פתיחת התפריט הראשי

מוריס שאל

איש צבא צרפתי

מוריס שאלצרפתית: Maurice Challe; ‏ 18 בספטמבר 1905 - 18 בינואר 1979) היה גנרל צרפתי, מהאישים הבולטים בברית שבין צרפת לישראל שכוננה בתקופה שלפני מלחמת סיני. בשנת 1961 היה ממנהיגי מרד הגנרלים נגד הנשיא דה גול.

מוריס שאל
Maurice Challe
Maurice Challe-portrait.jpg
לידה 5 בספטמבר 1905
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בינואר 1979 (בגיל 73)
הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא היבשה הצרפתי עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה גנרל ארמייה עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות של אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
צלב גדול של לגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית דרכועריכה

מוריס שאל נולד בדרום צרפת בשנת 1905. בשנת 1923, בהיותו בן 18, התקבל לאקדמיה הצבאית בסן-סיר. הוא סיים את לימודיו בשנת 1925 בדרגת סגן. עם סיום לימודיו הצטרף לחיל האוויר הצרפתי והוכשר כטייס. בשנת 1932 הוענקה לו דרגת סרן. בשנת 1937 התקבל למכללה ללוחמה אווירית. בשנת 1939 הוכשר להיות קצין מטה.

בימי מלחמת העולם השנייהעריכה

בעת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940, במערכה על צרפת השתתף שאל בקרבות האוויר בצפון צרפת ועל הצטיינותו בהם זכה לעיטור לגיון הכבוד. לאחר כניעת צרפת וכינונו של משטר וישי הוא נהג כפי שנהגו רוב קציני צבא צרפת ונשאר בצרפת ושירת בצבא הצרפתי המדולדל של משטר וישי. רק בשנת 1944, כשהבין שגרמניה הנאצית עומדת לנחול תבוסה, חצה את הקווים ועבר לבריטניה ערב הנחיתה בנורמנדי, כשהוא נושא אתו מסמכים סודיים של הוורמאכט, והצטרף לצבא צרפת החופשית של הגנרל שארל דה גול. שאל התמנה למפקד טייסת מפציצים. עד סיום המלחמה השתתף בקרבות רבים, נחשב לאחד מגיבורי צבא צרפת במלחמה וזכה לעיטורים רבים.

ברפובליקה הרביעיתעריכה

לאחר המלחמה, בתקופת הרפובליקה הרביעית, המשיך שאל לטפס בסולם הדרגות. בשנת 1947 הוא הוצב למטה הכללי ובשנת 1949 הועלה לדרגת בריגדיר גנרל והתמנה למפקד כוח האוויר במרוקו. בשנת 1953 הועמד הגנרל שאל בראש המכללה ללוחמה אווירית.

בעת מלחמת הודו-סין הראשונה שהתחוללה בין השנים 1946 ל-1954 בהודו-סין הצרפתית, בווייטנאם, בלאוס ובקמבודיה לבין הווייט מין, ארגון שחרור מהפכני שהקים הו צ'י מין, התקשו הצרפתים להילחם נגד כוחות הגרילה. האיש שמצא פתרון לבעיה היה הגנרל שאל שייעץ להעביר את הלחימה לשטחי ההערכות של כוחות הגרילה. לשם כך הוא הקים כוח של יחידות מודיעין וסיור המורכב מבני המקום ומצרפתים שפשט על בסיסי האספקה של הווייט מין, ארב ללוחמי הגרילה וזכה להישגים רבים. הפיקוד הצרפתי לא הרחיב את המהלך ובסופו של דבר נחלה צרפת תבוסה בקרב דיין ביין פו ובסוף אפריל 1954 נאלצה צרפת לפתוח במהלך מדיני של שיחות שלום עם המורדים שבסופן הוחלט על חלוקת וייטנאם לשתי מדינות, מדינה קומוניסטית בצפון וייטנאם ומדינה פרו-מערבית בדרומה. בשנת 1955 הועלה הגנרל שאל לדרגת מאיור גנרל.

ברית צרפת-ישראל ומשבר סואץעריכה

מדינת ישראל, שהייתה נתונה בשנים 1955 ו-1956 במצב של מתח מתמיד בגבולותיה עם ירדן ועם מצרים חיפשה בעל ברית צבאי ומדיני. ישראל מצאה כבעלת ברית את צרפת, שלחמה אז נגד המורדים במלחמת העצמאות של אלג'יריה שנתמכו על ידי מצרים בהנהגתו של הנשיא גמאל עבד אל נאצר. במרוצת האביב ותחילת הקיץ של שנת 1956 התהדקו הקשרים הצבאיים והמודיעיניים בין צרפת לישראל. קשרים אלה תואמו בוועידה חשאית, אשר לימים ניתן לה השם ועידת ורמאר. ועידה זו, שהתכנסה בצרפת ב-22 ביוני 1956 בעיר ורמאר, נערכה בין הצמרת הביטחונית של ישראל לבין הצמרת הביטחונית והמודיעינית של צרפת. מצד ישראל השתתפו בה הרמטכ"ל משה דיין, מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס וראש אמ"ן האלוף יהושפט הרכבי. מהצד הצרפתי השתתפו בפגישה ראש ביון החוץ של צרפת וקצינים בכירים. הגנרל שאל, שהיה אז הממונה על ייצור ואספקת הנשק במשרד ההגנה הצרפתי, השתתף בוועידה מתוקף תפקידו.

ב-26 ביולי 1956 הכריזה מצרים בהנהגתו של גמאל עבד אל נאצר על הלאמת תעלת סואץ, דבר שפגע באינטרסים של צרפת ובריטניה וגרם למשבר בינלאומי. מדינת ישראל בהנהגתו של דוד בן-גוריון ידעה לנצל את המשבר ולחבור לצרפת כדי להסיר את האיום המצרי שהחמיר באותה עת ולמגר את פעולות הפדאיון שהשתולל בשנים אלה בשורת פיגועים קשים שפגעו בעורף הישראלי.

כדי להדק את הקשרים הביטחוניים עם צרפת שנקשרו כבר קודם לכן בוועידת ורמאר, וכדי לצרף את בריטניה לברית משולשת ליציאה לפעולה נגד מצרים, התכנסה ב-25 בספטמבר בארמון סן ז'רמין בפריס ועידה חשאית ישראלית-צרפתית בדרג הבכיר ביותר. מהצד הישראלי השתתפו הרמטכ"ל משה דיין, שרת החוץ גולדה מאיר, שר התחבורה משה כרמל ומנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס. מצד צרפת השתתפו בוועידה שר החוץ כריסטיאן פינו ושר ההגנה מוריס בורז'ס-מונורי. בוועידה הוסכם כי ישראל תצא למבצע נרחב בחצי האי סיני, שישמש כנימוק לצרפת ובריטניה להתערב בכוח ולהשתלט על התעלה ושתי גדותיה.

בעקבות החלטות הוועידה הוקם מטה משותף לצה"ל ולצבא צרפת והגנרל שאל שהיה אז סגן הרמטכ"ל, הגיע לישראל ב-2 באוקטובר 1956 לשם בדיקת צרכיה הצבאיים המידיים של ישראל. הגנרל שאל שהה בישראל במשך 3 ימים. הוא נחת בבסיס חיל האוויר בחצור, שאליו הגיע במטוס צרפתי שהחזיר לארץ את אנשי המשלחת הישראלית לוועידת סן ז'רמין. שיחותיו בישראל קיבלו הכינוי "סדנת מלחמה"[1]. השיחות התחילו בסקירה שנשא אל"ם יובל נאמן סגן ראש אמ"ן על הגאוגרפיה של ישראל, מצבה הכלכלי ועל צבאה. בהמשך הציג אלוף-משנה עוזי נרקיס את צורכי הרכש של ישראל והתברר כי הצרפתים החליטו לספק לישראל את כל מבוקשה בתחום הרכש. הגנרל שאל שיגר מישראל מברק לשר ההגנה הצרפתי מוריס בורז'ס-מונורי ואל הרמטכ"ל הצרפתי ובו כתב כי הוא מאשר את דחיפות דרישות האספקה של ישראל, ומנה אחד לאחד את פרטי הרכש בשריון, במשאיות, במכליות תדלוק ובמובילי טנקים. בשיחותיו בישראל הופגשו הגנרל שאל ויועצו המדיני אף עם דוד בן-גוריון.

בן-גוריון התרשם עמוקות משני אורחיו וכתב ביומנו בין השאר: "הגנרל שאל סגן הרמטכ"ל, הוא אדם יפה תואר, חסון ובעל פנים נעימים"[2] בתום השיחה ציין משה דיין כי ראש הממשלה לא העלה בשיחות כל הסתייגות משיתוף הפעולה הצבאי הצפוי עם צרפת. בשוב משלחתו של שאל לפריס, היה ברור לחברי המשלחת כי ניתן לסמוך על צה"ל שימלא חלקו בתוכנית. בזיכרונותיו כתב שאל: "ראש הממשלה גי מולה הטיל עלי לצאת עם משלחת צבאית בין זרועית לישראל, כדי לעמוד על טיבו של הצבא הישראלי. לאחר ביקור קצר אך מעמיק, שבתי, ובדו"ח שלי מסרתי כי הצבא הישראלי הקטן, החמוש ומאומן הייטב מסוגל להביס את צבא מצרים לבדו".[3]

אולם, ההישג העיקרי של משלחתו של הגנרל שאל היה דווקא בתחום המדיני, חברי המשלחת סברו כי הצליחו לגבש עם הצמרת הישראלית מתווה משותף ליציאה למלחמה משותפת נגד מצרים, וכי ישראל נעתרה למעשה לבקשתם ליצור עילה להתערבותן של צרפת ובריטניה במלחמה. בוועידת סוור שנערכה ב-22 באוקטובר נכרת הסכם לפיו ישראל תפתח ב-29 באוקטובר 1956 בפעולה צבאית נרחבת בחצי האי סיני נגד מצרים, שתגיע עד לתעלת סואץ. למחרת יכריזו צרפת ובריטניה על אולטימטום לישראל ולמצרים להסכים תוך 12 שעות להפסקת אש הכוללת נסיגת הכוחות הישראלים והמצרים מגדות התעלה כדי שכוחות צרפת ובריטניה יתפסו בתווך עמדות בגזרת התעלה. בהנחה שמצרים לא תסכים לתנאים, תפתחנה שתי המעצמות ב-31 באוקטובר בפעולה צבאית נגד מצרים כדי להשתלט על אזור התעלה. לאמתלה זו לכניסתם של צרפת ובריטניה למערכה, שהייתה פרי הרעיון שהגה הגנרל שאל בביקורו בישראל, ניתן לימים הכינוי "העילה הישראלית".

ב 24 באוקטובר העביר יובל נאמן, שחזר מפריס, מסר למשה דיין מהגנרל שאל:

"ד"ש משאל, המבקש בשעה האחרונה לפני התחלת המבצע בקשה אחת ויחידה - ביצוע טוב של הסצנריו שהוסכם".[4].

מדינת ישראל מילאה את חלקה בהסכם, ב-26 באוקטובר החל בישראל גיוס מילואים נרחב, אך שקט, וב-29 באוקטובר פתח צה"ל במבצע, שקיבל את השם "מבצע קדש".

המלחמה באלג'יריהעריכה

בשנת 1957 הועלה מוריס שאל לדרגת לויטננט גנרל. ב-1 באוקטובר 1958 התמנה שאל לסגנו של הגנרל ראול סאלאן, המושל הצבאי של אלג'יריה, וזמן קצר לאחר מכן החליפו בתפקיד המושל הצבאי. בתפקידו זה ניהל הגנרל שאל את המהלכים הצבאיים נגד המורדים במלחמת העצמאות של אלג'יריה, אשר הכישלון הצרפתי-בריטי במבצע מוסקטר הפיח בהם רוח קרב ועודד אותם להמשיך במלחמתם. שאל הפעיל תוכנית שנקראה "תוכנית שאל" שבמסגרתה נערכו פשיטות על בסיסי המורדים, על ידי כוחות מונחתים ממסוקים, אשר יחד עם חיילי לגיון הזרים, ביצעו מאסרים ולאחר מכן השתלטו על הערים הגדולות, חסמו את הגבולות עם מרוקו ותוניסיה ולמעשה דיכאו את המרידה.

בשנת 1960 שב הגנרל שאל לצרפת והוצב במטה כוחות נאטו באירופה. בראשית שנת 1961 יצא הגנרל שאל, לפי בקשתו, לפרישה מוקדמת לגמלאות והוא בן 55 שנה, והתעתד להצטרף לתאגיד רב לאומי גדול בשם "סנט גוביין" (Saint Gobain) העוסק בייצור חומרי בנייה.

לא חלף זמן רב ובאפריל 1961 נקרא הגנרל שאל להצטרף למרד הגנרלים נגד דה גול.

מרד הגנרליםעריכה

  ערך מורחב – מרד הגנרלים באלג'יריה

המרד באלג'יריה דוכא בעקבות הפעלתה של "תוכנית שאל", אך לא חוסל. קציני צבא בכירים החלו לנקוט אמצעי מחאה ומרי. המשבר יצר לחץ ציבורי להחזרתו לשלטון של הגנרל שארל דה גול, שמאז שנת 1953 פרש מן החיים הפוליטיים והסתגר באחוזתו הכפרית קולומביי לה דו אגליז. ב -1 ביוני 1958 מונה דה גול לראש הממשלה וניתנו לו סמכויות נרחבות למשך שישה חודשים. ב-28 בספטמבר 1958, נערך משאל עם שהעניק רוב של 79.2% לחוקה החדשה שהציע דה גול, וכך נוסדה הרפובליקה הצרפתית החמישית. בדצמבר נבחר דה גול לנשיא ברוב של 78%, והושבע לנשיא בינואר 1959.

כנשיא האמין אמנם דה גול כי ניתן לחסל באמצעים צבאיים את המרד באלג'יריה, אך הגיע למסקנה כי לא ניתן יהיה להגן על אמצעים אלו במישור הבינלאומי ולהצדיק שלטון של מיעוט צרפתי על רוב ערבי, דבר שיסכן את מעמדה של צרפת. דה גול החל לפעול לקראת הענקת עצמאות לאלג'יריה ופתח במשא ומתן עם הזרוע הפוליטית של המחתרת האלג'ירית. בינואר 1961 הוחלט על משאל עם בין תושבי אלג'יריה על עתידה המדיני. תוצאותיו היו צפויות מראש בהתחשב ביחס הכמותי שבין הרוב הערבי המוחלט לבין המיעוט של המתיישבים הצרפתים.

מהלכיו אלו של דה גול גרמו לאכזבה רבתי בקרב המתיישבים הצרפתים באלג'יריה וקציני הצבא, אשר ראו עצמם כמי שהביאו לשובו של דה גול לשלטון, ואשר האמינו כי דה גול כנשיא יפעיל מדיניות של יד קשה לחיסול המרד, ומשנקט מדיניות מנוגדת ראו בו בוגד. שלושה גנרלים בהנהגתו של ראול סאלאן, ובמסגרת גוף שהקימו שנקרא OAS Organisation de l'armée secrète – "ארגון הצבא החשאי", יזמו מרידה נגד הנשיא וקראו אליהם את הגנרל שאל מפרישתו והוא הצטרף להנהגת המרד. ב-21 באפריל 1961 הכריזו הקצינים על מרד גלוי. הכוחות שסרו למרותם השתלטו על ערי אלג'יריה הראשיות וקראו ליתר אנשי הצבא להצטרף אליהם. נוצרה סכנה של פלישת הכוחות המורדים לצרפת גופא.

הנשיא דה גול התעשת ובנאום דרמטי לאומה שנשא בטלוויזיה כינה את המורדים קבוצה של קנאים שאפתנים הרואים את מצב העולם והאומה הצרפתית בעיני טירופם. הוא הזהיר כי המרד יכול להביא לאסון לאומי והוסיף: "אני אוסר על כל צרפתי, וראשית לכל חייל, לבצע ולו אחת מפקודותיהם האומללות, התלויות מעל למולדת ומאימות על הרפובליקה".

רוב אנשי הצבא נענו לקריאת הנשיא ולא הצטרפו למורדים, ותוך 5 ימים, ב-25 באפריל 1961, דוכאה המרידה. הגנרל סאלאן ברח לספרד, אך הגנרל שאל בחר להסגיר את עצמו. הוא הועמד לדין בפני בית הדין הצבאי הגבוה ונדון ב-31 במאי 1961 ל-15 שנות מאסר ולאבדן זכויות האזרח.

סוף הדרךעריכה

לאחר קרוב ל-6 שנות מאסר שוחרר מוריס שאל מן הכלא בדצמבר 1966 ושנתיים לאחר מכן, בשנת 1968, זכה לחנינה מידי הנשיא דה גול. את העשור האחרון לחייו העביר בשלווה וכתב את ספר זיכרונותיו "המרידה שלנו". הגנרל שאל הלך לעולמו ב-18 בינואר 1978.

לקריאה נוספתעריכה

  • מוטי גולני, תהיה מלחמה בקיץ... ישראל בדרך אל מלחמת סיני, 1955-1956, הוצאת מערכות, 1997.
  • מיכאל בר זוהר, גשר על הים התיכון, הוצאת עם הספר, 1964.‫
  • יצחק בר-און, מטריה ביום סגריר...יחסים ביטחוניים בין צרפת לישראל, 1956 -1948, הוצאת אפי מלצר, 2010.
  • האחים ברומברגר, סודות המסע למצרים, הוצאת מעריב ומודיעין, 1957.
  • יוסף עברון, ביום סגריר : סואץ מאחורי הקלעים, הוצאת אותפז, 1968.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מוריס שאל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שם, יצחק בר-און, מטריה ביום סגריר...יחסים ביטחוניים בין צרפת לישראל, 1956 -1948, הוצאת אפי מלצר 2010 עמ' 438.
  2. ^ שם, יצחק בר-און, מטריה ביום סגריר...יחסים ביטחוניים בין צרפת לישראל, 1956 -1948, הוצאת אפי מלצר 2010 עמ' 447.
  3. ^ שם, יצחק בר-און, מטריה ביום סגריר...יחסים ביטחוניים בין צרפת לישראל, 1956 -1948, הוצאת אפי מלצר 2010 עמ' 445.
  4. ^ מוטי גולני, תהיה מלחמה בקיץ... ישראל בדרך אל מלחמת סיני, 1955-1956, הוצאת מערכות 1997 עמ' 409.