פתיחת התפריט הראשי

ממשלת ישראל השלושים וחמש

הממשלה הבאה

ממשלת ישראל השלושים וחמש תהיה ממשלת ישראל הבאה, שתחליף את ממשלת ישראל השלושים וארבע, ותחל את כהונתה לאחר קבלת אמונה של הכנסת.

ממשלת ישראל השלושים וחמש
ישראלישראל  ישראל
הקבינט הקודם ממשלת ישראל השלושים וארבע

ניסיון להקמת הממשלהעריכה

בכנסת ה־21עריכה

ב-15 וב-16 באפריל 2019 נפגש נשיא המדינה, ראובן ריבלין, עם נציגי הרשימות שחבריהן נבחרו לכנסת העשרים ואחת. נציגי סיעות שזכו יחד ב-65 מנדטים (מטעם המפלגות: הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, ישראל ביתנו, איחוד מפלגות הימין וכולנו) המליצו לריבלין להטיל על חבר הכנסת ה־21 וראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה; למחרת העניק הנשיא לנתניהו את המנדט להקים ממשלה בראשותו תוך 28 ימים.[1] ב-13 במאי האריך הנשיא תקופה זו ב-14 ימים, לפי סעיף 8 לחוק יסוד: הממשלה. ב-30 במאי, עם תום המנדט שניתן לנתניהו החליטה הכנסת על פיזורה באמצעות חקיקת חוק התפזרות הכנסת העשרים ואחת.[2] בעקבות זאת פסקו ההליכים להרכבת הממשלה, והם התחדשו לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, שנערכו ב-17 בספטמבר 2019.

לראשונה בתולדות ישראל לא הושבעה ממשלה בתקופת כהונת הכנסת, וממשלת המעבר ממשיכה לכהן גם לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושתיים.

בכנסת ה־22עריכה

ב-22 בספטמבר פתח הנשיא ריבלין בהתייעצויות עם נציגי המפלגות של הכנסת העשרים ושתיים בשאלה על מי להטיל את הרכבת הממשלה. בתום סבב ההתייעצויות 55 ח"כים המליצו על נתניהו ו-54 על בני גנץ.[3] 11 חברי כנסת, שלושת חברי בל"ד (חלק מהרשימה המשותפת) ושמונת חברי ישראל ביתנו, נמנעו מלהמליץ. יום לאחר הבחירות גוש הימין כרת ברית בין כל מפלגות הימין-חרדים, למעט ישראל ביתנו.[4]

טרם מתן המנדט להקמת הממשלה בפעם הראשונה הציג הנשיא מתווה לפיו:[5]

  • תוקם ממשלה פריטטית: תיקי הממשלה יחולקו באופן שווה בין שני הגושים, כלומר בין סיעת "כחול לבן" והסיעות התומכות בה לבין גוש סיעות הימין ללא "ישראל ביתנו".
  • הגברת סמכויות ממלא מקום ראש הממשלה, בשינוי בחוק.
  • ראש הממשלה יוכל לצאת לנבצרות ללא הגבלת זמן, אך זמן כהונתו ייחשב בעת נבצרותו, וסמכויותיו יעברו לממלא מקומו בזמן הנבצרות, בשינוי החוק.

בעקבות כישלון המגעים לאחדות שקידם הנשיא בשיחות בין שתי המפלגות הגדולות, עקב חוסר הסכמה על אופי הממשלה – ממשלה שתורכב מכל גוש הימין או רק משתי המפלגות הגדולות ובאשר למי יכהן קודם כראש הממשלה, ב-25 בספטמבר הוטלה הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו. ב-21 באוקטובר הודיע נתניהו שהחזיר את המנדט לנשיא המדינה לאחר שכשלו מאמציו להקים ממשלה.[6] ב-23 באוקטובר הטיל הנשיא ריבלין את מלאכת הרכבת הממשלה על בני גנץ. גנץ החזיר את המנדט לנשיא המדינה ב-20 בנובמבר 2019, מספר שעות לקראת פקיעת המנדט שניתן לו להרכבת ממשלה, לאחר שלא עלה בידיו להרכיב ממשלה.

בעקבות הכישלון להקמת ממשלה מצד שני המועמדים, הכנסת ה-22 היא הכנסת הראשונה בה לאחר הבחירות, במסגרת המאמצים להקמת הממשלה, החלה תקופת 21 הימים לפני פיזור הכנסת על פי סעיף 10 לחוק יסוד: הממשלה (תקופה זו התרחשה גם בשלהי תקופת הכנסת השבע עשרה, אך בה לא בוצעו ניסיונות להקמת ממשלה). במהלך תקופה זו, חבר כנסת שיזכה להמלצה כתובה מצד 61 ח"כים יוכל לקבל מנשיא המדינה את המנדט להקמת ממשלה למשך 14 יום נוספים.

כיוון שבסוף התקופה, ערב 11 בדצמבר, לא השיג אף חבר כנסת מספיק ממליצים, העבירה הכנסת העשרים ושתיים חוק הקובע את פיזורה ואת הקדמת הבחירות לפי סעיף 34 לחוק יסוד: הכנסת, זאת כדי למנוע מהבחירות לכנסת העשרים ושלוש להתקיים בחג פורים, התאריך בו הן היו אמורות להתרחש.[דרוש מקור][מפני ש...] המגעים להקמת הממשלה יתחדשו לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושלוש, בדיוק כמו בכנסת הקודמת.

בכנסת ה־23עריכה

ציוני דרך ומדיניותעריכה

קווי יסודעריכה

אירועים עיקרייםעריכה

סיעות הקואליציהעריכה

הרכב הממשלהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה