יוסף חיים זוננפלד

רבה הראשון של העדה החרדית בירושלים
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרב יוסף[1] חיים זוֹננפלד (בכתיב יידי: זאנענפעלד; ו' בכסלו תר"ט, 1 בדצמבר 1848י"ט באדר ב' תרצ"ב, 27 במרץ 1932) היה רבה הראשון של העדה החרדית בירושלים.

יוסף חיים זוננפלד
Yosef Chaim Sonnenfeld.jpg
הרב יוסף חיים זוננפלד
לידה 1 בדצמבר 1848
ו' בכסלו תר"ט
ורבו, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בפברואר 1932 (בגיל 83)
י"ט באדר ב' תרצ"ב
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות העדה החרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק הלכה, אנטי ציונות
רבותיו הרב אברהם חיים שאג - צוובנר, הכתב סופר, הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין
חתימה Yosef Chaim Sonnenfeld Signature.jpg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הכרזה על מינוי רבי חיים זוננפלד לרב העדה. בין החותמים: פרופ' דה האן ומייסד בית החולים שערי צדק, ד"ר משה ואלאך
הרב זוננפלד מקבל את פניו של נשיא צ’כוסלובקיה, טומאש מסריק בעת ביקורו בירושלים, בשנת 1927.
מצבת הרב יוסף חיים זוננפלד בבית העלמין בהר הזיתים. לצדו מצבת רבו הרב אברהם חיים שאג
רחוב על שם הרב בשכונת בית ישראל בירושלים

קורות חייועריכה

נולד בעיירה ורבו שבמחוז ניטרה (אז בממלכת הונגריה), לאברהם שלמה (בנו של הרב שמואל נאדאש, הרב של ירגן ותלמיד בולט של החתם סופר), ולזאלדה זוננפלד. התייתם מאביו בגיל חמש, ואמו נישאה לתושב העיירה סמינטץ שאליה עברו. בגיל 11 החל ללמוד אצל הרב יהודה לייב לעפלער, רבה של עיר מגוריו סמינטץ. בגיל 13 חזר לעיירת הולדתו ורבו, שם למד אצל הרב חיים צבי מנהיימר, ולאחר כשלוש שנים עבר לפרשבורג לישיבתו של הכתב סופר. לאחר נישואיו עבר לעיירה קוברסדורף, שם למד אצל הרב אברהם שאג-צוובנר.

בארץ ישראלעריכה

בשנת תרל"ג עלה לארץ ישראל עם מורו הרב שאג, והשתכן בעיר העתיקה בירושלים.

הוא התקרב לרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין רב הישוב הישן בירושלים ולבנו, הרב יצחק ירוחם דיסקין, ועמד לימינם במאבקיהם הציבוריים. בשנת תרל"ח הקים עם הרב דיסקין את "בית הדין של החוגים היראים". השניים איחדו את כולל ורשה וכולל הונגריה. הרב דיסקין מינה את הרב זוננפלד כגבאי בית היתומים דיסקין שהקים. הוא שימש גם כממונה על כולל שומרי החומות לאחר פטירת רבו הרב שאג, וכן כגבאי ראשי של החברה קדישא הכללי בירושלים.

בכמה מקורות נכתב שהרב זוננפלד שימש בסוף המאה התשע עשרה כדיין או כראש ישיבה או כולל אברכים, אולם יצחק הרשקוביץ כתב שאין לכך בסיס היסטורי, מלבד שיעורים שהעביר בבית המדרש של הרב ישעיה ברדקי[2].

משפחתועריכה

אשתו הראשונה, שרה, הייתה בתו של שלמה זאלצער, שו"ב בקוברסדורף. נפטרה בי"ז באייר תרע"ב (1912). היא ילדה לו שמונה בנים ושתי בנות. אשתו השנייה, חיילא, הייתה צעירה ממנו בשלושים שנה. נפטרה בד' באדר תשכ"ח (1968, בגיל תשעים). היא הייתה בתו של הרב מנדל דייטש, דיין בטאפלשיין, וקודם לכן הייתה נשואה ליהודה לייב אייבנשיץ. בתה מזיווג ראשון הייתה לאה, אשת רבי חיים זאב פינקל.

חתנו היה הרב שמואל הלל שינקר.

עיסוקו בבנין הארץעריכה

הרב זוננפלד עודד את הרחבת היישוב היהודי בירושלים. בשנת תרל"ט הצטרף למועצת "ועד כל הכוללים" שעסקה בגאולת אדמות מידי ערבים והקמת שכונות עליהן. מקצת מהשכונות נבנו על גבי קרקעות שנקנו על שמו, מכיוון שהיה נתין אוסטרי, והחוק העות'מאני אפשר לו לרכוש בקלות. בקונטרס התקנות של שכונת "בית ישראל" נכתב: "שטרי המקנה נכתבו על שם הרב רבי חיים זאננענפעלד והרב שלמה זלמן בהר"ן כאשר הסכימו רוב בני החברה".

הרב זוננפלד היה גבאי ראשי בחברת "גמילות חסדים הכללי שערי חסד". והוא כתב בפרוטוקול את החלטת "גמ"ח שערי חסד" להקים שכונה זו. כשהיה מגיע לשכונת שערי חסד שם התגורר נכדו, אמר: "קורת רוח מיוחדת יש לי לבקר בשכונה זו שנבנתה על טהרת הקדש. שכונה זו שלי היא, ויש לי חלק נכבד בהקמתה"[דרוש מקור].

שכונת בתי אונגרין הוקמה על ידי יצחק צבי רצרסדורפר מאנטוורפן, ששלח לו סכום כסף גדול לקנות עשר דירות בעיר העתיקה לטובת עניי ירושלים, ורבי יוסף חיים שכנע אותו לקנות באותו סכום מגרש שעליו יוכלו לבנות מאות בתים לעניי העיר, ואכן יצחק צבי רכש את אדמות בתי אונגרין (שנקראת "נחלת צבי" על שמו) עליהם נבנו שלוש מאות בתים. בנוסף הוא החליט לקיים את מחשבתו הראשונה, וקנה גם עשר דירות בעיר העתיקה.[דרוש מקור]

על פי בקשתו העביר רבי הלל מקולומיאה שטח ענק שרכש באזור פתח תקווה ל"כולל אונגרין", שיישבו את האזור ובכך הרחיבו את גבולות המושבה[דרוש מקור].

עמדותיועריכה

חיבת הארץעריכה

מאז בואו לארץ ישראל לא יצא ממנה מלבד פעם אחת כשנסע לפגישה עם מלך ירדן, ולפני נסיעתו עשה התרת נדרים. לדבריו "עדיף להיות בעל מלאכה בארץ ישראל, מאשר רב בחו"ל" (האיש על החומה ח"ב עמ' 158)

הרב זוננפלד וראה בפריחתה של ארץ ישראל קיום הנבואה של "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" והחשיב זאת כאתחלתא דגאולה על פי דברי הגמרא[3][4]. לעת זקנותו, כשלא היה יכול לצעוד רגלית, נסע לעיתים קרובות ברכב לראות את שכונותיה החדשות של ירושלים[5]. גם בסמוך לפרעות תר"פ הקפיד ללכת לכותל המערבי דרך שער שכם, בנימוק שאסור לוותר מפני הפחד על שום פינה בירושלים[6]. מנחם אוסישקין סיפר שפגש את הרב זוננפלד בכותל בערב ראש השנה תר"ץ, זמן קצר לאחר פרעות תרפ"ט, והלה אמר לו: "זה לא יעזור להם (= לערבים)! אנחנו נשיג את מטרתנו. לא בסימטאות צרות ולא כפופי ראש ניכנס אל המקום הקדוש שלנו. כי אם בדרך המלך ובקומה זקופה. המשך לעבוד את עבודתך באמונה ואולי בקרוב בימינו נזכה לראות את הגאולה האמיתית"[7].

כאשר נוסדה המושבה החרדית מחנה ישראל על ידי אגודת ישראל נסע לבקרה, ושמח למראה יהודים חרדים האוחזים באת ובמעדר וחורשים את אדמת הקודש[8].

יחסו לציונות ושיתוף הפעולה עם דה האןעריכה

הרב זוננפלד היה אחד מגדולי הלוחמים בציונות. בתקופה מסוימת סייע לו בכך יעקב ישראל דה האן, אשר נרצח בסופו של דבר בידי אנשי "ההגנה". פעילותו של דה האן, שצידד במשא ומתן עם הערבים, משקפת את גישתו של הרב זוננפלד.

הוא הסמיך את דה האן ורעיו להידבר עם איל עיתונות בריטי משפיע, הלורד נורת'קליף, כדי לגנות את הציונות ולתבוע מעמד פוליטי נפרד. הרב זוננפלד כתב על הפגישה שהוא מתנגד ל"ייפוי הכוח שהציונים לוקחים על עצמם כבאי כוח לכל ישראל"[9][10]. ב-1924 יזם דה האן פגישה של הרב זוננפלד עם האמיר עבדאללה, לימים עבדאללה הראשון, מלך ירדן, כדי להבטיח התיישבות יהודית בארץ ישראל תוך ויתור על הרעיון של הקמת מדינה או 'בית לאומי'[11].

יחסו לשפה העבריתעריכה

הרב זוננפלד נלחם נגד הנהגת השפה העברית כשפת הוראה במוסדות החינוך וניהל מאבק בנושא נגד הד"ר חיים ויצמן, הוא סבר שהדבר יגרום לחורבן בתי הספר. למרות זאת לא התנגד לעצם הדיבור השפה, ואף סבר כי גזירת רבני ירושלים שלא ללמד שפות, לא כוללת את השפה העברית[12]. הוא אמר שאולי שגו החרדים בכך שלא הנהיגו בעצמם את הדיבור בלשון הקודש, ובכך היו נוטלים נשק זה מידי החילונים[13].

בספר "על חומותייך ירושלים" מתאר משה בלוי, כי בעת שיחה עם הרב זוננפלד על אליעזר בן יהודה אמר לו הרב זוננפלד: "כלום אתה חושב שאין לו שום צד זכות, בזה שהנהיג את הדיבור בלשון הקודש? אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ואפילו שכר שיחה נאה, אין עבירה מכבה מצווה, וזכות אינה בטילה אפילו באלפי אלפים חובות"[דרוש מקור][14]

קשיים מביתעריכה

אף על פי שעמדותיו היו קיצוניות מעמדות אגודת ישראל העולמית, נחשב הרב זוננפלד, כמנהיג רוחני של אנשי אגודת ישראל בארץ. הרב זוננפלד התמודד עם קשיים מבית כאשר עלו לארץ חרדים מחוגים מתונים יותר של "אגודת ישראל". מצד אחד הוא נתפס כבעל בריתה של אגודת ישראל בארץ, שמנהיגה הפוליטי הרב משה בלוי פעל בצוותא עמו ועם דה האן כשזה היה בחיים. הרב יהודה גרינוולד נזף בו במכתב על שיתוף פעולה זה, תוך שהוא רומז על אפשרות של ניתוק הקשרים בין רבני הונגריה ליהודי ירושלים[15]. מצד שני, דפוסי החינוך שביקשו למסד בבתי הספר של אגודת ישראל ביישוב החדש, ביניהם לימוד אנגלית, היו בלתי קבילים מבחינתו. הפשרה שהושגה לגבי תלמוד תורה של חסידות גור (שעולים רבים השתייכו אליה) הייתה שהאנגלית תילמד מחוץ לבית הספר[דרוש מקור].

גם הקנאים בתוך עדתו לא תמיד הסבו לו נחת. באחד המקרים פורסם כרוז על ידי הרב מאיר הלר (סעמניצער) מקנאי ירושלים, כנגד הרבי מגור בגין פגישתו עם הרב קוק, שבו נאמר: "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא מינות". הרב זוננפלד פרסם גינוי לכרוז.

עד היום ישנו ויכוח בתוך היהדות החרדית לגבי דעותיו: אנשי אגודת ישראל מצד אחד, ומצד שני חוגי העדה החרדית ובתוכם נטורי קרתא. הפער בין שני המחנות ניכר בשתי הביוגרפיות שנכתבו עליו: "מרא דארעא ישראל" שנכתב מנקודת מבט קנאית, ו"האיש על החומה" שנכתב מנקודת מבט אגודאית.

הרב נח גד וינטרוב, המרבה לצטטו ונחשב לאיש סודו, כתב שהרב זוננפלד הרבה ללמד זכות אפילו על "פושעי ישראל" הגדולים ביותר[16]. עוד סיפר כי דיבר עם הרב זוננפלד ואמר "יימח שמו" על מנהיג כלשהו. הרב זוננפלד הגיב: "חס ושלום, אסור לומר כך על בן ישראל". הוא הסביר כי חובה להילחם בהם, אבל אין לייעץ כך לקב"ה, ובמקום לקלל יש להתפלל שישובו בתשובה[17].

המחלוקת עם הרב קוקעריכה

בשנת תרע"ד (1913) השתתף עם הרב קוק ב"מסע המושבות", משלחת רבנים שביקרה במושבות החדשות וניסתה להשפיע על אנשיהן שיקפידו על שמירת מצוות. לאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים בחרו בשנת תרע"ט (1919) ברב קוק להיות רבה של ירושלים, לא קיבלו הרב זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין את הבחירה. הרב זוננפלד המשיך לקרוא לרב קוק "הרב של יפו". בתר"פ (1920) עמד בראש מייסדי "ועד העיר האשכנזי", שנפרד מרבנות ירושלים, ונבחר להיות רבו הראשון. הוא נאבק בסמכויותיה של הרבנות הראשית, בראשות הרב קוק, ופעל לשם כך בקרב שלטונות המנדט.

על הקמת הרבנות הראשית אמר: "רואים אנו בזה סכנה עצומה והריסה לתורתנו הקדושה חס ושלום, וכל מי שישתתף בבחירה הזאת הרי הוא עובר בשאט נפש על חוקי ודיני תורתנו הקדושה". יחד עם בית דינו חתם הרב זוננפלד על כרוז שלפיו בספר "אורות" של הרב קוק יש "כמה פרקים מלאים תהילות ותשבחות לרשעים"[18].

למרות זאת, הרב זוננפלד נמנע מלתקוף אישית את הרב קוק. הוא אף הצהיר כי הוא מתאים בהחלט לאוכלוסיית יפו המחולנת, אך לא יכול לשמש בירושלים.[19].


מספריועריכה

ספרי הרב זוננפלד יוצאים לאור בשנים האחרונות במהדורות חדשות בהוצאת מכון קרן רא"ם, מייסודו של צאצאו מוטי זוננפלד.

  • שלמת חיים - שו"ת, התכתבויות עם הרב שלמה סובל (עורך), ירושלים תרצ"ה (ומאז במספר מהדורות); תשע"ח (מהדורה מתוקנת בעריכת הרב שלמה ורנר)
  • חכמת חיים - ביאור לחומש, בעריכת נכדו הרב שלמה זלמן זוננפלד, ירושלים תשס"ב; מכון קרן רא"ם תשע"ז (מהדורה מחודשת)
  • תורת חיים - שו"ת, בעריכת הרבנים אשר זוננפלד ושלמה ורנר, מכון קרן רא"ם תשס"ג, תשע"ח (מהדורה מתוקנת)
  • תורת חיים - הנהגות ופסקים, בעריכת הרב שלמה ורנר, מכון קרן רא"ם תשס"ה, תשע"א (מהדורה מתוקנת ומורחבת)

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נולד כחיים זוננפלד, והשם יוסף נוסף לו על ידי הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין, כשחלה וחייו היו בסכנה (הרב שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה, עמ' 23, הערה 10).
  2. ^ יצחק הרשקוביץ, ר' יוסף חיים זוננפלד, האיש והאגדה, ציון, פב ד, תשע"ז, עמ' 504-503
  3. ^ סנהדרין קי
  4. ^ "האיש על החומה", חלק ב'
  5. ^ עמודא דנהורא עמודים כ"ט ואילך.
  6. ^ האיש על החומה, הובא בכתבה המובאת בקישורים חיצוניים תחת הכותרת "כשהגרי"ח זוננפלד סירב להפקיר את שער שכם; ישראל שפירא, ‏כשהגרי"ח זוננפלד סירב להפקיר את שער שכם, באתר כיכר השבת, 14 ביוני 2020
  7. ^ מנחם אוסישקין, "על יד הכותל", בתוך "ספר המועדים" כרך ז, עמ' 7–356, הובא בטור של זאב ולק, [המובא כאן]
  8. ^ עמודא דנהורא, עמ' ל-ל"א. ראו עוד: ישראל שפירא, ‏כשהגרי"ח זוננפלד הרים על נס את מפעל ההתיישבות, באתר כיכר השבת, 13 ביוני 2020
  9. ^ יוסף חיים זאננענפעלד, תשובה גלויה, דואר היום, 15 בפברואר 1922
  10. ^ Margalit Shilo, Girls of Liberty: The Struggle for Suffrage in Mandatory Palestine, Brandeis University Press, 2016. עמ' 117.
  11. ^ Roger Friedland, Richard Hecht, To Rule Jerusalem, University of California Press, 2000. עמ' 60.
  12. ^ על חומותייך ירושלים, עמ' קטז
  13. ^ האיש על החומה, ח"ב עמ' 270
  14. ^ בלוי משה, על חומותיך ירושלים עמ' קט"ו, תל אביב: הוצאת "נצח", התש"ו
  15. ^ הרב יהודה גרינוולד, שו"ת זיכרון יהודה, בודפשט תרפ"ג, ח"א סי' ר'. מכתב מאייר תרע"ג.
  16. ^ הנ"ל, פגי חן, עמ' ו
  17. ^ הנ"ל, אש המזבח על ספר קהלת, עמ' קו
  18. ^ עקיבא פרוש, קול שופר, ירושלים: חברי ועד אגודת הקדש בעיה"ק ירושלם, תר"פ; מובא גם בספר מרא דארעא ישראל, חלק ב', בפרק פרשת הרבנות
  19. ^ "האיש על החומה", כרך שלישי, פרק "האמת והעימות", מעמ' 399)