מא בופאנג
מָא בּוּפַאנְג (במנדרינית: 马步芳; פין-יין: Mǎbùfāng, אויגורית: ما بوفنگ; 1903 – 31 ביולי 1975) היה מצביא מוסלמי בעת תקופת המצביאים, אשר שלט על קליקת משפחתו במחוז צ'ינגהאי תחילה בנאמנות לממשלת בייאנג ומאוחר יותר לקוומינטנג. בעת שלטונו אירעו מלחמת האזרחים הסינית, מלחמת סין–יפן השנייה ועוד.
 | |||||||
| לידה |
1903 נינגשיה, שושלת צ'ינג  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
31 ביולי 1975 (בגיל 72 בערך) ג'דה, ערב הסעודית  | ||||||
| מדינה |
שושלת צ'ינג, הרפובליקה הסינית  | ||||||
| כינוי | "מלך צ'ינגהאי" | ||||||
| השכלה | אקדמיה צבאית | ||||||
| צאצאים |
Ma Jiyuan | ||||||
| השתייכות | |||||||
| תקופת הפעילות | 1922–1949 (כ־27 שנים) | ||||||
| דרגה | גנרל | ||||||
| תפקידים בשירות | |||||||
| |||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||
| עיטורים | |||||||
| |||||||
| תפקידים אזרחיים | |||||||
| |||||||
  | |||||||
לאחר נסיגת הרפובליקה הסינית לטאיוואן הפך מא לשגריר מטעם הרפובליקה הסינית בערב הסעודית. בעת שלטונו על צ'ינגהאי, מא פיתח את מערכת החינוך, הרפואה וההתקדמות התעשייתית, על כן הפך לבין המפורסמים באילי המלחמה הסינים.
ביוגרפיה עריכה
שנותיו הראשונות עריכה
מא בופאנג נולד בשנת 1903 במוניגו (כיום במחוז נינגשיה), דאז מחוז גאנסו, בשושלת צ'ינג במקור היה יליד למשפחת חווי אתנית מוסלמים מאמיני זרם הסופים; מה בו-קינג, (אשר גם הוא מילא תפקיד בזירה הצבאית והפוליטית במהלך תקופת המצביאים), היה אחיו הגדול. אביו היה מא צ'י, אשר לאחר מהפכת שינהאי, הקמת הרפובליקה הסינית ופירוק סין לידי פלגיה של ממשלת בייאנג הקים את צבא נינגהאי האזורי אשר המקומיים כינו אותו "צבא משפחת מא".
בופאנג קיבל חינוך דתי לקראת קריירה כאימאם. בשנת 1922 הוא החליט להצטרף לצבא במקום זאת, וסיים את הכשרתו הצבאית בחיל הכשרת הקצינים במחוז צ'ינגהאי, מערב סין אך בו בזמן הוא המשיך להוביל את מסגד דונגג'וואן הגדול. בשנת 1928 הוטל עליו הפיקוד על הגדוד ה-9 של נינגהאי. במהלך מלחמת המישורים המרכזיים של 1930, במקור הוא התייצב לצד איל המלחמה פנג יו-שיאנג אשר כונה "הגנרל הנוצרי" אך עד מהרה החליף צד להצטרפות אל תמיכת המפלגה הלאומית (קוומינטנג) במאבקה לאיחוד סין תחת צ'יאנג קאי שק.
קריירה צבאית עריכה
בשנת 1931 נפטר אביו, ודודו מה לין ירש את הכוח בברכת ממשלת צ'יאנג. בסוף שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים של המאה העשרים, מה בופאנג פתח בשבע משלחות צבאיות לאזור גולוג בגבול טיבט-צ'ינגהאי נגד דרישותיו הטריטוריאליות של טובטן גיאטסו (הדלאי לאמה ה-13) בתוך מסגרת מלחמת סין-טיבט.
בשנת 1932, הטיבטים פתחו במתקפת נגד לתוך סין, כשהם מכוונים להשמיד את צבא נינגהאי, כוחות נינגהאי בפיקוד מא וכוחות לאומניים בפיקודו של ליו וונהוי הביסו את הכוחות הטיבטיים, וסיימו את המלחמה באמנה שהעבירה שטחים למשפחת מא כמו גם סין הלאומנית. בשנת 1936 הוביל מא כוחות לאומניים כנגד כוחות המפלגה הקומוניסטית של סין באזור נינגשיה במהלך המצעד הארוך ובמסגרת מלחמת האזרחים הסינית, וגרם לאבדות קשות לכוחות הקומוניסטים. בשנת 1936 הצבא האדום של ברית המועצות פלש לשינג'יאנג ומא הורה על עצירת כל הפליטים משינג'יאנג מלהיכנס אל צ'ינגהאי, על אף היות רובם מוסלמים.
שלטון בצ'ינגהאי עריכה
החל מסוף שנת 1936, החל במסע תככים נגד דודו מא לין; בשנת 1937, מסע זה הצליח לאלץ את מא לין להתפטר (מא לין התפטר בעודו מבצע את החג' במכה, ערב הסעודית, למען לא תשקף סכנה לחייו); מה בופאנג נכנס לתפקיד מושל מחוז צ'ינגהאי בשנת 1938. בתפקיד זה הוא זכה לתמיכה על פתיחת מספר בתי חינוך סוציאליסטי מוצלחים כולל הקמת בית ספר לנערות מוסלמיות, מרכזי חינוך לרפואה, חקלאות, תברואה והנדסה למען יצירת דרכי כביש לקשר בין כל מחוז צ'ינגהאי.
הוא סיפק מעט מאוד מידע על עצמו והטיל צנזורה על התקשורת. בניהולו של המחוז המגוון מבחינה אתנית, מדיניותו בזירה זו הייתה שנויה במחלוקת, מכיוון שהוא אילץ מיעוטים אתניים כמו טיבטים, מונגולים וקירגיזים, לעזוב את שפת האם שלהם ולאמץ את המנדרינית של בני ההאן הסינים.
ברמה האישית, היה ידוע שמא בופאנג היה רודף שמלות, עובדה שהוא התגאה בה רבות ולעיתים קרובות דיבר על הנשים איתן הוא היה בקשר.
כאשר פרצה מלחמת סין–יפן השנייה בשנת 1937, היפנים פנו למא בופאנג למען איחוד כוחות, אך מא סירב לערוק ולבגוד בסין. על פי הנחיות הממשלה הלאומית, הוא ערך הכנת כוחות על הגבול עם טיבט כדי למנוע כל ניסיונות בדלניים בזמן שהלאומים נקשרו במלחמה נגד יפן; לשם כך הוא הורה על פשיטות לאזורי הגבול הטיבטי באופן קבוע.
בשנת 1938 לחמו כוחותיו נגד היפנים במחוז חנאן, מזרח סין. בספטמבר 1940 חייליו נלחמו בהצלחה במתקפה יפנית, אך הם גם זכו למוניטין ברברי מכיוון שסירבו לקחת אסירים כלשהם. לאורך כל שנות הארבעים נותרו כוחותיו על מערך התמיכה של האזורים המערביים של סין, והפעילו לחץ על טיבט בזמן שכוחות הלאומים התגוננו נגד היפנים. בשנת 1943 הוא הפך לקצין הפיקוד של החיל ה-40 הסיני. בשנים 1944 ו-1945, כפי שהורו עליו בממשלה הלאומית, הוא פיקד על כוחות הפרשים נגד הבדלנים תומכי עצמאות הרפובליקה האסלאמית של טורקסטן הנתמכים על ידי ברית המועצות במחוז שינג'יאנג במהלך מרד עילי.
במאי 1945 נבחר מא לוועדה המרכזית השישית של המפלגה הלאומנית. ב-7 באפריל 1949 הודיעו מא בופאנג ובן דודו מא הונג-קוי כי ימשיכו להילחם נגד הקומוניסטים למרות שורת הניצחונות שהקומוניסטים השיגו במלחמת האזרחים בסין בידי פנג דה-חואי, ז'ו דה ולין ביאו. הוא מונה למפקד כל העניינים הצבאיים והפוליטיים של צפון מערב סין על ידי הממשלה הלאומית כדי להמשיך במאבק באזור. באוגוסט 1949 הוא נסע לגואנגג'ואו, מחוז גואנגדונג, כדי לבקש אספקה מהממשלה הלאומית; במהלך היעדרותו שימש בנו מא ג'יואן כקצין הפיקוד בפועל באזור צפון-מערב.
גלות עריכה
בספטמבר 1949, עם התקרבות הכוחות הקומוניסטיים, מא בופאנג נטש את שטחו בהבינו כי זו מלחמה בלתי אפשרית וברח לצ'ונגצ'ינג שבמחוז סצ'ואן ואז המשיך להונג קונג.
באוקטובר 1949 הורה לו צ'יאנג קאי שק לחזור לאזור הצפון מערבי של סין כדי להתגונן מפני ההתקדמות הקומוניסטית, אך במקום זאת, בליווי 200 קרובי משפחה וכפופים, מא נמלט למכה, אשר בערב הסעודית בתחילת 1950, בתירוץ כי זאת עלייה לרגל מענייני דת. במאי 1950, באישורו של המלך פארוק, מלך מצרים, הוא עבר להתגורר במצרים, והתיישב בבית מגורים מפואר בפריפריה של הבירה קהיר. בהיותו במצרים הכריז על כוונתו לארגן התקוממות אנטי-קומוניסטית בקרב מוסלמים סינים.
הוא שימש כנציג הרפובליקה הסינית במצרים עד שנת 1957, כאשר ניתקה מצרים את היחסים עם הרפובליקה הסינית (ובמקום זאת הכירה במדינה הקומוניסטית ברפובליקה העממית של סין). והועבר לכהן כשגריר בערב הסעודית; הוא התפטר מתפקידו בשנת 1961 כשפרצה שערורייה שכללה שדרשה את שובו לטאיוואן, הוא סירב לעמוד לדין ולבסוף השיג אזרחות סעודית בה חי עד למותו בעיר ג'דה לחופי ים סוף, בשנת 1975.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ביוגרפיה, באתר מלחמת העולם השנייה
- תולדות צ'ינגהאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה