פתיחת התפריט הראשי

מלחמת אביה וירבעם

מלחמת אביה וירבעם היא מלחמה שנערכה בין אביה בן רחבעם, מלך יהודה, לבין ירבעם בן נבט, מלך ישראל, בין השנים 911-908 לפנה"ס. חלקה העיקרי של המלחמה מתואר במקרא בספר מלכים א', ובדברי הימים ב'.

מלחמת אביה וירבעם
Kingdoms of Israel and Judah map 830.svg
ממלכת ישראל (כחול) וממלכת יהודה (כתום) בתקופת אביה בן רחבעם וירבעם בן נבט
תאריך התחלה: 911-908 לפנה"ס
מקום: הר צמרים שבהר אפרים
עילה: סכסוכי גבולות באזור נחלת שבט בנימין כתוצאה מפילוג הממלכה בימי רחבעם
תוצאה: ניצחון מוחץ של ממלכת יהודה
שינויים בטריטוריות: סיפוח שארית נחלת שבט בנימין לממלכת יהודה
הצדדים הלוחמים

ממלכת יהודה

ממלכת ישראל

ראשי מדינה
אביה בן רחבעם  ירבעם בן נבט 
כוחות

400,000

800,000

אבידות

לא ידוע

500,000

תיאור המלחמהעריכה

בספר מלכים א' מוזכרת המלחמה בלקוניות רבה:

וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָרָבְעָם

לעומת האזכור הדל בספר מלכים, מוקדש רובו של פרק י"ג בדברי הימים ב' לתיאור המלחמה בין שתי הממלכות. מהשתלשלות האירועים ניתן לראות כי לאחר גיוס צבאות יהודה וישראל, אשר כללו 400,000 ו-800,000 חיילים בהתאמה[1], פנה אביה אל ירבעם וצבאו והזהירם שלא ילחמו עמו:

וַיָּקָם אֲבִיָּה, מֵעַל לְהַר צְמָרַיִם, אֲשֶׁר, בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיֹּאמֶר, שְׁמָעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל-יִשְׂרָאֵל. הֲלֹא לָכֶם, לָדַעַת, כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם: לוֹ וּלְבָנָיו, בְּרִית מֶלַח. וַיָּקָם יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִיד; וַיִּמְרֹד, עַל-אֲדֹנָיו... וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים, לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת ה', בְּיַד, בְּנֵי דָוִיד... בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אַל-תִּלָּחֲמוּ עִם-ה' אֱלֹהֵי-אֲבֹתֵיכֶם, כִּי-לֹא תַצְלִיחוּ

אולם ירבעם התעלם מאזהרתו של אביה והחליט לתקוף את צבא יהודה על ידי פיצול צבאו והעברת חלק מחייליו לעורף צבא יהודה, כדי שישמשו כמארב:

וְיָרָבְעָם, הֵסֵב אֶת-הַמַּאְרָב, לָבוֹא, מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּהְיוּ לִפְנֵי יְהוּדָה, וְהַמַּאְרָב מֵאַחֲרֵיהֶם

למרות יתרונם המספרי, נחל צבא ישראל תבוסה אדירה. תבוסה זאת, שמתוארת בדברי הימים בתור נס, הייתה מוחצת והובילה למותם של 500,000 חיילים מצבא ישראל ולכיבוש ערים ששכנו בשטח ממלכת ישראל:

וַיָּנוּסוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי יְהוּדָה; וַיִּתְּנֵם אֱלֹהִים, בְּיָדָם. וַיַּכּוּ בָהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ, מַכָּה רַבָּה; וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים מִיִּשְׂרָאֵל, חֲמֵשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר... וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה, אַחֲרֵי יָרָבְעָם, וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים, אֶת-בֵּית-אֵל וְאֶת-בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת-יְשָׁנָה וְאֶת-בְּנוֹתֶיהָ; וְאֶת-עפרון (עֶפְרַיִן), וּבְנֹתֶיהָ

יוחנן אהרוני, בספרו "אטלס כרטא לתקופת המקרא", טוען כי מלחמת אביה וירבעם היא למעשה חלק ממלחמת האחים אשר נמשכה כל ימי רחבעם, אביה ואסא, מלכי יהודה, ובמקביל כל ימי בית ירבעם ובית בעשא, מממלכת ישראל. עיקר הקרבות התחוללו בשטח נחלת שבט בנימין, אשר היווה מוקד לסכסוכי הגבולות בין שתי הממלכות[2].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"ג, פסוק ג'.
  2. ^ יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים, 1964, עמ' 78.