואיומי התורה הוא משייך לאמונות ההכרחיות, שמטרתן להקנות מידות טובות ולשמור על הסדר החברתי. אומנם הפילוסוף אינו נצרך להן, משום שהוא עושה את הטוב מפני שהוא טוב ונמנע מהרע מפני שהוא רע. לגבי שכר ועונש לאומה, הרמב"ם מפרש אותם בצורה סיבתית-נטורליסטית.
השגחה
עריכההרמב"ם מציג את דעת התורה בעניין ההשגחה, לפיה כל דבר טוב או רע, מגדול עד קטן, שקורה לאדם, הוא בדין, בהשגחה פרטית, אלא שאנחנו לא מבינים את הצדק האלוהי. רק השגחה פרטית על בעלי חיים הרמב"ם שולל.[10] עם זאת, פרשניו הרדיקלים סבורים שגם כאן, הרמב"ם נוקט במכוון בכפל משמעות כשהוא משתמש במושגים המסורתיים. לשיטתם, דעתו האמיתית של הרמב"ם היא שההשגחה היא אחת משלוש: שימוש בידע ובהכרת הטבע על מנת להתמודד איתו; הנאה פילוסופית אינטלקטואלית שזמינה לאדם גם כשמצבו רע; עצמותו האמיתית של האדם היא שכלו, והשכל אכן נצחי ולא תלוי במאורעות הגוף. זו גם הסיבה העמוקה לכך שהרמב"ם מקבל השגחה פרטית על בני אדם בלבד, וזה גם הפתרון האמיתי לבעיית הרוע.
הערות שוליים
עריכה- ^ מקובל לחלק את פרשני "מורה הנבוכים" לרדיקלים ושמרנים, שרובין מכנה "אורתודוקסים", ולרוב מלגלג על פרשנותם. מונח נוסף שמשמש את רובין לתיאור דמויות שמרניות הוא "חרדים", על אף האנכרוניזם שבמונחים אלה ביחס לדמויות מלפני המאה ה-19. גם הביטוי "יראי שמיים" רווח בספר, תמיד באופן שלילי.
- ^ דעה זו לא ייחודית לרמב"ם. עד המאה ה-19 גם פילוסופים אתאיסטים סברו שאסור להפיץ אתאיזם בין ההמון, כי הסדר החברתי מחייב שההמון יאמין בשכר ועונש.
- ^ השערה זו מבוססת על דברי הרמב"ם עצמו בהקדמה ל"מורה הנבוכים", בה הוא כתב במפורש שהוא לפעמים יסתור את עצמו במכוון כדי להסתיר את דעותיו האמיתיות.
- ^ רובין עצמו הוא בוגר ישיבות חרדיות ואף חיבר ספרים תורניים-למדניים על "משנה תורה", בשם "אור הלבנה".
- ^ אליהו גליל, הספר שמתיימר לחשוף את "עמדותיו הסודיות של הרמב"ם", בעיתון מקור ראשון, 24 במאי 2023
- ^ אליהו גליל, מה באמת חשב הרמב"ם על תחיית המתים?, בעיתון שביעי, 17 במרץ 2023
- ^ ולפי הפרשנים הרדיקלים הוא אכן עשה זאת ברמזים שפיזר ב"מורה הנבוכים".
- ^ יש להדגיש כי לפי הרמב"ם גם אם העולם מחודש, החריגות מחוקי הטבע הן נדירות מאוד, ובאופן כללי "עולם כמנהגו נוהג".
- ^ מה שהיה מקובל על ההוגים היהודים. בבעיית כפיפותו של אלוהים לחוקי הלוגיקה והמתמטיקה בפילוסופיה והתאולוגיה היהודית, עסק רובין בהרחבה בספרו "מה שאלוהים לא יכול" (הוצאת ראובן מס, 2016), המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו מ-2013.
- ^ בעקבותיו, שלילת השגחה פרטית על בעלי חיים הייתה מקובלת על רוב ככל ההוגים היהודים-רבניים עד המאה ה-18.
קטגוריה:ספרי 2023 קטגוריה:ספרי מחשבת ישראל קטגוריה:ספרי עיון בעברית קטגוריה:ספרי ידיעות ספרים