יחיאל מיכל טוקצינסקי
הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי (נכתב ונהגה לעיתים טיקוצ'ינסקי; ט"ו בטבת ה'תרל"ב, 27 בדצמבר 1871 – ח' בניסן ה'תשט"ו, 31 במרץ 1955) היה ראש ומנהל ישיבת "עץ חיים", אבי ה"לוח לארץ ישראל" ומחברם של ספרים הלכתיים רבים. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ב.
לידה |
27 בדצמבר 1871 ט"ו בטבת ה'תרל"ב לחוביצ'ה, בלארוס |
---|---|
פטירה |
31 במרץ 1955 (בגיל 83) ח' בניסן ה'תשט"ו ירושלים |
מקום קבורה | בית הקברות סנהדריה |
מדינה | ישראל |
תקופת הפעילות | ? – 31 במרץ 1955 |
תולדותיו
עריכהנולד בעיירה לחוביץ' שבליטא. לר' אהרן וטיובא טוקצינסקי, אביו נפטר כשהיה צעיר, ואמו נישאה בשנית לרב יהושע רבינוביץ. באדר תרמ"ב (1882), בגיל 10 עלה ארצה עם שיירת עולים ללא משפחתו, והתגורר בירושלים אצל סבו רבי משה פיזיצער. הוא התקבל ללמוד בישיבת עץ חיים שם למד אצל הרב יהושע העשיל בסן ונקשר אליו במיוחד עקב חיבתו היתירה ללימוד הלכות חישובי זמנים ותקופות. בתקופה זו אף למד בחברותא עם הרב צבי פסח פרנק (לימים רבה של ירושלים). בשנת תרנ"ז (1897) נסמך להוראה על ידי רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. הרב סלנט גם ביקש למנותו כדיין ומו"צ בבית דינו, אך הוא סירב וביקש שימנו במקומו את רעהו, הרב פרנק. בשנת תר"ן, בהיותו בגיל 18, נישא לטויבא, נכדתו של בנימין סלנט ונינתם של רבי שמואל סלנט ורבי ישעיה ברדקי.
במשך השנים עסק רבות בפעילות ציבורית ובחיבור ספרים ומאמרים הלכתיים. היה הראשון בארץ ישראל להוציא לאור לוח שנה המפרט את מנהגי הימים השונים. התגורר בשכונת עץ חיים הסמוכה כיום לתחנה המרכזית בירושלים. נפטר בח' בניסן ה'תשט"ו (1955) ונטמן בבית הקברות סנהדריה.[1]
עיריית ירושלים הנציחה את זכרו ברחוב "גשר החיים" בשכונת מקור ברוך על שם ספרו.
מהנהגותיו
עריכהמלבד גדלותו בתורה ויראה, אהב אהבת נפש את ארץ ישראל וירושלים. מסופר כי פעם ביקרו בביתו קבוצת רבנים, ולפתע נשר עפר מן התקרה אל הרצפה. לשאלת אורחיו מדוע הוא גר בדירה רעועה שכזו, השיב: "על עפר זה דרכו אבותינו הקדושים, נביאינו, חוזינו, התנאים והאמוראים! כמה הליכות של קדושה ספג עפר זה, והרי הוא קדוש וטהור!". מתוך אהבתו העזה לארץ, נמנע מלצאת לחוץ לארץ מיום בואו אליה.
פעילותו הציבורית
עריכהמלבד חיבור ספריו המרובים (ראו להלן), עסק רבי יחיאל מיכל בהרבצת תורה בישיבת עץ חיים. ישיבה זו, הכוללת תלמוד תורה וישיבה, נוסדה בקיץ ה'תר"א (1841) בידי הרב שמואל סלנט בעיר העתיקה בירושלים. בתרס"ח רכש רבי יחיאל מיכל, שהיה נשוי לנינתו של הרב שמואל סלנט, קרקע ברחוב יפו להקמת סניף של הישיבה. בנוסף, באותה עת פתחה הישיבה גם כולל לתלמידים נשואים. הרב יחיאל מיכל כיהן כראש ומנהל הישיבה, הן בתפקיד ניהולי והן כר"מ.
השקפת עולמו הייתה חרדית, אך יחסו לציונות היה מתון. הוא תמך ברב קוק ונמנה עם חותמי כתב המינוי שלו לרבנות ביפו יחד עם רוב ראשי המוסדות הירושלמיים. הוא נהג ביום העצמאות לתלות את דגל ישראל על בניין ישיבת עץ חיים[2].
לוח לארץ ישראל
עריכהרבי יחיאל מיכל טוקצינסקי היה חלוץ הוצאת הלוח היומי ההלכתי בארץ ישראל. הלוח, שיצא לראשונה בשנת תרס"ה (1905), כלל את ההלכות והמנהגים שנתגבשו בקהילות הפרושים תלמידי הגר"א בארץ ישראל. בלוח הובאו דעות רבנים נוספים, ביניהם האדר"ת. מלבד זאת כלל הלוח גם את זמני היום בהלכה ואת זמני כניסת ויציאת השבת, שאותם קבע הרב טוקצינסקי על סמך קביעות הלכתיות שהחליט עליהן בפסיקותיו, ועל סמך תצפיות מדויקות שערך, כדי לקבוע את זמני זריחת החמה ושקיעתה.[3]
היוזמה להופעת הלוח הייתה של האדר"ת, והובאו בו כמה הוספות מהראי"ה קוק, שגם כתב מכתב חיזוק להפצת הלוח.[4]
הלוח נפוץ כיום במהדורת קיר ובמהדורת חוברת קטנה, ונפוץ בבתי כנסת רבים בישראל. בבתי הכנסת רבים של מתפללי נוסח אשכנז נוהגים בסדרי התפילה על פיו.[5]
בסוף הלוח, לאחר זמני היום, מופיעים גם זמני המולדות האמתיים של חודשי השנה וזמני ליקויי החמה והלבנה במהלך השנה. ללוח נספחים רשימת מנהגים לפי נוסח ספרד, כללים לשימוש בזמני היום, והחל משנת תשפ"ב גם מנהגי החזון איש (מאת הרב אברהם ישעיהו קניבסקי, על פי רשימות אביו הרב חיים קניבסקי). בשנת שמיטה נוספים ללוח גם דיני שביעית בקיצור ופרוזבול (פרוזבול מופיע לעיתים גם בשנה שמינית).
רבי יחיאל מיכל הוציא את הלוח במשך חמישים שנה, בין השנים תרס"ה - תשט"ו (1905-1955), כשבשנותיו האחרונות ערך את הלוח בנו רבי ניסן אהרן טוקצינסקי,[6] שהמשיך בהוצאת הלוח גם לאחר פטירת אביו ועד למותו שלו (בט"ו בטבת תשע"ב[7]). לאחר פטירתו ממשיך בנו רבי צבי אריה טוקצינסקי להוציא לאור את הלוח, בעזרת אחיו ר' יוסף.
פסיקות בולטות
עריכההכרעתו בסוגיית 'קו התאריך'
עריכה- ערך מורחב – פולמוס השבת ביפן
שמו של רבי יחיאל מיכל התפרסם במיוחד בעקבות פולמוס השבת ביפן. כאשר עלתה, בקיץ ה'תש"א לדיון סוגיית קביעת יום השבת ביפן, התלויה בהכרעה בשאלת מיקומו של קו התאריך ההלכתי, שאלה שהייתה לה משמעות דחופה עבור בני הישיבות ששהו אז במדינה, לגבי זמנו של צום יום כיפור, פנה האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור אל הרב טוקצ'ינסקי, שנודע כאחד ממורי ההוראה הבולטים בירושלים וכמומחה גם בסוגיות של זמני היום בהלכה, בבקשה להכריע בשאלה זו. לאחר בירור שערך הרב טוקצ'ינסקי, גיבש את מסקנותיו, שעיקרם הייתה ההוראה לשמור את השבת ביפן ביום השביעי למניינם של בני המקום - ואת צום יום הכיפורים ביום רביעי. באספת רבני ירושלים שכינס הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג בד' בתשרי ה'תש"ב, בפניה נאם הרב טוקצ'ינסקי, הוחלט לקבל את הכרעתו בנידון ולהורות לבני הישיבות שביפן לצום ביום רביעי. לעומת אספה זו, יצא החזון אי"ש בהוראה משלו, לצום את צום יום הכיפורים ביום חמישי, על בסיס שיטתו לפיה קו התאריך ההלכתי עובר בגבולה של סין, והיום ההלכתי ביפן הוא כיומו של חצי העולם המערבי.
כעבור שנתיים הוציא הרב טוקצ'ינסקי את ספרו "היומם בכדור הארץ", בו הוא מבאר ומבסס באריכות את שיטתו לגבי 'קו התאריך ההלכתי', העובר לדעתו באמצע האוקיינוס השקט, 180° מירושלים. החזון אי"ש, מצידו, הוציא לאור את 'קונטרס י"ח שעות', בו הוא תוקף באריכות ובחריפות את גישתו של הרב טוקצ'ינסקי. השניים החליפו ביניהם מכתבים בנושא, ואף נפגשו פנים אל פנים כדי ללבן את הסוגיה, אך לא הגיעו לעמק השווה.
קריאת המגילה בירושלים החדשה
עריכהפסיקה חדשנית נוספת שלו, שהוא מהווה בה כמעט יחידי ורוב הפוסקים חלקו עליו בה, מופיעה בספריו "ארץ ישראל" ו"עיר הקודש והמקדש". ולפיה זמן קריאת המגילה בירושלים החדשה, בשכונות אשר: א. רחוקות מעל מיל מחומות העיר העתיקה ב. אינן מחוברות אליה ברצף בתים ללא הפסק "שבעים אמה ושיריים" - הוא בי"ד באדר כדין הפרזים, ולא בט"ו כדין ירושלים. הוא סייג פסיקה זו ביחס לשכונות הניתנות לצפייה מהעיר העתיקה (כגון שכונת תלפיות), שבהן גם במצב האמור יש על מי לסמוך לקרוא בט"ו.
התעוררות הדיון החלה לגבי שכונת עץ חיים שבכניסה לירושלים (בין הרחובות יפו ושדרות הרצל) שהוא כיהן כרבה. פסיקתו נשמרת בבית הכנסת שבשכונה עד היום, וזמני הקריאה בו בי"ד באדר מתפרסמים בלוח לארץ ישראל מדי שנה. אנשים רבים המתעתדים לצאת מירושלים במשך יום י"ד וזקוקים לשמוע מגילה ביום זה, מגיעים אף הם לשמעה שם.
ספריו
עריכה- תקופת החמה וברכתה - על מחזור השמש והלכות ברכת החמה. ירושלים תרפ"ה (1925).
- בין השמשות, ירושלים תרפ"ח - על מהותו והלכותיו של הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים.
- היומם בכדור הארץ, ירושלים תש"ג (1943) - על שאלת קו התאריך ההלכתי. בספר מחווה המחבר את דעתו בשאלה סבוכה זו.
- גשר החיים - ביקור חולים, קבורה ואבלות, בהלכה ובמחשבה - 3 חלקים. ירושלים תש"ז (1947). חיבור זה הוא החיבור המקיף הראשון העוסק בהלכות ומנהגי הטיפול במת, טהרה וקבורה, אבלות ומנהגיה במשך השבעה, השלושים והשנה הראשונה לפטירה. הספר משמש בסיס לחיבורים רבים שהתפרסמו אחריו ועסקו בנושאים אלו.
- השמיטה - על הלכות שמיטה. ירושלים תשי"א (1951). בספר זה דן המחבר באריכות גם בביסוס והעמדת תוקפו של היתר המכירה.
- ארץ ישראל, ירושלים תשט"ו - על המצוות התלויות בארץ. בספר זה דן המחבר, בין השאר, בפסיקה הנזכרת לעיל על זמן קריאת המגילה בשכונותיה החדשות של ירושלים.
- עיר הקודש והמקדש (חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד', חלק ה') - על כל הנושאים ההלכתיים הקשורים לירושלים ולבית המקדש - 5 חלקים. ירושלים תש"ל (1970). חלק א' - קדושת המקום והמחיצות. חלק ב' - ירושלים וציון ורובעיה, מפות ותרשימי החומות. חלק ג' - כל הדברים והדינים הנאמרים והקשורים לירושלים וגם הנוגעים לזמן הזה. חלק ד' - בית הבחירה - הר הבית והמקדש. חלק ה' - על אפשרות הקרבה בזמן הזה והשאלות הכרוכות בו. הספר יצא לאור אחר פטירתו, על ידי בנו היחיד הרב ניסן אהרן, מתוך כתב יד שהשאיר.
- האשה על פי תורת ישראל, הוצאת "התור", ירושלים תר"ף.
- קורות חצר רבי יהודה החסיד תרס"ד.
קישורים חיצוניים
עריכה- אודותיו
- דוד תדהר (עורך), "יחיאל מיכל טוקצינסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 79
- יוסף תבורי, לח דינים ומנהגים, בתוך: שלמה זלמן הבלין (עורך) עלי ספר יט, אוניברסיטת בר-אילן תשס"א.
- יחיאל מיכל בן אהרן טוקאצינסקי (1871-1955), דף שער בספרייה הלאומית
- יחיאל מיכל טוקצינסקי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- חיבוריו
- התורה והמדינה קובץ ז'-ח', עמוד שפ"ח, הרב טוקצינסקי
- גשר החיים ח"א ח"ב ח"ג טקסט מלא באתר HEBREWBOOKS
- ספר בין השמשות
- תקופת החמה וברכתה
- ספר השמיטה. כולל הלכות שביעית - דינים ומנהגים לשומרי שביעית, היתר מכירת קרקעות להפקיע שביעית. מוסד הרב קוק. תשי"ח.
הערות שוליים
עריכה- ^ יחיאל מיכל טוקצינסקי באתר GRAVEZ
- ^ מכתב מלומדי הישיבה המתנגדים לתליית הדגל, אתר בית המכירות "קדם".
- ^ יש טוענים שהזמנים בלוח לארץ ישראל מוקדמים בכשתי דקות מהמציאות. ראו לוח עתים לבינה לאופק ירושלים, בקונטרס ביאורים לזמני הלוח (נדפס בסוף הלוח בכל שנה פשוטה), בביאורים על שקיעת החמה. מאידך, בד"ץ העדה החרדית פרסם מודעה[דרוש מקור] שהזמנים הנכונים הם כפי שכתוב בלוח.
- ^ ראו מועדי הראי"ה פרק יד, מהדורת תשנ"א עמ' קפט.
- ^ אך לא לגמרי. לדוגמה, הוא קובע שיש להשלים אחרי חזרת הש"ץ את הפיוטים שמדלגים עליהם, בין בארבע פרשיות ובין בימים טובים. ברוב הקהילות לא נוהגים להשלים כלל, ויש בתי כנסת שמשלימים בארבע פרשיות (וכן את פיוטי ברח דודי ויום ליבשה בפסח), אבל בקהילות הפרושים לא משלימים את הקרובות בימים טובים חוץ מבבתי נייטין, וגם שם רק באופן חלקי.
- ^ כבר בשנת תש"ג ערך את הלוח רבי ניסן אהרן, כפי שהוא מעיד במכתב שפרסם בקובץ "תבונה" יב-לד (כרך ג) עמוד קלד
- ^ משה ויסברג, עץ חיים היא • רבי ניסן אהרן טיקוצינסקי זצ"ל, באתר בחדרי חרדים, 10 בינואר 2012
תקופת חייו של הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי על ציר הזמן |
---|
|