מיכאל נהוראי

רב והוגה ישראלי

מיכאל צבי נהוראי (ליטמן; י' בחשוון תרצ"ב, 21 באוקטובר 1931כ"ח בתשרי תשפ"א, 16 באוקטובר 2020) היה חוקר בתחום מחשבת ישראל, פרופסור לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. עסק בעיקר בחקר רמב"ם.

מיכאל נהוראי
אין תמונה חופשית
לידה 21 באוקטובר 1931
הומולשט, חבל מולדובה, ממלכת רומניה
פטירה 16 באוקטובר 2020 (בגיל 88)
כינוי שם לידה: מיכאל צבי ליטמן
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
מקום פעילות אוניברסיטת בר-אילן
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק מחשבת ישראל
חקר הרמב"ם
צאצאים יאיר נהוראי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

נולד בשם מיכאל צבי ליטמן בכפר הומולשט, במחוז ניאמץ בחבל מולדובה שברומניה. בימי מלחמת העולם השנייה גורש מביתו, בהיותו כבן עשר, על ידי המשטר הפאשיסטי-צבאי. הגיע באוניית מעפילים לארץ ישראל, ולאחר שהאוניה נתפסה על ידי הבריטים שהה כמה חודשים במחנה המעצר בעתלית.

למד כשלוש שנים במוסד "יקיר" בכפר הרא"ה. למד במחזור הראשון של ישיבת כפר הרא"ה, אצל הרב משה צבי נריה והרב יעקב כלאב. לאחר מכן למד בישיבת מרכז הרב בירושלים אצל הרב צבי יהודה קוק. הוסמך לרבנות על ידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. לימד אמונה במרכז הרב במשך מספר שנים. במהלך שהותו בישיבה, לבקשת הרצי"ה, ערך וניקד את הספר אורות התשובה.

הרב נהוראי כיהן כר"מ בישיבה התיכונית נתיב מאיר בשנתה הראשונה של הישיבה עוד כששכנה בשכונת אבו תור. בהמשך בסביבות שנת 1958 נשלח על ידי הרב צבי יהודה קוק ללמד בבתי ספר חילוניים, ובין השאר לימד מחשבת ישראל ותלמוד בקריית חיים, בכפר סבא ובתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים[1].

בשנת תשל"ה (בערך 1975), לאחר שחלק בפומבי בכתב העת "עמודים" על הרב צבי יהודה קוק, ונקט בעמדה כי שיבת ציון הנוכחית יכולה להסתיים בגלות שלישית אם עם ישראל לא ישוב בתשובה[2], עזב את ישיבת מרכז הרב. עם זאת, המשיך להעריך את הרצי"ה והתבטא: "הרב צבי יהודה היה בעיניי קודש קודשים, אין לנו את הכלים להכיל את האישיות המופלאה הזו". לדבריו, הקשר שקיים עם הרצי"ה היה "משהו מיסטי, ואני רחוק ממיסטיקה"[3].

הוא השלים באוניברסיטה העברית דוקטורט על מורה הנבוכים של הרמב"ם. היה חבר סגל במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. עיסוקו העיקרי היה חקר הרמב"ם, אולם פרסם גם מאמרים שעסקו ברש"י, רבי יהודה הלוי, רמב"ן, רלב"ג, רבי חסדאי קרשקש, הרב יצחק יעקב ריינס, הרב אברהם יצחק קוק, הרב יוסף דב סולובייצ'יק, הרב אלכסנדר שפרן ואחרים.

בשנת 1972 היה מתומכי הצעירים במפד"ל[4] בהנהגת זבולון המר. בשנת 1975 היה בין מקימי החוג ליהדות דתית מאוזנת[5] שריכז אנשי שמאל דתיים. בשנת 1977 חתם על עצומה בעד מינוי המר לשר החינוך[6].

בשנת 1959 התחתן עם רחל בלוי[7]. בנו הוא עורך הדין יאיר נהוראי.

נפטר בכ"ח בתשרי תשפ"א.

מאמריועריכה

  • "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", בתוך: זאב ספראי ואבי שגיא (עורכים), "בין סמכות לאוטונומיה במסורת ישראל", הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1997.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מנחם רוטנברג, מרכז הרב - מכללה לבטחון רוחני, הצופה, 27 באוגוסט 1965; המשך
  2. ^ ראו: הרב חגי שטמלר, עין בעין - משנתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, עלי, 2016, עמ': 134-135, 333. הרב יוסף בדיחי, יוסף לקח, עמ' 492-493.
  3. ^ הרב ד"ר חגי שטמלר, מהתורה הגואלת לפסגת האקדמיה: סיפורו של פרופ' מיכאל צבי נהוראי, מקור ראשון, ‏ז' במרחשון ה'תשפ"א
  4. ^ חלצ - חברים למען צעירי המפד"ל, מעריב, 6 באוקטובר 1972
  5. ^ יוסף וקסמן, חוג דתי חדש, מעריב, 14 בספטמבר 1975
  6. ^ זבולון המר לתפקיד שר החינוך והתרבות, מעריב, 19 ביוני 1977
  7. ^ פרסום נישואין, שערים, 6 באוקטובר 1959
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.