ספרטה

עיר ביוון
(הופנה מהדף לאקדמון)
Disambig RTL.svg המונח "לאקדיימון" מפנה לכאן. לערך העוסק בדמות במיתולוגיה היוונית, ראו לאקדיימון (מיתולוגיה).

ספרטהיוונית מודרנית וביוונית אטית: Σπάρτη יוונית דורית: Σπάρτα; מכונה גם לאקדיימון, ביוונית: Λακεδαίμων) היא עיר קטנה ביוון. ספרטה התפרסמה בזכות ההיסטוריה הארוכה שלה, במיוחד מהעת שבה הייתה פוליס חשובה ביוון העתיקה. ספרטה חרבה בשלהי העת העתיקה, ומאז נעדרה חשיבות כלשהי. העיירה ספרטה, שהוקמה מחדש במאה התשע-עשרה, שוכנת בחבל לאקוניה, בחלק המרכזי הדרומי של חצי האי פלופונסוס, והיא בירת חבל זה.

ספרטה
Sparta shield.svg
Taygetos relief map-HE.png
מיקומה של ספרטה
ממשל
משטר אוליגרכיה
שפה נפוצה יוונית דורית
עיר בירה ספרטה
רשות מחוקקת גרוסיה, Apella עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אירופה
היסטוריה
הקמה גלי הכיבוש הדורי בעת תקופת המעבר ביוון
תאריך בסביבות 1000 לפנה"ס
פירוק שולבה בליגה האכאית ואיבדה את עצמאותה
תאריך 192 לפנה"ס
ישות קודמת יוון המיקנית
ישות יורשת הפרובינקיה הרומית אכאיה
שטח בעבר 7,500 קמ"ר (נכון ל-מאה שביעית עד רביעית לפנה"ס)
כלכלה
מטבע מטבעות ברזל שאין להם שימוש מחוץ לספרטה ‏
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יוון העתיקה
הפרתנון
פורטל יוון העתיקה
תקופת המעבר
Musée national de Céramique, cratère, Théra 02.jpg

איוניםדוריםהפלישה הדורית    

התקופה הארכאית
Corythian plate with Chimera, 590-575 BC, Monsters. Fantastic Creatures of Fear and Myth Exhibition, Palazzo Massimo alle Terme, Rome (12817719165).jpg

פוליסהקולוניזציה היווניתטיראניההומרוסהסיודוס   

התקופה הקלאסית
Discobulus.jpg

מלחמת פרס–יווןאתונה העתיקהספרטהתבאיהתיאטרון ביוון העתיקה

התקופה ההלניסטית
Laocoön and His Sons.jpg

התרבות ההלניסטיתהממלכה הסלאוקיתמוקדוןמצריםיווןפונטוספרגמוןאפירוס

היסטוריה צבאית
Greek-Persian duel.jpg

פלנקסהופליטהצבא הספרטניהצבא המקדוני

נושאי רוחב
Messene 02.jpg

אדריכלותאמנותדתהחברהכלכלהמטבחתיאטרוןמיתולוגיהמתמטיקהפילוסופיהספורטספרות

שמה של ספרטה נודע לתהילה בזכות אורח חייהם הייחודי של אזרחיה, שהפך שם דבר, ובשל אומץ הלב של לוחמיה, שנודע בכל רחבי יוון העתיקה. נחישותם של לוחמיה אפשרה לספרטה להתקיים בלי חומות מגן עד אמצע המאה ה-4 לפנה"ס, שכן עד אז אף אויב לא העז להציב רגלו על אדמתה. שטח שלטונה של הפוליס השתרע על־פני כ-7,500 קמ"ר, שטח גדול במושגי יוון הקלאסית, שחבק את לאקוניה (כ-3,500 קמ"ר) ונחלה נוספת, מסניה (4,000 קמ"ר).

ספרטה עמדה בראש הליגה הפלופונסית והגיעה לשיא תהילתה כאשר עמדה בראש הכוחות היווניים שהדפו את הפרסים, כשאלו ניסו לכבוש את יוון בשנת 480 לפני הספירה.

אחרי המלחמה בפרסים הייתה ספרטה נתונה במאבק ממושך עם אתונה על ההגמוניה ביוון. מאבק זה, הידוע בשם "המלחמה הפלופונסית", הסתיים בניצחונה של ספרטה, אך החליש אותה. ספרטה נותרה הכוח ההגמוני ביוון במשך כמה עשרות שנים, אך אחרי המלחמה נגד תבאי (המחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס) דעך כוחה. הפוליס לא הצליחה להשתקם ממפלתה ולא שבה למעמד בכורה ביוון. מאוחר יותר, בשנת 192 לפנה"ס, שולבה ספרטה בליגה האכאית, וכ-50 שנה לאחר מכן נבלעה על ידי הרפובליקה הרומית.

גאוגרפיהעריכה

 
שטחה של ספרטה בעת העתיקה

ספרטה שוכנת בחלקו הדרומי של חצי האי פלופונסוס על גדות נהר אֶוּרוֹטַס. הטריטוריה של ספרטה הייתה מורכבת משתי יחידות: לאקוניה, בה שוכנת ספרטה עצמה, ומסניה, שנכבשה על ידי הספרטנים בתקופה הארכאית.

מדובר ביחידה טריטוריאלית עצמית המופרדת משאר פלופונסוס בהרי ארקדיה שמצפון לה. הרי ארקדיה מתחילים בהר ליקאון במערב, דרך הרי סקיריטיס במרכז ועד להרי קינוריה במזרח. מרכס הררי זה יוצאים שלושה רכסי הרים נוספים לכיוון דרום. שני רכסי הרים קרובים לים ומקבילים לקו החוף, הר פרנון במזרח, הר איתומה במערב, ורכס הרי טייגטוס העובר במרכז. טייגטוס ושני רכסי ההרים האחרים מחלקים את השטח לשני עמקים גדולים. העמק המזרחי והקטן מבין השניים, ששטחו כ-3,500 קמ"ר, הוא לאקוניה, מולדתה של ספרטה, והעמק המערבי הוא מסניה ושטחו כ-4,000 קמ"ר.

למרות החופים הארוכים, אין בדרום פלופונסוס נמלי ים טבעיים רבים. נמלים טובים יש רק באי קיתרה, דרומית-מזרחית ללאקוניה, ובפילוס, במערב מסניה. תנאים אלה הגבילו את הסחר הספרטני, ובצירוף להימצאות אדמות פוריות רבות בעמקים רחבי הידיים היו בין הסיבות שהגבילו את התפתחות המסחר בחלק זה של העולם היווני.

היסטוריהעריכה

ההיסטוריה של ספרטה מתחילה בפלישה הדורית, שהתרחשה בשלהי התקופה המינואית בתולדותיה של יוון. ספרטה היא אחת הפולייס (פוליס ברבים) החשובות ביוון העתיקה. היא הגיעה לבכורה במאה ה-5 לפנה"ס והצליחה להדביר במאה ה-4 לפנה"ס את אתונה ופולייס אחרות. התמעטות אוכלוסייתה בגלל משברים כלכליים-חברתיים, אסונות טבע ומלחמות גרמו לירידת כוחה והיא נכבשה סופית בעת הפלישה הרומית. העיר נהרסה על ידי הברברים ושוקמה רק במאה ה-19 בהוראתו של מלך יוון.

התקופה הפרהיסטורית ותקופת המעברעריכה

לפי המסורת היוונית, ספרטה נוסדה על ידי לאקדיימון, בנה של זאוס וטייגטה, שקרא לעיר על שם אשתו, בתו של אאורוטס. ספרטה שמוזכרת באיליאדה היא ככל הנראה יישוב מינואי, הנמצא כמה ק"מ דרומית לספרטה היוונית. כ-80 שנה לאחר מלחמת טרויה אירעה ההגירה הדורית, שוב לפי המיתולוגיה היוונית. השבטים הדוריים התאחדו עם האייטולים ונכנסו לחצי האי פלופונסוס דרך האיסתמוס הקורינתי. האייטולים התיישבו באליס (בצפונו של חצי האי) ואילו הדורים המשיכו הלאה.

המציאות כנראה הייתה שונה במעט מהמתואר במיתוס. סביר יותר להניח שהיו מספר פלישות שבאו בגלים ולא פלישה אחת. סביר להניח שהדורים קיבלו תמיכה מיסודות מינואיים, שלא אהבו, בלשון המעטה, את האכאים. כזכור, האכאים הרסו את התרבות המינואית ביבשת היוונית.

בהתחלה, המדינה החדשה לא הייתה חזקה. היא חסרה יציבות וחברתה לא הייתה מאוחדת. ליקורגוס, שהפך לדמות מיתית למחצה בספרטה, הוא שאיחד את המדינה הספרטנית והגה את האימונים הצבאיים בהם הייתה מפורסמת, שהיו הסיבה העיקרית להגמוניה שלה ביוון.

בשום מקום אחר ביוון העתיקה הפרט לא דוכא בצורה כה קשה כמו בספרטה. כל החינוך הספרטני היה מופנה לקבלת מכונת לחימה והרג אנושית. כל יתר הפעילויות תפסו מקום משני בלבד.

ספרטה הייתה ייחודית במהלך ההיסטוריה בכך שהיא הציבה לעצמה מטרה וחתרה אליה במשך מאות שנים. זהו המקור האמיתי לגדולתה של ספרטה. למרות זאת, לא סביר להניח שהיא הייתה מגיעה למעמד שאליו הגיעה ללא החוקה הליקורגית.

התקופה הארכאיתעריכה

התפשטותה של ספרטהעריכה

קשה לעקוב בפירוט אחר תהליך כיבושה של לאקוניה על ידי ספרטה, אך ככל הנראה בזמן מלכותם של ארכלאוס וכארילוס נכבש עמק אאורוטס העליון עד הגבול עם אאגיס. בנו של ארכלאוס, טלקלוס, ככל הנראה כבש את אמיקלאה, פאריס וגרונתראה ובכך הפך את מישור לאקוניה לביתה של ספרטה. בנו אלקמנס שיעבד את ההלוטים וכבש את עמק אאורוטס התחתון.

באותה תקופת זמן, הארגיבים, ששטחם כלל את כל החוף המרכזי של פלופונסוס ואת האי קיתרה, איבדו חלק ניכר משטחם ששולב במדינה הספרטנית. כעבור זמן קצר פרצה המלחמה המסיאנית הראשונה, ולאחר 20 שנים נוצחו המסנים ונאלצו לשלם מס כבד. המסנים ניסו למרוד, אך המרד דוכא, שטחם שולב סופית במדינה הספרטנית והמסנים הפכו להלוטים.

התפשטות זו של ספרטה הטרידה את שכניהם בחצי האי. ארקדיה (במרכז פלופונסוס) וארגוס ניסו לתמוך במסנים במרידתם נגד הספרטנים, אך ללא הועיל. לאחר המלחמה המסנית השנייה (ככל הנראה בסביבות 631 לפנה"ס) הספרטנים הפכו לאחד מהכוחות הדומיננטיים בחצי האי, ורק כוחן של ארקדיה ושל ארגוס השתווה לו.

המאה השישית לפני הספירהעריכה

בתחילת המאה השישית לפנה"ס המלכים הספרטנים לאון ואגאסיקלס פתחו במתקפה על טגאה, אחת הערים החזקות בארקדיה, אך רק לקראת אמצע המאה הם הצליחו להביסה כליל ולהכלילה בליגה הפלופונסית. המאבק הסופי על הבכורה בפלופונסוס היה עם ארגוס, שהייתה בזמנו הפוליס החזקה בחצי האי והביסה את הספרטנים במאה ה-7, למרות איבוד השטח לטובת ספרטה. אך ארגוס כבר לא הייתה בשיא כוחה - הליגה שלה התפרקה בתחילת המאה והיא לא יכלה לסמוך על בעלות בריתה הוותיקות ארקדיה ומסניה היות שהן כבר נכבשו על ידי ספרטה. הספרטנים ניצחו את הארגיבים ב-546 לפנה"ס וכתוצאה מהניצחון, הספרטנים כבשו את חבל קינוריאה, שהיה העילה לפרוץ המלחמה.

מכת החסד הונחתה על ידי קלאומנס הראשון בשנת 494 לפנה"ס, שפגע בארגיבים בצורה אנושה כמעט, ועברו עשרות שנים עד שאלו השתקמו, דבר שהותיר את ספרטה ללא מתחרים בחצי האי. למעשה, החל מאמצע המאה ה-6 לפנה"ס הכירו כל ערי יוון בהגמוניה הספרטנית והמפקדים הספרטנים נבחרו להנהיג את הצבא ההלני נגד הפרסים בשנת 480 לפנה"ס. למרות זאת, ספרטה הפגינה חוסר יכולת לשלוט ביוון. בתור בעלת ברית היא הייתה לא אפקטיבית לחלוטין ולרוב לא הסתכלה על התמונה הכללית, אלא הגבילה את עצמה לענייני פלופונסוס בלבד. היא לא הייתה מעצמה קולוניאלית ולא שאפה להשיג שטחים חדשים. לא רק זאת, היא כמעט ולא השתתפה במפעל הקולוניזציה היווני שהחל במאה ה-8 לפנה"ס ונמשך עד המאה ה-6 לפנה"ס, במסחר ובחיי התרבות היווניים. לעומת זאת, הייתה לה מורשת של שנאת העריצות וטיראנים, אף על פי שהיא לא הייתה בעד חירויות ליברליות ועמדה תמיד לצד האוליגרכיה.

התקופה הקלאסיתעריכה

המאה החמישית לפני הספירהעריכה

בתחילת המאה החמישית לפני הספירה, הייתה ספרטה בשיא כוחה, אם כי יוקרתה נפגעה אחרי שהיא ניסתה לתמוך במשטר האוליגרכי באתונה לאחר נפילת שושלתו של פייסיסטראטוס בשנת 510 לפנה"ס. לאחר המלחמה עם פרס, נפגעה יוקרתה. אמנם ספרטה תפסה את הפיקוד על צבאותיה של יוון, בים וביבשה, אך למרות תהילת הנצח לה זכתה בקרב תרמופילאי ופיקוד נכון, שהוביל לניצחון היוונים במלחמה, תרומתה המכרעת של אתונה לניצחון הימי בקרב סלמיס והצי שלה נתפסו כגורם החשוב במלחמה. בנוסף לכך התנהגו הספרטנים באנוכיות ולא רצו בתחילה להתערב בנעשה מחוץ לגבולות פלופונסוס ורק תחבולות אתונאיות שכנעו אותם לצאת משאננותם.

אחרי קרב פלטאיה (479 לפנה"ס) בו ניצח המצביא הספרטני פאוסניאס את הפרסים בעיקר בזכות עמידתם האיתנה של הכוחות הספרטניים, הספרטנים זכו בחלק מיוקרתם בחזרה. אך לאחר מכן, לא רצו הספרטנים להמשיך במלחמה בפרסים והשאירו את אתונה לבדה מול האימפריה הפרסית. האתונאים הקימו ברית משלהם, הליגה האטית-דלית, לשחרור היוונים מהעול הפרסי. הניצחון בקרב מיקאלה שבא לאחר מכן באותה שנה והושג על ידי הצי היווני, בעיקר האתונאי, הרים את קרנה של אתונה בעיני היוונים. הספרטנים חששו מתחרות והחליטו להתערב לטובת היוונים. הם שלחו את פאוסאניאס, מנצח קרב פלטאיה, לפקד על הצי היווני המאוחד, אך למרות הצלחותיו הצבאיות, התנהגותו הרודנית והחשדות שהוא מנהל משא ומתן מאחורי הגב עם הפרסים גרמה לאפורים לנשל אותו מתפקידו. מחליפו דוריס היה אדם חלש ואיפשר את מעבר הסמכות מספרטה לאתונה. לאחר פרישתה של ספרטה ובעלות בריתה מהמלחמה, נוהלה המלחמה על ידי אתונה והליגה שלה בלבד.

בראשיתה הייתה הליגה האטית-דלית ברית בין שווים, אך לאחר מכן היא הפכה לאימפריה בראשות אתונה. בהתחלה לא עשתה ספרטה שום צעד על מנת למנוע זאת. האינטרסים שלה לא התנגשו באינטרסים של אתונה, היות שאתונה הכלילה בליגה שלה רק את איי הים האגאי וערי החוף המזרחי והצפוני של הים האגאי שבהם לא היה לספרטה עניין. בנוסף לכך הייתה תשומת הלב הספרטנית נתונה לתככיו של פאוסאניאס, שהפעם התחיל לקשור קשרים לא רק עם המלך הפרסי, אלא אפילו עם ההלוטים. המרד של טגאה (בסביבות 473-471 לפנה"ס) העידה על התעוררותה מחדש של ארגוס, ורעידת האדמה של שנת 464 לפנה"ס פגעה בספרטה קשות. מיד אחריה באה התקוממות של ההלוטים המסניים. קימון שכנע את האתונאים לשלוח חיל משלוח לעזרת הספרטנים לדיכוי המרד, אך הספרטנים לא רצו אותם ושלחו אותם הביתה בבושת פנים. הדבר גרם להתמרמרות באתונה, שהדמוקרטיה הישירה שלה התחזקה תחת הנהגתם של אפילטס ופריקלס. האתונאים כרתו ברית עם ארגוס שהייתה גם היא תחת משטר דמוקרטי באותו זמן, מה שגרם לקרע עם הליגה הפלופונסית.

במלחמה, שבדרך כלל מתייחסים אליה כאל המלחמה הפלופנסית הראשונה, לקחה ספרטה רק חלק קטן ועזרה להביס את האתונאים בקרב טנגרה בשנת 457 לפנה"ס. לאחר הקרב הוכרזה שביתת נשק, שאיפשרה לאתונאים לפרוק את זעמם על הבויאוטים, אנשי פוקיס והלוקרים. בשנת 449 לפנה"ס הוכרזה שביתת נשק לחמש שנים. לאחר קרבות נוספים שבהם הפסידה אתונה את החזקותיה באדמת יוון היבשתית, ומרד במגארה, הוכרז על שלום ל-30 שנה, ככל הנראה בחורף של 446-445 לפנה"ס. אתונה נאלצה לוותר על אי אלו שטחים, אך הסטטוס קוו פחות או יותר נשאר.

מאבק חדש, המוכר בשם המלחמה הפלופונסית התפרץ בשנת 431 לפנה"ס; מאבק בין שתי עדות המרכיבות את יוון, הדורים והאכאים או מאבק בין דמוקרטיה לאוליגרכיה, אך כמו רוב הסכסוכים האחרים, הבסיס למלחמה זו היה כלכלי.

העליונות האתונאית בים שימשה אותה לצרכים מסחריים, וחברות מפתח בליגה הפלופונסית, שעושרן היה מושתת על סחר ימי, כמו קורינתוס, מגארה, סיקיון ואפידאורוס, התחילו להפגע. מבחינה כלכלית הסחר האתונאי לא פגע בספרטה, אך היא נאלצה לצאת למלחמה בעקבות לחץ בעלות בריתה. למרות הכרזת המלחמה, הספרטנים לא ניסו לעשות משהו מיוחד. כל שנה הם פלשו לאטיקה, הרסו כמה שדות, שרפו כמה חוות וחזרו הביתה. כאשר בשנת 425 לפנה"ס נשבו כמה מאות ספרטנים בקרב פילוס הם הציעו הפסקת אש תחת תנאים סבירים.

אלו היו תנאי שלום ניקיאס של שנת 421 לפנה"ס שסיימו את החלק הראשון של המלחמה. הניצחון הספרטני הסופי בא רק בשנת 404 לפנה"ס, והוא הגיע בעיקר מטעויות האתונאים ולא ממאמץ ספרטני. הטעות המרכזית הייתה מסע המלחמה האתונאי לסיציליה, שנחל כישלון גדול, תוך אובדן כל הכוח. בוגדנותו של אלקיביאדס תרמה גם כן את תרומתה הצנועה לניצחון הספרטני. לאחר הניצחון, החליטו הספרטנים לקחת על עצמם את תפקיד משחררי יוון מהעול הפרסי ויצאו למלחמה נגד פרס, אך העדר בסיס כלכלי מתאים מנע מהם להגיע להצלחות משמעותיות.

המאה הרביעית לפנה"סעריכה

לאחר נפילתה של אתונה, שוב הייתה ספרטה למעצמה החזקה ביוון ושוב הפגינה את חוסר יכולתה לשלוט. בכל המקומות שבהם דרכה כף רגלם הם החליפו את הדמוקרטיה במשטר אוליגרכי פרו ספרטני שהורכב בדרך כלל מ-10 אריסטוקרטים תחת שלטונו של נציב ספרטני. תחת הנהגתו של אגסילאוס השני נראה היה כאילו ספרטה תהפוך את יוון לאימפריה ספרטנית ותצא למלחמה בפרס, אך הבעיות לא איחרו להגיע. אגסילאוס נאלץ לחזור ממסע המלחמה שלו באסיה הקטנה ולנסות להשיב את הסדר על כנו.

בנוסף לכך, אחרי שהסובסידיות הפרסיות פסקו והפרויקט השאפתני של ליסנדרוס לא צלח לו והוא נהרג בקרב האליאטרוס בשנת 395 לפנה"ס, הובס הצי הספרטני על ידי הפרסים בהנהגתו של קונון האתונאי בקרב קנידוס. האופוזיציה היוונית לשלטון העריצות הספרטני התחזקה ולמרות הצלחותיו של אגסילאוס, היוונים לא השתכנעו וכעבור 20 שנה חודש המאבק. בינתיים בשנת 387 לפנה"ס נחתם חוזה שלום עם הפרסים הידוע בשם שלום אנטלקידס. לפי החוזה, כל הערים היווניות של אסיה הקטנה וקפריסין חזרו לשלטון פרס. תבאי לא הסכימה לפירוק הליגה הבויאוטית שבראשותה ויצאה למלחמה בספרטה, אותה הביסה בקרב לאוקטרה שהסתיים במותו של המלך הספרטני קלאומברוטוס. מותו של המלך מסמל את הדעיכה של הכח הספרטני. התוצאה הבלתי נמנעת של ההפסד הייתה העברת ההגמוניה ביוון מהספרטנים לידי תבאי.

לאחר הקרב, ערך אפמינונדס מתבאי מספר מסעות מלחמה לתוככי פלופונסוס. כתוצאה מהפלישות האלה, נקרעה מסניה מהמדינה הספרטנית ונוסדה עיר חדשה, מגלופוליס ששימשה כבירה של ארקדיה. לא רק זאת, הצבא הזר הרס את כל החלק הדרומי של הפוליס. רק קור רוחו של אגסילאוס הצילה את ספרטה מהרס מוחלט. במסע המלחמה האחרון של אפמינונדס הוא התנגש עם הספרטנים בקרב מנטיניאה בשנת 362 לפנה"ס. התבנים, בברית עם הארקדים, מסנים וארגיבים, ניצחו את הכח המשולב של מנטיניאה, אתונה וספרטה. למרות הניצחון בקרב, מותו של אפמינונדס שהיה הפסד צורב לתבאי, גרם לירידתה המהירה של תבאי מהפסגה והפך אותה שוב לפוליס ממדרגה שנייה בפוליטיקה היוונית.

למרות מותו של אפמינונדס, בגלל העדר כוח אדם וכסף, לא יכלה ספרטה לזכות מחדש במעמדה. היא המשיכה להתקיים בגבולות המקוצצים תוך שהנוכחות העוינת של מסניה וארקדיה משאירה אותה בחשש תמידי לביטחונה. היא חברה לאתונה ואכאיה בניסיונות לבלום את פיליפוס השני במעבר תרמופילאי על מנת למנוע ממנו את הכניסה לפוקיס, אך פרט לניסיון זה לא לקחה חלק בפוליטיקה היוונית ובמלחמתה במוקדון.

לאחר קרב כירונאה סירבה ספרטה להכיר בעליונותה של מוקדון ולא הצטרפה לליגה הקורינתית. בהיעדרו של אלכסנדר הגדול ששהה במסע המלחמה שלו בפרס, ניסתה ספרטה להתמרד תחת הנהגתו של אגיס השלישי, אך אנטיפטרוס, המצביא שאלכסנדר השאיר לדאוג לענייני הפנים ביוון, הביסם. ניסיון נוסף נעשה בימי מלכותו של ארכידאמוס הרביעי בשנת 294 לפנה"ס אך גם ניסיון זה לא צלח ודמטריוס פוליאוקרטס הביסם.

התקופה הלניסטיתעריכה

המאה השלישית לפנה"סעריכה

בשנת 272 לפנה"ס הותקפה העיר בידי כוחותיו של פירוס מלך אפירוס, אך התקפה זו נהדפה. בסביבות 242 לפנה"ס פלש הצבא האיטולי ללאקוניה תוך כדי גרימת נזק עצום ושיעבוד חלק ניכר מהאוכלוסייה (לפי מקורות שונים בין 10,000 ל-50,000 בני אדם).

רפורמות בספרטהעריכה

 
ירידה במספר האזרחים הספרטנים בתקופה הקלאסית וההלניסטית - אחת הסיבות החשובות לירידת כוחה

מצבה של ספרטה התחיל להתדרדר עוד בשלהי התקופה הקלאסית, והגיע לשיאו השלילי בתקופה ההלניסטית. הבעיה החמורה ביותר של ספרטה הייתה התדלדלות גוף האזרחים שלה. על פי החוקים הספרטנים, אזרח ספרטני היה חייב להחזיק בחלקת אדמה ברשותו ולהיות זמין לשירות בצבא. עם השנים, התמעטו האזרחים הן בגלל האבדות בקרבות, אך לא פחות מכך מפני שינויים כלכליים מפליגים בספרטה. החברה השוויונית שאפיינה את ספרטה בתקופתו של ליקורגוס פינתה מקומה לקיטוב הולך וגובר בין עניים ועשירים ואזרחים ספרטנים רבים איבדו את נחלתם. איבוד הנחלה הביא בהכרח גם לאיבוד האזרחות.[1] כך התמעט מספר האזרחים הספרטנים מכמה אלפים בתקופה הקלאסית לכמה מאות בלבד בתקופה ההלניסטית. לדבר זה הייתה השפעה מכרעת על חולשתה הצבאית של ספרטה.

הרפורמות של אגיס הרביעיעריכה

אגיס הרביעי מהשושלת האאוריפונטידית (שלט בין 244 לפנה"ס[2] ל-241 לפנה"ס) ניסה להפוך מגמה זו על ידי רפורמות חברתיות-כלכליות מרחיקות לכת. תבוסות צבאיות נגד מגלופוליס ונגד מנתינאה (סביבות 250 לפנה"ס) שקדמו לעלייתו של אגיס לשלטון הדגישו את הצורך ברפורמות. בבסיס הרפורמה עמדו מספר הנחות מוצא. השלב הראשון והחשוב מכל היה שמיטת חובות כללית, היות שמתוך 700 אזרחים ספרטנים - 600 היו נתונים בחובות כבדים.[3] העניין האחר היה חלוקה מחודשת של האדמות כדי להגדיל את גוף האזרחים ולהקטין את הקיטוב החברתי-כלכלי בחברה הספרטנית. כמו כן, ביקש אגיס לחדש את ימיה של האגוגה - שיטת החינוך הספרטנית, שהתדרדרה מאוד כ-30 שנים לפני עלייתו של אגיס לשלטון.[4]

מלכי ספרטה היו מוגבלים בכוחם הפוליטי. עיקר תפקידם היה צבאי ודתי ואילו בענייני מדיניות הכריעו גופים אחרים: האפורים, הגרוסיה (מועצת הזקנים) והאַפֶּלַה (אספת העם); יתרה מכך, כדי להגביל את כולם עוד יותר שלטו בספרטה שני מלכים משני בתי מלוכה. לכן, כדי להעביר את הרפורמות הזדקק אגיס לשיתוף פעולה מצדם של הגופים האחרים. כדי לזכות בתמיכה זו, הצליח אגיס לגרום לבחירתו של ליסנדרוס בן ליביס לאפור, אך זה לא הספיק. הצעת החוק נתקעה בגרוסיה ובלי רוב בגרוסיה לא הייתה יכולה לעבור לאישרור אספת העם. גרוע מכך, המלך השני, לאונידס השני מהשושלת האגאידית, התנגד לרפורמות. אגיס הצליח, בעזרתו של ליסנדרוס,[5] להדיח את לאונידס מכסאו ובזכות כך עברה הצעת החוק בגרוסיה.[6] במקומו עלה על הכס האגאידי חתנו, קלאומברוטוס.

תרגילי השהייה פוליטיים בהם נקטו מתנגדיו של אגיס דחו את ביצוע הרפורמות הלכה למעשה ובזמן מכריע זה ביקש אראטוס, סטרטגוס של הליגה האכאית, את עזרתה של ספרטה נגד הליגה האיטולית. ספרטה הייתה מחויבת להיענות לבקשת העזרה של הליגה האכאית בגלל חוזה הברית בין השתיים. אגיס יצא בראש הצבא הספרטני לעזרת האכאים. מתנגדיו ניצלו את היעדרותו מספרטה וטרפו את הרפורמות. תקופת כהונתו של ליסנדרוס הסתיימה ואילו מתנגדיו הפוליטיים של אגיס הביאו לחזרתו של לאונידס המודח לספרטה, שהופיע בראש צבא שכירים. בסופו של דבר כשחזר אגיס לספרטה מצא שהמצב הפוליטי השתנה לרעתו. אגיס ויתר על המשך המאבק למען הרפורמות, אך מתנגדיו לא הסתפקו בכך. הם גררו אותו למשפט ראווה מבוים שבו ישבו בדין מתנגדיו הפוליטיים של אגיס.[7] פסיקתם הייתה קשה - אגיס הוצא להורג. קלאומברוטוס ניצל בכך שברח למקדש פוסידון בטָינָרוֹן (כיום כף מטפן).

הרפורמות של קלאומנס השלישיעריכה
 
קלאומנס השלישי, הרפורמטור הגדול של ספרטה

הוצאתו להורג של אגיס הרביעי לא הפחיתה את הצורך ברפורמות מבניות בספרטה. קלאומנס השלישי, בנו של המלך לאונידס השני מהשושלת האגידית, שכל כך התנגד לרפורמות של אגיס, עלה לשלטון בשנת 235 לפנה"ס. הוא נשא לאשתו את גרושתו של אגיס. פעולתו הראשונה הייתה שיפור הצבא הספרטני שהפסיד מספר קרבות, במיוחד נגד האיטולים. לאחר הטיפול בצבא, פתח במערכה צבאית מוצלחת נגד מגלופוליס.

המצב החברתי-כלכלי בספרטה נותר קשה וקלאומנס החל בביצוע רפורמות דומות לאלה של אגיס, אם כי מקיפות יותר. בניגוד לאגיס, שניסה לפעול במסגרת ההליך החוקי הקיים, ביצע קלאומנס הפיכה של ממש בשנת 227 לפנה"ס. קלאומנס השתמש במערכה הצבאית נגד מגלופוליס כדי להסתיר את תוכניתו להפיכה צבאית. הוא הותיר את עיקר הצבא באזור בחזית, וחזר עם קומץ שכירי חרב נאמנים לספרטה. בעזרתם של אלה ביצע את ההפיכה.[8]

קלאומנס כלל לא ניסה לשכנע את האפורים לתמוך במהלך שלו. במקום, הוא דאג להרחיק את האפורים מהעיר. זמן קצר לאחר מכן נרצחו ארבעה מתוך חמשת האפורים על ידי אנשיו ואילו האפור האחרון ברח.[9] 80 מהאזרחים הספרטנים העשירים ביותר, שהיו מהמתנגדים העיקריים לרפורמה, הוגלו. בנוסף לאפורים נהרגו עוד עשרה אנשים, אך יתר הספרטנים קיבלו את הרפורמה ללא התנגדות נוספת.

הרפורמה של קלאומנס הייתה מקיפה הרבה יותר מזו של אגיס. לא רק שחובות עבר נשמטו, אלא האדמה חולקה מחדש. בנוסף, פתח קלאומנס גם בסדרת רפורמות בממשל הספרטני. מוסד האפורים בוטל, ומוסדות ישנים של ספרטה כמו אגוגה (שיטת החינוך הספרטנית) וסיסיטיה (סעודה משותפת) הוחזרו. כוחה הפוליטי של הגרוסיה קוצץ - החברות במוסד היוקרתי הפכה ככל הנראה לשנתית וחבריה לא נבחרו לכל ימי חייהם כמו בעבר. בנוסף, הוקם גוף פוליטי נוסף - פטרונומוס, שלקח על עצמו חלק מתפקידי הגרוסיה.[10] בנוסף לכל אלה, הושיב על כס המלוכה המקביל את אחיו - מעשה חסר תקדים בתולדותיה של ספרטה. בסופו של התהליך גדל מספר האזרחים הספרטנים מכ-700 לכ-4,000.

מלחמת קלאומנסעריכה

בקרב סלאסיאה הובס קלאומנס על ידי הכוח המשולב של אנטיגונוס השלישי דוסון, מלך מוקדון והליגה האכאית. מותו של המלך הספרטני בעת מסע למצרים שמה קץ לניסיונות השיקום של ספרטה. בזמן שלטונו של קלאומנס התרחשה רפורמה נוספת, חוקתית, שבאה להגביל את כוחם של האפורים, שנעשו למעין דיקטטורים בפועל. הרפורמה בוטלה זמן קצר לאחר מכן על ידי אנטיגונוס לאחר קרב סלאסיאה. בנוסף, גם שלטון המונרכיה הכפולה נפל. לאחר רציחת כמה מלכים תפס המצביא נאביס את השלטון ומשל בספרטה בכוח הזרוע של שכירי חרב זרים. לפי תיאוריהם של טיטוס ליוויוס ופוליביוס שלטונו לא היה טוב בהרבה משלטונו של ראש חבורת שודדים.

התקופה הרומיתעריכה

ההתמודדות עם הליגה האכאית ומוקדון לא פסקה עד אשר רומא שלחה את צבאה בראשותו של טיטוס קווינקטיוס פלמינינוס למלחמה נגד פיליפוס החמישי, הידועה בשם המלחמה המוקדונית השנייה. בזמן המלחמה, הוכרח נאביס להיכנע ולסגת מכל החזקותיו מחוץ ללאקוניה, תוך כדי ויתור על הצי והבסיסים הימיים ותשלום קנס של 500 טלנטים (במצב הכלכלי הרעוע של ספרטה סכום זה היה ככל הנראה שווה ערך לכמה שנות מס).

נאביס נהרג בהתנקשות בשנת 192 לפנה"ס וספרטה שולבה בכוח בליגה האכאית תחת הנהגתו של פילופוימן. העניין גרם למריבות מרות בתוך ספרטה שגרמו להתערבות אכאית מזוינת שדרשו מספרטה להרוס את חומותיה, לפזר את חיל השכירים שלה וביטול החוקה הליקורגית הישנה וקבלת חוקים אכאים במקומה. ב-188 לפנה"ס ניסו הספרטנים לבקש את עזרתו של הסנאט הרומאי. הסנאט פסק לטובת ספרטה, החלטה שגרמה להתמרמרות בליגה האכאית ובסופו של דבר בשנת 146 לפנה"ס צורפה יוון לפרובינקיה הרומית של מוקדון.

עבור ספרטה הייתה זו תקופה של רגיעה יחסית ורווחה כלכלית. בתור בעלת ברית לא הייתה נתונה למיסוי ישיר, אם כי מדי פעם נתבקשה לתת "מתנות מתוך רצון טוב" לגנרלים הרומאיים. האמביציות הפוליטיות התפתחו סביב מדיניות הפנים. רוח המרד הישנה מצאה את מפלטה בתחרויות עזות, אך עם זאת לא אלימות בגימנסיון ובמשחקים האולימפיים.

ספרטה בימי הבינייםעריכה

  ערך מורחב – מיסטרס

בשנת 406 החריב אלאריק הויזיגותי את העיר. לאחר מכן התיישבו באזור שבטים סלאביים, בעיקר המלינגים ואזרטים, שבעצמם נכנעו לכוחה העדיף של האימפריה הביזנטית. הפרנקים בהגיעם למוראה (חצי האי פלופונסוס) גילו עיר מבוצרת בשם לאקדיימוניה, שמזהים אותה עם ספרטה העתיקה. בשנת 1249 בנה גיום השני וילאהרדואין מבצר בעיר מיסטרס, כ-3 ק"מ צפונית מערבית לספרטה העתיקה.

המבצר עבר במהרה לידי הביזנטים, עד אשר האימפריה העות'מאנית בראשותו של הסולטאן מהמט השני כבשה את העיר בשנת 1460. בשנת 1687 העיר עברה לרשותה של ונציה ונכבשה בחזרה על–ידי הטורקים כשלושים שנה לאחר מכן.

תרבות וחיי חברהעריכה

 
חורבותיה של ספרטה

במאה ה-5 לפנה"ס, הייתה יריבות תרבותית גדולה בין אתונה לספרטה משום שכל אחת מהן סימלה ערכים מנוגדים. בעוד שספרטה טיפחה את העוצמה ואת הכוח הגופני וחינכה להסתפקות במועט, הרי שאתונה סימלה את תרבות המחשבה וטיפוח היופי.

בתחום החינוך- אגוגה - הייתה ספרטה יוצאת דופן בעולם של תקופתה. ספרטה הנהיגה חינוך חובה חינם מטעם המדינה, חינוך אשר הוחל גם על הנערות (בשאר הערים היווניות החינוך היה פרטי ולנערים בלבד).

החינוך בספרטה הפך לשם דבר, ועד היום מקובל להשתמש בביטוי "חינוך ספרטני". את הנערים חינכו הספרטנים חינוך צבאי שכלל "חישול" - הסתפקות במועט ודיבור קצר (ומכאן המושג "דיבור לאקוני", על שם חבל לאקוניה בו שכנה ספרטה). חינוך הנערות כלל בעיקר אימונים גופניים, שכן הספרטנים ראו בנשים מכשיר ללידת חיילים, וככאלה ראו לנכון לחשל אותן גופנית על מנת להגדיל את סיכויי הצלחתן במשימה.

הספרטנים לא עודדו עיסוק בתחומים כאמנות, שירה ופילוסופיה כפי שהיה מקובל ביוון של תקופתם. התחום היחיד שקיבל עידוד מלבד זה הצבאי היה הספורט, בשל זיקתו לצבא ולחימה.

ההופעה הספרטניתעריכה

  ערך מורחב – ההופעה הספרטנית

הלבוש הספרטני היה דומה ללבוש היוונים האחרים עם שינויים קלים. הם היו יוזמי בגדי הארגמן שנלבשו לקרב ובניגוד ליוונים אחרים נטו להאריך את שיערם. הספרטנים גידלו זקן ואהבו לטפח את שיערם הארוך. פרט לכסות הארגמן, עטה הספרטני על גופו שני סוגי גלימות ושני סוגי טוניקות. העבודות בשדות, בדומה לשאר חלקי יוון, נעשו ברגליים יחפות. המטה היה סמל יוקרה עבור פקידי ממשל בכירים כגון האפורים וגנרלים. צורת המטה הנפוצה הייתה T. המטה היה גדול למדי והגיע לחזהו של אדם מבוגר. הלבוש הספרטני ופרטי הופעה אחרים אומצו על ידי מעריציהם ובמיוחד על ידי הפילוסופים שהעריצו את משטרם.

הספורט בספרטהעריכה

מתוך שנמצאו במצב מלחמה מתמיד עם שכניהם, ובמיוחד לאור העובדה ששלטו על אוכלוסייה משועבדת הגדולה מהם פי 25, ייחסו בני ספרטה חשיבות עליונה לחינוך הנוער ללחימה. החינוך הספרטני נועד בצביונו הספורטיבי והצבאי לפתח בראש ובראשונה את מיטב הכוחות הגופניים ולרתמם לטובת השמירה על ביטחון המדינה, ערכיה וחזונה. מדובר אפוא בחינוך לחיילות (מיליטריזציה) ביוזמת רשויות המדינה, בארגונה ובפיקוחה.

הספורט בהקשרו הצבאי הנוקשה ליווה את הספרטני מגיל רך ועד לקסרקטין הצבאי. זאטוטי ספרטה, מגיל 5, למדו את צעדיו הבסיסיים של ריקוד צבאי בשם "פריק" (פ' רפה). מחול זה נערך בלבוש צבאי מלא, בו הומחזו על דרך הכוראוגרפיה והמשחק פעילויות קרביות.

קשה להגדיר את הפעילות הגופנית הספרטנית כספורט, מכיוון שנטמעו בה יסודות צבאיים בולטים. בני ספרטה, למרות כישוריהם, הסתייגו תחילה מן התחרויות הפאן-הלניות כמו המשחקים האולימפיים. הם הדירו רגליהם מהן בשל החשש להפסיד ולשאת את הבושה לעד. עם הזמן שלחה ספרטה למשחקים האולימפיים נציגים מטעמה שהצליחו מאוד בתחרויות אלו.

דתעריכה

הדת שהייתה נהוגה בספרטה לא הייתה שונה מהדת היוונית העתיקה, אך בדומה לערים אחרות גם בה היו דגשים מסוימים המותאמים לטעמם של בני המקום. הדת תפסה מקום חשוב יותר בספרטה מאשר בפולייס האחרות. הגאוגרף והתייר היווני פאוסניאס מזכיר 43 מקדשים לאלים, 22 מקדשים לגיבורים, תריסר פסלי אלים וארבעה מזבחות.[11]

תפקיד מרכזי בפנתאון הספרטני תפסה אלת הציד ארטמיס. היה לה תפקיד חשוב בכל החגיגות הדתיות של ספרטה. פן נוסף היה פולחנו של גיבור מלחמת טרויה, אכילס. פולחנם של גיבורי מלחמת טרויה נוספים היה מקובל גם הוא, אם כי בהיקף קטן יותר. כמו כן סגדו הספרטנים גם לזוג התאומים קסטור ופולוקס. הדואליות שלהם מצאה את ביטויה המעשי לפי הספרטנים בקיום המלוכה הכפולה בעיר. בין הסגולות שיוחסו להם היה השמירה על חיי הלוחמים בקרב. פולחנו של הרקלס תפס גם כן מקום מרכזי מאוד בפולחן הספרטני. תריסר מטלותיו סימלו בעבורם את הרוח הספרטנית.

תפקיד הכוהנים הגדולים נשמר למלכים. הם אלה שהקריבו את הקורבנות הפומביים הגדולים. הספרטנים היו ידועים כמאמינים באמונות טפלות ופעמים רבות כלכלו את צעדיהם בהתאם לאותות שפירשו כמסר מהאלים.

מדינה וחברהעריכה

מבנה האוכלוסייהעריכה

  • הומואוי (ὁμοίοι) אזרחים בעלי זכויות מלאות, המכונים גם "ספרטיאטים". קבוצה זו כללה רק גברים מעל גיל 30 (גיל ההצבעה) בעלי רכוש ומוצא ספרטני מלא. לכל ספרטני הוקצבה חלקת אדמה שאותה עיבדו ההלוטים (ראו בהמשך). זכויותיו של ספרטני שאיבד את חלקת האדמה שלו נשללו. תהליך נישול הספרטנים מאדמותיהם במאה ה-4 לפנה"ס גרם לירידת ספרטה ממרכז הבמה הפוליטית. לאחר מכן נעשה ניסיון לבצע רפורמה בקרקעות שתכלול את חלוקתן מחדש, אך היה זה מעט מדי ומאוחר מדי. כל ספרטני היה חייב לשרת בצבא הספרטני עד גיל 60. רק בעלי הקרקעות הורשו לקחת חלק בפעילות זו, שנחשבה לזכות, ולא לחובה.
  • פריאויקים (περίοικοι) - ביוונית "היושבים מסביב". לפריאויקים היו זכויות תושב, אך הם לא הורשו לקחת חלק בהצבעות. עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה.
  • הֶלוֹטִים - התושבים המקוריים של מסיניה בעת כיבושה על ידי ספרטה, היו עבדים נטולי זכויות כלשהן. הם היו בערך 85% מכל אוכלוסיית ספרטה. על מנת לשמור על מעמדם הנחות וכדי שלא יתמרדו, הוכרזה כמעט כל שנה מלחמה על ההלוטים. ההלוטים יכולים היו להשתחרר ממעמדם הנחות רק אם הצילו חיי ספרטני בקרב. בצבא ספרטה שמשו ההלוטים בדרך כלל כחיילים בעלי חימוש הקל.
  • המותאקים היו צאצאי אבות ספרטנים ואמהות הלוטיות או ילדיהם של ספרטנים עניים.

צורת שלטוןעריכה

 
פסל בדמותו של ליקורגוס, המחוקק שלו מייחסת המסורת את החוקה הספרטנית
  ערך מורחב – המשטר הספרטני

לפי המסורת הספרטנית, עוצב המשטר הייחודי של ספרטה על ידי המחוקק ליקורגוס, כך שיהיה בעל אופי ממוזג, המורכב מיסוד מלוכני, יסוד אוליגרכי ויסוד דמוקרטי, שיאזנו זה את זה. בראש המדינה עמדו בו זמנית שני מלכים, שעיקר סמכותם הייתה בתחום הצבאי והדתי - הם היו היסוד המלוכני; לצדם פעלה הגֵרוּסִיָה – מועצת זקנים שהייתה מעין מועצה מחוקקת - היא הייתה היסוד האוליגרכי, והאַפֵלה– אספת האזרחים-הלוחמים הייתה היסוד הדמוקרטי, שזומנה מפעם לפעם לאשר החלטות הרות גורל של הגרוסיה. אספת האזרחים בחרה גם את האֶפורים – חמישה אזרחים ששימשו כשומרי החוקה והיו אף בעלי סמכויות פיקוח על המלכים.

היסוד הדמוקרטי במשטר הספרטני התייחס רק לשכבה צרה של מי שהיו בעלי זכויות אזרח – הספרטנים; הללו מנו בשיא 10,000 גברים. על גברים אלו, שגודלו מילדות להיות חיילים, נאסרה כל עבודה. הם קיבלו בעלות על אדמות, שעובדו על ידי המעמדות הנחותים יותר, ומהן התפרנסו. מגיל 30 ואילך נעשו הספרטנים בעלי זכות בחירה, ומגיל 60 יכלו להיבחר לגרוסיה. לנשים לא הייתה זכות הצבעה.

הכלכלה הספרטניתעריכה

הכלכלה הספרטנית הייתה מבוססת על חקלאות. האזרחים הספרטנים, שהיו בעלי הקרקע לא עסקו בעבודת כפיים. לצורך כך הייתה להם אוכלוסיית הלוטים גדולה. בתאוריה, כל האזרחים הספרטנים היו אמורים להיות שווים זה לזה בעושרם. על מנת להבטיח שוויון זה, ליקורגס אסר על החזקת מטבעות זהב וכסף. המטבע הספרטני היה עשוי מברזל. היות שמטבעות ברזל היו חסרי ערך במדינות אחרות, המסחר הספרטני היה דליל ביותר. ליקורגס גירש את בעלי "המקצועות המיותרים" מספרטה. האיסור על החזקת מטבע עובר לסוחר גרם לכך שהמקצועות האלה לא חזרו לספרטה גם אחרי מותו של ליקורגס. הספרטנים לא היו רכושניים ונהגו לחלוק את רכושם עם ספרטנים אחרים. על פי החוק, הספרטני היה יכול להיכנס לבית השכן ולקחת את מה שרצה, בתנאי שהשכן לא היה צריך את החפץ לעצמו.

השוויון הזה נפגע בצורה קשה אחרי המלחמה הפלופונסית. הכנסת מטבעות זהב וכסף יצרה פערים בין המעמדות ופגעה במבנה החברה הספרטנית. יצירת המעמדות וירידת הספרטנים מנכסיהם דיללה את מאגר הכוח הצבאי שלה, כי לפי החוקה, רק ספרטני בעל רכוש היה יכול לשרת בצבא. לדילול זה היו תוצאות הרות אסון החל מהמאה ה-4 לפנה"ס. על מנת להתמודד עם בעיה זו ניסו מספר מלכים ספרטנים לבצע רפורמות חברתיות (ראו לעיל).

מעמד הנשיםעריכה

  ערך מורחב – נשים בספרטה העתיקה

הנשים הספרטניות, אף שלא היו שוות זכויות לגברים, נהנו מחופש שלא נודע כמותו ברחבי העולם היווני. הן הורשו להחזיק רכוש משל עצמן, לנהל אותו ואף לנהל את רכוש קרובי משפחתן הגברים שיצאו למלחמה. חוקי הגירושים היו זהים לגברים ולנשים. כמו כן, אם לאישה לא היו אחים, היא ירשה את רכוש משפחתה. הסטטוס החופשי יחסית של הנשים הספרטניות התבטא גם בלבוש: בניגוד לנשים אתונאיות שנהגו ללבוש בגדים שהסתירו את גופן ובכלל לא נהגו לצאת מהבית, הנשים הספרטניות לבשו שמלות קצרות וטיילו באופן חופשי בעיר. בחורות התאמנו בעירום, בדומה לבחורים, והורשו להשתתף בחגיגות הגימנופדיה ("חגיגות הצעירים הערומים").

השירות והאימון הצבאיעריכה

 
פסל של הופליט ספרטני מהמוזאון הארכאולוגי של ספרטה
  ערך מורחב – הצבא הספרטני

האזרח הספרטני היה בראש ובראשונה חייל וכל חייו הוקדשו לתפקיד זה. הוא אומן לציית ללא שאלות ולספוג את קשיי המלחמה. פעם אחת בחייו יכול היה להיבחר למשרת האפור למשך שנה. עם הגיעו לגיל 60 התאפשר לו להתקבל לגרוסיה לכל ימי חייו. השירות הצבאי נמשך עד הגיעו לגיל מופלג זה.

על פי המסורת, זמן קצר אחרי הלידה הובא הילד לפני מועצת הזקנים ואלו החליטו אם הילד ראוי לחיות או לא. אם הילד היה חלש פיזית, הוא הושלך מראש הצוק בהרי טייגטוס לתוך נקיק שכונה "אַפּוֹתֵטַס" (יוונית: ἀποθέτας "הפקדות" בלשון נקיה). עם זאת, חפירה ארכאולוגית שנעשתה במקום לא גילתה ממצאים לשלדי ילדים. כן נמצאו שלדים של אנשים בוגרים, כך שייתכן שמדובר במיתוס ולא בפרקטיקה שהייתה מקובלת הלכה למעשה.[12]

בגיל הרך קיבל הילד חינוך בסיסי בביתו. בגיל 7 הוא נלקח מרשות הוריו והפך לרכוש המדינה. הילד נלקח לאגוגה - אימון ארוך, דמוי טירונות, שנמשך עד הגיעו לגיל 20. במהלך האימונים הוא זכה גם להשכלה כלשהי במתמטיקה, בספרות ובמוזיקה, אך עיקר זמנו הוקדש לאימוני ספורט וצבא. בין השאר התחרו ביניהם הצעירים הספרטנים ביכולת לסבול את מכותיהם של המדריכים. המכות והאימונים הגופניים המפרכים לא היו מספיקים לדעת הספרטנים והם הוסיפו לקשיי הטירונים בכך שלא נתנו להם מספיק אוכל. היו מצפים מהם לגנוב את מזונם, אך אם נתפסו, הוכו קשות. ידוע סיפור של ספרטני צעיר שצד בבוקר שועל ולא הספיק להסתירו באוהל או להורגו עד שנקרא למסדר. הוא הסתיר את השועל מתחת לכיטון שלו (מעין חולצה רחבה) ועמד ללא תנועה בזמן שהמפקדים סרקו את השורות. הפציעות שגרם לו השועל היו כה חמורות, שהוא נפטר לאחר זמן קצר.

בהגיעו לגיל 20 שולב הספרטני הצעיר בכוח הלוחם של הפוליס והתקבל כחבר באחד המועדונים של העיר. כל מועדון כלל כ-15 חברים שסעדו ביחד, נלחמו ביחד, ישנו ביחד ועוד. כל אזרח היה חייב להיות חבר באגודה שכזו. בהגיעו לגיל 30 קיבל את מלוא זכויות האזרח. הפיקוח על חיי האזרחים, ובמיוחד המעקב על ההלוטים הופקדו בידי משטרה חשאית, הקריפטיה. ספרטה היא הפוליס היחידה ביוון שקיימה משטרה חשאית.

היסטוריוגרפיה ומחקר מודרניעריכה

הבעיה העיקרית עם המחקר על ספרטה הם המקורות ממנה. פרט לחיבוריו של קסנופון, נכתבו יתר החיבורים בידי אנשים שחיו מחוץ לספרטה. במהלך המאה ה-6 לפנה"ס ספרטה החלה להיסגר[13] ובאופן רשמי היא לא אפשרה לזרים להיכנס אליה או לספרטנים לצאת ממנה.[14] היא אף נהגה בגירוש זרים, קסנלאסיה (ξενηλασία), מחשש שאלו ישפיעו לרעה על האוכלוסייה בה, "אני מודע לכך שלפנים גורשו הנכרים ואסור היה להתגורר מחוץ לספרטה, לבל ידבקו באזרחים דרכי הנכרים".[15] הספרטנים לא צפו בקומדיות או טרגדיות, "לבל יצטרכו להאזין לאנשים המדברים כנגד החוקים".[16] יתרה מכך, מאחר שהחיים בספרטה הוקדשו לרוב לאימון וללחימה, הייתה נהוגה חשאיות יתרה[17] והפצת שמועות כזב על התנהלותה הפנימית. אלו אשר חיו מחוץ לספרטה לא יכלו לדעת מה באמת התרחש בה. בלשון אחרת, כל המידע על ספרטה הוסווה או התקבל מגורם שלישי. אולייר (Francois Ollier) טבע בשנות השלושים של המאה ה-20, את המונח "le mirage spartiate".[18] ולכן עד היום יש לחילוקי דעות בנוגע לזהותה האמיתי של ספרטה.[19][20]

בעיה נוספת עם המקורות הוא תארוך החיבורים וכתיבתם. ספרטה הגיעה לשיא עצמתה במהלך התקופה הקלאסית, לאורך המאה ה-6 עד המאה ה-4 לפנה"ס, שבהן היה שינוי משטרי ותרבותי בחברה. ספרטה החלה לאבד את ערכיה בתקופה הקלאסית. קספונון בעצמו עמד על השינויים, "אם ישאל אותי מישהו, אם נראה לי שחוקי ליקורגוס לא השתנו גם היום, לא אוכל לומר זאת בבטחה".[21] אוכלוסייתה הקטנה שמנתה בשיאה לא יותר מעשרת אלפים איש, יכלה בקלות לאבד את ערכיה עם כניסתם של רעיונות אשר נכנסו אליה בעקבות המערכות הצבאיות המרובות של ספרטה מחוץ לשטחה.[22] בנוסף, נכנסו לספרטה זרים: תלמידים, עבדים ושוהים חיצוניים. קסנופון עצמו היה זר. סימונידס, אופוליס, קרטינוס והורטודוס ביקרו בה.[23]

קסנופון כתב במהלך המאה הרביעית לפנה"ס וחי בספרטה. אריסטו גם הוא כתב במאה הרביעית לפנה"ס אבל לא התגורר בספרטה. פלוטארכוס כתב במאה הראשונה לספירה ואומנם ביקר בספרטה אבל הפרשי הזמן השפיעו ללא ספק על אמינות חיבורו. כאמור, יש לקחת בחשבון גם את השינויים שחלו בחברה. אמנם ספרטה המשיכה להיות סגורה עד לתקופת מלכותו של אגיס הרביעי[24] אבל בפועל ספרטה הייתה סגורה פחות מכפי שמצטיירת. היא עברה שינויים חברתיים, כלכלים ושלטוניים בדיוק כפי שכל חברה אחרת עוברת במהלך השנים. לא תמיד ברור על איזה תקופה מתמקד המחבר. פלוטארכוס, למשל, מציע פיסות מידע, כמו נישואים, שסותרות זו את זו, אלא אם כן הוא התייחס לנהלים שהתקיימו בתקופות שונות.[24]

ספרטה המודרניתעריכה

במהלך ימי הביניים ובתחילת העת החדשה הייתה ספרטה כפר קטן לצידו של מיסטרס, יישוב ביזנטי חשוב. בשנת 1834, לאחר מלחמת העצמאות היוונית הכריז המלך היווני אוטו שבכוונתו לבנות עיר בסמוך למקומה של ספרטה ההיסטורית, ולתת לה את שמה. העיר תוכננה על ידי אדריכלים זרים, מתוך כוונה ליצור את אחת הערים היפות ביוון. ספרטה היא בירת חבל לקוניה. אוכלוסיית העיר גדלה בקצב איטי. בשנת 2001 התגוררו בתחום השיפוט המוניציפלי של ספרטה כ-18,000 תושבים.

החפירות הארכאולוגיות בספרטה התחילו באמצע המאה ה-19 עם גילוים של כמה מבנים, והמשיכו ביתר שאת בתחילת המאה ה-20, שבה התגלו רוב הממצאים הארכאולוגיים החשובים.

לקריאה נוספתעריכה

  • Paul Cartledge, Sparta and Lakonia. A Regional History, 1300-362 B.C.. N.Y. and London, Routledge, 2002 (2nd edition).
  • Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Sparta, Routledge, second ed, 2002.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ספרטה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, pp. 38-9
  2. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 35
  3. ^ גולן עמ' 346-345
  4. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 38
  5. ^ גולן עמ' 347
  6. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 41
  7. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 43
  8. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 46
  9. ^ גולן עמ' 362
  10. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 47
  11. ^ Edmond Lévy, Sparte: histoire politique et sociale jusqu’à la conquête romaine. Paris, Points Histoire, 2003. p. 93.
  12. ^ http://www.anthropologie.ch/d/publikationen/archiv/2010/documents/03PITSIOSreprint.pdf
  13. ^ דבורה גילולה, קסנופון, מדינת הספרטנים, ירושלים (2011) עמ' 80.
  14. ^ Paul Cartledge, the Spartans, an Epic History (New York, 2002), p.22
  15. ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, מקטע י"ד, 4, תרגום בידי דבורה גילולה, מדינת הספרטנים, לעיל, עמ' 43. ראו גם פלוטארכוס, מנהגים של ספרטנים, מקטע 20
  16. ^ פלוטארכוס, מנהגים של ספרטנים, מקטע 33 תרגום בידי דבורה גילולה, פלוטרכוס, ספרטה, אמרות ומנהגים (ירושלים, 2011), עמ' 99.
  17. ^ תוקידידס, המלחמה הפלופונסית, ספר ה, 68
  18. ^ Raphel Sealy, Women and law in classical Greece (Carolina, 1990), p.82
  19. ^ Sarah B. Pomeroy, Sparta Women, (New York, 2002), p.8
  20. ^ Cartledge, op. cit p.32
  21. ^ מדינת הספרטנים, לעיל י"ד, 1-7
  22. ^ J.N. Westwood, Endurance and Endeavour: Russian History 1812-2001, Oxford, 1991, p..8
  23. ^ מדינת הספרטנים, לעיל עמ' 80
  24. ^ 1 2 Pomeroy, op. cit p. IX