מיכל שיר

מיכל שיר סגמן
לידה	18 בנובמבר 1979 (בת 45); גבעתיים, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	תואר ראשון אוניברסיטת בר-אילן
מפלגה	הליכוד, תקווה חדשה, יש עתיד
	30 באפריל 2019 – 24 בדצמבר 2020; (שנה)
	9 ביולי 2021 – 2 באוגוסט 2022; (שנה)
	15 בנובמבר 2022 – מכהנת; (שנתיים)
כנסות	ה־21–23, ה-24, ה-25
	יושבת ראש הוועדה לזכויות הילד;
	יושבת ראש הוועדה לזכויות הילד;

מיכל שיר-סגמן (נולדה ב-18 בנובמבר 1979, כ"ט בחשוון ה'תש"ם) היא חברת הכנסת מטעם מפלגת יש עתיד. בעבר כיהנה בכנסת מטעם מפלגות הליכוד ותקווה חדשה.

ביוגרפיה

גדלה וחונכה בגבעתיים, בתם של גרציה (לבית סעדה) ומיכאל שיר. אביה, יליד ורשה, פולין, היה מייסד ועורך שבועון הילדים "אצבעוני". אִמה, ילידת סוריה, הייתה גרפיקאית וניהלה את העיתון בפועל.

למדה בבית הספר היסודי "יגאל אלון" ולאחר מכן, בתיכון שמעון בן צבי. בגיל 14 הצטרפה לפעילות במפלגת הליכוד והייתה שותפה להקמת ההיאחזות מעלה ישראל בשומרון. שירתה בצבא כמ"כית בנות בבה"ד 12. סיימה תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן.

לאחר שחרורה מצה"ל השתתפה בהקמת מחלקת פניות הציבור של הליכוד. בהמשך, הייתה דוברת בוועדת הכנסת ועבדה בלשכתו של בנימין נתניהו, שבה הקימה את מערך התקשורת לקראת הבחירות המקדימות בליכוד בשנת 2002, שבהן הפסיד לאריאל שרון.

הייתה יועצת פוליטית של גדעון סער בשנים 2003–2005. עבדה כמנהלת פרויקטים בין השנים 2006 ו-2009 בקוקה-קולה – CBC-Group. שיר ייצגה את ישראל במשלחות רשמיות לאיחוד האירופי וייסדה ב-2009 את "המרכז הישראלי להכשרה פוליטית" – הגוף הראשון בישראל המכשיר יועצים למקצועות כנסת, ממשלה וגופי התקשורת^[1].

הבחירות לכנסת העשרים ואחת והבחירות לכנסת העשרים ושתיים

בבחירות לכנסת העשרים ואחת שובצה במקום ה-29 ברשימת הליכוד כנציגת מחוז תל אביב, ונבחרה לכנסת ה-21.

בבחירות לכנסת ה-22, לאחר צירוף מפלגת כולנו לרשימת הליכוד, שובצה במקום נמוך יותר – ה-31 ברשימה, ובכל זאת נבחרה לכנסת.

בפריימריז לראשות הליכוד ב-2019, הייתה שיר חברת הכנסת הראשונה שתמכה בסער^[2]. במאי 2019 מתחה ביקורת על כוונת ראש הממשלה נתניהו לתקן את חוק החסינות^[3].

הכנסת העשרים ושלוש והכנסת העשרים וארבע

ב־21 בדצמבר 2020 הצביעה שיר נגד המשך קיום ממשלת ישראל השלושים וחמש, בניגוד לעמדת מפלגתה, וכך הייתה בין המובילות בפיזור הכנסת ה-23^[4]. בהצבעה שנועדה להאריך את חיי הכנסת לכל הפחות בשבועיים, ובמה שכונה "ליל החניונים", התחבאה שיר ברכבה וגרמה לחברי הכנסת מטעם הליכוד לחשוב שהיא אינה נוכחת בהצבעה. אולם ברגע האמת הופיעה במליאה והצביעה נגד עם שלושה חברי כנסת נוספים מהקואליציה: (אסף זמיר, מיקי חיימוביץ' ורם שפע). בהיעדרה של שרן השכל נפלה ההצבעה, ויומיים לאחר מכן התפזרה הכנסת^[4]^[5]. ב-24 בדצמבר 2020 התפטרה שיר מהכנסת, כדי להצטרף למפלגת תקווה חדשה בראשות גדעון סער^[6].

שיר שובצה במקום התשיעי ברשימת תקווה חדשה^[7], אך המפלגה זכתה בשישה מנדטים ושיר נותרה מחוץ לכנסת. עם התפטרותו של גדעון סער במסגרת החוק הנורווגי נכנסה במקומו לכנסת.

ב-3 באוגוסט 2021 מונתה ליושבת ראש הוועדה לזכויות הילד^[8].

הכנסת העשרים וחמש

ב-31 ביולי 2022, לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, הודיעה על פרישה ממפלגת תקווה חדשה ומעבר למפלגת יש עתיד^[9] ועל התפטרותה מן הכנסת. על פי העיתונאית דפנה ליאל פורסם כי השריון של שיר ברשימת יש עתיד בוצע לאחר שהבטיחה שתפיל את ממשלת ישראל השלושים ושש כדי להבטיח את כהונת לפיד כראש ממשלת המעבר, שכן לפי ההסכם הקואליציוני היה צורך לאחר פרישת עידית סילמן מהקואליציה באצבע אחת נוספת לפחות מגוש ימינה בממשלה שתצביע בעד הפלתה כדי שדבר כזה יתרחש (בפועל העסקה לא התקיימה שכן הממשלה נפלה לפני כן)^[10]. היא שובצה במקום ה-13 ברשימת המפלגה לכנסת העשרים וחמש ונבחרה לכנסת.