עדין אבן ישראל

רב, פרשן, מחנך ומחבר ספרות יהודית
(הופנה מהדף עדין אבן-ישראל)

הרב עדין אבן ישראל (מוכר בשם משפחתו הישן שטיינזַלץ; ג' באב ה'תרצ"ז, 11 ביולי 1937י"ז באב ה'תש"ף, 7 באוגוסט 2020) היה מחבר ספרי הגות יהודית וביאורים, בפרט לתלמוד ולחסידות. נודע בעיקר בשל פירושו לתלמוד והיותו בעל ידע רחב בתחומי דעת שונים. חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת 1988, עיטור נשיא מדינת ישראל לשנת 2012 ויקיר ירושלים לשנת 2017. שימש כנשיא הישיבות התיכוניות מקור חיים ושפע מקור חיים וכן כנשיא ישיבת תקוע. השתייך לחסידות חב"ד.

עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)
הרב עדין אבן ישראל עם פירושו לתלמוד
הרב עדין אבן ישראל עם פירושו לתלמוד
לידה 11 ביולי 1937
ג' באב ה'תרצ"ז
ירושלים, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באוגוסט 2020 (בגיל 83)
י"ז באב ה'תש"ף
ירושלים, ישראל ישראלישראל
מקום קבורה הר הזיתים בירושלים
מדינה ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ישראלישראל ירושלים, ישראל
השתייכות חסידות חב"ד
תחומי עיסוק פירוש התלמוד, חסידות, פילוסופיה יהודית
תפקידים נוספים נשיא ישיבת מקור חיים, ישיבת שפע מקור חיים, ישיבת תקוע
רבותיו רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרב דב בער אליעזרוב, הרב שלמה חיים קסלמן, והרב נחום שמריהו ששונקין.
חיבוריו תלמוד שטיינזלץ, פירושים לתנ"ך ולמשנה תורה, שלושה עשר עלי השושנה ועוד
www.hashefa.co.il
פרסים והוקרה פרס ישראל  פרס ישראל (1988)
עיטור נשיא מדינת ישראל  עיטור נשיא מדינת ישראל (2012)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד כבן למשפחה חילונית בירושלים, לרבקה לאה לבית קרוקוביץ' צאצאית רבי יצחק מוורקא ולאברהם משה שטיינזלץ, מצאצאי האדמו"ר הראשון מסלונים.[1]

בשנות העשרה שלו חזר בתשובה, בעזרת הרב שמואל אלעזר היילפרין, ולמד בתחילה אצל הרבנים נחום שמריהו ששונקין ודב בער אליעזרוב בירושלים. בגיל שש עשרה וחצי החל ללמוד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים[2] והיה לסטודנט הצעיר ביותר שלמד בה,[3] ובמקביל למד לימודים תורניים בישיבת תומכי תמימים של חסידות חב"ד בלוד שם התחבר לרב שלמה חיים קסלמן ולסירוגין גם בישיבת ישיבת תורת אמת וקצת בישיבת מיר.[4] מסיבות רפואיות לא שירת בצה"ל.[4]

בי' באב ה'תשי"א הקים יחד עם משה שפירא את אחוות שלהבת-יה, ובשנת ה'תשט"ז החלו השניים בהפצת כתב עת חודשי בשם "רשפים"[5] בעילום שם לאנשי רוח בולטים, ביניהם הפרופסורים גרשם שלום ושמואל הוגו ברגמן, כשהאחרון תיאר את כתב העת כ"תופעה רוחנית מרתקת" והביע תקווה כי זהו ראשיתו של רנסאנס רוחני.[6]

לימד מתמטיקה בעזתה. בגיל 24 מונה למנהל בית ספר תיכון ממלכתי־דתי אזורי בבית הגדי, באותה שנה גם הוצע לו משרת רבה של חולון, אך הוא סירב להצעה.[4] בפגישה עם יושב ראש הכנסת קדיש לוז וראש הממשלה לוי אשכול, השניים עודדו אותו לפתוח ביוזמת התלמוד המבואר.[4]

בשנת ה'תשכ"ה נישא לחיה שרה, בתו של חיים הלל אזימוב, חסיד חב"ד,[7] בת-דודה שנייה של הסופר אייזק אסימוב.[8] לזוג נולדו בת ושני בנים, מנחם יעקב צבי והרב אברהם משה חיים הלל.[9] מנחם עומד בראש הוצאת ספריו. בעבר כיהן בנו האחרון כמשפיע בישיבת "אחי תמימים" בכפר חב"ד.

בשנת ה'תשנ"א (1991) שינה את שם משפחתו ל"אבן ישראל", בהמלצת רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש.[10]

בחודש כסלו ה'תשע"ז (דצמבר 2016) עבר אירוע מוחי קשה וחדל מלדבר. בי"ז באב ה'תש"ף נפטר כשבועיים לאחר שחלה בדלקת ריאות,[11] ונקבר בחלקת חב"ד בהר הזיתים בירושלים.[12]

היה כותב ומחבר פורה, וחיבר למעלה מ-400 כותרים[13] בעיקר בפרשנות התלמוד, המקרא והחסידות, שמוערך כי נמכרו ביותר מחמישה מיליון עותקים,[14] כמו כן, כתב מאות מאמרים תורניים ומאמרי דעה בנושאים שונים.

 
דף מתלמוד שטיינזלץ, במהדורתו הקלאסית
 
הרב עדין אבן ישראל עם בנו מנחם יעקב, 2018
 
הרב עדין אבן ישראל יחד עם הרב דוב זינגר בהתוועדות בישיבת מקור חיים

תלמוד שטיינזלץעריכה

  ערך מורחב – תלמוד שטיינזלץ

בשנת ה'תשכ"ה (1965) הקים את "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים" לביאור התלמוד במטרה להנגישו לקורא הישראלי בן ימינו.[15] המכון שכן בשכונת נחלאות שבירושלים ואז עבר לרחוב קרן היסוד. התלמוד בהוצאתו, הידוע כ"תלמוד שטיינזלץ", מנוקד, מפוסק ומחולק לפסקאות. בנוסף לפירושים המקובלים (רש"י ותוספות), נכללים בו תרגום של התלמוד מארמית לעברית, בתוספת מבואות, הסברים קלים, סיכומים, ביוגרפיות של חכמי התלמוד, תרשימים, תמונות ועוד. כריכת הספר ושערי המסכתות עוצבו על ידי האמן בצלאל שץ.[16] הכרך הראשון יצא לאור בשנת 1967.[17] בא' בכסלו ה'תשע"א (2010), הסתיים הפרויקט עם צאתו לאור של הכרך האחרון.[18]

פירוש דומה יצא על מסכת פאה ומסכת שקלים מהתלמוד הירושלמי.

בנוסף יצאה לאור מהדורת שטיינזלץ-וילנא, שבה מופיע עמוד של ש"ס וילנא (בצורתו המקובלת, ללא ניקוד ופיסוק) ולצידו עמוד עם ביאורו של הרב אבן ישראל.

בשנת ה'תשס"ד (2004) יצאה לאור גרסה ממוחשבת של מהדורתו על גבי תקליטור.

בשנת ה'תש"ף הושלמה הוצאתו לאור של הביאור בגרסה האנגלית.[19]

לאחר סיום הוצאת הביאור לתלמוד, הוציא לאור (2016) את הביאור לתנ"ך,[20] למשנה תורה להרמב"ם (2017),[21] והכין את הבסיס לביאור המשנה וסידור התפילה, בין השאר בסדרת שיעורים מוקלטים.

הביאור לתלמוד קידם בצורה משמעותית את לימוד התורה לנשים[22].[23]

פעילות ציבורית וחינוכיתעריכה

כבר בשנות ה-60 החל להרצות ברחבי הארץ והעולם בנושאי יהדות, ובאופן ייחודי לאותה תקופה היה מרצה אף בקיבוצים.[4]

בשנת ה'תשמ"ד (1984) הקים בירושלים את הישיבה הגבוהה "מקור חיים" בשיתוף הרב מנחם פרומן והרב שג"ר. הישיבה נסגרה לאחר ארבע שנים.[24] במקביל נפתחה בשכונת מקור חיים בירושלים הישיבה התיכונית מקור חיים בנשיאותו, שעברה בהמשך לכפר עציון.

בשנת 1989, סמוך להתפרקות ברית המועצות, הקים את הישיבה הראשונה במוסקבה שזכתה להכרת שלטונות ברית המועצות, והישיבה הראשונה בכל ברית המועצות שחזרה לפעול לאחר עליית מסך הברזל.[25] בשנה לאחר מכן הוציא תרגום לרוסית של ספרו "שלושה עשר עלי השושנה" והחל התרגום של התלמוד המבואר על ידי האקדמיה הרוסית למדעים.[26][27] בשנת 1995 הוענק לו תואר "דוצ'ובני ראבין" - המנהיג הרוחני של היהדות רוסיה, על ידי רבה הראשי של רוסיה דאז, הרב אדולף שייביץ', ובמשך תקופה העביר אבן ישראל-שטיינזלץ שבוע בכל חודש בנתינת שיעורים והרצאות ברוסיה.[27]

בשנת 1999 הוקמה בנשיאותו הישיבה הגבוהה בתקוע. בשנת 2009 הקים את ישיבת שפע מקור חיים שהתחילה כחלק מישיבת בני עקיבא נתיב מאיר ועמד בנשיאותה.

בשנת ה'תשס"ה (2005) הקים ארגון בשם "הסנהדרין החדשה", עם הרבנים ישראל אריאל, יואל שוורץ ואחרים, ובמסגרתו מונה הרב אבן ישראל ל"נשיא הסנהדרין". הוא ראה את הגוף החדש כגוף "עוברי", שאינו אלא בסיס לסנהדרין אמיתית בעתיד. במשך השנים התמעטה מעורבותו בגוף זה ובחודש סיוון ה'תשס"ח (2008) הודיע על פרישתו.

בשנת ה'תשס"ו (2006) פתח בשכונת נחלאות שבירושלים את מרכז שטיינזלץ לידע יהודי, שבו מתקיימים שיעורים וסדנאות.

החל מחודש אוגוסט 2016 למשך כמה חודשים כתב טור על פרשת השבוע במוסף "שבת" של העיתון מקור ראשון.

שכתובים מהתוועדויותיו התפרסמו בעלון "קרוב אליך". חלקם יצאו לאור בספר "התוועדות" בהוצאת תורת חב"ד לבני הישיבות.

הושפע מתורת אדמו"רי חב"ד והרבי מקוצק. היה בעל קשר מיוחד עם רבי מנחם מנדל שניאורסון והיה בין היחידים שנפגשו עמו ב'יחידות' בשנותיו האחרונות[דרוש מקור]. היה בקשר קרוב גם עם האדמו"ר מגור, רבי ישראל אלתר, ועם רבי שמחה בונים אלתר. לבקשתו של רבי שמחה בונים אלתר כתב הרב אבן ישראל את ביאורו למסכת פאה מהתלמוד הירושלמי[דרוש מקור].

מסירת שיעורי חסידותעריכה

בשנת ה'תשי"ח (1958) לאחר פטירתו של הרב אברהם חן[28] המשיכו ידידיו את שיעור החסידות השבועי שמסר בביתו שברחביה, בשם "חוגי חן למשנת חב"ד". הרב שלמה יוסף זוין, מידידיו הקרובים של הרב חן, מסר את השיעור במשך כשנה, לאחריה נבצר ממנו להמשיך והוא פנה אל הרב אבן ישראל שמילא את מקומו.[29] בעשרות שנות קיומו עסק השיעור בלימוד ספרי היסוד של תורת חב"ד, ביניהם ספרי רבי שניאור זלמן מלאדי; ספר התניא, תורה אור ולקוטי תורה, סידור אדמו"ר הזקן עם חסידות,[30] מאמרי אדמו"ר הזקן,[31] דרך מצוותיך של הצמח צדק[32] ועוד.

בין המשתתפים בשיעור היו זלמן שזר נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שהשתתף בשיעור גם בעת כהונתו, פרופ' שמואל הוגו ברגמן, זלדה,[33] מלומדים ואישי ציבור נוספים. ביוזמת שזר יצא לאור במסגרת השיעור "ספר הקן", במלאת 150 שנה לפטירתו של רבי שניאור זלמן מלאדי.[34][35]

בשנת ה'תש"מ (1980) החל הרב אבן ישראל למסור שיעורים בספר התניא בתחנת הרדיו קול ישראל, ביוזמת אברהם זיגמן.[36] מספר שנים לאחר מכן הוציא לאור את סדרת "ביאור התניא" שהתבססה על שיעורים אלו.

עמדות פוליטיותעריכה

ביחס לציונות ומדינת ישראל היה הרב אבן ישראל-שטיינזלץ מזוהה עם דעותיו של רבו האדמו"ר מלובביץ' התומכת במדינת ישראל[37] והרבה לשלב את המודרנה הכוללת את דעות תנועת ההשכלה היהודית בספריו. רבים מתלמידיו של הרב אבן ישראל-שטיינזלץ היו שייכים לזרם הציונות הדתית והרב היה מעודדם להתגייס לצה"ל. הרב אבן ישראל שטיינזלץ היה מהרבנים החרדים היחידים שהסכימו עם הרעיון של ישיבות תיכוניות[38] על כן נאסר לחלוטין לימוד פירושו לתלמוד בקרב חוגים חרדים קיצוניים דוגמת חסידות סאטמר ונטורי קרתא. [דרוש מקור]

מבחינת מסירת שטחים היה הרב אבן ישראל-שטיינזלץ אמביוולנטי בשנת 1979 השתתף בכנס של הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר תחת הכותרת "שלום עכשיו?" התומכת בהסכם השלום בן ישראל למצרים, שבמהלכו השתתפו גם סופרים ואישי ציבור פלסטינים דוגמת אדוארד סעיד.[39] הרב אבן ישראל שטיינזלץ הגדיר את עצמו כאנטי לאומי אך לא אנטי ציוני. אלא שבניגוד לעמדתו המפורסמת של הרבי מלובביץ השוללת כל החזרת שטחים גם תמורת שלום, הרב אבן ישראל שטיינזלץ הדגיש שלדעתו יש להחזיר את "השטחים הכבושים", בדגש לפנות את השטחים הלא מיושבים ולא את ההתנחלויות - הוא כינה את תוכנית ההתנתקות "איוולת מוסרית" ו"התעללות", והתנגד בחריפות גם לפינוי מקומות קדושים כמו מערת המכפלה, קבר יוסף וקבר רחל. אף על פי כן, הרב שטיינזלץ ביטל את דעתו מפני דעת רבו הרבי מלובביץ' והתנגד למסירת שטחים כל שהם.

על הלאומיות התבטא כך: "הנה התגלית שעשיתי לאחר זמן-מה: הדת הלאומית איננה מכובדת יותר מכל דת אחרת. יתר על כן, היא הרבה פעמים גרועה יותר מהקנאות הדתית, אפילו מזו של חומייני או של האחים המוסלמים במצרים. [...] לקנאות דתית יש לפחות יתרון אחד על פני הקנאות הלאומית: היא קובעת לעצמה, בהגדרה, מגבלות מסוימות. לכל דת יש רעיונות בסיסיים שמגדירים קו התנהגות, מדגישים את המותר ואת האסור, מתווים גבולות תודעתיים. ללאומיות אין מנגנון פנימי שקובע מה אסור. הלאומיות מסוכנת כי היא אבסולוטית, ללא גדר." [דרוש מקור]

מספריועריכה

ספרי ביאורים:

חיבורים נוספים:

  • שלושה עשר עלי השושנה - נושאים בתורת הסוד.
  • נשמה - אופי הנשמה, מקורה ותפקידה, הוצאת מגיד
  • התלמוד לכל, הוצאת משכל.
  • מדריך לתלמוד - הקדמה כללית הכוללת רקע, תרגום מילים בסיסיות ותיאור המהלכים התלמודיים, הוצאת כתר.
  • הסידור והתפילה, מדריך למתפלל ולמעיין, הוצאת משכל.
  • הבן יקיר לי - שיחות ומאמרים על העם היהודי.
  • חיי שנה - אסופת שיחות ומאמרים על מועדי השנה, הוצאת ידיעות אחרונות.
  • חיי עולם- אסופת שיחות ומאמרים על פרשת השבוע, הוצאת קורן.
  • תשובה - ספר הדרכה לבעלי תשובה.
  • אישים בתלמוד, בסדרת אוניברסיטה משודרת.
  • נשים במקרא, בסדרת אוניברסיטה משודרת.
  • דמויות מן המקרא, בסדרת אוניברסיטה משודרת. תשמ"א 1980.
  • הסוציולוגיה של הבערות, עם עמוס פונקנשטיין, בסדרת אוניברסיטה משודרת.
  • הרבי שלי - ביוגרפיה של רבי מנחם מנדל שניאורסון המשולבת בחוויות האישיות של המחבר עמו, הוצאת מגיד, (באנגלית) ו(בעברית).
  • התוועדות - אסופת התוועדויות שנאמרו בישיבת תקוע, בהוצאת ספרים מעיינותיך, ה'תשע"ז.
  • עדין שטיינזלץ ויניב מזומן, נתיב לתלמוד, הוצאת ידיעות ספרים והוצאת מא"י, 2017.
  • סודות היהדות, סידרה בת 4 חלקים: התורה - על חמשת חומשי התרה, החכמה - על המשנה והגמרא, המחשבה - על הפילוסופיה היהודית, המוסר, הקבלה והחסידות, ההלכה - מדריך הלכתי, המקיף את מעגל החיים, לוח השנה וחיי היום-יום, 2018.
  • מהדורה מדעית של מדרש הגדול לספר ויקרא, יוצא לאור על פי כתבי יד עם מבוא, חילופי נוסחאות והערות. בהוצאת מוסד הרב קוק, תשל"ו/ 1975.
  • פירוש המקרא בספרות השאלות והתשובות, הוצאת כתר, 1978.
  • אשת חיל - אלבום, הוצאת מילתא.
  • אור פני מלך - אסופת מאמרים לימים נוראים, בהוצאת תלמידי ישיבת תקוע.
  • ביכורים - אסופת מאמרים לחג השבועות, בהוצאת תלמידי ישיבת מקור חיים.
  • יצא סוד - שיחות ומאמרים על חג הפורים, בהוצאת תלמידי ישיבת מקור חיים.
  • בלב פתוח: שיחות בארבע עיניים עם הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, הוצאת מגיד, יהושע זקבך.
  • נווה אור, חידושי חסידות המשולבים עם הלכה חסידית ופירושי גמרא בהוצאת תלמידי ישיבת שפע מקור חיים.

ספריו תורגמו לאנגלית, רוסית, צרפתית, פורטוגזית, איטלקית, סינית ושפות נוספות.[41][42][13]

הוקרהעריכה

בשנת תשמ"ח (1988) נבחר לקבל פרס ישראל בתחום מדעי היהדות. בעת טקס קבלת הפרס שהה הרב אבן ישראל-שטיינזלץ בארצות הברית וספג ביקורת על כך, מוועדת הפרס ואחרים, ובתו נכחה בטקס במקומו.[43] לימים, התברר שהיה מדובר בפגישה חשובה וחד פעמית שנגעה להקמתה של הישיבה בברית המועצות[26], והרב אבן ישראל-שטיינזלץ קיבל את הפרס שנה לאחר מכן בטקס החלוקה של שנת 1989.

בשנת 1994 היה בין הנואמים במעמד הענקת אות מדליית הזהב של הקונגרס לרבי מליובאוויטש.[44]

בשנת ה'תש"ב (2002) הוענק למרכז שטיינזלץ פרס זלמן שזר לחקר תולדות ישראל.[45]

בשנת תשע"ב (2012) זכה בעיטור נשיא מדינת ישראל.[46]

באותה שנה זכה גם בפרס הלאומי לספרים יהודיים.[47]

בשנת ה'תשע"ג נבחר לאחד ממאה היהודים המשפיעים בעולם במגזין J100 בהוצאת מעריב. [48]

בשנת ה'תשע"ו נבחר לאחד מ"אנשי השנה" של העיתון "מקור ראשון".[49]

בשנת ה'תשע"ז (2017) הוענק לו התואר "יקיר העיר ירושלים".[50]

בשנת ה'תש"ף (2020) זכה יחד עם משפחתו לאות הוקרה מהקונגרס האמריקאי עם הכנסת תלמוד שטיינזלץ לספריית הקונגרס[19].

זכה בתואר דוקטור לשם כבוד ממוסדות רבים; אוניברסיטאות בר-אילן, בן-גוריון, ברנדייס, פלורידה, ישיבה יוניברסיטי[45] ומכון ויצמן למדע.[51]

ביקורתעריכה

בשנת 1989 יצאו רבנים חרדים בולטים, בעיקר ליטאים, בקול קורא האוסר על עיון בספריו של הרב אבן ישראל (אז שטיינזלץ, טרם שינוי שם משפחתו).[52] הרב אלעזר מנחם מן שך כתב כי על ידי הלימוד של התלמוד המבואר של הרב אבן ישראל-שטיינזלץ "סר כל זיק של קדושה ואמונה" והדבר יביא לשכחת התלמוד. עוד תקף את חיבוריו האחרים וטען "שיש בהם דברי מינות ואפיקורסות וחילול כבוד התורה" וכי הרב אבן ישראל-שטיינזלץ "מעז לדבר בזלזול נורא על האבות הקדושים, התנאים והאמוראים, אשר אין לנו כלל תפיסה בגודל מדרגתם והשגתם" ו"ספריו צריכים גניזה, ואסור ללמוד ולעיין בהם ולהכניסם לבית המדרש, והירא דבר ה' ישמור נפשו מלהחזיקם בביתו". אל קריאתו של הרב שך הצטרפו רבנים בולטים ובהם הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרן לייב שטיינמן.[53] הרב שמואל הלוי וואזנר פרסם עם בית דינו פסק הלכה לפיו "איסור גמור לעיין ולהפיץ את ספרי הרב שטיינזלץ", בנימוק כי בספרו "תלמוד לכל" ובפירושיו לתלמוד יש "לשונות של זלזול" בחכמי הגמרא. גם הרב ניסים קרליץ פרסם עם בית דינו פסק הלכה האוסר את ספרי הרב אבן ישראל-שטיינזלץ. כתוצאה מכך הוחרם התלמוד המבואר של הרב אבן ישראל-שטיינזלץ אצל רבים בציבור החרדי, בעיקר בזרם הליטאי. אנשים עלומי שם[54] פרסמו פשקוויל המכנה את הספרים ספרי מינות ואפיקורסות אשר דינם שריפה.

מנגד, זכה התלמוד להסכמות מכמה מנהיגים חרדיים בולטים - בראשם הרב משה פיינשטיין,[55] הרבי מליובאויטש, והרב עובדיה יוסף, וכן לתמיכת רבנים נוספים רבים.[56]

בתגובה לפסיקת בד"ץ העדה החרדית, שגינה חלק מצומצם מהפרסומים בלבד (התלמוד לכל, דמויות מן המקרא ונשים במקרא), פרסם המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, המוציא לאור את ספרי הרב אבן ישראל-שטיינזלץ, מודעת הבהרה ובה נאמר כי בשלושת הספרים: "שלטו בהם ידי סופרים זרים ונשתרבבו בהם דברים שאין רוח חכמים נוחה מהם ואסור לפרסמם, וכל הדברים הם רחוקים ממהלך מחשבות מרן שליט"א (=הרב שטיינזלץ)". כעבור זמן פרסם הרב אבן ישראל-שטיינזלץ עצמו מודעת הבהרה ובה כתב: "בעקבות תוכחת הגאונים הבד"ץ של העדה החרדית שליט"א תודתי נתונה להם על שהעמידוני על האמת שרבים מהדברים בספרים אחדים שפורסמו על שמי נכתבו שלא כדת. והנני מפרסם בזה שאתקן כל הראוי תיקון בס"ד בהתאם להוראות גדולי הדור שליט"א. ואני חוזר ומבקש מכל אשר הספרים הללו נמצאים ברשותם להחזירם אלי ואחזיר לתמורתם, ובינתיים שלא ישתמשו בהם כלל".[57][58][דרושה הבהרה]

בשנת 2011 התבטא אודות הביקורת על ספריו:

חלק מזה נבע ממקורות לא טהורים. היו לכך כל מיני סיבות ששייכות אל 'מתחת לחגורה', ואינן שייכות לעניינים שבקדושה. היו גם סיבות שאני יכול להבין. תראה, כאשר מישהו גדל והתחנך בתוך העולם החרדי אז מכירים אותו ומתייחסים אליו אחרת. אבל כשבא מישהו, שהוא, לגבי רבים, זר, חושדים בו. זה היה גם חלק מסוים מהמערכה נגד חב"ד.[59]

קישורים חיצונייםעריכה

כללי
שיעורים ומאמרים שכתב
ראיונות
כתבות עליו
סקירת ספריו
פטירתו
בעקבות פטירתו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אגדות מבית אבא, מעריב, 12 ביוני 1986
  2. ^ As parades filled the streets of Jerusalem Monday - Jerusalem Day - the reestablished Sanhedrin convened in the city to elect a Nassi, באתר ערוץ 7 באנגלית
  3. ^ ק. שבתאי, אודות הרב עדין שטיינזלץ
  4. ^ 1 2 3 4 5 נפתלי קראוס, הרב עדין שטיינזלץ: קפיצת הדרך מקארל מארקס לתלמוד, מעריב, 12 ביוני 1986
  5. ^ דף אינפורמציה - רשפים, הספרייה הלאומית
  6. ^ יואב שורק, שלהבת בטרם אור
  7. ^ שלמה מן, תיעוד נדיר: חתונתו של הרב עדין אבן ישראל ז"ל בשנת תשכ"ה אתר col י"ח באב תש"פ
  8. ^ לפני 10 שנים: כשיאיר לפיד תיאר את הרב עדין אבן-ישראל ז"ל, חב״ד און ליין - COL מרכז התקשורת החב״די (בעברית)
  9. ^ מוכר בראשי תיבות שמו: אמחיה
  10. ^   לקט שבו הרב שניאורסון מציע לרב עדין לשנות את שם משפחתו
  11. ^ ברוך דיין האמת: הרב עדין שטיינזלץ הלך לעולמו, סרוגים
  12. ^ קובי נחשוני, הרב עדין שטיינזלץ נטמן: "אבידה עצומה לעולם היהודי", באתר ynet, 7 באוגוסט 2020
  13. ^ 1 2 ביבליוגרפיה - הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, מרכז שטיינזלץ, ‏2019
  14. ^ יאיר שלג, מי היה הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ?, מקור ראשון, ‏כ״ו באב ה׳תש״ף (16/08/2020)
  15. ^ יעקב אדלשטיין, התלמוד בפירוש עברי חדש, הצופה, 19 בנובמבר 1965, עמ' 5
  16. ^ אפרת גרוסמןאותיות פורחות באויר: נפרדים מהרב עדין אבן ישראל שטיינזַלץ, הספרנים | בלוג הספרייה הלאומית, ‏12.08.2020
  17. ^ יצחק אבינרי, ראשיתו של מפעל תלמודי גדול, מעריב, 8 בדצמבר 1967
  18. ^ הרב שטיינזלץ סיים את הביאור: תודה לבורא עולם, באתר ynet, 7 בנובמבר 2010
  19. ^ 1 2 איתמר אייכנר, הישג: תלמוד שטיינזלץ הוכנס לספרייה הלאומית האמריקנית, Ynet, ‏24.02.20
  20. ^ 1 2 קובי פינקלר, ספר חדש: התנ"ך המבואר, באתר ערוץ 7, 6 באוקטובר 2016
  21. ^ אודות מרכז שטיינזלץ, מרכז שטיינזלץ
  22. ^ מכירים תודה: "התרומה שלו ללימוד התורה הנשי הייתה עצומה", מקור ראשון
  23. ^ הרב עדין שטיינזלץ נפטר: "רש"י בן זמננו", ynet, ‏2020-08-07
  24. ^ אריאל הורוביץמתח גבוה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 18 ביוני 2017
  25. ^ עדי שרצר, נעמה זיגדון ולי ברטוב, ריאיון עם הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), ישראלים 8 (תשע"ז), עמ' 8.
  26. ^ 1 2 בן האריס, עדין שטיינזלץ, החוקר שהנגיש את התלמוד, נפטר בגיל 83, Forward, ‏7.8.20
  27. ^ 1 2 J. CORRESPONDENT, Steinsaltz delivers first volume of his Russian-language Talmud, JWeekly, ‏1.3.1996
  28. ^ סנדקו של הרב אבן ישראל, ובין האישים שטבעו בו את חותמם בנעוריו.
  29. ^ השיעור השבועי בחסידות, מרכז שטיינזלץ
  30. ^   סידור האדמו"ר הזקן, רשימת השמעה, באתר יוטיוב (120 סרטונים)
  31. ^   מאמרי אדמו"ר זקן, רשימת השמעה, באתר יוטיוב (24 סרטונים)
  32. ^   דרך מצוותיך, רשימת השמעה, באתר יוטיוב (141 סרטונים)
  33. ^ תמר זיגמן, בין דת לחילוניות: מפגש בין שטיינזלץ, שמר וזלדה, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 1 בספטמבר 2020
  34. ^ שניאור זלמן ברגרעורך: הרב אבן ישראל שטיינזלץ, יוזם ומגיה: הנשיא שז"ר, חב"ד אינפו, ‏כ"ג באב ה'תש"פ
  35. ^ חוגי חן למשנת חב"ד (ירושלים), ‏ספר הקן - אדמו"ר הזקן, באתר HebrewBooks
  36. ^ אברהם זיגמן, לחדור דלתות סגורות, פרויקט "הסיפור שלי" - מפגשים עם הרבי, חברת JEM, ‏ט"ו בסיוון ה'תשע"ז (9 ביוני 2017) 
  37. ^ הרב שטיינזלץ: אל תפחדו מהזקן של פרוש, ynet, ‏2008-11-08 (בעברית)
  38. ^ הרב אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל: "כל דבר הייתי עושה אחרת", מקור ראשון
  39. ^ אנטי-לאומי אך לא אנטי-ציוני, www.regthink.org
  40. ^ מנחם ברונפמן, על ביאורו של הרב אבן ישראל-שטיינזלץ לתהילים, באתר עלי ספר
  41. ^ ספריו באתר מרכז שטיינזלץ
  42. ^ לרשימת הספרים המלאה
  43. ^ הרב עדין שטיינזלץ: שלא על מנת לקבל פרס ישראל, מעריב, 25 באפריל 1988
  44. ^ הקברניט בעלון קרוב אליך מס' 323 (מעמוד 28) דבריו במעמד
  45. ^ 1 2 אודות הרב, מרכז שטיינזלץ
  46. ^ יצחק רבינוביץ, ‏הרב עדין שטיינזלץ קיבל את "עיטור הנשיא" היוקרתי, באתר כיכר השבת, 19 ביוני 2012
  47. ^ Past Winners | Jewish Book Council, www.jewishbookcouncil.org (באנגלית)
  48. ^ מאה היהודים (החילונים) המשפיעים בעולם, 7minim
  49. ^ הרב עדין שטיינזלץ, אנשי השנה של מקור ראשון
  50. ^ הרב אבן ישראל ברשימת יקירי העיר ירושלים לשנת תשע"ז.
  51. ^ כבוד למצוינות, מכון ויצמן למדע, ‏5 נובמבר, 2019
  52. ^ גונן גינת, על מה שורפים את שטיינזלץ?, מעריב, 21 באוגוסט 1989
  53. ^ שאל את הרב, באתר כיפה, כ"ב ניסן ה´תשס"ז
  54. ^ תחת השם "בני הישיבות" שאני מינות דמשכא, בני הישיבות, תשמ"ט. אוסף הפשקווילים, הספרייה הלאומית
  55. ^ הרב משה פיינשטיין, הסכמה לביאור שטיינזלץ, ‏ז' אייר ה'תשמ"ג
  56. ^ הסכמות לעבודות הרב אבן ישראל שטיינזלץ, מרכז שטיינזלץ
  57. ^ איתן לוין, הרב שטיינזלץ: "בספרי שלטו ידי זרים", מעריב, 2 באוגוסט 1989
  58. ^ לצילום המודעות: שמואל חיים פפנהייםמדוע סירבו העדה לחתום נגד הרב שטיינזלץ?, כיכר השבת, ‏כ' באב ה'תש"פ (10.08.20)
  59. ^ מוטי לוי‏, הרב שטיינזלץ: הרבנים החרדיים אינם מושלמים, באתר וואלה! NEWS‏, 30 במאי 2011