קולט אביטל

פוליטיקאית ודיפלומטית ישראלית

קוֹלֵט אביטל (נולדה ב-1 במאי 1939) היא דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית. מילאה תפקידים דיפלומטיים בכירים והייתה חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה. בשנת 2007 הייתה לאישה הראשונה שהתמודדה לתפקיד נשיאת מדינת ישראל.

קולט אביטל
קולט אביטל, 2002
קולט אביטל, 2002
לידה 1 במאי 1939 (בת 83)
ממלכת רומניהממלכת רומניה בוקרשט, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1950
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת הרווארד
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית, מרצ
סיעה ישראל אחת, העבודה-מימד-עם אחד, עבודה-מימד
חברת הכנסת
17 בנובמבר 199924 בפברואר 2009
(9 שנים ו־14 שבועות)
כנסות 1517
יו"ר ועדת האתיקה
1 במאי 200117 בפברואר 2003
(שנה ו־41 שבועות)
יושבת ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
10 במרץ 200317 באפריל 2006
(3 שנים ו־5 שבועות)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
  • Bene Merito (18 בנובמבר 2021)
  • קצינה בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אביטל בוועידה בגרמניה, פברואר 2012

ביוגרפיהעריכה

אביטל נולדה בשם קולט אברמוביץ[1][2], ב-1 במאי 1939 בבוקרשט, רומניה. ברומניה נחשבה משפחתה לאמידה, והיו בבעלותה בנק ובית-חרושת לעורות. בתקופת מלחמת העולם השנייה אולצה משפחתה לענוד טלאי צהוב, ואביה נלקח כבן ערובה לבניין העירייה בעיר בקאו, שם עונה קשות[3]. בית משפחתה הופקע והיא נמלטה עם אמה לבוקרשט. חלק מבני משפחתה נהרגו בהפצצות בעלות הברית. עקב הגדרתה כ"בורגנית קפיטליסטית", נרדפה המשפחה על ידי המשטר הקומוניסטי[4]. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה ואלה השתכנו בלב תל אביב. קשיי ההסתגלות לשפה ולמציאות הארץ-ישראלית הביאו לכך שעד כתה ט', למדה אביטל בבית הספר "סנט ג'וזף" ביפו. המוסד התנהל ברוח צרפת ולאביטל, שהייתה בקיאה בשפה הצרפתית עוד מרומניה[5], היה הדבר נוח למדי[6]. את שלוש שנות הלימודים האחרונות בתיכון עשתה בעירוני ה'[6].

למדה באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון במדע המדינה וספרות אנגלית ותואר שני במינהל ציבורי באוניברסיטת הרווארד[7].

במשרד החוץעריכה

במהלך לימודיה בירושלים החלה לעבוד במשרד החוץ כמזכירה. לאחר סיום לימודיה הגישה בקשה להתקבל לתפקיד דיפלומטי בשירות החוץ הישראלי, והיא הייתה בין הנשים הראשונות שעברו את הבחינות לצוערי משרד החוץ[7]. למרות זאת שובצה תחילה כמזכירה בקונסוליה הישראלית בקנדה, שם שהתה שלוש שנים במהלכם קודמה לתפקיד קצין עיתונות[7]. רק לאחר שנתיים נוספות צורפה לסגל הדיפלומטי. בספטמבר 1973 יצאה לבריסל בשליחות רשמית ראשונה כדיפלומטית, בתפקיד נספח עיתונות. אחר כך עברה לקונסוליה בבוסטון, בתפקיד קונסול הסברה ועיתונות[8].

בהמשך שימשה כמנהלת מדור תכנים במחלקת הסברה, בשנים 19811984 שימשה ציר הסברה בפריז[9], בשנים 19841986 שימשה מנהלת מחלקת ההדרכה ואחר כך מנהלת מחלקת ההסברה[7]. בשנים 19881992 הייתה שגרירת ישראל בפורטוגל[10], ובשנת 1992 מונתה לקונסול כללי בניו יורק[11]. בשובה לישראל, בשנת 1996, מונתה לתפקיד השלישי בחשיבותו במשרד החוץ כסמנכ"לית האחראית על מערב אירופה. בסך הכל, שירתה במשרד החוץ במשך 38 שנים.

בשנת 1998 פרשה משירות החוץ ופנתה להתמודד בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה.

חברת הכנסתעריכה

בבחירות 1999 נבחרה לכנסת מטעם מפלגת העבודה, והמשיכה לכהן בה גם בשתי הכנסות שלאחר מכן.

בפברואר 2000, יזמה את הקמת ועדת החקירה לבדיקת נושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה בישראל[12]. הוועדה איתרה נכסי קורבנות השואה, בשווי של כמיליארד שקל, שהופקדו בחמישה בנקים בישראל ונכסי נדל"ן, בעיקר קרקעות, שנרכשו לפני השואה[13][14]. בעקבות פרסום מסקנות הוועדה החלה במאבק להשיב את הנכסים ליורשי הנספים וניצולי שואה[15]. במיוחד התנהל מאבק נגד בנק לאומי שסירב לשתף פעולה עם הוועדה[16]. אחר כך יזמה גם את הקמתה של החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה[17]. החברה איתרה בישראל נכסים בשווי של 2.1 מיליארד שהושבו לניצולים וליורשים[18].

בכנסת ה-16 כיהנה כיו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ובכנסת ה-15 כיהנה תקופה קצרה בראשות ועדת האתיקה.

בכנסת ה-17 כיהנה אביטל כסגנית יושבת ראש הכנסת, מ"מ יו"ר וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חברה בוועדת הכנסת, חברה בוועדה למאבק בנגע הסמים, חברה בוועדת חוקה חוק ומשפט ומ"מ בוועדת החוץ והביטחון.

אביטל הייתה המועמדת הרשמית של מפלגת העבודה למשרת נשיא המדינה בבחירות לנשיאות שנערכו בכנסת ב-13 ביוני 2007[19]. מולה התמודדו אז שמעון פרס וראובן ריבלין. לאחר שקיבלה 21 קולות בסיבוב הבחירה הראשון, לא עברה לסיבוב השני[20].

במהלך כהונתה, יזמה אביטל תיקון לחוק חינוך ממלכתי, לפיו בין מטרות החינוך הממלכתי בישראל יהיו גם הרחבת אופקיהם התרבותיים של התלמידים וחשיפתם לאמנות. בנוסף, יזמה תיקון לחוק עבודת נשים המאריך את התקופה בה נאסר על מעסיק לפטר עובדת שנעדרה מעבודתה עקב שהייתה במקלט לנשים מוכות מ-60 ימים ל-90 ימים לאחר תום ההיעדרות. כן הייתה שותפה לתיקון חוק הבחירות (דרכי תעמולה), שאסר על פרסום סקרי בחירות בארבעת הימים שלפני הבחירות[21].

בפריימריז של מפלגת העבודה, אשר נערכו בדצמבר 2008, מוקמה אביטל במקום ה-19 ברשימת המפלגה לבחירות לכנסת השמונה עשרה. בעקבות ירידת כוחה של מפלגת העבודה ל-13 מנדטים, לא זכתה לכהן בכנסת ה-18[22].

לאחר חברותה בכנסתעריכה

מאז עזיבתה את הכנסת, שימשה אביטל כיושבת ראש המרכז הרעיוני-חינוכי של קרן ברל כצנלסון[23] ויושבת ראש לשכת המסחר ישראל-רומניה[1]. ביוני 2012 החלה לשמש יושבת ראש "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל"[1], לאחר שנבחרה לתפקיד על ידי נציגי 56 העמותות הפועלות למען ניצולי השואה[24][25]. מלבד זה, היא מכהנת כיושבת ראש "אגודת הנבל והזמיר"[1], המארגנת את תחרות הנבל הבינלאומית ואת הזמריה[1], ומשמשת חברת הוועד המנהל של תיאטרון גשר[1].

ביוני 2009 מונתה ל"יועצת בכירה" בארגון "J Street"‏[26].

בשנת 2013 מונתה לסגן נשיא של האינטרנציונל הסוציאליסטי, ארגון בינלאומי של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות[27].

בנובמבר 2014, טענה שאפרים שטנצלר, יו"ר הקרן הקיימת, הטריד אותה והציעה לה הצעה מגונה[28].

בבחירות לכנסת העשרים ב-2015 שובצה במקום ה-109 הסמלי ברשימת מרצ[29], ונבחרה כחברת ועידת מרצ[30].

במאי 2017 הוטל עליה קנס של 5,000 ש"ח על ידי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, משום שמסרה רשימות של ניצולי השואה למפלגת "יש עתיד", בניגוד לחוק הגנת הפרטיות[31].

בינואר 2020 מונתה כדירקטור חיצוני בחברת "נקסט ג'ן"[32].

ב-2021 פרסמה את ספרה האוטוביוגרפי "הילדה עם העניבה האדומה" (בהוצאת ספרי חמד)[33].
אביטל רווקה. היא דוברת שבע שפות[1].

באוקטובר 2021 טענה בריאיון לעיתון הארץ כי שמעון פרס, בהיותו ראש ממשלת ישראל, הטריד אותה מינית בשתי הזדמנויות[34].

פרסים והוקרהעריכה

ב-2001 עוטרה באות לגיון הכבוד שהוענק לה על ידי שגריר צרפת בישראל[35] וב-2010 עוטרה שוב באות הלגיון - בפעם זו בדרגת קצין[36].

היא בעלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רוצ'סטר ומאוניברסיטת וולסלי בארצות הברית[23].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 דן מרגלית,   חותם אישי - קולט אביטל, ראיון, הטלוויזיה החינוכית הישראלית באתר יוטיוב‏, 5 באפריל 2017
  2. ^ את שמה עיברתה, עוד קודם לשירותה במשרד החוץ, בעצה עם חברתה מהתיכון, חמוטל בורשטיין מכיוון שהצליל נעם לה. ראו: דן מרגלית,   חותם אישי - קולט אביטל, ראיון, הטלוויזיה החינוכית הישראלית באתר יוטיוב‏, 5 באפריל 2017 - דקה 22:36
  3. ^ אתר מכון יד ושם, קולט אביטל, yadvashem.org, ‏29 בנובמבר 2020
  4. ^ על פי "שמעון לא קולט", מאמר ובו ריאיון עם אביטל מאת אמירה לם; המוסף "7 ימים", ידיעות אחרונות, 18 במאי 2007
  5. ^ אמה הייתה מורה לצרפתית ובחרה לבתה את השם "קולט", על שם הסופרת הצרפתייה שנודעה בשם עט זה, אשר האם חיבבה מאוד.
  6. ^ 1 2 לפי דבריה של אביטל בראיון עמה בתוכנית "היו ימים" עם תום שגב, מראשית 2013, בערוץ הכנסת (התוכנית הובאה בשידור חוזר ביוני 2014)
  7. ^ 1 2 3 4 אתי חסיד, אכלה הרבה קש - עד שהגיעה לצמרת, חדשות, 11 בינואר 1987
  8. ^ אורי מילשטיין, פלוגת בוסטון, דבר, 20 במאי 1977
  9. ^ קולט אביטל - מנהלת מחלקת ההדרכה במשרד החוץ בירושלים, מעריב, 31 ביולי 1984
  10. ^ אילן כפיר, נתמנתה לשגרירת ישראל בפורטוגל, חדשות, 21 ביולי 1988
  11. ^ עתי"ם, דובק – שגריר בהודו. אביטל עוברת לניו-יורק, חדשות, 14 באוגוסט 1992
  12. ^ צבי לביא, ‏הכנסת צפויה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לנכסי קורבנות שואה בארץ, באתר גלובס, 16 בפברואר 2000
  13. ^ צבי לביא, ‏דו"ח החקירה על נכסי קורבנות השואה בבנקים בארץ יפורסם ב-28 באוקטובר, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2003
  14. ^ צבי לביא, ‏ח"כ אביטל: הכשרת היישוב, יכין-חק"ל ורסקו מתחמקות מטיפול בקרקעות קורבנות השואה, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2003
  15. ^ צבי לביא, ‏הכנסת הקציבה 1.7 מיליון ש' לאיתור נדל"ן מהשואה, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2004
    עמירם ברקת, היום יפורסמו שמות נספי השואה שהחזיקו חשבונות בחמשת הבנקים הגדולים בישראל, באתר הארץ, 18 בינואר 2005
    צבי לביא, ‏ריבלין: נתניהו הבטיח לי ליישם את הדו"ח; אביטל: חובת המדינה והבנקים לסייע ליורשים, באתר גלובס, 18 בינואר 2005
  16. ^ צבי לביא, ‏בנק לאומי מאיים בצעדים משפטיים נגד מסקנות חקירת פקדונות השואה, באתר גלובס, 22 בדצמבר 2003
  17. ^ צבי לביא, ‏הכנסת אישרה את הקמת החברה הממשלתית להשבת נכסי קורבנות השואה בישראל, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2005
  18. ^ שירי דובר, ‏איתרה 2.1 מיליארד ש': החברה לאיתור נכסי נספי שואה נסגרת, באתר גלובס, 21 בדצמבר 2017
  19. ^ אמנון מרנדה, מהיום: קולט אביטל מועמדת רשמית לנשיאות, באתר ynet, 9 במאי 2007
    מזל מועלם, ברק בעד אביטל לנשיאות; אנשי פרס בעבודה מגבירים הפעילות למען בחירתו כמועמדה, באתר הארץ, 26 במרץ 2007
  20. ^ "יחי הנשיא", אמר ריבלין ומחה דמעה, באתר הארץ, 14 ביוני 2007
  21. ^ צבי זרחיה, הצעת חוק: פרסום סקרים - עד יום שישי לפני הבחירות, באתר הארץ, 1 בינואר 2007
  22. ^ שחר אילן, בחירות 2009, פריימריז בעבודה: קולט אביטל, שנדחקה מחוץ לרשימת מפלגת העבודה, הובילה המאבק למען ניצולי השואה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2008
  23. ^ 1 2 ביוגרפיה, באתר האינטרנט של קולט אביטל
  24. ^ קולט אביטל נבחרה פה אחד להנהיג את מרכז הארגונים של ניצולי השואה, באתר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל
  25. ^ איתמר לוין, אתר אינטרנט ירכז את זכויות הניצולים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 4 באפריל 2013
  26. ^ Amy Spitalnick, Colette Avital Joins J Street as Senior Advisor, באתר J Street‏, 19 ביוני 2009
  27. ^ מירון רפופורט, החלטת החרם של האינטרנציונל היא רעידת אדמה, לא פחות, באתר "שיחה מקומית", 11 ביולי 2018
  28. ^ גידי וייץ, ההצעה המגונה של יו"ר הקרן הקיימת לקולט אביטל: "אני מת לזיין אותך", באתר הארץ, 27 בנובמבר 2014
  29. ^ רשימת המועמדים לכנסת
  30. ^ חברי ועידת מרצ, באתר מרצ
  31. ^ רפאלה גויכמן, צבי זרחיה, יש עתיד נקנסה בעקבות שימוש לא חוקי במידע על ניצולי שואה, באתר TheMarker‏, 3 במאי 2017
  32. ^ אביב לוי, ‏ויצמן שירי יפגוש את קולט אביטל בדירקטוריון נקסט ג'ן, באתר גלובס, 8 בינואר 2020
  33. ^ לאה ענבל דור, שיניה התותבות של הנזירה נפלו לתוך שטח ההפקר, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2021
  34. ^ גידי וייץ, "פתאום שמעון פרס הצמיד אותי לדלת. הדפתי אותו. כשיצאתי משם רעדו לי הרגליים", באתר הארץ, 7 באוקטובר 2021
  35. ^   תמונה מטקס הענקת אות הכבוד, באתר האינטרנט של אביטל
  36. ^ שגריר צרפת העניק לקולט אביטל את עיטור לגיון הכבוד הצרפתי, באתר שגרירות צרפת בישראל