ישראל פלח
ישראל פֶּלַח (16 בפברואר 1923 – 27 בינואר 1982) היה פיזיקאי גרעין ישראלי, פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, מייסד הכור במרכז למחקר גרעיני שורק ומנהלו הראשון, ממייסדי המחלקה לפיזיקה גרעינית במכון ויצמן למדע. חבר ההגנה והפלמ"ח.
| |
| לידה |
16 בפברואר 1923 לומז'ה, פולין   |
|---|---|
| פטירה |
27 בינואר 1982 (בגיל 58) סן דייגו, קליפורניה, ארצות הברית  |
| עיסוק | פיזיקאי |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט | הנדריק קזימיר |
| מוסדות | |
| תרומות עיקריות | |
| הקמת המרכז למחקר גרעיני שורק, פיתוח שיטות לקביעת ההרכב של דלק גרעיני וחקר אפקט מסבאואר, חקר הפרואלקטריות ומעברי פאזה בחומרים פרואלקטריים | |
  | |
ראשית חייו עריכה
ישראל פלח נולד בלומז'ה שבפולין בשם ישראל חיים פלחוביץ, בנם של משה דן פלחוביץ ויפה (שיינה) לבית פלונסקי, אח בכור לצבי ושרה.[1][2] עלה לארץ ישראל עם משפחתו ב-1925, והם התיישבו בצפון הישן של תל אביב.[2][3] אביו היה פועל בבית חרושת "היוצק" לספירט.[2]
התחנך בבית הספר תחכמוני[3] ובבית הספר התיכוני למסחר (גימנסיה גאולה). במהלך לימודיו הוקפץ כיתה פעמיים. בילדותו ביצע ניסויים בכימיה, שהביאו פעמים רבות לפיצוצים עזים.[2][3] ב-1938 הצטרף להגנה וב-1941 הצטרף לפלוגה ו' ("הירושלמית") של הפלמ"ח, שם כונה "פלאח". שירת בפלמ"ח עד 1944.[4]
ראשית דרכו האקדמית ושירותו בחיל המדע עריכה
ב-1941 החל ללמוד לתואר שני בפיזיקה, מתמטיקה וכימיה (במסלול ישיר) בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים והיה מתלמידיו המובהקים של יואל רקח, שהיה המנחה שלו.
הוא השתתף במאמץ המלחמתי של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, כאשר בהנחיית מורו שמואל סמבורסקי עסק בייצור, חיתוך וליטוש גבישי קוורץ לבקרת תדירות של משדרים במטוסי חיל האוויר המלכותי.[4]
ב-1947 השלים את לימודיו לתואר שני והחל בלימודי דוקטורט בהנחייתו של פרופ' ארנסט אלכסנדר. עבודתו זו נקטעה ב-1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, כאשר היה אחד מששת תלמידיו של רקח אשר הועברו מירושלים לרחובות ועסקו בפיתוח אמצעי לחימה במסגרת חיל המדע (חמ"ד), שהוקם על ידי האחים אפרים ואהרן קציר (קצ'לסקי).[5] בין היתר, נודע לימים חלקו בפיתוח פנס תת-אדום לראיית לילה, אשר שימש בהצלחה את יוחאי בן-נון במבצע לטיבוע האונייה המצרית אל-אמיר פארוק.[6] הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה השתמשו בטכנולוגיית תת-אדום לצרכים מבצעיים. כמו כן, עבד בצמוד לפרופ' אפרים פריי. השתתף בקרב ההגנה על הר הצופים והשתחרר מצה"ל בדרגת סרן.[4]
לאחר מלחמת העצמאות עריכה
ב-1950 נבחר על ידי ארנסט דוד ברגמן, יחד עם חמשת חבריו המצטיינים, ללימודי דוקטורט בחו"ל, מתוך כוונה לשלבם בעשייה הביטחונית עם חזרתם לישראל. פלח ביצע את לימודי הדוקטורט במעבדות המחקר של חברת פיליפס באיינדהובן (אנ') בהנחיית הנדריק קזימיר (אנ'). מחקרו עסק בפיתוח ספקטרומטר מסה חדשני ותואר הדוקטור הוענק לו ב-1953 מטעם אוניברסיטת אמסטרדם.[7] הוא היה הישראלי הראשון שקיבל תואר אקדמי בהולנד, ובתור שכזה הותר לו להישבע אמונים למדינתו במקום למלכת הולנד, כנהוג בעת סיום הלימודים שם.
בהמשך השתלם במעבדות הכור האטומי בסאקלה שבצרפת, יחד עם חבריו צבי ליפקין ועמוס דה-שליט.[2] עם שובו לישראל ב-1954, היה פלח ממייסדי המחלקה לפיזיקה גרעינית במכון ויצמן למדע. ב-1956 נשלח למעבדות המחקר של הכור האטומי בברוקהייבן, לונג איילנד שבארצות הברית ושהה שם כשנתיים וחצי למטרת לימוד ומחקר לקראת בחירת כור אטומי ניסיוני ראשון למדינת ישראל. ב-1958 השתתף במשלחת הישראלית לוועידה הבינלאומית לשימוש באנרגיה אטומית לצורכי שלום בז'נבה.[4]
ב-1962 התמנה פלח לפרופסור מן המניין במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, ופעל להכשרת סטודנטים בתחום הפיזיקה הגרעינית.[4] כמו כן, שימש כחוקר אורח בשורה של מוסדות: המרכז למחקר גרעיני בעיירה איספרה שבאיטליה; אוניברסיטת רוצ'סטר (1974–1975), המעבדות הלאומיות בברוקהייבן (במחצית שנות ה-50 כאמור, ושוב ב-1975–1977), מרכז המחקר של חברת זירוקס (1979) ובחברת INESCO בע"מ בלה ג'ולה, סן דייגו (1981–1982).[8] כיהן כנשיא החברה הישראלית לפיזיקה.[7]
הקמת הכור בנחל שורק וניהולו עריכה
ב-1959 חזר פלח לישראל לקראת השלמת בניית הכור האטומי בנחל שורק,[2] שנתרם על ידי ארצות הברית ותוכנן על ידי האדריכלים פיליפ ג'ונסון וגדעון זיו.[9] ביוני 1960 הופעל הכור לראשונה, תחת אחריותו של פלח וניהולו המדעי. פלח הקים את מעבדות המחקר במרכז למחקר גרעיני ותכנן את נושאי המחקר והפעילות המדעית סביבם.[4]
ב-1971 התמנה למנהל המרכז למחקר גרעיני וכיהן בתפקיד עד לפטירתו ב-1982.
מחקר עריכה
בתחום חקר הגרעין, עסק בין היתר בפיתוח שיטות לקביעת ההרכב של דלק גרעיני וכתב מאמרים אחדים בנושא אפקט מסבאואר. מחקרו התרחב גם לתחומי הפיזיקה של מצב מוצק, ובראשית שנות ה-70 פיתח שיטה חדשה לצביעת יהלומים, אשר מוסחרה לימים באופן בינלאומי על ידי חברו, הטכנאי אהרן רצאבי.
מעבר לכך, עסק בחקר הפרואלקטריות (אנ') ותופעות הקשורות לה. הוא התמקד בחקר מעברי פאזה בחומרים פרואטלקריים (דוגמת גביש זרחן חד-אשלגני, KDP), ובפרשנות שלהם כמנהור קוונטי של פרוטון בין שני ענפיו של בור פוטנציאל כפול. על פי תאוריה זו, הפרוטונים מבצעים מנהור בפאזה הבלתי-פרואלקטרית של ה-KDP, בבור פוטנציאל כפול ומעט א-סימטרי, בעוד הא-סימטריה מבצעת תנודות איטיות בזמן; התנודות הללו פוסקות בפאזה הפרואלקטרית והא-סימטריה של הפוטנציאל הופכת למשמעותית יותר. השיטות הניסיוניות בהן השתמש כללו ספקטרוסקופיית בליעה באור תת-אדום, פיזור נייטרונים, פיזור ברילואן ועוד.[7]
עם תלמידיו לדוקטורט נמנו פרופ' יוסף (ג'ו) אמרי ממכון ויצמן למדע,[10] לימים חתן פרס וולף לפיזיקה, ואנשי תעשיית האלקטרואופטיקה אליעזר וינר-אבניר[11] ויאן גרינברג.[12]
חיים אישיים עריכה
מ-1945 עד לפטירתו היה נשוי לחנה ("בָּתה"; לבית אטקין, נפטרה ב-15 באפריל 2011),[13] נכדתו של הרב חנוך אטקין,[14] ובתו של יוסף אטקין, ממייסדי גדוד העבודה.[15] חנה שירתה אף היא בחמ"ד כמזכירה וכמתאמת אספקה. הם היו הורים לשתי בנות, צפונה וסמדר, ובן, פרופ' אדר פלח, מומחה לראייה ממוחשבת באוניברסיטת יורק.[16] אחיו, צבי פלח, היה פרופסור לכימיה במכון למחקר ביולוגי וכיהן לימים כרקטור-בפועל של אוניברסיטת הנגב.[17] אחותו, שרה, הייתה נשואה לפרופ' זאב פרנקל, שכיהן כדקאן הפקולטה לפיזיקה במכון ויצמן.[18]
בינואר 1982 נפטר פלח מהתקף לב בסן דייגו, שם שהה בחברת INESCO בע"מ בשנת שבתון, והתמחה בלמידת כורי טוקמאק לצרכים מסחריים.[19] הוא היה בן 58 בלבד במותו. בתחילה נקבר בסן דייגו[13] אך בהמשך הועלו עצמותיו לישראל, והוא נטמן בהר המנוחות.
הנצחתו עריכה
עם מותו הפתאומי החליטה הוועדה לאנרגיה אטומית לקרוא את בניין הכור בנחל שורק על שמו. שלהבת פריאר, שהיה לפנים מנהל הכור ומנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית, הקים אנדרטה הנושאת את שמו של פלח ברחבת הכניסה לבניין הכור ועליה נכתב: ”בניין הכור הגרעיני ע"ש פרופסור ישראל פלח ז"ל, מקים הכור ומנהלו המדעי. הכור הופעל לראשונה ב-16.6.1960 באחריותו של י. פלח”. לאחר מותו קיבלה אלמנתו מכתב הספד מידי שמעון פרס, בו תוארה תרומתו הרבה למדינה.
בחגיגות שנת ה-60 לישראל ציין אותו העיתונאי איתן הבר כאחד מ-24 האישים שהמדינה חבה להם תודה יותר מכל על תרומתם לבניין כוח ההרתעה הלאומי.[20]
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
ביקור הנשיא יצחק בן צבי במרכז למחקר גרעיני שורק, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים עריכה
- ^ רישומי העלייה של משפחת פלחוביץ, באתר ישראל, רשימות עולים, MyHeritage
- ^ 1 2 3 4 5 6 מ. אחידורון (מנחם תלמי), המנהל הראשון של הכור הראשון, באתר מעריב, 12 במאי 1959
- ^ 1 2 3 ראיתי שמעתי - מנהל הכור האטומי, באתר הארץ, 11 במאי 1959
- ^ 1 2 3 4 5 6 סרן פלח פלחוביץ ישראל "פלאח" ז"ל, באתר הפלמ"ח
- ^ יגאל תלמי, אורי הבר-שיים, גדעון יקותיאלי, גבירול גולדרינג, עמוס דה-שליט ופלח עצמו
- ^ אוריאל בכרך, בכוח הידע - פרקים בתולדות חיל המדע, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2009
- ^ 1 2 3 Touvia Rothem, Obituary: Remembering I. Pelah, tandonline, 1982-09-10
- ^ APPLICATIONS OF ADVANCED TECHNOLOGIES IN ISRAEL, 1982-02-16
- ^ Gili Merin, AD Classics: Soreq Nuclear Research Center / Philip Johnson, Arch Daily
- ^ יוסף אמרי, דינמיקה של פרוטונים במערכות עם קשרי מימן, באתר ספריית מכון ויצמן למדע, 1965
- ^ אליעזר וינר-אבניר, דינמיקת הפרוטונים בגבישים פרואלקטריים דמויי KH2PO4 באמצעות בליעת אינפרא-אדום ופזור נויטרונים, באתר ספריית מכון ויצמן למדע, 1966
- ^ יאן גרינברג, חקירת מעברי פזה של גבישים פרואלקטריים בעלי קשרי מימן מטיפוס KH2PO4, באתר ספריית מכון ויצמן למדע, 1970
- ^ 1 2 מודעת אבל על פטירתו של ישראל פלח, באתר 1 בפברואר 1982, דבר
- ^ חנוך העניך אטקין, באתר Geni
- ^ מוקי צור, בין הארכיון לזיכרון ההיסטורי, באתר פרויקט בן-יהודה, 2005
- ^ Adar Pelah, School of Physics, Engineering and Technology, University of York
- ^ פרופ' צ. פלח רקטור-בפועל של אוניברסיטת הנגב, באתר דבר, 18 ביולי 1973
- ^ פרופ' זאב פרנקל, באתר מכון ויצמן למדע
- ^ ארנון מגן, פרופ' ישראל פלח מת מהתקף לב, באתר דבר, 2 בפברואר 1982
- ^ איתן הבר, רשימת ה-24, באתר ידיעות אחרונות, 4 במאי 2008