יובל נאמן

מדען, פרופסור לפיזיקה ופוליטיקאי ישראלי

יובל נאמן (14 במאי 192526 באפריל 2006) היה מדען ופוליטיקאי ישראלי, מגדולי הפיזיקאים בישראל, חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שימש כממלא מקום ראש אמ"ן בצה"ל לזמן קצר; ממייסדי החוג לפיזיקה והפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב, פרופסור מן המניין ונשיא האוניברסיטה, חתן פרס רוטשילד, פרס ישראל ופרס א.מ.ת.; ממייסדי מפלגת התחיה וראשיה, חבר הכנסת מטעמה ושר המדע, האנרגיה והתשתיות.

יובל נאמן
לידה 14 במאי 1925
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 באפריל 2006 (בגיל 80)
תל אביב-יפו, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
השתייכות ההגנה
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19401961 (כ־21 שנים)
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
עיטורים
תפקידים אזרחיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

תקופת נעוריו עריכה

יובל נאמן נולד בשנת 1925 בתל אביב[1] כבנם הבכור של צפורה בת אברהם בן-יעקב וגדליה נאמן (נֶיימן). סבו, אבא נאמן (במקור נֶיְמָן, יליד ליטא), היה ממייסדי תל אביב. עד גיל תשע התגורר עם הוריו בפורט סעיד במצרים. לאחר שובו למד בגימנסיה הרצליה, ובגיל 15 סיים בהצטיינות חסרת תקדים את התיכון. בגיל 16 החל בלימודי הנדסת מכונות בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, וסיים אותם בהצטיינות יתרה.

שירותו הצבאי עריכה

כבר בגיל 15 התגייס נאמן לשורות ארגון "ההגנה". הוא הכשיר לוחמות בבית אורן, בהן גם את חנה סנש. לאחר תום לימודיו בטכניון נתבקש לעבוד כמהנדס בתע"ש אך העדיף להיות לוחם ויצא לקורס קצינים של ההגנה. תחילה שימש כמפקד מחלקה ולאחר מכן מפקד פלוגה בחי"ש של תל אביב.[2] במלחמת העצמאות שירת כסגן מפקד גדוד 51 בחטיבת גבעתי וכקצין המבצעים של החטיבה לקראת מבצע יואב. אחר כך, מונה לסגן מפקד החטיבה, ובשנת 1950 הועבר למטכ"ל להיות ראש ענף מבצעים תחת פיקודו של יצחק רבין, שהיה ראש מחלקת המבצעים וידידו הטוב. נאמן זוהה כאיש מפ"ם, ואף על פי כן, קודם לתפקיד ראש מחלקת התכנון במטכ"ל בדרגת אלוף-משנה, אחרי שרכש השכלה צבאית בבית הספר הגבוה למלחמה בפריז בשנת 1951.

בסוף 1954, לאחר הדחת ראש אמ"ן, בנימין גיבלי, בעקבות העסק הביש, שימש נאמן כממלא מקום לזמן קצר,[3] ולאחר מינויו של יהושפט הרכבי לתפקיד זה, המשיך כסגנו[4] ובמקביל מונה למפקד חטיבת כרמלי. בין השאר עסק בקידום טכנולוגיות הצפנה ופענוח צפנים. במהלך מבצע קדש, ריכז את התיאום הצבאי עם בריטניה ועם צרפת. לאחר מכן היה אחראי על הקשר עם הכורדים בעיראק ועם קהילות יהודיות בארצות האסלאם. בסוף 1957 מונה לנספח צה"ל בלונדון,[5] והתמסר ללימודי תואר שלישי בפיזיקה, אותם סיים ביוני 1961.[6] בשנת 1961 השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה ומונה למנהל מדעי של הוועדה לאנרגיה אטומית כממלא מקום של פרופ' ישראל דוסטרובסקי.[7]

ב-1967, ערב מלחמת ששת הימים, הופקד על טיפול בעניינים מדיניים. במלחמת יום הכיפורים שימש כעוזר שר הביטחון, והופקד על הקשר החשאי עם האמריקנים. בנוסף, עסק בבדיקת מחדלי המודיעין במלחמה. בשנות השבעים שימש כיועץ לשמעון פרס במשרד הביטחון[8] ושאיפותיו, בהן שיגור לוויין ישראלי, הכעיסו את יצחק רבין ויצרו קרע ביניהם.

פעילותו המדעית עריכה

במהלך שנות החמישים המאוחרות, התפנה נאמן למחקר מדעי, והשלים את עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת לונדון תוך שנה, בהנחיית עבדוס סלאם, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1979.

הישגו המדעי הגדול של נאמן הוא בזיהוי עקרונות סימטריה בסיסיים העומדים ביסוד עולם החלקיקים האלמנטריים. הוא הראה שניתן להסביר את קיומם ותכונותיהם של החלקיקים התת-אטומיים בעזרת מודל המבוסס על חבורת הסימטריה  . בפרט, הוא הראה איך הפרוטון והנייטרון הם חלק משמינייה של באריונים שמהווה הצגה של חבורה זו. נאמן הגיע לגילויים אלה במקביל למארי גל-מאן, אשר כינה את החלקיקים העומדים בבסיס המודל בשם קווארקים.

גילוי חלקיק   (אומגה מינוס) במעבדה הלאומית ברוקהייבן ב-1964,[9] שקיומו ותכונותיו נחזו על ידי המודל של גל-מאן ושל נאמן אישש את המודל ופרסם את מציעיו.[10] גל-מאן ונאמן פרסמו את הספר "The Eightfold Way", שכלל את מאמריהם בתחום זה. מספר שנים אחר כך הוענק לגל-מאן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1969, ללא יובל נאמן וג'ורג' צוויג שתרם אף הוא לתורה המתגבשת. נאמן ראה בעובדה שלא זכה בפרס על אף שעבודתם נעשתה במקביל ובאופן בלתי תלוי החמצה, והדבר הסב לו תסכול שליווה אותו עוד שנים רבות לאחר מכן. הוא אמר על כך:

חשתי תסכול רב שלגל-מאן היה ממסד שלם שעמד מאחוריו ולי היה רק את עצמי. מבחינת אוניברסיטת לונדון הייתי כמעט האויב, שכן גזלתי כביכול את התהילה מבכיר הפרופסורים שלהם, ובארץ לא היה מי שיתמוך בי. את הוועדה לאנרגיה אטומית זה לא עניין בכלל. ברור שגם השיקול האנטי ישראלי שיחק תפקיד בשיקוליה של הוועדה. … אין לי ספק שהעבודה שעשיתי עולה בחשיבותה על הרבה מהעבודות שנעשו מאז ולפני כן.

ריאיון לרונן ברגמן, ידיעות אחרונות, 18 במרץ 2005[11]

לקראת סוף 1962, עם הקמת המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב הועמד נאמן בראשה.[12] בשנת 1963 מונה לפרופסור חבר[13] ביוני 1964 נבחר לסגן רקטור האוניברסיטה.[14][15] בשנת 1965 מונה גם לסגן נשיא האוניברסיטה, ולאחר חצי שנה העביר את תפקיד סגן הרקטור לפרופ' יהושע יורטנר.[16] בעקבות סכסוך בין נשיא האוניברסיטה לרקטור, התפטר נאמן מתפקידו כסגן נשיא בתחילת 1966, בנימוק שהוא מעדיף להשקיע את זמנו בעבודה מדעית ולא בעבודה ארגונית חסרת תכלית.[17]

בשנים 19711975 כיהן כנשיא האוניברסיטה.[18] הוא היה בין יוזמי פתיחת הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב (1971) ונחשב למתווה דרכה בראשית קיומה. בשנת 1969 קיבל נאמן את פרס ישראל למדעים מדויקים (לימים החזיר אותו במחאה על הענקת הפרס לאמיל חביבי), ב-1972 נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית ובשנת 2003 קיבל את פרס א.מ.ת. למדעים מדויקים.

בראשית שנות ה-70 נחלץ למאבק למען המדענים היהודים בברית המועצות.[19][20] כפיזיקאי בעל שם בינלאומי וכנשיא אוניברסיטת תל אביב הצעירה, הצליח לגייס למטרה זו רבים מעמיתיו המדענים בעולם. ב-1971 הוקם, בראשותו, ועד המדענים שליד המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות. עמדתם הנחרצת של חשובי המדענים בארצות הברית, פרי מאמציהם של נאמן ועמיתיו, היוותה גורם לחץ חשוב על השלטונות הסובייטיים, ובנוסף לרגשות הציבור היהודי באמריקה - הייתה לה תרומה משמעותית להעלאת הנושא היהודי בשיחות הדו-צדדיות עם הסובייטים שבעקבותיהן התאפשרה העלייה מברית המועצות בשנות ה-70. נאמן היה מעורב אישית בקליטה של כל אחד מהמדענים הבולטים שהצליחו לצאת מברית המועצות לאחר שנות סירוב רבות. גם הקמת המרכז לקליטה במדע, הגוף הממשלתי לקליטת המדענים העולים שהוקם ב-1973, היה פרי יוזמתם של נאמן ועמיתיו. גם כשנכנס לחיים הפוליטיים המשיך נאמן לפעול לקליטת המדענים העולים וכשר המדע קידם בממשלה את התוכניות לקליטתם.[21]

הוא הקדיש מזמנו גם לפופולריזציה של המדע, במתן הרצאות לנוער, בכתיבת ספרי מדע פופולרי, ובהרצאות בסדרת "אוניברסיטה משודרת" של "גלי צה"ל".

בשנת 1977 שימש כיושב ראש ועדת ההיגוי שהמליצה על פרויקט תעלת הימים, לייצור תעלה שתחבר בין הים התיכון לים המלח בעלות של כ-1.5 מיליארד דולר.[22] בשנת 1984 הופסק הפרויקט משיקולים כלכליים,[23] וחוסר היתכנות הנדסית.[24] הוא תלה את חוסר היכולת המדינית להוציא לפועל את הפרויקט, בכך שהפוליטיקאים נעדרי חזון, ושהם עושים פרויקטים קצרי טווח, שבהם יוכלו במהרה לקצור פירות.

נאמן והגרעין הישראלי עריכה

כבר ב-1952 היה נאמן חבר בוועדה לאנרגיה אטומית. ב-1961, אחרי השלמת הדוקטורט, נעשה נאמן מנהל מדעי בכור בנחל שורק. באותה תקופה עמד שמעון פרס בראש הצוות שהוביל את הקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה ונאמן, שעבד תחתיו, לא היה ביחסים טובים עמו ופרש לבסוף. היה לו תפקיד בהסוואת הפעילות הגרעינית של ישראל מפני ארצות הברית.[25] פרס טען שהמדענים היו ספקנים ממנו, אולם נראה שנאמן היה בין אלו שתמכו מלכתחילה בהקמת הכור. לאחר מכן שימש נאמן כיושב ראש הוועדה לאנרגיה אטומית. ב-1981 דחף לצאת למבצע נגד הכור הגרעיני בעיראק.

דמותו עוררה סקרנות ותשומת לב, והכינוי שהדביק לו אורי אבנרי, דוקטור סטריינג'לב,[26] פגע בו מאוד. בניגוד לאחרים, שונים ממנו בהשקפותיהם, שלל מכל וכל נאמן את האפשרות כי נשק גרעיני יכול לשמש בסיס לתפישת ביטחון הגנתית. את האפשרות להשתמש בהרתעה גרעינית גלויה שלל בטענה של "חוסר אחריות מוחלט".[דרוש מקור]

פעילותו הפוליטית עריכה

יובל נאמן
 
לידה תל אביב-יפו
פטירה תל אביב-יפו
מדינה ישראל  ישראל
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור  
השכלה
מפלגה התחיה  
שר האנרגיה והתשתית
11 ביוני 199021 בינואר 1992
(שנה ו־32 שבועות)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
שר המדע והפיתוח
26 ביולי 198213 בספטמבר 1984
(שנתיים ו־7 שבועות)
תחת ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר
שר המדע והטכנולוגיה
11 ביוני 199021 בינואר 1992
(שנה ו־32 שבועות)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
חבר הכנסת
20 ביולי 198130 בינואר 1990
(8 שנים ו־27 שבועות)
כנסות 10 - 12
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
   
 
יובל נאמן (ראשון משמאל) ב-1972 בדיון בעת הרצאה בבית הספר לפיזיקה בצרפת. שלישי משמאל הוא הפיזיקאי האמריקני קיפ ת'ורן

מיד לאחר מלחמת ששת הימים פרסם נאמן מאמר שבו קרא לשמירה על השטחים שנכבשו במלחמה והחלפתו של שר החוץ אבא אבן[27] והצטרף לתנועה למען ארץ ישראל השלמה.[28]

ב-1979 הקים עם גאולה כהן את תנועת "התחיה" ונבחר לעמוד בראשה. בדעותיו תמך במה שכינה "אקטיביזם ציוני" ודגל בחזון של ארץ ישראל השלמה. נאמן התנגד בנחרצות להסכמי קמפ דייוויד ולפינוי ימית. פעילותו בתנועת התחיה עוררה הרמת גבה מצד אלו שהיו מודעים להשקפותיו האתאיסטיות שעמדו בסתירה חדה לעמדות הימין הדתי מסוגו של גוש אמונים שעימו שיתף פעולה. על כך סיפר:

אני ישבתי עם אנשי גוש אמונים כשהקמנו את התחייה. הם ידעו מה השקפותיי בעניין. אמרתי להם בפירוש שאני לא אדם מאמין... אבל אני אומר שבעלותנו על הארץ נובעת מההיסטוריה שלנו כאן. אני נתלה במורשת ההיסטורית ובצורך לשמור על העם היהודי.[11]

דעותיו נגד החזרת סיני לא השתנו לאורך כל ימי חייו ובריאיון לידיעות אחרונות ב-2005, כשנה לפני מותו, הסביר.

בסיסית, לדעתי, כלום לא השתנה. אני קורא ערבית ורואה את העיתונות המצרית כיום. אין שום הבדל: שנאת ישראל מובהקת ורצון להשמיד אותנו. הדבר היחיד שהשתנה, והוא חוזר על עצמו במחזוריות – אחרי כל מלחמה שבה הם מפסידים לנו נוצרת שכבה במצרים של אנשים שמבינים שישראל לא תוכרע בנשק ואינם מנסים מחדש להשמידנו. ברגע שהם מתחלפים באים חבר'ה שעוד לא הוכו ולא למדו את הלקח ושוב אוסרים עלינו מלחמה.[11]

בבחירות לכנסת העשירית (1981) נבחר לכנסת מטעם "התחייה",[30] ובין השנים 19821984 היה שר המדע, במקביל המשיך בפעילותו האקדמית בקתדרה ע"ש וולפסון לפיזיקה עיונית ובמכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת תל אביב.[31] בין השנים 19831988 שימש יושב ראש ועדת השרים להתיישבות.[32] במאי 1984 עורר סערה לאחר שהביע תמיכה בפיגוע ההתנקשות בראשי הערים הפלסטינים שביצעה המחתרת היהודית.[33]

ב-30 בינואר 1990 התפטר מהכנסת, ועם הקמת ממשלת שמיר בחודש יוני אותה שנה, שב למשרד המדע והטכנולוגיה, וקיבל גם את תיק האנרגיה והתשתית. נאמן התנגד להשתתפותה של המשלחת הישראלית בוועידת מדריד וניסה לסכל מהלך זה על ידי יצירת ברית בין מפלגות הימין שכללה את סיעות "מולדת", "התחיה" ו"צומת". נאמן פרש מן הממשלה ב-21 בינואר 1992, באותה שנה לא עברה רשימת "התחייה" את אחוז החסימה והוא פרש סופית מהפוליטיקה. את קשייה של התחייה תלה נאמן, בין השאר, בשילוב בין גאולה כהן לבין אליקים העצני, שביניהם התנהל, לדבריו, "מרוץ לקיצוניות".

בין פעולותיו כשר המדע הייתה יוזמתו להקמת סוכנות החלל הישראלית. הוא כיהן כיושב ראש הסוכנות שנים רבות אחר כך.

בריאיון עיתונאי על הרגשתו לעזוב את הפוליטיקה על משרותיה ומנעמיה השיב יובל נאמן ברוח קוסמוסופית: אם אני מסתכל על היקום העצום סביבנו ואני רואה איזה חלק אפסי אני תופס בו, על כדור הארץ, שהוא גרגר קטן, חלק ממערכת השמש, שהיא חלק ממיליארדי שמשות, שהן חלק משביל החלב, שכמוהו יש מיליארדים, השאלה מה מעמדי על האדמה ממש לא רלוונטית.

בין השנים 1998–2002 כיהן כנשיא לשכת המהנדסים בישראל.[34]

במאי 2005 קיימה ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ישיבה מיוחדת לציון יום הולדתו ה-80 של פרופ' נאמן.

מותו והנצחתו עריכה

 
קבר יובל נאמן בבית הקברות טרומפלדור

נאמן לקה ב-23 באפריל 2006 בשבץ מוחי.[35] הוא נפטר ב-26 באפריל,[36] ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. הוא הותיר רעיה (דבורה לבית רובינשטיין[37]), בן, בת, אחות (רות בן-ישראל, כלת פרס ישראל למשפט) וארבע נכדות.

בעלה של דודתו מצד אביו, דינה, הוא יזהר הררי, שאף הוא כיהן כחבר הכנסת (הכנסות ה-1 עד ה-7, תחילה מטעם המפלגה הפרוגרסיבית) ובן דודו, בנו של יזהר, הוא חיים הררי, פיזיקאי בעל שם בעצמו, ונשיא מכון ויצמן למדע לשעבר. על שמו של נאמן קרויים רחובות בתל אביב, ירושלים, רחובות וקריית ארבע, וסדנת תל אביב למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב.

מספריו עריכה

  • עם יורם קירש, ציידי החלקיקים, הוצאת יחד, 1983
  • הפיזיקה של המאה העשרים, (עורך: יהודה עופר, התקין וההדיר: יואב בן דב), תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשמ"ד 1984
  • מדיניות הראייה המפוכחת, (עורך: אדר קיסרי), רמת-גן: רביבים, 1984
  • היקום האינפלציוני הנצחי, (עורך: חיים שמואלי), רחובות: מכון ויצמן למדע, היחידה לפעולת נוער, תשנ"ה 1995
  • סדר מן האקראי: המדע וחברת האדם בתורת התפתחות מוכללת, (עורכת ומפיקה: שרה סורני), ירושלים: מכון ון ליר, תשנ"ט 1999
  • יהודים, ישראל והסוגיה הגרעינית: אסופת מאמרים פרי עטו של פרופ’ יובל נאמן, (עורך: שמואל צבאג), אריאל, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, תשס"ז 2007
  • פותחים ספר | תרומת היהודים למדע, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2010

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יובל נאמן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אולם ראו יובל נאמן גם הכזיב, מעריב, 24 בפברואר 1964
  2. ^ דן פחטר, אישיותו המפוצלת של יובל נאמן, דבר, 28 בפברואר 1964; המשך
  3. ^ חגי אשד, "מי נתן את ההוראה?" בפרויקט בן-יהודה
  4. ^ המסמכים שנפלו בידי צה"ל בכנרת מגלים מזימות תוקפניות של הסורים, על המשמר, 21 בדצמבר 1955
  5. ^ אל"מ י. נאמן יוצא היום לאנגליה, דבר, 28 בנובמבר 1957
  6. ^ דן פחטר, הערכה בקרב מדענים בארה"ב ובבריטניה למחקרו של אל"מ נאמן, דבר, 13 ביוני 1961
  7. ^ ד"ר י. נאמן, מ"מ פרופ' דוסטרובסקי, מעריב, 16 ביולי 1961
  8. ^ יונה שמשי, פרופ' יובל נאמן התפטר מתפקידו כיועץ שר הבטחון, דבר, 4 בספטמבר 1975
  9. ^ Observation of a Hyperon with Strangeness Minus Three
  10. ^ פרסום לחלקו של יובל נאמן בגילוי החלקיק האטומי החדש, הַבֹּקֶר, 23 בפברואר 1964
  11. ^ 1 2 3 רונן ברגמן, "בשבילו זה גרעינים", מתוך פורום צבא וביטחון באתר פרש (הופיע ב-18 במרץ 2005 במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות
  12. ^ צבי אלגת, אוניברסיטת ת"א - על דרך המלך, מעריב, 31 באוקטובר 1962
  13. ^ מינויים חדשים באוניברסיטת תל אביב, מעריב, 25 ביולי 1963
  14. ^ אוניברסיטת ת"א לא תוכל לקלוט את התלמידים שנרשמו ללימודים, מעריב, 17 ביוני 1964
  15. ^ אברהם רותם, בעל "אומגה מינוס" - "פלוס" באוניברסיטת תל אביב, מעריב, 1 בנובמבר 1964
  16. ^ אברהם רותם, פרופ' יורטנר במקום יובל נאמן, מעריב, 1 בדצמבר 1965
  17. ^ ד"ר וייז: התפטרותי סופית, מעריב, 22 בפברואר 1966
  18. ^ אברהם רותם, יובל נאמן במקום ד"ר וייז - כנשיא אוניברסיטת ת"א, מעריב, 28 ביוני 1971
  19. ^ אברהם רותם, מדעני ישראל יזעיקו את ארה"ב נגד "מס משכילים יחודיים" ברוסיה, מעריב, 17 באוגוסט 1972
  20. ^ דן עמיר, למען אחינו ועמיתינו – המאבק לעליית וקליטת המדענים, 2020
  21. ^ השר יובל נאמן: המדענים־העולים יברחו מישראל, מעריב, 22 בנובמבר 1990
  22. ^ אברהם פלג, "תעלת הימים" תספק רק 3 אחוזים מצריכת החשמל, מעריב, 26 באוגוסט 1980
  23. ^ תמיר שפי, יובל נאמן: לחדש את תעלת הימים, חדשות, 14 בספטמבר 1988
  24. ^ מאיר פעיל, הים התיכוון וים המלח, מעריב, 23 בנובמבר 1984
  25. ^ מיכאל דק, קשר השתיקה הגרעיני של ישראל, כותרת ראשית, 7 במאי 1986
  26. ^ הסנטוריונים, "העולם הזה", גיליון 2423 מ-8 בפברואר 1984, עמוד 15
  27. ^ כיצד נשמור על הישגי מלחמת התעוזה, מעריב, 18 ביוני 1967
  28. ^ רות בונדי, כל אחד וארץ ישראל השלמה שלו, דבר, 15 בספטמבר 1967
  29. ^ חכי"ם חדשים - האיש בעל הציפורניים, "העולם הזה", גיליון 2291 מ-29 ביולי 1981, עמוד 15
  30. ^ [29]
  31. ^ ישראל סגל, אצל יובל נאמן העסקים כמעט כרגיל, כותרת ראשית, 5 בינואר 1983
  32. ^ נאמן: אמשיך בראשות ועדת השרים להתיישבות, דבר, 15 בספטמבר 1983
    ישראל סגל, חנן פורת וועדת־השרים: ארליך לא יכחיש, כותרת ראשית, 13 ביולי 1983
  33. ^ פאר־לי שחר, נעמה כהן, אמנון לוי, בקורת חריפה על דברי יובל נאמן, חדשות, 10 במאי 1984
  34. ^ חיים ביאור, התפטר נשיא לשכת המהנדסים פרופ' נאמן; היו"ר והמנכ"ל יפרשו, באתר הארץ, 24 באפריל 2002
  35. ^ נדב שרגאי, השר לשעבר יובל נאמן במצב אנוש, באתר הארץ, 26 באפריל 2006
  36. ^ נדב שרגאי, השר לשעבר הפרופ' יובל נאמן, מראשי תוכנית החלל של ישראל, מת בגיל 81, באתר הארץ, 27 באפריל 2006
  37. ^ נשואים, על המשמר, 2 ביולי 1951