כביש 465
כביש 465 הידוע גם בשם "כביש חוצה בנימין", הוא כביש רוחב במרכז ישראל. רובו של הכביש עובר באזורי יהודה ושומרון. הכביש מתחיל בצומת גבעת כ"ח, חוצה את הקו הירוק במחסום רנתיס ומסתיים בצומת המשטרה הבריטית, שם הוא נפגש עם כביש 60 בין שילה לעפרה.
מידע כללי | |
---|---|
כינוי | "כביש חוצה בנימין" |
סיווג | כביש אזורי |
ציר | כביש רוחב |
אורך | 38 ק"מ |
מיקום | |
ערים ראשיות | יהודה ושומרון |
נקודת התחלה | צומת גבעת כ"ח |
נקודת סיום | צומת המשטרה הבריטית |
קואורדינטות | 32°00′27″N 35°06′54″E / 32.007439488127°N 35.115090391285°E |
כביש זה שאורכו הוא כ-38 ק"מ, הוא כביש הנחשב יחסית מסוכן[1], שכן הוא עובר באזור הררי, חשוך ברובו, מפותל מאוד ויש בו כמה קטעים ללא קליטת תקשורת סלולרית.
היסטוריה
עריכההכביש נסלל על תואי של דרך רומית עתיקה ובימי המנדט הבריטי עוד נראו לאורכו אבני מיל רומיות[2]. לאחר מלחמת ששת הימים נפתח הקטע בין גבעת כ"ח לרנתיס לנסיעה[3]. שם דרך העפר היה "ציר קולה רנטיס" התנועה בציר זה הייתה רק לכוחות הביטחון ולניסויי דרך לטנקים על ידי חיל חימוש.
ציר קולה רנטיס נסלל בשנים 79–1978. לפני פתיחת כביש זה לתנועה הייתה התנועה אל אזור בנימין בדרך שהתחילה במושב בית נחמיה לכוון מזרח.
כביש זה יצא מבית נחמיה ועבר את הכפרים בודרוס, קיביא ושוקבא. בהמשך עד למרכז הכפר עאבוד[4].
הכביש החדש שהחל בקולה עבר דרך רנתיס, אל עאבוד, דיר ניזאם, אום צפא, ביר זית וג'יפנה והתחבר לכביש 60 הישן (היום כביש 466), בעין סיניא.
לאחר הקמת חלמיש נסלל ב-1978 על ידי הקרן הקיימת הקטע המחבר את מבנה משטרת נבי צלאח עם דיר ניזאם באורך 2.5 קילומטר[5][6] על התואי ההיסטורי של גופנה אנטיפטריס.
בעקבות תקריות רבות במעבר בתוך ביר זית, נסלל בשנת 1986 כביש עוקף ביר זית שחיבר את כביש 465 מנקודה מצפון לביר זית ישירות עם כביש 466, דרך ואדי זייתון[7].
בעקבות הסכמי אוסלו, נסלל קטע חדש של כביש 60 מזרחית לכביש הישן, שחיבר את גבע בנימין עם ואדי חרמייה צפונית לעפרה. בהתאם לכך, הקטע של כביש 60 הישן שמחבר היום את כביש 466 לכביש 60 נחשב היום לחלק מכביש 465. בנוסף, בעקבות הסכמי אוסלו נסלל כביש עוקף עאבוד. קטע של כביש 446 מהחיבור עם כביש עוקף עאבוד עד צומת עופרים נושא במקביל את הסימון של כביש 446 וכביש 465. הקמת גדר ההפרדה הביאה לחסימת קטע הכביש הישן שעבר דרך עאבוד לכניסה לבית אריה.
בתחילת האינתיפאדה השנייה היו בכביש מספר יחסית גבוה של פיגועי ירי. בתגובה לפיגועים צה"ל הקים מספר עמדות תצפית לאורך הכביש וביצע עבודות חישוף בשולי הכביש על מנת למנוע התקרבות לכביש בחסות הצמחייה הסמוכה לכביש.
מחלפים וצמתים לאורך הכביש
עריכהקילומטרים | שם | מיקום | דרכים מצטלבות |
---|---|---|---|
כביש 465 ממערב למזרח | |||
0 | צומת גבעת כ"ח | גבעת כ"ח | כביש 444 |
1.2 | מחלף גבעת כ"ח (בתכנון) | גבעת כ"ח | כביש 6 כביש 444 כביש 461 |
יער קולה | אלעד | כניסה ליער | |
3 | כניסה למחנה | מחנה נחשונים | כביש גישה למחנה |
5 | מחסום רנתיס | רנתיס | |
6 | צומת רנתיס | רנתיס | כניסה לכפר |
7.8 | צומת עופרים | בית אריה | כביש 446 |
10.8 | צומת ללא שם | עופרים | כניסה לעופרים |
12 | צומת ללא שם | ליד עופרים | כביש 446 |
21.7 | כניסה לנווה צוף | נווה צוף | כניסה ליישוב |
21.9 | כניסה לנבי סאלח | נבי סאלח | כניסה לכפר |
22.3 | צומת נוה אח"י - משטרת נבי צאלח | נווה צוף | כביש 450 |
23.1 | צומת צופית | יער אום צפא | כניסה ליער,
כניסה לצופית |
24.4 | כניסה לאום ספא | יער אום צפא | כניסה לכפר |
26.7 | צומת אום-ספא | אום צפא | כניסה לכפר |
26.8 | כניסה לעטרת | עטרת | כניסה ליישוב |
28.9 | כיכר רוואבי | ליד עטרת | כניסה לרוואבי |
30.8 | גשר ביר זית | ביר זית | כניסה לכפר |
33.8 | צומת עם כביש 466 | ואדי אל-בלט | כביש 466 |
38 | צומת המשטרה הבריטית | ליד סילואד | כביש 60 |
גלריית תמונות
עריכה-
צומת בית אריה
-
צומת רנטיס על כביש 465
-
טיגארט משטרת רנטיס
-
צומת עופרים על כביש 465
-
הכניסה לעופרים
-
צומת התפצלות 465 -446 בכניסה לעוקף עאבוד
-
צומת הכניסה לכפר עאבוד
-
צומת הכניסה לנווה יאיר
-
צומת הכניסה ליישוב נווה צוף על כביש 465
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ יוחאי עופר, תחקיר המנהל האזרחי: "הכבישים האדומים" של יו"ש, באתר www.makorrishon.co.il, 2018-01-28
- ^ שפי גבאי, אל הנופים השויציים בהרי השומרון, דבר, 14 ביוני 1968
- ^ צבי אילן, יער אום צפא וסביבתו, דבר, 16 באוגוסט 1971
- ^ Claude R. Conder Horatio Kitchener, סקר ה-PEF, כרך כרך 2 (על השומרון), PEF Palestine Exploration Fund, 1882
- ^ מזכירות נוה צוף, אנשי נוה צוף לא עזבו, מעריב, 5 בפברואר 1978
- ^ דליה מזורי, טרקטור ראשון עלה על הקרקע להכשרת התנחלות בנוה צוף, מעריב, 17 באפריל 1978
- ^ מנחם מרכוס, הרי בית־אל (חבל בנימין), רשות שמורות הטבע, 1991, עמ' 123