ויקיפדיה

אף יהודי

סטריאוטיפ

אף יהודי[1] הוא מונח אנטישמי וגזעני המתייחס לאף בולט או עם גשר, אף קמור אם עם סיבוב כלפי מטה של קצה האף[2] שסומן כקריקטורה עוינת כלפי יהודים החל מאמצע המאה ה-13 באירופה, ומאז הפך למרכיב מכונן בסטריאוטיפ היהודי[3]. אף על פי שנמצא לאורך ההיסטוריה שסוג אף זה נפוץ בקרב האוכלוסייה הכללית כמו בקרב יהודים במדינות בהן סוג האף הנפוץ ביותר, כמו באזור הים התיכון, ייצוג האף היהודי נמשך בקריקטורות אנטישמיות לאורך ההיסטוריה והוא אומץ על ידי יהודים רבים כחלק מזהותם האתנית[4][5][6].

קריקטורה של אדם עם "אף יהודי" מוגזם המתוארת על כריכת ספר בדיחות מתחילת המאה ה-20

תפישה עריכה

 
קריקטורה אנטישמית משנת 1873 המתארת אדם יהודי עם אף מוגזם ובולט
 
ההסבר של ג'וזף ג'ייקובס על קריקטורה של אף יהודי

בסביבות אמצע המאה ה-19 ונמשך יותר ממאה שנה, המונח "אף יהודי" היה נפוץ בספרות המדעית לתיאור צורה מסוימת של אף שנחשבה לעיוות מבוסס גזע האופייני לאנשים ממוצא יהודי. רוברט נוקס, מדען מהמאה ה-18, תיאר זאת כ"אף גדול ומסיבי". מדען נוסף, ג'רום וובסטר, תיאר זאת בשנת 1914 כאף בעל "עקשת קלה מאוד, רחבה מעט ליד הקצה והקצה מתכופף." מאמר בשם "הערות על האף" משנת 1848 שנכתב על ידי עורך הדין ג'ורג 'ג'בט תחת שם בדוי עדן וורוויק מציע תיאור שונה לחלוטין, ומציין כי אף על פי שאף זה מזוהה כיהודי, יש להגדירו כ"אף סורי". הוא כותב שהאף "קמור מאוד, ושומר על קמרותו כמו קשת, לכל אורכו מהעיניים ועד לקצה. הוא דק וחד."[7]

הסטטיסטיקה המצוטטת בפרק "אף" של האנציקלופדיה היהודית (1901–1905) מאת ג'וזף ג'ייקובס ומוריס פישברג, מוכיחה כי בניגוד לסטריאוטיפ של האף ה"יהודי", או "אף קמור", נמצא באותה תדירות בקרב אנשים ממוצא יהודי בדיוק כפי שהוא מצוי בקרב אנשים שאינם יהודים מאזור הים התיכון בדרך כלל. הנתונים שנאספו על ידי ג'ייקובס ופישברג הראו כי סוג האף הזה נמצא במיעוט היהודים (20-30%) וכי לרוב המכריע יש אף ישר. בשנת 1914, בחן פישברג את האף של 4,000 יהודים בניו יורק ומצא כי ניתן לתאר רק 14% מהנבדקים כבעלי אף קמור. בשנת 1906, הציע פליקס פון לושן כי האף הקמור אצל יהודים אינו קשור למוצא כזה או אחר אלא הוא תוצאה של התערובת החתים באסיה הקטנה, וציין כי לגזעים אחרים עם דם חתי, כמו הארמנים, יש אף דומה[3]. את אותה התיאוריה החזיק ההוגה והסופר הגזעני יוסטון סטיוארט צ'מברלין בשנת 1910[8].

פסל רומי המתאר דמות אף-נץ באוסף של ני קרלסברג גליפטוטק בקופנהגן, ונרכש בשנת 1891 מבית בורגזה, היה חסר כתובת אך הוצג על ידי המוזיאון בשנת 1925 כפסלו של יוסף בן מתתיהו, זיהוי שזוהה על ידי רוברט אייזלר[9][10].

היסטוריה עריכה

בעוד שהאף הקמור נקשר ליהודים במאה ה-13[11], סטריאוטיפ האף היהודי התבסס היטב בדמיון האירופי כמה מאות שנים מאוחר יותר. פרנסיסקו דה קוויבדו, פוליטיקאי ומשורר ספרדי השתמש בביטוי זה כנגד יהודים, המטרה שלו הייתה ללעוג ליריביו בכך שטען כי אפם הגדול הוא הוכחה לכך שהם לא 'ספרדים בדם טהור', אלא צאצאיו של יהודים אשר המירו את דתם או התאלסמו על מנת למנוע את גירושם על ידי האינקוויזיציה.

האף הקמור הפך למאפיין מרכזי בתעמולה הנאצית האנטישמית. "אפשר בקלות לומר מי יהודי לפי אפו", כתב התעמולן הנאצי יוליוס שטרייכר בסיפור ילדים. "האף היהודי מכופף בנקודה שלו. הוא נראה כמו המספר שש. אנחנו מכנים אותו 'השישה היהודית'. גם לגויים רבים יש אף מכופף. אבל האף שלהם מתכופף כלפי מעלה, לא כלפי מטה. אף כזה הוא אף וו או אף נשר. זה בכלל לא כמו אף יהודי"[12].

לדברי הסופרת נעמי זבלוף, "בברלין לפני המלחמה, שם פותחה לראשונה עבודת האף המודרנית, יהודים חיפשו את ההליך להסתרת זהותם האתנית." לממציא ניתוח אף, ז'אק ג'וזף, היה קהל לקוחות יהודי גדול אשר חיפשו לנתח ולשנות את צורת אפם על מנת שיאפשרו להם להתקיים כגויים ללא אנטישמיות בברלין", כתבה זבלוף[13].

אהרן ליב ביסקו כתב בשנת 1888 בספרו חכמת הפרצוף כי ליהודים יש "אף נשר". לעומת זאת, "אף מעוקל למטה עם גיבנת קטנה באמצע מעיד על דמות המבקשת לגלות את סודות החוכמה, אשר ישלטו בהגינות, יהיו רחמנים מטבעם, שמחים, חכמים ובעלי תובנות."[14]

בין המבקשים לעבור ניתוח אף היו שחקניות קולנוע אמריקאיות יהודיות רבות משנות העשרים עד החמישים. אחת השחקניות שעברו ניתוח הייתה פאני ברייס. דורותי פארקר אמרה על כך כי היא "חתכה את האף על אף גזעיה"[15]. אופנה זו הסתיימה אצל ברברה סטרייסנד, שאפה מאופיין מאוד כאף יהודי. "בניגוד לדמויות בסרטים של שנות השלושים והארבעים, היא לא יהודייה בשם בלבד, ובוודאי שהיא הכוכבת הגדולה הראשונה בהיסטוריה של סרטי הקולנוע שמשאירה את שמה ואפה שלמים ובכל זאת אמונה על תפקידים מרכזיים כשחקנית יהודייה." סטרייסנד אמרה למגזין פלייבוי בשנת 1977, "כשהייתי צעירה, כולם היו אומרים לי "תעשי ניתוח ליישור האף" זה היה באופנה, כל הבנות היהודיות היו מנתחות את האף, הדבר הראשון שמישהו היה עושה יהיה לחתוך לי את הבליטה. אבל אני אוהבת את הבליטה שלי, לא הייתי מיישרת את הבליטה שלי."[16]

בספרות הלא יהודית עריכה

בספר הסצנה האמריקאית מאת הנרי ג'יימס נרמז הסטריאוטיפ בתיאור של שכונת העוני היהודית של ניו יורק לואר איסט סייד[17]. סטריאוטיפ האף היהודי היה מוטיב מקובל ביצירותיו של תומאס מאן, שתיאר אותו כ"שטוח מדי, בשרני ולחוץ למטה"[18]. ברומן שלו, Königliche Hoheit (המלכות המלכותית) משנת 1909 מתאר מאן רופא יהודי, סאמט, שאפו מתואר כמי שמסגיר את מוצאו, כשהוא "רחב מדי בתחתיתו". בספר גטסבי הגדול מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד, תיאר את דמותו של מאיר וולפשיאם כדמות עם אף בולט[19]. ארנסט המינגוויי בספרו וזרח השמש תיאר את דמותו של רוברט עם אף מקומר כשהציג את ספרו באוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטה עם אווירה אנטישמית חזקה בשעתו[20].

בספרות ובקולנוע היהודית עריכה

בספרות ובקולנוע היהודיים האמריקניים האף היהודי היה מאפיין מכריע של הזהות היהודית האמריקאית. "האף הוא סמל פיזי של שונות, בהחלט עבור היהודים", כותב מבקר הספרות רוי גולדבלט. אף גדול ליהודים, אף קטן למי שאינו יהודי והמראה התכוף של ניתוח אף, מופיעים כולם בספרות היהודית כמראים "את המשמעות המיוחדת המוצמדת לאף כסימן גורם השונות של היהודים - מבחינה היסטורית, בדפוס, על הבמה ועל המסך", כותב גולדבלט.

ג'ושוע לואי מוס הביא את סרטו של וודי אלן "ישנוני" כדוגמה נוספת לאף היהודי כמרכיב בזהות היהודית האמריקאית. הנוף השנוי במחלוקת של האף היהודי, בדיחות אף חוזרות על עצמן במהלך הסרט. "למשל, בסצנה אחת שני רובוטים עם אפים גדולים להפליא מדברים במבטא יידיש כבד.

אף שאף גדול הוא סימן ליהדות, סופרים יהודים לוקחים אף קטן כאות לגויים. "לא דרך הדיבור של שרה ולא האופן שלה היה של בת ישראל. לפתע נזכרו שהיא לא נראית יהודייה, שיש לה אף קטן, עצמות לחיים גבוהות, שיניים שהיו לבנות באופן מוזר שלא כמו אלו שנמצאו בקרב יהודים", כותב יצחק בשביס זינגר ברומן שלו העבד. "אתה לא יודע מה הבחורה ההיא שישנה לידך? רק תסתכל על האף הזה, 'איזה אף?' אף קטן? "שיקסה ! (אישה לא יהודייה)"[21].

ברניס שרנק מציין כי עמדות היהודים כלפי האף היהודי השתנו משליליות בשנות החמישים לחיוביות כיום[22].

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אף יהודי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Sander L. Gilman, Love+marriage: And Other Essays on Representing Difference, Stanford University Press, 1998, ISBN 978-0-8047-3262-8. (באנגלית)
  2. ^ Raphael Patai, Jennifer Patai, The Myth of the Jewish Race, Wayne State University Press, 1989, ISBN 978-0-8143-1948-2. (באנגלית)
  3. ^ 1 2 NOSE - JewishEncyclopedia.com, www.jewishencyclopedia.com
  4. ^ William B. Helmreich, The Things They Say Behind Your Back: Stereotypes and the Myths Behind Them, Transaction Publishers, 1982, ISBN 978-1-4128-3933-4. (באנגלית)
  5. ^ Steve Silbiger, The Jewish Phenomenon: Seven Keys to the Enduring Wealth of a People, Taylor Trade Publications, 2000-05-25, ISBN 978-1-56352-566-7. (באנגלית)
  6. ^ Beth Preminger, The "Jewish Nose" and Plastic Surgery: Origins and Implications, JAMA 286, 2001-11-07, עמ' 2161 doi: 10.1001/jama.286.17.2161-JMS1107-5-1
  7. ^ Sander Gilman, The Jew's Body, Routledge, 11 בינואר 2013, ISBN 978-1-136-03878-5. (באנגלית)
  8. ^ The Foundations of the 19th Century, chapter 5, web.archive.org, ‏23 בדצמבר 2007
  9. ^ Jean-Jacques Aubert, Zsuzsanna Várhelyi, A Tall Order. Writing the Social History of the Ancient World: Essays in honor of William V. Harris, Walter de Gruyter, 2012-06-28, ISBN 978-3-11-093141-9. (באנגלית)
  10. ^ Magen Broshi, Bread, Wine, Walls and Scrolls, Bloomsbury Publishing, 2001-12-01, ISBN 978-1-4411-0933-0. (באנגלית)
  11. ^ Sara Lipton, The Invention of the Jewish Nose, The New York Review of Books (באנגלית)
  12. ^ How to Tell a Jew, research.calvin.edu
  13. ^ Kurt Hoffman, How the All-American Nose Job Got a Makeover, The Forward (באנגלית)
  14. ^ HebrewBooks.org Sefer Detail: חכמת הפרצוף - ביסקא, אהרן ליב, 1859-1929, באתר www.hebrewbooks.org
  15. ^ Nina Miller, Making love modern : the intimate public worlds of New York's literary women, New York : Oxford University Press, 1999, ISBN 978-0-19-511604-5
  16. ^ Barbra Streisand Archives | Her Profile, Nose, barbra-archives.com
  17. ^ Eric L. Haralson, Kendall Johnson, Critical Companion to Henry James: A Literary Reference to His Life and Work, Infobase Publishing, 2009, ISBN 978-1-4381-1727-0. (באנגלית)
  18. ^ Christiane Schönfeld, Hermann Rasche, Processes of Transposition: German Literature and Film, Rodopi, 2007, ISBN 978-90-420-2284-3. (באנגלית)
  19. ^ Bryant Mangum, F. Scott Fitzgerald in Context, Cambridge University Press, 2013-03-18, ISBN 978-1-107-00919-6. (באנגלית)
  20. ^ Phyllis Lassner, Lara Trubowitz, Antisemitism and Philosemitism in the Twentieth and Twenty-first Centuries: Representing Jews, Jewishness, and Modern Culture, Associated University Presse, 2008, ISBN 978-0-87413-029-4. (באנגלית)
  21. ^ Isaac Bashevis Singer, Cecil Hemley, The slave, New York : Noonday Press, Farrar, Straus and Giroux, 1962, ISBN 978-0-374-50680-3
  22. ^ Bernice Schrank, "Cutting Off Your Nose to Spite Your Race": Jewish Stereotypes, Media Images, Cultural Hybridity, Shofar: An Interdisciplinary Journal of Jewish Studies 25, 2007-08-13, עמ' 18–42 doi: 10.1353/sho.2007.0121


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אף_יהודי&oldid=38114116"