טיוטה:רב יצחק בר יוסף

רב יצחק בר יוסף היה אמורא ארצישראלי-בבלי בדור השלישי-רביעי, מן הנחותי שנדדו בין בבל וארץ ישראל להעביר שמועות ומסורות בין שני המרכזים התורניים.

חייו

מרדכי מרגליות שיעור שהיה יליד בבל שעלה ללמוד תורה בארץ ישראל. היה תלמיד תלמידיו של רבי יוחנן: למד בישיבתו של רבי ירמיה^[1], וכן למד מרבי אבהו^[2] והתדיין בפני רבי חנינא בר פפי^[3]. הוא מוסר הלכות רבות משמו של רבי יוחנן^[4], אך הרב אהרן הימן מסיק שלא למד ישירות מפיו של רבי יוחנן אלא מפי תלמידיו, כאמור.

רבי יצחק בר יוסף היה אחד מהנחותי - חכמים ארצישראליים שנדדו בין בבל לארץ ישראל והעבירו מסורות ותורות בין המרכזים. הוא ירד לבבל ושב לארץ ישראל מספר פעמים. העדות המוקדמת ביותר על הימצאותו בבבל היא מימי רב ששת^[5], ומוזכר כי הגיע פעם נוספת בתקופתם של אביי ורבא^[6] ויתכן שהגיע פעם נוספת בדורו של רב פפי^[7]. בבבל הוא מסר עדויות ושמועות מחכמי ארץ ישראל ובעיקר מרבי יוחנן, וכן עסק בדיוק שמועות שמסרו חכמים אחרים בשם חכמי ארץ ישראל^[8] ובעדות על מנהגי ארץ ישראל^[9].

הוא נחשב בעיני אביי ורבא למסרן פחות מוסמך של תורת רבי יוחנן^[10]. עם זאת, על סמך עדות עקיפה שלו נשא אביי לאשה את חומא ששני בעליה הקודמים מתו, ולא חשש שהיא אישה קטלנית^[11], ואכן רבא תמה על כך^[10]. מאידך, רב ששת דחה את דעת רב יוסף לאחר ששמע את דעת רבי יוחנן מרבי יצחק^[5].

הוא אינו מוזכר כלל בתלמוד הירושלמי ולפי הרב הימן חכמי בבל לא מסרו בידיו שמועות לארץ ישראל, משום שנחשב בעיניהם למסרן לא מוסמך.

בתלמוד מסופר שרב יצחק עסק בענייני שדים, וכתוצאה מכך שד רצה לפגוע בו, ונעשה לו נס והוא נבלע בתוך עץ ארז וכך ניצל^[12].

מאמרותיו

כל המאמרים שהובאו בשמו הינם שמועות שמסר בשם חכמים אחרים.

בשם רבי יוחנן

היוצא בטלית מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת - חייב חטאת^[13].
אם הכהן נתן שמן זית או לבונה על מנחת סוטה, אפילו כמות מעטה ("כל שהוא") - פסל את הקרבן^[14].
ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רשות הרבים

^[15].

המערה יין נסך מצרצור קטן^[16] לבור (של יין כשר), אפילו כל היום כולו, ראשון ראשון בטל (והיין כולו מותר)^[17].
המחלוקת בין רבי שמעון לרבי יוסי האם מותר לאסוף דם שנזרק שלא כהלכה היא רק כאשר דם שאמור להיזרק מעל חוט הסיקרא נזרק מתחתיו או להיפך, אך לא בפסולים אחרים^[18].

בשם חכמים אחרים

בשם רבי יהודה הנשיא: אם הוטל מס על העשירים והשרים, חולקים אותו בין שתי קבוצות אלו באופן שווה^[19]

תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ד, עמוד ב'

לקריאה נוספת

מרדכי מרגליות (עורך), אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים (מהדורת אייזנברג תשס"א), חלק ב עמ' 235.

קישורים חיצוניים

הרב אהרן הימן, "רב יצחק בר יוסף", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמוד 93, באתר היברובוקס

הערות שוליים

^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"א, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ"ט, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ג, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ח, עמוד ב'.
^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ב, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ', עמוד א'
^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קע"א, עמוד ב'
^ ראו למשל סדרה של חמישה מאמרים שאמר בשם רבי יונן בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ג, עמוד א'. ראו גם תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ה, עמוד ב', וראו לקמן.
^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קל"ד, עמוד ב'
^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"א, עמוד ב'
^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"י, עמוד א'
^ ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט', עמוד א' ותלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א, עמוד ב'
^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל', עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ב, עמוד ב'
^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ד, עמוד א'. רש"י הסביר שהדבר נובע משום שרבי יצחק לא שהה זמן רב בישיבת רבי יוחנן ולא היה יכול לשמוע אם רבי יוחנן היה חוזר בו, או שלא היה חוזר מספיק על תלמודו. הרב אהרן הימן שיער שאביי ורבא חששו לסמוך עליו, משום שלא למד מפי רבי יוחנן עצמו אלא מפי תלמידיו, וייתכן שהעדות נסמכת על מקרה שראה בצעירותו.
^ עדותו של רב יצחק נסובה על מקרה שבו מתו שני אחים מחמת ברית מילה, ורבי יוחנן הורה למול את השלישי ביום הכיפורים, ולא חשש לא לסכנה ולא לאיסור של מילה שלא חייבים בה ביום הכיפורים. אביי הסיק מכאן ששני מקרים אינם יוצרים חזקה לחשש סכנה או חשש איסור (ששניהם קיימים באישה קטלנית), ונשא את חומא.
^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א, עמוד א'
^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ח, עמוד א'
^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ט, עמוד ב'
^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף כ"ב, עמוד א'
^ פך קטן (רש"י).
^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"ג, עמוד א'
^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ז, עמוד א'
^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קמ"ג, עמוד א'

קטגוריה:הדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל קטגוריה:הדור הרביעי לאמוראי בבל קטגוריה:תלמידי רבי ירמיה קטגוריה:תלמידי רבי אבהו קטגוריה:נחותי

[1] תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"א, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ"ט, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ג, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ח, עמוד ב'.

[2] תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ב, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ', עמוד א'

[3] תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קע"א, עמוד ב'

[4] ראו למשל סדרה של חמישה מאמרים שאמר בשם רבי יונן בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ג, עמוד א'. ראו גם תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ה, עמוד ב', וראו לקמן.

[רב_ששת-5] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קל"ד, עמוד ב'

[6] תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פ"א, עמוד ב'

[7] תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"י, עמוד א'

[8] ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט', עמוד א' ותלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א, עמוד ב'

[9] תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל', עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ב, עמוד ב'

[יבמות-10] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ד, עמוד א'. רש"י הסביר שהדבר נובע משום שרבי יצחק לא שהה זמן רב בישיבת רבי יוחנן ולא היה יכול לשמוע אם רבי יוחנן היה חוזר בו, או שלא היה חוזר מספיק על תלמודו. הרב אהרן הימן שיער שאביי ורבא חששו לסמוך עליו, משום שלא למד מפי רבי יוחנן עצמו אלא מפי תלמידיו, וייתכן שהעדות נסמכת על מקרה שראה בצעירותו.

[11] עדותו של רב יצחק נסובה על מקרה שבו מתו שני אחים מחמת ברית מילה, ורבי יוחנן הורה למול את השלישי ביום הכיפורים, ולא חשש לא לסכנה ולא לאיסור של מילה שלא חייבים בה ביום הכיפורים. אביי הסיק מכאן ששני מקרים אינם יוצרים חזקה לחשש סכנה או חשש איסור (ששניהם קיימים באישה קטלנית), ונשא את חומא.

[12] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א, עמוד א'

[13] תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ח, עמוד א'

[14] תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ט, עמוד ב'

[15] תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף כ"ב, עמוד א'

[16] פך קטן (רש"י).

[17] תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"ג, עמוד א'

[18] תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ז, עמוד א'

[19] תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קמ"ג, עמוד א'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]