ליגת העל הצרפתית בכדורגל
ליג 1 (בצרפתית: Ligue 1, כלומר ליגה 1, או בשמה המלא Championnat de France de football, אליפות צרפת בכדורגל), המוצגת בשם ליג 1 מקדונלד'ס (בצרפתית: Ligue 1 McDonald's ) עקב חסות מסחרית עם McDonald's,[1][2][3] היא ליגת כדורגל מקצוענית, העומדת בראש מבנה ליגות הכדורגל בצרפת, וזוהי תחרות הכדורגל הבכירה במדינה. ליג 1 מנוהלת על ידי מנהלת הליגות הצרפתית (בצרפתית: Ligue de Football Professionnel, ובקיצור LFP), מכילה 18 מועדונים, ופועלת במערכת עלייה וירידה לליג 2 וממנה.
 עונת 2024/2025 בליג 1 | |
 | |
| שם מלא | championnat de France de football |
|---|---|
| כינוי |
"הליגה הלאומית" (1932–1972) "ליגה 1" (1972–2002) "ליג 1" (2002–הווה) |
| תחום | כדורגל |
| ארגון |
התאחדות הכדורגל הצרפתית (1932–1939) מנהלת הליגות הצרפתית (1946–הווה) |
| מדינות |
 צרפת  מונקו |
| קונפדרציה | אופ"א |
| קבוצות | 18 |
| מירב הזכיות |
פריס סן-ז'רמן (12 זכיות) |
| נשיאה | נטלי בוי דה לה טור |
| תקופת הפעילות |
1932 2002 (כ"ליג 1") – הווה |
| אלופה נוכחית | פריס סן-ז'רמן (2023/2024) (12 זכיות) |
| מפעל מקביל | הגביע הצרפתי |
| מפעל נמוך | ליג 2 |
| האתר הרשמי | |
עונת המשחקים נמשכת מאוגוסט עד מאי. המועדונים משחקים שני משחקים נגד כל שאר המועדונים האחרים בליגה – פעם אחת בבית ופעם בחוץ – סך כולל של 34 משחקים בעונה. רוב המשחקים משוחקים בשבתות וימי ראשון, עם כמה משחקים המתקיימים בערבי יום חול. הליגה בפגרה באופן קבוע בסוף השבוע האחרון שלפני חג המולד למשך שבועיים, והיא חוזרת בשבוע השני של חודש ינואר. ליג 1 היא אחת מליגות הכדורגל הלאומיות הבכירות, הליגה מדורגת כיום במקום השישי באירופה מאחורי הפרמייר ליג האנגלית, הלה ליגה הספרדית, הסרייה א' האיטלקית הבונדסליגה הגרמנית.ולארדיוויזיה ההולנדית.[4]
ליג 1 נחנכה ב-11 בספטמבר 1932 בשם הליגה הלאומית (בצרפתית: Division Nationale), ובשנת 1972 שינתה את שמה לחטיבה 1 (בצרפתית: Division 1), שנשאר עד שנת 2002, בה שונה השם לליג 1. פריז סן זרמן היא המועדון בעל מספר הזכיות הרב ביותר עם 12 זכיות, ואילו אולימפיק ליון הוא המועדון שזכה במספר האליפויות הרצופות הגדול ביותר (שבע אליפויות רצופות בין השנים 2002 ל-2008). עם השתתפות ב-70 עונות ליג 1, אולימפיק מרסיי מחזיקה בשיא מספר העונות בליגה, ואילו פריז סן-ז'רמן מחזיקה בשיא ההשתתפות הרצופה ביותר עם 47 עונות בליגה ברציפות (משנת 1974 ועד לפחות 2023). האלופה הנוכחית היא פריז סן ז'רמן, שזכתה באליפות האחת עשרה שלה בעונת 2022/2023. כמו כן, מועדון מונקו הזר (מהנסיכות מונקו) אשר משתתף בליגה, זכה 8 פעמים באליפות, מה שהופך את הליגה לתחרות חוצה גבולות.[5]
מבנה
עריכהישנם 18 מועדונים בליג 1. במהלך העונה, שנמשכת בדרך כלל מאוגוסט עד מאי, כל מועדון משחק נגד המועדונים האחרים פעמיים, פעם באצטדיון הביתי שלו ופעם בזה של יריבו, בסך הכל 34 משחקים, אם כי נסיבות מיוחדות עשויות לאפשר למועדון לארח משחקים במקומות אחרים, למשל כשליל אירחה את אולימפיק ליון בסטאד דה פראנס בשנים 2007 ו-2008. הקבוצות מקבלות שלוש נקודות על ניצחון ונקודה אחת על תיקו. לא מוענקות נקודות על הפסד. הקבוצות מדורגות על פי סכום הנקודות, ואז הפרש שערים ואז שערים זכות. בסוף כל עונה המועדון עם מרב הנקודות מוכתר לאלוף הליגה. אם עדיין יש שוויון, הקבוצות נחשבות באותו מקום בטבלה. אם יש שוויון להכרעת האליפות, הירידה או ההעפלה לתחרויות אחרות, קובעים משחק באצטדיון נטרלי שבו יקבע הדירוג.
החל מעונת 2002/2003 היו 20 קבוצות בליגה הבכירה כאשר כל עונה היו 3 יורדות ו־3 עולות. בעונת 2016/17 זה השתנה כך ש־2 קבוצות ירדות אוטומטית והקבוצה שבמקום ה־18 משחקת נגד קבוצה ליג 2 על השארותה בליגה[6]. הוחלט להקטין את כמות הקבוצות בליגה ל־18 לקראת עונת 2023/24 ולכן בעונת 2022/23 היו 4 יורדות ורק שתי קבוצות עולו. אך מעונת 2023/24 השיטה חוזרת להיות ששתי האחרונות יורדות והקבוצה שבמקום ה־16 תתמודד על השארותה בליגה נגד קבוצה מהליג 2
שיטת הניקוד הבינלאומית של משחקי ליגה, לפיה מנצחת המשחק זוכה בשלוש נקודות, המפסידה לא זוכה באף נקודה והקבוצות המסיימות בתיקו זוכות בנקודה אחת כל אחת הונהגה בליגה הצרפתית בעונת 1994, לאחר שנוסתה פעם אחת בעונת 1988/1989. בעבר, הליגה השתמשה במתכונת עליית וירידת ליגה אחרת. לפני שנת 1995 פורמט הליגה היה כך ששתי הקבוצות התחתונות ירדו ישירות לליג 2, והתקיים פלייאוף בין הקבוצה התחתונה השלישית מליג 1 לבין הקבוצה שניצחה את הפלייאוף בליג 2 בין קבוצות הצמרת שלא קיבלו העפלה אוטומטית (מקומות 2–3 מכל בית, אז ליג 2 הייתה מחולקת ל-2 בתים), בדומה לארדיוויזיה ההולנדית ולבונדסליגה הגרמנית. הליגה ניסתה גם את חוק ה"בונוס" משנת 1973 עד 1976, שעל פיו קבוצה שמבקיעה שלושה שערים או יותר במשחק זוכה בנקודה אחת נוספת למאזנה, ללא קשר לתוצאת המשחק, במטרה לעודד משחק התקפי. החוק בוטל לבסוף מכיוון שלא הוכח שהקבוצות משחקות באופן יותר התקפי בעקבות החוק. בפתיחת עונת 2006/2007, הציגה הליגה את "טבלת המשחק ההתקפי "כדי לעודד הבקעה של שערים נוספים בליג 1 ובליג 2. מנהלת הליגות, בעזרת המאמן לשעבר מישל הידלגו, הציגה את הרעיון כדי לתגמל את הקבוצות שכובשות הכי הרבה שערים. הטבלה הייתה דומה לרעיון הקודם, אך הייתה עצמאית מטבלת הליגה הרשמית, והמועדונים תוגמלו רק בבונוסים כספיים.
העפלה למפעלים אירופיים
עריכהנכון לעונת 2023/24, כפי שנקבע על ידי שיטת הדירוג של אופ"א, שלוש הקבוצות הראשונות בליג 1 מעפילות לליגת האלופות, כאשר השתיים הראשונות מעפילות ישירות לשלב הבתים. הקבוצה במקום השלישי מעפילה לסיבוב המוקדמות השלישי. הקבוצה שבמקום הרביעי מעפילה לליגה האירופית. והקבוצה שמסיימת במקום החמישי מעפילה לקונפרנס ליג. מקום נוסף בליגה האירופית מוענק לזוכה בגביע הצרפתי אם הזוכה בגביע מסיימת באחד מ-5 המקומות הראשונים הקבוצה שבמקום ה-6 מעפילה לקונפרנס ליג.
היסטוריה
עריכההקמה
עריכהכדורגל מקצועני בצרפת לא היה קיים עד יולי 1930, אז "המועצה הלאומית" של התאחדות הכדורגל הצרפתית הצביעה 128–20 בעד הפיכת הכדורגל למקצועני (כלומר להתחיל לשלם לשחקנים עבור ביצועיהם). האבות המייסדים של הכדורגל המקצועני הצרפתי הם ז'ורז' באיירו, עמנואל גמבארדלה וגבריאל אנו. הליגה המקצוענית הוקמה בשנת 1932.
על מנת ליצור בהצלחה ליגת כדורגל מקצוענית במדינה, ההתאחדות הגבילה את הליגה לעשרים מועדונים. על מנת להשתתף בליגה הוטלו על המועדונים שלושה קריטריונים חשובים:
- למועדון הנכנס חייבות להיות תוצאות טובות והישגים בעבר.
- למועדון הנכנס חייבת להיות היכולת לספק מספיק הכנסות כדי לאזן את מאזן הכספים שלו.
- על המועדון הנכנס להיות מסוגל לגייס בהצלחה לפחות שמונה שחקנים מקצועניים.
מועדונים רבים לא הסכימו עם הקריטריונים האלו, הבולטים שבהם היו שטרסבורג, רובה, אמיין וסטאד פראנסה, בעוד שאחרים כמו סטאד רן, עקב חשש מפני פשיטת רגל, ואולימפיק ליל, בגלל ניגוד עניינים, סירבו להתמקצע. נשיא אולימפיק ליל, אנרי ז'וריס, שהיה גם יו"ר "ליגת הצפון" (Ligue du Nord, ליגה שכללה מועדונים מהמחוזות: נור, פה-דה-קאלה וסום), חשש שהליגה שלו תתפרק והציע שהליגה שלו תהפוך לליגה השנייה מתחת לליגה החדשה. בסופו של דבר מועדונים רבים קיבלו מעמד מקצועני, אם כי היה קשה יותר לשכנע מועדונים בצפון המדינה; שטרסבורג, רובה ואמיין סירבו לקבל את הליגה החדשה, ואילו לעומת זאת, מילוז, אקסלסיור רובה, מץ, ופיב קיבלו עליהם את המקצועניות. בדרום צרפת מועדונים כמו אולימפיק מרסיי, יר, מונפלייה, נים, קאן, אנטיב וניס תמכו מאוד בליגה החדשה וקיבלו את מעמדם המקצועני ללא ויכוח.
לאחר ההקמה
עריכהעונת הפתיחה של ליגת הכדורגל המקצוענית, שנקראה "הליגה הלאומית", נערכה בשנים 1932–1933. 20 מועדוני עונת הפתיחה של "הליגה הלאומית" היו: אולימפיק אלס, אולימפיק ליל, אולימפיק מרסיי, אנטיב, אקסלסיור רובה, אתלטיק פריז, הכוכב האדום אולימפיק, יר, מונפלייה, מילוז, מץ, נים, ניס, סושו, סט, סטאד רן, פיב, קאן, קלוב פראנסה, וראסינג פריז. 20 המועדונים חולקו לשני בתים בני 10 קבוצות, כאשר שלוש הקבוצות התחתונות מכל בית ירדו לליגה 2. שתי המנצחות של כל בית התמודדו זו מול זו בגמר שנערך באצטדיון נייטרלי, שבאותה השנה היה האצטדיון האולימפי איב-דו-מנואר. הגמר הראשון נערך ב-14 במאי 1933 בו נפגשו זוכת בית א', אולימפיק ליל, נגד סגנית בית ב', קאן. אנטיב, זוכת בית ב', הייתה אמורה להשתתף בגמר אך היא הואשמה בשחיתות על ידי התאחדות הכדורגל הצרפתית שפסלה אותה. בגמר הראשון זכתה אולימפיק ליל באליפות הליגה הראשונה, לאחר ניצחון 4–3 במשחק. לאחר העונה החליטה הליגה לשמור על 14 המועדונים בליגה ולא להעלות אף קבוצה מהליגה השנייה. הליגה גם החליטה לשנות את מ"הליגה הלאומית" לפשוט "ליגה 1". בעונת 1934/1935 ארגנה הליגה מערכת עלייה וירידה חוקית, שהביאה את סך כל המועדונים בליגה הראשונה ל-16. המספר נשאר זהה עד עונת 1938/1939.
עקב מלחמת העולם השנייה, הכדורגל הושעה על ידי הממשלה הצרפתית ומנהלת הליגות הצרפתית, אם כי המועדונים החברים בה המשיכו לשחק בתחרויות אזוריות. במהלך "אליפויות המלחמה", כפי שהן מכונות, בוטל הכדורגל המקצועני על ידי משטר וישי והמועדונים נאלצו להשתתף בליגות אזוריות, אשר נקראו "אזור דרום" (Zone Sud) ו"אזור צפון" (Zone Nord). מכיוון ששתי הליגות לא היו תחת ניהולן, מנהלת הליגות והתאחדות הכדורגל אינן מכירות במנצחות התחרויות האלו כאלופות של אותן השנים, ולכן אין אלופות צרפת בין השנים 1939 ו־1945. לאחר סיום המלחמה ושחרור צרפת, הכדורגל המקצועני שב לפעילות בצרפת. הליגה הראשונה הגדילה את מספר המועדונים ל-18. מספר זה נותר עד לעונת 1965/1966 שבה הוגדל המספר ל-20. בשנת 2002, הליגה שינתה את שמה מ"ליגה 1" ל"ליג 1".
קבוצות הליגה
עריכה
בעונת 2023/2024 משתתפות בליגה הקבוצות:
| קבוצה | עיר | חבל | אצטדיון | תכולה |
|---|---|---|---|---|
| ברסט | ברסט | ברטאן | אצטדיון פראנסיס לה בלה | 15,931 |
| טולוז | טולוז | אוקסיטניה | האצטדיון העירוני טולוז | 33,150 |
| לאנס | לאנס | או-דה-פראנס | אצטדיון בולארט-דלליס | 37,705 |
| לה האבר | לה האבר | נורמנדי | אצטדיון אושיאן | 25,181 |
| לוריאן | לוריאן | ברטאן | אצטדיון דה מוסטוואר | 18,890 |
| ליון | ליון | אוברן-רון-אלפ | פארק אולימפיק ליון | 59,186 |
| ליל | וילנב-ד'אסק | או-דה-פראנס | אצטדיון פייר מורואה | 50,186 |
| מונפלייה | מונפלייה | אוקסיטניה | אצטדיון דה לה מוסו | 32,900 |
| מונקו | מונקו | מונקו | אצטדיון לואי השני | 18,523 |
| מץ | מץ | גראנד אסט | אצטדיון סנט סימפורייה | 25,636 |
| מרסיי | מרסיי | פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור | סטאד ולודרום | 67,394 |
| נאנט | נאנט | פיי דה לה לואר | אצטדיון דה לה בוז'ואר | 35,322 |
| ניס | ניס | פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור | אליאנץ ריביירה | 35,624 |
| פריז סן-ז'רמן | פריז | איל-דה-פראנס | פארק דה פראנס | 48,583 |
| קלרמון פוט | קלרמון-פראן | אוברן-רון-אלפ | אצטדיון גבריאל מונפייה | 11,980 |
| ריימס | ריימס | גראנד אסט | אצטדיון אגוסט דלאון | 21,684 |
| רן | רן | ברטאן | רוז'ון פארק | 29,778 |
| שטרסבורג | שטרסבורג | גראנד אסט | אצטדיון דה לה מיניו | 29,230 |
אלופות הליגה לפי עונות
עריכה- קבוצה המסומנת בכתב מודגש זכתה בגביע הצרפתי באותה העונה והשלימה דאבל מקומי.
|
|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- ^ הליגה הושעתה עקב מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו התקיימו מספר ליגות אזוריות שהתאחדות הכדורגל הצרפתית אינה מכירה בהן.
- ^ לאור פרשת שחיתות של אולימפיק מרסיי, נלקחה ממנה האליפות בשנה זו.
- ^ הליגה הופסקה עם התפרצות מגפת הקורונה בצרפת, ובוטלה ב-30 באפריל 2020, ופריז סן-ז'רמן הוכרזה כאלופה אף על פי שלא הושלמו כל מחזורי הליגה.[7]
דירוג אלופות הליגה
עריכהטבלה זו מונה את האליפויות לפי קבוצות מיום קום ליג 1 בשנת 1932 בלבד. אליפויות שהושגו לפני הקמת הליגה אינן מופיעות בטבלה.
| מועדון | אליפויות | סגנויות | שנות זכייה |
|---|---|---|---|
פריז סן-ז'רמן 
|
1986, 1994, 2013, 2014, 2015, 2016, 2018, 2019, 2020, 2022, 2023, 2024 | ||
| סנט אטיין
|
1957, 1964, 1967, 1968, 1969, 1970, 1974, 1975, 1976, 1981 | ||
| אולימפיק מרסיי | 1937, 1948, 1971, 1972, 1989, 1990, 1991, 1992, 2010 | ||
| מונקו | 1961, 1963, 1978, 1982, 1988, 1997, 2000, 2017 | ||
| נאנט | 1965, 1966, 1973, 1977, 1980, 1983, 1995, 2001 | ||
| אולימפיק ליון | 2002, 2003, 2004, 2005, 2006, 2007, 2008 | ||
| ז'ירונדן דה בורדו | 1950, 1984, 1985, 1987, 1999, 2009 | ||
| סטאד ריימס | 1949, 1953, 1955, 1958, 1960, 1962 | ||
| ליל | 1946, 1954, 2011, 2021 | ||
| ניס | 1951, 1952, 1956, 1959 | ||
| סושו | 1935, 1938 | ||
| סט | 1934, 1939 | ||
| לאנס | 1998 | ||
| ראסינג פריז | 1936 | ||
| שטרסבורג | 1979 | ||
| אולימפיק ליל | 1933 | ||
| רובה-טורקואן | 1947 | ||
| אוסר | 1996 | ||
| מונפלייה | 2012 | ||
| נים | – | ||
| קאן | – | ||
| פיב | – | ||
| טולוז (1937) | – | ||
| מץ | – |
מלכי השערים
עריכהלהלן רשימת מלכי השערים של ליג 1 לפי עונות, מאז הקמתה של הליגה הראשונה בצרפת בשנת 1932 ועד ימינו.[8] יוסיף סקובלאר מחזיק בשיא כיבוש השערים בעונה בודדת עם 44 שערים שכבש בעונת 1970/71. קרלוס ביאנצ'י, דליו אוניס וז'אן-פייר פאפן חולקים את השיא עבור מספר הפעמים שזכו במלכות השערים, עם חמש פעמים לכל אחד. מלך השערים של ליג 1 בשנים האחרונות הוא קיליאן אמבפה מפריז סן-ז'רמן, החל מעונת 2018/19 ועד העונה הנוכחית.
שיאי שחקנים
עריכההופעות
עריכה| דירוג | שחקן | שנים | מועדונים | משחקים[9] |
|---|---|---|---|---|
| 1 | מיקאל לנדרו
|
1997–2014 | נאנט, פריז סן-ז'רמן, ליל, בסטיה | 618 |
| 2 | ז'אן לוק אטורי
|
1975–1994 | מונקו | 602 |
| 3 | דומיניק דרופסי
|
1971–1989 | ואלנסיין, שטרסבורג, ז'ירונדן דה בורדו | 596 |
| 4 | דומיניק בראטלי
|
1967–1985 | אז'אקסיו, ניס, פריז סן-ז'רמן | 593 |
| 5 | אלן ז'ירס
|
1970–1988 | ז'ירונדן דה בורדו, אולימפיק מרסיי | 586 |
| 6 | סילבן קאסטנדוש
|
1982–2001 | מץ, סנט אטיין, טולוז | 577 |
| 7 | פטריק בטיסטון
|
1973–1991 | ז'ירונדן דה בורדו, מץ, סנט אטיין, מונקו | 558 |
| 8 | ז'אקי נובי
|
1964–1980 | אולימפיק מרסיי, נים, פריז סן-ז'רמן, שטרסבורג | 545 |
| 9 | רוז'ה מארש
|
1944–1962 | סטאד ריימס, ראסינג פריז | 542 |
| 10 | ז'אן-פול ברטראן-דמאן
|
1969–1988 | נאנט | 532 |
שערים
עריכה| דירוג | שחקן | שנים | מועדונים | שערים[10] | משחקים | יחס |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 |  דליו אוניס
|
1972–1986 | מונקו, סטאד ריימס, טור, טולון | 299 | 449 | 0.67 |
| 2 | ברנאר לקומב
|
1969–1987 | אולימפיק ליון, סנט אטיין, ז'ירונדן דה בורדו | 255 | 497 | 0.51 |
| 3 | ארבה רבלי
|
1965–1978 | סנט אטיין, ניס | 216 | 389 | 0.56 |
| 4 | רוז'ה קורטואה
|
1932–1956 | סושו, טרואה | 210 | 288 | 0.73 |
| 5 | תאדי שיסובסקי
|
1947–1961 | מץ, ראסינג פריז, ואלנסיין | 206 | 286 | 0.72 |
| 6 | רוז'ה פיאנטוני
|
1950–1966 | נאנסי, סטאד ריימס, ניס | 203 | 394 | 0.52 |
| 7 | ז'וסף אוז'לאקי
|
1947–1964 | סטאד פראנסה, סט, נים, ניס, ראסינג פריז | 189 | 438 | 0.43 |
| 8 | פלורי די נאלו
|
1960–1975 | אולימפיק ליון, הכוכב האדום | 187 | 425 | 0.44 |
| 9 | קרלוס ביאנצ'י
|
1973–1980 | סטאד ריימס, פריז סן-ז'רמן, שטרסבורג | 179 | 220 | 0.81 |
| קיליאן אמבפה
|
2015– | מונקו, פריז סן-ז'רמן | 179 | 231 | 0.77 | |
 גונאר אנדרסון
|
1950–1960 | אולימפיק מרסיי, ז'ירונדן דה בורדו | 179 | 234 | 0.76 |
פרסים
עריכההגביע
עריכה
גביע ליג 1 הנוכחי, ה-"L'Hexagoal", פותח על ידי מנהלת הליגות הצרפתית ועוצב ונוצר על ידי האמן הצרפתי-ארגנטינאי פאבלו ריינוסו. הגביעים הוענק לאלופת צרפת מאז סיום עונת 2006/2007, והחליף את גביע ליג 1 הקודם שהיה בשימוש רק חמש שנים. השם "Hexagoal" נקבע על ידי תחרות הצעת שמות רשמית שנוצרה על ידי מנהלת הליגות וערוץ הטלוויזיה הצרפתי TF1 כדי לקבוע שם לגביע החדש. למעלה מ-9,000 הצעות נשלחו, וב-20 במאי 2007 הודיע חבר התאחדות הכדורגל הצרפתית פרדריק תירייז שלאחר הצבעה מקוונת, השם "Hexagoal" קיבל מחצית מהקולות. המועדון הראשון שהניף את הגביע החדש היה אולימפיק ליון, לאחר שזכה באליפות עונת 2007/08.
פרסים חודשיים ושנתיים
עריכהבנוסף לגביע המוענק לקבוצה האלופה והמדליות האישיות הניתנות לשחקני האלופה, ליג 1 מעניקה גם את פרס "שחקן החודש" החודשי. לאחר העונה מתקיים טקס "פרסי איגוד שחקני הכדורגל הלאומי" ומוענקים פרסים כמו שחקן השנה, מאמן השנה, והשחקן הצעיר של השנה בשתי הליגות המקצועניות (שתחת אחריות מנהלת הליגות), ליג 1 וליג 2.
שמות עקב הסכמי חסות
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ליגת העל הצרפתית בכדורגל (באנגלית)
ליגת העל הצרפתית בכדורגל, ברשת החברתית פייסבוק
ליגת העל הצרפתית בכדורגל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ליגת העל הצרפתית בכדורגל, ברשת החברתית אינסטגרם
ליגת העל הצרפתית בכדורגל, ברשת החברתית טיקטוק
ליגת העל הצרפתית בכדורגל, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
עריכה- ^
ציוץ של Ligue de Football Professionnel ברשת החברתית אקס (טוויטר), 1 ביולי 2020
- ^ Gartland, Dan (13 ביוני 2019). "An Uber Eats Driver Will Deliver the Matchball for Every Ligue 1 Game". Sports Illustrated. נבדק ב-20 ביוני 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Uber Eats nouveau partenaire-titre de la Ligue 1". L’Equipe (בצרפתית). 12 ביוני 2019. נבדק ב-20 ביוני 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "UEFA rankings for club competitions". UEFA.com. Union of European Football Associations. 24 בפברואר 2018. נבדק ב-24 בפברואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Prince Albert II, boss Leonardo Jardim hail Monaco's Ligue 1 title". ESPN. 18 במאי 2017. נבדק ב-28 באפריל 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Ligue 1 reduces relegation spots to two". ESPN. נבדק ב-12 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ynet ספורט, רשמית: פריז סן ז'רמן הוכרזה כאלופת צרפת, באתר ynet, 30 באפריל 2020
- ^ "France - Topscorers". RSSSF.com. נבדק ב-9 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ France - All-Time Most Goals in Ligue 1 Zlatan Ibrahimovic Position : Forward 75 Goals 2012 - Matches Played in Division/League 1
- ^ France - All-Time Topscorers
